שאלה: גילוי מאוחר?

Whip​(שולט) • 11 ביוני 2006

מצטער אם לא הובנתי כראוי. ברור שיש את החלק המיני - אפילו תינוקות נוגעים בעצמם, מזהים תחושה נעימה במגע במקומות מסוימים, ובנות ובנים בגילאים צעירים (גן) עושים את זה הרבה, עד שצריך להעיר להם (ובעדינות ובסבלנות) שלא לעשות את זה בפרהסיה.
התכוונתי שאין פנטזיות מיניות. יש תחושות נעימות, שגורמות לכך שהילד יירצה לעשות זאת שוב ושוב. אוננת במקלחת כי היה לך נעים, לא כי גמרת כמו שאת גומרת היום.
משחקי הנגיעות היו נעימים כי היו אוסרים, כי היה בהם משהו מרגש. לא מרגש מינית, אלא מרגש הרפתקנית.
כל זה עד גיל ההתבגרות. מהגיל הזה כבר יש אפשרות לאורגזמה נשית וגברית, כך שנוצר מניע חזק יותר לעשות את זה - התחושה שונה לגמרי מנעים של ליטוף. ועדיין, ילדות בגיל 10-11 ייראו את הכוכב הלטיני התורן ויגיבו בין 'איכסה' ל'איזה מהמם', לא ב'הייתי מתה לשכב איתו', כי הפנטזיה שלהן (לרוב) לא כוללת דברים כאלה - האם זה חוסר ידע או חוסר יכולת רגשית לפנטז עת זה?

Whip​(שולט) • 11 ביוני 2006

נו, מה היא עשתה להן? מסקרן מה היה המין המלוכלכך של גיל 11...

Uranus • 11 ביוני 2006

סליחה על הסטייה מהנושא ...

ואני יודע שזה הכל בראש שלי,
אבל כשהבטתי בחטף על כותרת הפוסט,
הייתי בטוח שכתוב :

"גירוי מאחור"

הייתי חייב לשתף

אני התחתנתי עם ונילי (כנראה) ואחר כך גיליתי את הפן הזה בעצמי

אושה{אוש} • 11 ביוני 2006

נחשפתי לבדסמ בגיל מבוגר
צפיתי בכל התוכניות הללו "עיר החטאים" וכו' בהם מראים בעיקר נשים, מלקות בגברים הרכוסים מכף רגל ועד ראש בויניל או בעור
לא הבנתי את זה, זה לא גירה אותי, לא משך אותי
לא הבנתי מה הקטע בכלל
עד שלפני שלושה-ארבעה חודשים בערך, בין שלל סיפורי הפןפיקשן הארוטיים שקראתי נתקלתי בבדסמ. בהתחלה הייתי מזועזעת אך פתאם משהו בי נדלק.
התחלתי להבין על מה מדובר.
היא מגרה לקרוא על אישה נשלטת - בעיקר על ידי שני גברים
פנטזיות על שלישיות יש לי כבר הרבה שנים ומבחינתי יש קשר הדוק בין הדברים.
הרצון להיות נשלטת, משומשת כאובייקט מיני ע"י נציגים (ברבים) של המין הגברי תמיד היה שם.
נזכרתי אפילו בפנטזיה שהיתה לי מימי החטיבה והבנתי שזה כנראה לא משהו חדש לחלוטין אצלי.
יש קשר לדרך שבה נחשפים לדברים.
הסיפורים שקראתי היו מלאי רגש, אמון ואהבה - וכנראה כך היה לי יותר קל להתחבר
עם הזמן (המאד מואט עדיין) הצורך והמשיכה שלי עולים. אני רוצה לקרוא ולהחשף לדברים "קשים" יותר.
אבל השאיפה הבסיסית נשארת בעינה.

ים_yam​(לא בעסק) • 11 ביוני 2006

זה בסדר, באתר הזה לא רק שמותר לסטות, זה אפילו רצוי

The Shield​(שולט) • 11 ביוני 2006

אני נזכר שבכיתה ה שאלתי את המדריך שלי בתנועת הנוער איך שוכבים עם אישה דרך הפות או מאחור. הוא צחק ונתן לי ספר הדרכה מינית. למרות שבגיל הזה עוד לא ידעתי לאן צריך להכניס את הזין, היו לי פנטזיות של שליטה למכביר, רק שאז הן היו ילדותיות ותמימות ותמיד לוו בסיפור כלשהו. בגיל 13-14 הם החלו להתעצב יותר לכיוונים שאני מכיר כיום.
נראה לי שבדסמ כמו כל דבר בחיים יש נטיות מולדות אבל הסביבה תורמת לנטיות האלו להתממש בעצמה זאת או אחרת. כמו שיש אנשים שרק בגיל מאוחר מגלים כישרון ונטייה אומנותית. או כישרון ורצון לקריירה אקדמית. כך גם סביר שיהיו אנשים שבגיל מאוחר יגלו ויממשו את נטייתם המינית.

