מחנה הלם

מחנה הלם

מיתוסית​(שולטת) • 15 ביוני 2006

ראיתי סרט תיעודי בקורס פנולוגיה (תורת הענישה).
הסרט הזה מאוד השפיע עליי, ראיתי אותו מנקודת מבט מאוד שונה- אני מניחה- מכל שאר האנשים, בגלל הנטייה הבדסמית שלי.
אני מתביישת לומר שהייתי מרותקת לסרט, בין השאר כדי לקבל רעיונות חדשים להשפלות- בזמן ששאר הכיתה שלי פשוט הזדעזעה מהם וזה אפילו, נו, איך לומר...
ריגש אותי מינית..


ובכן, מדובר במחנה בארה"ב שהוא בעל אוריינטציה צבאית חזקה מאוד ויש בה גם מסגרת טיפולית. זהו מחנה לאסירים על עבירות קלות יחסים כגון גניבה, זיוץ מסמכים וגם סוחרי סמים קטנים. יש שם לא מעט נרקומנים ואלכוהליסטים, שנתנו לה עסקת טיעון יחודית- חצי שנה במחנה הזה או עונש מאסר כקבוע בחוק שהוא לא פחות משנה (תלוי במקרה).

כמובן שמרבית האנשים האלה הגיעו לשם לא כדי להשתנות, אלא בגלל שחצי שנה במחנה ואח"כ הביתה קוסם להם מאוד..
השינוי נראה לעין כל כמה זמן ובייחוד בתום ה"קורס" במחנה. רבים מהם נראים מאושרים ומרוצים ונשאלת השאלה, האם זה בגלל שבאמת המקום תרם להם ולהתפחות האישיות שלהם, או שבעצם הם שמחים להיפטר מהמקום הזה ולחזור הביתה?

במחנה הזה יש סוהרים קשוחים, משטר צבאי הכולל מסדרים, פקודות, קשיחות, שכיבות סמיכה, השפלות מנטאליות קשות, אכילה בעמידה כעונש וחייבים לגמור את האוכל תוך 3 דקות, פיקוח מתמיד, ספורט, תיזוזים וכל מיני עבודות בזויות שרובן ללא תכלית כמו למשל להעביר גל אבנים ממקום למקום סתם ככה...

מנהלת הכלא (כן! אישה!!!) מספרת שבעצם המטרה היא לשבור את רוחם של האנשים שם ואז לבנות אותם מחדש. על ידי ההשפלה, להעלות את ביטחונם העצמי ואת השליטה העצמית שחסרה לרובם- כי חלקם הגדול נגרר לפשע בעקבות החברה הקשה בה הסתובבו.

הסוהרים בדיסטנס, מדברים חלש ולעולם לא צועקים ולא משתמשים בכוח כנגד האסירים. שיטת ה"חינוך מחדש" ו"שטיפת המוח" שהם עושים לאסירים (ממש במילים אלו!) נעשית על ידי עונשים, השפלות ושיחות קשות בניסיון להגיע למוסר שלהם.

למרות שנראה מהצד כי מדובר בהתעללות נפשית קשה מאוד, האסירים נשברים שם לא פעם, יש להם גם מסגרת טיפולית עם פגישות עפ פסיכולוג, מפגשים קבוצתיים בהם הם אומרים מה הם לומדים בכל שלב, מספרים על חוויותיהם האישיות במחנה ובכלל בחיים.
זהו סוג של "אפטר קייר", אם אני אשווה את זה לבדסמ, שכן לא מזניחים אותם להתמודד עם עצמם וזהו.
בנוסף יש שם מסגרת לימודית שבה רבים מהם בחצי שנה בלבד משפרים ללא היכר את הבגרויות שלהם או משלימים ל- 12 שנות לימוד באופן מאוד אינטנסיבי.

במחזור הספציפי הזה, מתוך 47 אנשים שהתחילו אותו- סיימו 30. כל השאר נשרו באמצע וחזרו לכלא לריצוי עונש מלא.

