GOLD
|
לפני 21 שנים •
21 בספט׳ 2003
אשת פוך קטנה שכמותך.יום ראשון 21 ספטמבר 2003 אנשי הפוך. "הסתיו מגיע", מחייכת אלי מאיה. "אז?" "אז אתה יודע..." "לא אני לא". "אוי לפעמים אתה ראש קשה!" "לא אני לא, זו את שלפעמים מבקשת לאכול בכפית". "ומה רע בזה? נכון, צודק, לא בא לי להגיד הכול בפשיטה!" היא קובעת ואני צוחק. "למה אתה צוחק?" "פשיטה! מאיפה הבאת את זה?" "סתם..." היא מבטלת את דבריה בגיחוך. "אז מה, את מפחדת מהקור של החורף?" "אני מפחדת מהקור בכלל..." "גם אני". "וואלה?" "חוק טבע מאמי, זה בגנים שלנו בין אם נרצה ובין אם לא, קור, שווה להתכנס במעורה, לאגור מספיק אוכל, ולישון טוב. רק שהיום קור פירושו להתכנס בדירה, להתכרבל עם בת זוג, ולאכול ארוחות ערב משותפות בחברת חברים". "אתה נשאר כאן לחורף?" היא שואלת לפתע ועל פניה מבט מודאג. אני הבטתי בה מופתע. מעולם היא לא שאלה אותי דבר כזה. "למה את שואלת?" "לא יודעת..." "נו, מה, עוד פעם כפית?" "לא", היא צוחקת, "סתם, פשוט פתאום אני מרגישה כמה תחסר לי אם תיסע". "את מתכוונת תברח...". "כן". "מה לעשות בייבי, סבירות גבוהה". "למה?" "כי אני לא אוהב חורף". "לא אוהב חורף? או לא אוהב להיות בו לבד?" "די עזבי, אולי תבואי איתי?" "לאן?" "לא יודע מה בא לך?" "אתה יודע, גולדי, בייבי, אחי שלי, יש אנשים שחיים מ-צ-י-א-ו-ת ולא יכולים לקום וללכת מתי שבא להם". "את לא מהם מאיה, אני מבטיח לך..." אני מחייך והיא צוחקת. "נו, מה את אומרת תבואי איתי?" "לאן לניו-יורק? לא מבינה אותך, אתה אומר שאתה לא אוהב חורף אבל החורף בארץ זה קייטנת מפגרים לעומת החורף ששם, למה שם אתה מרגיש טוב? כי זה זר?" "זר? מאמי זה הבית שלי שם, כאן זה זר!" "אז למה?" "לא יודע... אולי..." "אולי כמו כל דבר, גם בזה אתה קיצוניסט', ואם כבר חורף, אז חורף שיתן סיבה להתאבד", היא מציתה סיגריה מבודרת. "מאמי, להתאבד אני לעולם לא יתאבד אם זה מה שמפחיד אותך". "בייבי, את זה אני יודעת, אתה הרי תקבור את כולנו..." היא קובעת ואני מתגלגל מצחוק. "טוב, אז מה את אומרת?" "אין סיכוי בייבי, אין סיכוי, אני לא נוסעת לשום מקום". "למה?" "כי לא, פשוט לא". "חבל". "חבל", היא מושכת בכתפיה מחייכת, "אתה יודע..." היא אומרת כשאני קם למזוג לעצמי עוד מעט מהקפה, "אני נהנית מהכלוב". "ממה?" "מהכלוב האתר ההוא..." "מה לך ולו?" "אני מבקרת שם". "למה?" "לא יודעת מסקרן". "מה מסקרן אותך מאיה?" "לא יודעת..." היא מחייכת. "מאיה?" "גולדי?" "מאיה..." "גולדי..." "תיזהרי!" "למה?" "כי ככה, את יודעת על מה אני מדבר!" "על מה?" "איזה צד מעניין אותך?" "צד?" "כן מאיה צד!" "אתה מתכוון סאבית או דומית?" "רחמנא!" אני מתנער, "מה לך ולמונחים?" אני מזדעק והיא מתגלגלת מצחוק. "דווקא יש שם אחד חמוד..." "מי?" "לא מגלה לך!" "מאיה..." "מה?" "שתביני שאת שם מהסיבות הלא נכונות- כרגע- " "סיבות?" "כן". "איזה סיבות?" "ריבאונד עצבני!" "מה קשור?" "קשור באזיקים!" "למה?" "כי בעצם שאלתך למה, את עוד רחוקה מלהבין..." "גולדי אני כבר ילדה גדולה אתה