זאלופון​(שולט) • 11 ביוני 2006

אני זוכר פנטזיות בדסמיות מיניות בגיל 8 (כמובן שלא קראתי להן כך). הן לחלוטין ריגשו אותי מינית. ברור שלא הבנתי מה ולמה ושלא פינטזתי על שום דבר שהיה רחוק מדי מהדברים שהיו מוכרים ונגישים לי, אבל זה היה קיים, ובעוצמה. ומי אמר שאין אורגזמות לפני גיל ההתבגרות?...

רפאל • 11 ביוני 2006

גם אני זוכר פנטזיות בעלות אופי בדס"מי מגיל צעיר. אבל אלו בעיקר פנטזיות של בדיעבד. פנטזיות שהיום קל לצרף אותם לסיפור ההיסטוריה הבדס"מית הפרטית שלי. אינני יודע כמה אמת יש בקישור שבין זיכרונות אלו לבין דברים של היום. אולי זה סתם סיפור שבדיעבד נחמד לספר אותו.

אינני חושב כלל את הבדס"מ כדבר שהוא בבחינת "להיות או לא להיות", או בבחינת דבר שמגדיר אדם. ובוודאי שלא כדבר מולד.

scarlettempress{L} • 14 ביוני 2006

התגובות בפוסט הזה מאוד מעניינות בעיניי.
ומצאתי הרבה מעצמי בתגובות האלה.
גם אני גיליתי את הבדס"מ ככה "פתאום" לפני כשנה. בגיל 24. גם אני גיליתי רק בדיעבד את כל הסימפטומים שהיו שם מאז ומתמיד. את הפנטזיות והזכרונות שפתאום קיבלו משמעות.
זה דווקא הגיוני, הרי אנחנו גדלים בעולם שבו לא מסבירים לנו דברים מסוימים מגיל צעיר. גם כשבגיל ההתבגרות מתגלה לנו המושג הזר והרחוק סאדו-מאזו, יכול לקחת זמן עד שנקשר את זה לעצמינו ולתחושות שאנחנו לא מייחסים להם חשיבות - לרוב בגלל שאלה דברים שלא מדברים עליהם, שהעולם שכנע את עצמו שיש לשמר בחדרים אפלים תחת בריח. ולא כל אחד מצליח לפענח. האמת היא שרוב האנשים בעולם הזה חיים עם הדחקות גדולות יותר או פחות. מה שגלוי הוא רק הנורמה, ויש שיגידו שקל יותר לחיות בתוך הנורמה ולהיות עיוור לכל מה ששונה (כי שונה = מפחיד).

יש אנשים שיודעים מגיל 0 על השוני שלהם, מה שזה לא יהיה. לפעמים אני קצת מקנאה באנשים האלה. בחירות המדהימה שיש בידיעה הזאת. כי אני חייתי בתוך אי הידיעה במשך שני עשורים. אבל יש גם קסם לגילוי המאוחר. אני לא מדברת רק על הבדס"מ. בגיל מבוגר יחסית הבנתי שאני לסבית. ההשוואה של גילוי נטיה בדס"מית לנטיה הומוסקסואלית נישאת לרוב בפי הסטרייטים, ונדמה לי שיש הבדלים רבים בין שתי הנטיות האלה ודרך הגילוי שלהן בעולמנו היום. מה זה הומו ולסבית ידעתי מגיל צעיר - לזה לפחות יש שם. טוב, רע, זה כבר עניין אחר. אבל לפחות ידעתי מה זה, ובגיל 15 כבר ידעתי להתפלל לאלוהים שלא ממש האמנתי בו - בבקשה, רק שאני אשכח מהאישה ההיא, רק שאני לא אהיה לסבית... הרבה יותר קשה להתמודד בגיל הזה עם דברים שיודעים לזהות.
אבל דברים שאין להם הגדרה, הם כל כך ערטילאים לפעמים. את הנטיות הבדס"מיות שלי גיליתי ביחד עם בת הזוג שלי, וזה היה גילוי של עונג בלבד, כי כבר עברתי תהליך של התבגרות והשלמה עם מה שאני וכי ידעתי כבר שאין כל רע במה שמכונה "סטיה".
אני רוצה לקוות (לפנטז) שיגיע היום שבו כל מה שהתרבות שלנו עמלה כל כך לקבור, יתגלה לאט לאט ויום אחד אנשים לא יצטרכו להתענות כדי להיות שלמים עם עצמם.

Re: שאלה: גילוי מאוחר?

סוד לוחש​(נשלטת) • 15 ביוני 2006

כן, הפתעה גמורה.

אני גיליתי את הנטיות הבדסמיות שלי רק בגיל 44+
ומי שהכיר אותי קרוב בעבר, מעריך אותי כדומיננטית ואסרטיבית . . .

נכון שמזמן היה ברור לי שאני אוהבת מין (ממש!)
ותמיד היה ברור שאני מתמסרת למה שחשוב לי, אוהבת להצטיין, לרצות ...

אבל מעולם לא היה לי שמץ של מושג כמה עונג יכול לגרום לי כאב, הכנעה, או שליטה מנטאלית.והעצמאות שלי חשובה עד היום.
אני שפחדתי מכעס, מכאב ...

היום אני יודעת שהתמסרות כשיפחה , היא ביטוי עצמי עבורי.

הפתעה ? כן, ולא בגיל 22 אלא ב44+