במקום הזה אין חופשות ואין ביקורים. משמעת חזקה וקשה מאוד. יש שם איזור לנשים ואיזור לגברים.

מה אתם חושבים על התוכנית הזאת ברמה החברתית והן ברמה הבדסמית? האם מחנה כזה נשמע מגרה לפחות בפוטנציה למשך זמן מה? מה באשר להקבלה הבדסמית של לשבור במישהו כדי להרים אותו מחדש?

ראוי לציין שרק אנשים שעברו הכשרה מיוחדת מסוגלים לעשות זאת, ובהעדר הכשרה עשוי להיגרם נזק נפשי קשה וטראומות.


אגב, על קיר אחד במחנה, היה כתוב משפט שמאוד אהבתי אותו:

"איש לא ישפיל אותך, אם לא תסכים לכך..."

(תרגום חופשי מאנגלית ולא זוכרת את נוסחו המדויק, אבל זוהי רוח הדברים)

באדי • 15 ביוני 2006

ברמה החברתית את מספרת על מחנה קשוח שמגיעים אליו נרקומנים ואלכוהוליסטים עם עברות קלות, ומכניסים אותם למסגרת בעזרת משמעת ודיסטנס בין הסוהרים והאסירים.

אני חושב שנרקומנים ואלכוהוליסטים צריכים מסגרת נוקשה כדי להגמל ולהתחיל שינוי.
כפרי הגמילה היקרים בישראל ובעולם בנויים כמחנה צבאי עם שיטות צבאיות.

מוכרים להם את הסיפור ש"שוברים אותם ובונים אותם מחדש" אבל זו לא שבירה שלהם כי הם יודעים מה המטרה של המקום ויודעים שלמטפלים ולסוהרים אין אינטרס אישי בהם.

מילות המפתח בסיפור שסיפרת נמצאות פה:
"הסוהרים בדיסטנס, מדברים חלש ולעולם לא צועקים ולא משתמשים בכוח כנגד האסירים.
שיטת ה"חינוך מחדש" ו"שטיפת המוח" שהם עושים לאסירים (ממש במילים אלו!) נעשית על ידי עונשים, השפלות ושיחות קשות בניסיון להגיע למוסר שלהם" .

האסירים הנרקומנים יודעים שגם "ההשפלות" הן לא השפלות והן כדי לעזור להם להגמל מהסמים.

אני חושב שלסוהר או לפסיכולוג אסור להתרגש מינית שם.
אנשים שמתרגשים מינית מהמצב הזה חייבים לבחור לעצמם מקומות עבודה אחרים כדי שלא יקרו מקרים כמו האח בבי"ח והמקרה של החולה.
יש מקומות עבודה אחרים והם בעצמם חייבים לא להגיע לשם בלי לומר את הסיבה.

ברמה החברתית אם דואגים שלא יכנסו לשם אנשים שינצלו מינית את הסיטואציה ואז יכולים להיות מקרים שיעלו ב"עובדה" ויבקשו תחקירים אני בעד והכפרים האלה נמצאים בארץ.

ברמה הבדסמית אני לא מתגרה משבירה של אנשים "ובנייתם מחדש" כי סמרטוטות ובנייתן מחדש הוא לא דבר שמגרה אותי.
אם אישה תרצה שאשבור אותה ואבנה אותה אתן לה ללכת למתנדב אחר שאוהב סמרטוטות.
גם שירות במחנה כזה ומין עם אחת האסירות או המטופלות מתקשר אצלי מיידית עם תפיסה ובית סוהר ובמקום דמיון נעים אני זוכר את סיפורי האסירים כמו אוז מה קורה בבתי הסוהר לגברים שנתפסים ומקבל turn off רציני ממין כזה.