יודע..." "מאיה, את לעולם תישארי ילדה קטנה בעיני, ואני נשבע לך שאם אני מגלה שאיזה אחד שם תפר אותך אני לא יודע מה אני עושה". "מה ת'עושה? הא? מה?" היא מחייכת מרוצה. "דבר ראשון אני אכתוב על זה, כך שאם מישהו שיתחבר אליך ויגלה בסופו של דבר שקוראים לך מאיה ולא יתנתק מהר הוא ימצא את עצמו בצרות, את זוכרת את אריק?" אני מחייך אליה. "לא! אתה לא!" "אני כן!" "למה?" היא מזדעקת. "כי אמרתי לך, את בריבאונד, אם זה היה הקטע שלך סבבה, אבל זה לא, זה החורף שבדלת..." "מה קשור?" "מה את משחקת איתי? את ילדה קטנה? את הולכת איתי בקטנות? הרי את יודעת שזה קשור!" "לא אני לא!" "אני אשאל אותך משהו ותעני לי בדוגרי?" "כן". "אבל קחי חמש שניות לפני שאת עונה". "טוב". "מה את מחפשת יותר, את הליטוף או את המכה?" "מה?" "הליטוף שאחרי ולפני או המכה שבאמצע?" אני מביט בה והיא מרכינה מבט משחקת במאפרה עם הסיגריה ומרימה את עיניה. "שניהם אני חושבת". "אין חושבת, יש יודעת, תשאלי את הבטן היא תענה לך". "לא יודעת גולדי מה אתה רוצה? למה אתה קשה איתי?" "כי את מפחדת מקושי ולכן את הולכת על הדרך הקלה, והיא תמיד בסופו של דבר הארוכה מכל והקשה מכל". "סתם מסקרן אותי". "הסקרנות הרגה את החתול". "די נו". "מה די? יבוא לך עכשיו מישהו חמוד יהיה טוב אליך לא יהיה בעניין של בדסמ בכלל, זיונים נטו מין רגיל, תגידי לו לא? כי לידיעתך, שם רוב, טוב לא רוב, שם יש בחורות שמין רגיל זה לא הן. את מבינה?" "בסדר, מה אתה יודע על המין שאני אוהבת?" היא אומרת ואני פוער את עיני ושותק. "אני לא יודע איזה מין את אוהבת", אני אומר לבסוף, "אבל אני יודע מהכרות מעמיקה איתך, שאת צורכת חום בכמויות שלא ניתנות להגדרה, ואת עכשיו, מהמקום שבו את נמצאת, מוכנה לתת הכול רק בכדי לקבל את זה". "והבחורות ששם? לא יעשו הכול בשביל החום הזה?" "וזה טוב לדעתך?" "משנה הדרך?" "קומי רגע!" אני מצווה עליה ותופס בידה גורר אותה אל מסדרון הבית. "מה אתה רוצה?" "תראי!" אני אומר לה ומעמיד אותה אל מול המראה הגדולה, "את רואה את הבחורה הזו?" "די נו מה שטויות שלך?" "הן שטויות מבור של אהבה, עכשיו תסתכלי רגע, את רואה את הבחורה הזו שבמראה?" "נו". "מה את רואה?" "לא יודעת, מה אני רואה? אני רואה את עצמי". "את באמת רואה את עצמך?" "כן". "אז אם את רואה את עצמך, איך את לא רואה את מה שאני רואה?" "מה אתה רואה?" "דבר ראשון את אחותי, אגב תראי כמה אנחנו דומים בעיניים... יא' ראבק", אני נדהם לרגע. "כן הא'?" היא קולטת את מה שראיתי ואומדת את מבנה עינינו, "מדהים". "טוב, אז את רואה?" "מה?" "כמה שאת יפה". "אוי די נו". "מה די מטומטמת?" "די אתה מדבר שטויות!" "מאיה, את אולי בחורה הכי יפה שראיתי בחיים שלי, אני אומר אולי כי את אחותי..." אני מסמן לה והיא צוחקת, "אבל את עכשיו בריבאונד, הביטחון העצמי שלך ברצפה, את בשביל חיבוק תתני את עצמך ולחינם". "מה רע בזה?" "מה רע בלשמוט את עצמך את מתכוונת?" "לא לשמוט ל..." "לשמוט מאיה, לשמוט", אני אומר ומלטף את פניה, "זה חבל בייבי, אני מבין איפה את