איימי_(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
איך יודעים שמשהו לא בסדר?
בחוץ רוב האנשים חושבים שאנחנו סוטים, פתולוגיים, עם הפרעות נפשיות חמורות.
בפנים, בפורומים ובפגישות, אנחנו נוטים לאמץ יחס הפוך. אולי כמו ההומואים ה "גאים"- כי אם לא הייתה בושה בחוץ, לא היה צורך בגאווה בפנים. אני לא חושבת שיש בעצם הצורך להיות שולט ונשלט משהו פתולוגי. הבעייתיות היא שלפעמים ה"בריא" מתערבב עם ה "לא בריא". מרוב רצון לפרגן ולתת יחס קצת שונה ממה שהתרגלנו אליו בחוץ, אנחנו נעשים עיוורים. איך יודעים להפריד בין ה "בריא" ל "חולה" באדם? ומי אנחנו בכלל שנחליט? דיון ישן, שכנראה לעולם לא יגיע אל סופו, אבל אני מוטרדת. לפעמים- אותן תופעות באות ממניעים שונים. אותה התנהגות יכולה לבוא ממקום טוב וממקום "רע". מבלבל, ומסוכן... |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
השאלה היא, איימו'ש, למה צריך בכלל את ההגדרות האלו?
תלכי אך ורק עם מה שעושה לך טוב ולא מעבר לכך. תשאירי את ההגדרות למילון.. |
|
|
הקברניט(שולט){לבנה}
|
לפני 17 שנים •
5 ביוני 2006
לדעתי, במגבלות מסויימות והגיוניות, יחסי BDSM הם "נורמליים". בכל מערכת יחסים יש שולט ונשלט. אפילו, רחמנא ליצלן, בן גוריון ופולה, אשתו האהובה (מאוד, כך שמעתי) לא היו זהים במערכת היחסים ביניהם. דוד היה דומננטי יותר, ופולה פחות, הרבה פחות. אחד שולט, השני נשלט. האם זה אומר שהם לא היו נורמליים? האם מרבית מערכות היחסים (שבהן אחד חזק יותר והשני "נכנע" יותר) אינן נורמליות?
לדעתי, מערכות יחסים שבהן אדם אינו מסוכן לעצמו או לזולתו הן "נורמליות". שמעתי פעם מסקסולוגית מסויימת, שאם בא אליה הומו, היא לא תעזור לו להפוך ל"נורמלי", אבל אם מפריע לו להיות הומו (היינו, יש לו בעיה עם הסביבה), היא תעזור לו להתמודד עם הסביבה תוך שמירת זהותו ככל הניתן. לא פשוט להבחין אם הבעיה היא בי, או ביחסים לי עם הסביבה. ברוב המקרים האינסטינקט הטבעי והרגיל של כל אחד מאתנו יכול לתת תשובה, אם רק נקשיב לו. ואם אנחנו לא אובייקטיביים (כי, למשל, אנחנו תמהים על עצמנו), אפשר לשאול את הקרובים אלינו ואפילו בעל מקצוע שאותו אנחנו מעריכים. |
|
|
חתולההה
|
לפני 17 שנים •
6 ביוני 2006
היי איימי
הקברניט אמר משהו נכון
מערכות יחסים שבהן אדם אינו מסוכן לעצמו או לזולתו הן"נורמליות" כמובן שייש מצבים חריגים לצערי שכן היו פה אנשים שפגעו ואפילו התעללו תלכי תמיד לפי הרגשות שלך וכשמישהו מסויים לא נראה לך פשוט תנפנפי אותו ונכון יש אנשים שמעדיפים לשמור על דיסקרטיות בעולם הזה כי לא כולם פתוחים לקבל את מה שאנחנו אוהבים,לדעתי זה אחלה שאני יכולה לתת לעצמי להתבטות בדרך שאני אוהבת. אבל בשום אופן לא מחפשת לפגוע באחרים וכמובן שלא יפגעו בי.צריך לדעת איפה הגבול וזה משהו שלצערי לא כולם יודעים או רוצים לדעת. מיאווווווווווווווו חתולההה. |
|
|
עינבר
|
לפני 17 שנים •
11 ביוני 2006
Re: איך יודעים שמשהו לא בסדר? איימי_ כתב/ה: איך יודעים להפריד בין ה "בריא" ל "חולה" באדם? ומי אנחנו בכלל שנחליט?
כרגע אנחנו מי שיש. אנחנו מחליטים בעיקר בשביל עצמנו. הרי גם אם נגיד 27 פעם שמשהו איננו בריא, לא ישנה דבר אצל הזולת. ותמיד יהיה כאן מי שלא יסכים להגדרה של הרוב מכל מיני סיבות. אמר לי פעם, האדם שהתעלל בי, שהקהילה חייבת להוקיע אנשים כמוהו מתוכה. זה צורך של הקהילה להגדיר את גבולות הבריא ולהגן על דרך החיים שלה. לגבי האיך? יש לנו כל מיני דרכים שלמדנו מהניסיון. ככה בדיוק מתפתח ראשית הידע במדעי החברה, ניסיון מצטבר שהופך למדע. אחנו לא נוטים להתייחס הרבה לנטיות עצמן כמשהו בריא או שפוי. אני אישית רואה בזה יצרים ותשוקות פרויד דיבר על 2 יצרים לכל אדם של אלימות וסקס. זה נורא מתחבר לי. אולי הוא ביסס את המחקר שלו על קהילת BDSM אירופאית מודחקת. אני אלך אם הפרשנות שלי לתיאוריה שלו, היצרים קיימים, השאלה מה עושים איתם? כאן מתחילה ההגדרה של המושג הבריאות הנפשית, האם אנחנו יכולים לעסוק בשליטה בצורה שפויה, בטוחה, בהסכמה הדדית ולמען הנאתינו? האמת שלא ממש קל לענות אפילו על השאלה הזאת, אבל כאן מתחילה התשובה. כאנשים שעושים BDSM, בהתבסס על ניסיון, יש לנו סימנים אדומים אם משהו לא בסדר. חלקם כתובים בכל מיני מקומות וחלקם עדיין לא. |
|
|