אם יקרה הדבר שאני לא מצפה ואישה שאני אוהב תיפול לסמים ותהיה נרקומנית ותצטרך כפר גמילה צבאי אבדוק שהפסיכולוגים שם טובים אבל לא אנסה לגמול אותה מסמים בעצמי.

"איש לא ישפיל אותך אם לא תסכים כך.." לא נכון.
מחנות עינויים ומחנות ריכוז בקוריאה בויאנטאם, בסין (אני לא אזכיר את הניסיון של העם שלנו ) מראים שהאמירה הזאת לא נכונה.
צריך לדאוג שהמחנה הזה יהיה לטיפול ומונהג מקצועית נטו.

קצת חשבון

המלט • 15 ביוני 2006

ניסוח אחר: -מספר האנשים שסיימו את הקורס בהצלחה, היה כמעט כפול מאלה שלא סיימו אותו.

64% הצלחה -- הרבה יותר גבוה מגיבוש-סיירת-נטול-השפלות. כנראה שזה לא כל כך נורא כמו שמתארים.



ברמה החברתית -- נסיון מענין לגוון את מערכת השיקום מחדש של אסירים. ואם משהו עובד (
ו 64% הצלחה נקרא 'עובד'), אז כנראה שזה מועיל. מענין מה היו אחוזי ההצלחה על אסירים
'קשים' יותר -- רוצחים, אנסים, למשל. לדעתי אחוזי ההצלחה היו נמוכים יותר.


ברמה הבדסמית -- אני מבין שהשאלה איננה על משחק תפקידים, ששם הכל מותר ( עד כדי SSC)
אלא האם המציאות עצמה שתוארה מגרה או לא.

ברור לגמרי שמיצג שליטה אולטימטיבי, עם אסירים וסוהרים, השפלות, מפקדת
כלא קשוחה וכיו"ב -- משדר בגלים קצרים שידורי תאווה למוח הבדסמי הטיפוסי. חומר מעולה
לפנטזיה. חד, חריף , ממוקד. המוח והדמיון, בראותם דברים אלה, מתעלמים לגמרי מהסביבה
המציאותית בה הם מתרחשים, ובנונ-שאלאנטיות, במובן המילולי של הביטוי, מייצרים תוכן
בדסמי רצוי, מזון-מלכות מתוק, גירוי מיני מערפל חושים ומערסל מיחושים. כדי להמחיש את
יעילותו של התהליך הזה, שאני מאמין שמצוי בלבו של תהליך ההפשטה המאפיין
התגרות מינית ויזואלית, ניקח למשל מציאות שעל הבעייתיות שלה אין מחלוקת: חיילת אמריקאית,
במדי הצבא האמריקאי, בעיראק, משפילה עד עפר חייל עיראקי בשבי. מפשיטה אותו, שמה שק
על ראשו, קושרת רצועה לצווארו ומוליכה אותו על ארבע. מגרה, או לא מגרה? האם מישהו היה
רוצה להיות במקום העיראקי הזה? אז כן. ברגע הראשון, בהבזק הראשוני הזה של החשיפה
לסיטואציה, עוד לפני שהשכל מבין מה קורה כאן, נדחק קדימה היצר ומתגרה לו. אח"כ מתחילה
תחרות ביניהם -- בין השכל ליצר -- אך זה כבר אחרי שהיצר נטל את שלו. אז כן -- לראות על זה
תכנית אולי מגרה קצת, אבל מכאן ועד להתנסות ממשית בזה כדי לממש תאוות בדסמיות -- יש מרחק עצום - - כמרחק בין מציאות לדמיון, בערך.

אהה

lOli • 15 ביוני 2006

אפשר את השם של בסרט?

(וגם, רציתי לומר, שמבחינה חברתית "ניסוי" שכזה בבני-אדם הוא מזעזע ומנוגד לכל מה שאני מאמינה בו, אבל מבחינה בדס"מית... וול)

שיווי משקל...

teacher​(שולט) • 15 ביוני 2006

יש אמירה:
''כדי להשיג תוצאות מרחיקות לכת, יש לבצע פעולות מרחיקות לכת''.