עכשיו, גם זה יעבור, בשביל זה אני כאן, ולא סתם אני אומר לך בואי איתי החורף הזה, אני לא נוסע רק בגלל הפחד מהחורף, אני נוסע כי גם לי קשה... ואם לי קשה אז אני לא רוצה לחשוב מה עובר עליך בלילות כשאני לא כאן איתך", אני מביט בה. "אחי..." היא אומרת מחזיקה לי בחולצה. "מה קרה, רוצה לבכות? יא בכיינית!" אני מחייך. "לא! לא רוצה", היא מצחקקת מלאת דמעות ואני חובק בה. "חמודה הכול יעבור נשבע לך, הכול יעבור, הכול מתכלה ועובר בנהר הזמן, בין אם רוצים ובין אם, החוכמה היא להבין זאת עוד בהתהוות הדברים ולחוש כי כך הם, אז גם ניתן לסבול את החיים האלה ואולי אפילו ליהנות מהם. הכול עובר מאיומאנה קטנה", אני מגחך. "מאיומאנה, כמה זמן לא קראת לי ככה", היא צוחקת ועיניה בוהקות. "כן הא?" "אז מה אתה עף הא?" "כן". "מתי?" "חודש". "חודש, בן זונה, אמרת סבירות גבוהה לפני חמש דקות. הכול כבר מתכונן אצלך הא?" "כן, את מכירה אותי, אני עף בלי להגיד לשום, לא אוהב פרידות, גם אף פעם לא היה ממי..." "כן לא היה ממש ממי...", היא מושכת באפה, "אז מה? שאני אבוא?" "בייבי, לא יהיה אדם מאושר ממני בעולם אם תבואי, אני אכיר לך את האנשים הנכונים..." "אולי, תן לחשוב, זרקת רעיון". "איזה קקה את? תמיד הרסת את המשפטים של הסרטים!" "אה אה, זרקת רעיון תן לחשוב, כן", היא צוחקת. אני חיבקתי אותה. החורף בדרך. * קרני אור הריח נושאים אותם. החושך הוא ידידם. הם תמימים, הם חלשים לעולם הדממה, ועל גבם רקום סמל, אכזבה. אנשי הפוך באים כשהסתיו נגמר, אנשי הפוך מופיעים רק כשקר. כן הם יוצאים מהארון בכל סוף עונה, אנשי הפוך אתכם רק לתקופה. מחממים אתכם, מלטפים אתכם, אבל קר להם... * מבינה? בכבוד רב, GOLD . |
|
|
| ThePassionMaster |
לפני 21 שנים •
21 בספט׳ 2003
מאיה.. מאיה..
מצלצל לי מוכר.. |
|
|
|
GOLD
|
לפני 21 שנים •
21 בספט׳ 2003
"צאסטר התשוקה"
אתה צפוי.
בכבוד רב, GOLD. |
|
|
loren
|
לפני 21 שנים •
22 בספט׳ 2003
אווץ גולדי
נדקרת משמיכת פוך סקוטית? 
|
|
|
|
GOLD
|
לפני 21 שנים •
22 בספט׳ 2003
תגידי
מה את מבקשת להשיג בתגובה כזו בדיוק?
|
|
|
|
loren
|
לפני 21 שנים •
23 בספט׳ 2003
לא להשיג....
אתה מספיק פיקח להבין מה כן והרמז אם נורא תתעקש נמצא כמובן בסקוטלנד...
|
|
|
|
GOLD
|
לפני 21 שנים •
23 בספט׳ 2003
את מדברת בקודים?
אקדמאי לי מידי,
אני שטחי, כתבי שטוח. G. |
|
|
|
loren
|
לפני 21 שנים •
23 בספט׳ 2003
לפעמים כן
לפעמים כן.....
אבל קבל משימה- לך ותפתח אנציקלופדיה וברר את מקור הניק שאליו כיוונת את כל מה שכתבת ואחר כך תחזור ותסתכל שוב על מה שכתבתי לך אבל זה בסדר- אני מרשה לך להגיד שטעיתי
|
|
|
|
GOLD
|
לפני 21 שנים •
23 בספט׳ 2003
אהה חמוד'לה...
אני לא יודע כמה כוסות שתית על הבוקר (אני רוצה לחשוב שאת אוהבת את הסקוטי -רצוי מקאלאן, רצוי עוד יותר 1
 אבל את לא באמת חושבת שאני אפתח איציקלופדיה בשביל להתדיין איתך נכון?
"קבל משימה" ? 
נחמד. |
|
|
|
loren
|
לפני 21 שנים •
23 בספט׳ 2003
אז תשאר עם חצי תאוותך בידך.....
|
|
|