מוש(נשלט){k}
|
לפני 21 שנים •
21 בספט׳ 2003
מחשבות
דלת המקלחת נפתחת, ידה מופיעה ומניחה כיסוי עיניים מעור על סל הכביסה "כשתסיים, שים את זה, רד על ארבע וקרא לי" הדלת נסגרת.
רעד קל חולף בכל גופי. מביט בעצמי במראה. פתאום העיניים נראות ירוקות מתמיד, השיער הפרוע מהמקלחת, גבוה, נחוש, מה גורם לך לעשות את זה? למה? הקצף הלבן מרכך את הזיפים והסכין קוטעת אותם באבחה חדה. בלוטת האנדרנלין מזרימה זרזיף דק ומוכר פנימה. מעביר יד על הפנים, חלק. לוקח אוויר, ממלא את החזה, בטוח. מי אתה בעצם? פעם היית יוצא מכאן החוצה וכובש אותה במיטה, היית נותן לה זיון חזק, חושני, מרגש. היית מפנק אותה, מלטף אותה, מרומם ומענג. היית גבר מושלם. והיום? היום אתה מכסה את עיניך בכיסוי מעור שחור, יורד על 4 ליד דלת המקלחת, מודיע לה "אני מוכן מלכתי" וצולל אל חוויה כואבת. מה קרה לך? צליל העקבים החד מתקרב ומנקה את הראש ממחשבות זרות. הגוף ככלי ריק לשרת את צרכיה, לכאוב אותה, להכיל אותה, להתמלא בה. היא מצמידה אותי למגף שלה, ריח העור המוכר מעורר אותי מייד, זוחל לצידה על סף הסלון בו היא מתיישבת על גבי, אני נושא אותה מבלי לראות. מה היא תעשה לי? איך תכאיב לי? כיסוי העיניים נועד כדי להסתיר ממני, מה היא מסתירה? אל תחשוב – תשתחרר. אבל איך אני יכול להשתחרר, אני מבוהל מידי. ממה מבוהל? ממנה? איך אפשר? מכה ראשונה צונחת על התחת, מעוררת בחדות ומזרימה דם לאזור הכואב. גוף מטופש, הרי ככל שיהיה שם יותר דם זה יכאב יותר. המערכת בסכלותה מסרבת להקשיב להגיון ומזרימה עוד ועוד דם. המכה השניה נוחתת וכל מכה מגדילה את עצמת הכאב. אתה חושק שיניים? למה? תשתחרר – גניחת הכאב הראשונה בוקעת. יפה לך עבד. היא נצמדת אלי מאחור, שדיה הרכים נמחצים לגופי. אני מגורה בעל כורחי, ידה מגששת אל איברי בזמן שהיא לוחשת לי באוזן "אתה חרמן?" כן! כן! כן! גופי צוהל כילד המשתובב בחוף הים. המוח הסורר ממאן להקשיב לגוף, משדר פקודה עילגת אל הפה הפולט איזו הברה לא ברורה. היא הופכת אותי על הגב ומתיישבת עלי. "אתה רוצה לראות?" כן! כן! כן! הפעם המוח והפה מתקשרים טוב יותר. "כן מלכתי". היא צוחקת. ידי נמתחות לאחור ונאזקות מתוחות לצדדים. היא מתחילה לעבוד לי על הפטמות. מלקקת, צובטת, נושכת. הידיים במקביל נרדמות, כמו עדר נמלים ענק מטייל עליהן. התחושה הזו חזקה מהכל, משתלטת על כל הגוף. ככה אי אפשר להנות, תגיד לה. מה פתאום להגיד לה? מה אתה חנון – תסבול. אבל זה סבל רע, הוא משתלט על הכל, היא לא התכוונה לזה. אז מה? עוד קצת סבל לא יזיק. לא יכול, אין לא יכול, אתה בכלל מרגיש מה היא עושה לך עכשיו למטה? איך אני יכול להרגיש כשכל כולי עסוק בלהתעצבן על הידיים האלה. טוב תגיד לה. אני אומר. בן רגע הידיים משתחררות, הדם חוזר לזרום. הן נאחזות בשטיח בכוח. אני לא אזיז אותן. מבטיח. היא מתרוממת אל השולחן ולוקחת משהו, רשרוש מוכר, בטח קרח. הגוף מכין עצמו בזמן שהמוח מלגלג עליו. למה אתה מכין את עצמך? לקור? לכאב? זה הרי בלתי נמנע! הרי שוב תזרים דם כמפגר בדיוק לנקודה הלא נכונה, לנקודה שתכאב יותר. הקור מגיע, מצנן בכוח את הפטמות ומטייל למעלה. זה לא קרח, זה קור עדין יותר, צורב פחות, רך. הקור מטייל למעלה ומגיע אל השפתיים שלי, משהו מתוק, שוקולד? גלידה? המוח בצהלה אדירה מעלה סוויצ' ענק בראש, מתוק, טעים, חוויה, רגיעה. ערימת אסוציאציות הזויה פולשת פנימה ומשכיחה את מה שפוגע אחרי בדיוק בשניה שאחרי – נשיכה עזה בפטמה. מתוק וכואב, סוכר ודם מתערבבים בגוף השיכור. טלטלה עזה בין ההתכווצות הכאבים לשחרור המתיקות. כיסוי העיניים שיורד ממני לא מועיל. הגוף מעורפל מידי. היא מלקקת, נושכת, משכרת אותי בלשונה החדה. אני מאבד תחושה, חיבור, זמן. אני צף סביב עצמי. שומע קולות שבוקעים מגופי – אנחות, הצלפות, לטיפות. מתישהו היא הפכה אותי שוב על הברכיים, מתישהו היא הצליפה בי מאחור ועל הזין, מתישהו היא עמדה מעלי ופקחתי את עיני לראות את מגפיה על ידי, את כוחה הגדול אל מול ניתוקי המוחלט – היא איבדה אותי ולא סיפרתי לה. תחזור, תחזור לעצמך. היא רוצה שאשרת אותה, שאלקק לה, שאפנק אותה. גופי המנותק מציית כמו מעצמו, עושה כל מה שצריך לעשות. מלקק, מפנק, מתרומם, מזיין, גומר, מתפרק ורק אז חוזר להתחבר. זה הסוף? לא זו התחלה. גרדת את הקצה של המקום הנפלא ההוא. עוד תגיע אליו, היא תיקח אותך לשם. ייקח כמה זמן שייקח. אתה בידיים טובות... |
|
|
מלכה מלקה(אחרת)
|
לפני 21 שנים •
21 בספט׳ 2003
מושקה איך פיספסו את הסיפור הזה ?
בכל אופן הוא אחד הסיפורים שאני יותר נהנתי מהם פה ...
מאחלת לך אושר (: |
|
|