ואם יוצאים מנקודת המבט שהמשפט הזה נכון, הרי שמה שעוצר אותנו מלממש את מלוא הפוטנציאל שלו, הוא המוסר העצמי והחברתי שלנו. וההיסטוריה מלאה בדוגמאות של מה יכול לקרות כשלא עוצרים במוסר. (דוגמאות שליליות וחיוביות!)

ולגבי החיובי והשלילי - הם מאוד סובייקטיבים, בדיוק כפי שאורכו של הרגע תלוי באיזה צד של דלת השרותים אתה נמצא כשאתה מודד אותו...

אני יכול לומר שהכי קל זה לבקר מהצד, ולא כשאתה חלק מהמשוואה.
וכי מי יכול לומר מה יותר מוסרי - לנסות בכל הכח לשנות את יסודו של האדם הפושע, או לזרוק אותו לכלא הרגיל - שם ילמד להיות פושע יעיל יותר... ומה התפקיד שלנו כחברה בתוך כל הסיפור הזה, כמה מותר לנו לקבוע את ההוויה של היחיד בה, אפילו אם זה במסגרת כמו כלא.

המלצה לסרט - איקוליבריום
-------------------------------
שם לוקחים את ה'פיתרון הסופי' צעד קדימה...
(אחת הסצנות הקשות ביותר לטעמי היתה שריפת ה'מונה ליזה')

מיתוסית​(שולטת) • 15 ביוני 2006

אני באמת צריכה להשיג את השם של הסרט כדי לראות אותו שוב


ההשפלות והמשמעת שם קשים מאוד.
במרכזי גמילה והוסטלים אכן משמעת היא דבר חשוב ומקובל, אבל היא אפילו לא מתקרב ל"משטר" שמשתרר שם.
נותנים להם משימות משפילות ומבזים אותם לידי החברים שלהם. עושים להם סוג של שטיפת מוח כך שהרוב משפיעים על המיעוט שמסרב להקשיב למפקדים שלהם.
הם מגיעים לרמה שבה הם נראים כמעט כמו רובוטים...
זה מפחיד.

אחוזי ההצלחה של אילו שסיימו את הקורס אינם מדוייקים-
בתום הקורס הם משוחררים לחופשי, אולם הסרט לא מציג ליווי של המשוחררים בחיים האמיתיים ורובם חוזרים לשכונות מצוקה ומעניין לדעת האם הם שבו לפשע.

בכלא רגיל אין כמעט שום טיפול וניסיון מועט לשיקום. אחוז הרצדיביזם גובה מאוד (אחוז העבירות החוזרות) וישנם אחוזים בודדים של אנשים שלא שבים לכלא, לרוב על עבירות חד פעמיות כמו הריגה בשוגג או מקרי תאונות וכו'.

אומנם ישנם אנשים במחנה הזה שהם נרקומנים, אבל ישנם הרבה יותר שלא בגילאים צעירים ממש כמו למשל 18, 19.
השיטת הטיפולית הזאת נטענית כיעילה מאוד ובעלת אחוזי הצלחה גבוהים (בכל אופן יחסית לכלא רגיל), אך השאלה היא האם מבחינה מוסרית אכן כדאי לרטש כך את נפש האדם ולהנמיךף אותו לאדמה?

ארבות מהשיטות שם נהוגות במארינס והיו נהוגות במחנות שבויים למיניהם, כך שאתם יכולים לנחש מה קורה שם...

אני מפריד בין המארינס ומה שקורה במחנות שבויים ואסירים

באדי • 15 ביוני 2006

אני מפריד לגמרי בין מה שקורה במחנות של המארינס ובין מה שקורה במחנות השבויים או במחנה של אסירים.

אפשר לעזוב את מחנות האימונים של המארינס בכל רגע.
אחרי העזיבה יש דרכים לפרסם אם יש שם התעללות או דברים לא מקובלים.
במחנות של המארינס אסורה התעללות או השפלה ובכל סרטי ג'אג כשתופסים אותם מעלים אותם למשפט צבאי.

כאשר יש "קהל שבוי" כמו שבויים, אסירים אני לא מאמין לסרטי תדמית.

אתמול היה ב"עובדה" של אילנה דיין סרט תדמית של בי"ח לקשישים והוכיחו שעשו שם ניסיונות רפואיים על קשישים, בלי הסכמתם או בחתימה שנלקחה בכוח והראו את ההבדל בין סרט התדמית למצב של "קהל שבוי" עם אנשים שמחליטים עבורם הכל.

אני הייתי מוכן לקבל שיטות שנהוגות בכפרי גמילה למסוממים והוכחו כיעילות.
השיטות חזקות אבל בלי השפלות.
אני חושד בשיטות האלה שהן ניסוי פסיכולוגי באסירים ולא מאמין לסרטי תדמית.

לפני כמה שנים הוכח שעשו ניסיונות רפואיים מסוכנים באסירים אמריקאים בעזרת הבטחות לשחרור וחתימות בלי שידעו על מה הם חותמים.
אם עושים ניסיונות פסיכולוגיים בשבירה על אסירים אני נגד.
אסירים הם בני אדם.

מיתוסית​(שולטת) • 15 ביוני 2006

לא מדובר בסרט תדמית שהאו פרסומת שמנסה להציג שהכל יופי טופי, אלא בסרט תיעודי.

ההשפלות והשבירה הפסיכולוגית נועדו לשם סוג של טיפול פסיכולוגי לאסירים, ולא סתם לשבור אותם, להתנקם או להתעלל בהם.
לכן אין מקום אמיתי להשוות ביןם המחנה הזה למחנות שבויים.

טיפול שכבר הוכיחו את היעילות שלו בלי נזקים?

באדי • 15 ביוני 2006

ראית את השאלה שלי כחולית?
האם הוכיחו שה"טיפול" הזה יעיל ולא גורם לנזקים פסיכולוגיים קשים לאסירים בהמשך החיים?

בחרו אסירים עם עבירות קלות מאוד או בעיות התמכרות.
יש אפשרות לעזור להם בדרכים שכבר הוכחו ובמקום לעזור להם מטפלים בהם בדרך דרסטית שאני לא יודע אם בדקו אותה ומה הנזקים שלה לטווח ארוך.
בעוד כמה שנים יכולים למצוא שהרסו להם את הסיכוי לשיקום כמו בניסויים הרפואיים שעשו על האסירים בארה"ב.

הבנת את הסיבה שחשדתי בניסוי פסיכולוגי על אסירים?
בארה"ב עשו הרבה פעמים ניסויים על אסירים: רפואים ופסיכולוגיים.

מיתוסית​(שולטת) • 15 ביוני 2006

האסירים באים לשם ביוזמתם.
האסירים יכולים ללכת מתי שהם רוצים ולחזור לכלא.
בזמן הטיפול של חצי השנה, מנהלת המחנה והפסיכולוג של המחנה טוענים כי ישנו שיפור עצום בהתנהגות האסירים וחלקם הגדול אף מתפתח ומתקדם יפה בלימודים ומפסיק את ההתמכרויות שלהם.
שום דבר שם לא נעשה בהיחבא והסרט מראה חלק גדול ממה שקורה שם. כולל ההשפלות- דהיינו אין להם מה להסתיר;
האסירים בתום הסרט מדווחים על הכרת תודה למקום ועל שיפור באישיותם, הם מרגישים חזקים יותר ומקווים להצליח ולהתמודד גם בחיים האמיתיים.
הסרט לא הראה נתונים על האסירים זמן מסוים לאחר שחרורם, אלא נגמר בשחרורם.
מדובר בשיטת טיפול חדשה יחסית.