כל הדברים שרציתם לדעת על שליטה ולא מצאתם באלפוני

Dolfi • 22 ביוני 2006

[quote="רפאל"]


לא, היא לא, טמטום זה ממש פסה ואל לנו ליחס תוקף לקיומו.



מטומטמת אני לא, רפאל. אבל עשיתי דברים מטומטמים בחיים שלי. לא הייתי צריכה סופר דום בשביל לעשות אותם, עשיתי אותם כי היה פער בין מה שרציתי כל כך, לבין מה שהיה חכם לעשות. איכשהו, אני נוטה להאמין שאני לא בעמדת מיעוט בעניין הזה...

לרפאל

צ'יטה​(שולט) • 22 ביוני 2006

אני מסכים כמעט לגמרי, עם רוב תשובתך לחואן.
עדיין, מעבר לציניות דורסנית כלפי דאן קאפ, שאינה ראויה לטעמי. גם אני חלוק, עם דימיון מסויים לך, על האופן בו דאן קאפ מציג דברים. בכל מקרה, זה אינו הנושא פה.
אני סבור שהליך התלונה במשטרה, הוא לא כפי שאתה מציג אותו.

בכל אופן, אני חושב שקודם כל צריך לדון בבסיס. ורק אחרי זה נוכל להיות בשלים, לדון במשמעויות, הנגזרות ממנו.

כבוד

לדולפינה

צ'יטה​(שולט) • 22 ביוני 2006

ברוכה הבאה לדיון הזה, את מוסיפה לו כבוד.

לגבי מה שכתבת. תשמעי. לדעתי, יש פה דיון מאד מאד חשוב. את עוסקת במקרה האישי שלך, שהוא בעייתי לשפיטה פה. אני חושב, שהמקרה שלך גבולי קצת, באספקט של הדיון הזה. ומציע לא לעסוק בו, ולו בגין גבוליותו. המקרה אכן נכון כמובן, וקיים, ואפילו נפוץ.
התשובה שלי, לך, למקרה הזה, ואצטרף פה לרפאל, ולו באיזו מידה, הינה: למה את חושבת, שזה שאת באה עם קשיים אישיים מסויימים, שאכן נכון שיש בכולנו, ולו במידה שהיא. קשיים שאיפשרו לך לעשות מעשים קשים, לדעתך, מאפשר לך לתבוע מאותו שולט שלך, לקחת עלייך אחריות ? אני סבור שאין לך קייס כאן. לפחות לא בדיון כאן. לפחות לא, עד אשר ביססנו, שאכן יש שם חולשה, והזדקקות, שאינה נובעת מקשיים אישיים.

בכוונה, בטיעוני שכנגד, לקחתי מקרה סטרילי, כדי לאפשר דיון במהות.

מUחדת • 22 ביוני 2006

[quote="D_o_l_f_i_n_a"]

כאן אני יכולה לומר, למשל, שגם אני, כמו דולפינ@ {שהיא המון דברים אבל מטומטמת היא לא}, עשיתי בכניסתי לעולם הבדס"מ דברים שהם לא פחות ממאוד מסוכנים.
אבל- גם בלי לקרוא אלפוני- הייתה לי מן הרגשה כזו שלהמתין באיזור תעשייה באמצע הלילה, עירומה וקשורה לדלתות "מוסך עזרא"- זה לא רעיון טוב במיוחד.

אבל- ויש אבל-
בחורה לא צריכה להיות מטומטמת כדי להיות הרפתקנית
אבל היא בהחלט מטומטמת אם היא מניחה לעצמה לשים נפשה בידיו של זר גמור.
ולשים נפשה אינו סשן מזדמן- אלא להניח שמישהו באמת מסוגל לשנות את חייך מהקצה לקצה באיווחת שוט אחת.

נ.ב:
בהנחה שחלילה היה קורה לי משהו חמור אז, לא הייתי חולמת להגיד שכיוון שה"קהילה" לא כיוונה אותי, לימדה אותי בדס"מ מהו ולא ציוותה לי מדריך- הגעתי לאן שהגעתי.

דמו של כל אחד בראשו.

eden1 • 22 ביוני 2006

אם הייתי היום בתחילת דרכי, לא רק הבדס"מית אלא בכלל הזוגית או המינית הייתי מסכימה לחלוטין עם רפאל.
יש כמה דברים בסיסיים שעימם אני מסכימה גם היום והעיקרי שבהם הוא שכולנו לפני הכל בני אדם ולא דומים וסאביות.
מסכימה שאין אנס וונילי ואנס בדס"מי, יש אנשים, יש אנסים.

אבל, מאחר וחוויתי כמה דברים קטנטנים, חושבת שזו תמימות לומר שבתי המשפט גמישים ושהחוק גמיש לחידושים, תמימות לומר שמי שנפגעת צריכה ללכת להתלונן כאשר מעבר למה שעברה עליה להיות דרוכה לחיצי האשמות מכל עבר ולהעביר ימים כלילות במשטרות ובתי משפט.

סאבית, ולא רק סאבית גם נשלט אחר ואפילו , תתפלאו, דום שנכנס למקום הזה ואינו יודע כלום על המקום הזה יכול להגיע למקומות רבים לעיתים הזויים ולא הגיוניים.

כשסאבית נכנסת למקום כזה וההורמונים משתוללים, והיא במקרה באיזה שלב בחייה בו היא מבולבלת, ורגע, אני לא מכלילה שכל הסאביות מבולבלות ואין להן מושג, אבל רבות כאן עברו הליך של גירושין למשל או הליך אחר. יש כאלה שעברו טראומה כזו או אחרת ויש כאלה שלא עברו כלום ועדיין יכולות להסחף. כל האמור הינו גם לגבי עבדים.

אני מסכימה לחלוטין עם דולפינה לגבי הדברים שעושים. יכולה להעיד על עצמי שדברים שעשיתי וסיכנו את חיי לא אעשה שוב לעולם אבל באותם ימים ובתקופה ההיא הייתי במקום אחר, עם קצת פחות שליטה עצמית.

ולא!
שלא תבינו שאני אומרת שכל האחריות היא על הדום.
יש אחריות בהחלט גם על הסאבית וכל המילים שכולנו בני אדם וסאביות חקות ולא סמרטוטיות ושבתי המשפט ועוד ועוד דברים מתחסדים הם נכונים. לעיתים.
לא תמיד.
בעולם הזה אחרי שנכנסים אפשר לומר שלום לתמימות.

והעובדות הן הקובעות לא המילים.

יש אחריות גדולה על השולט שמוביל. יש אחריות גדולה על שולט לא לגרום לנזק בלתי הפיך למישהי שמעריצה או נשלטת טוטאלית ומתמסרת לגמרי.
יש אחריות על הנשלטת לעצור.
לא תמיד היא יכולה.

יודעת רפאל שקשה לך להבין את המשפט לא תמיד היא יכולה.
כי כולנו בני אדם וכולנו אחראיים ויודעים ו....
ועובדה.
לא תמיד היא יכולה.
גם החכמה ביותר, החזקה ביותר, לא תמיד יכולה. מבפנים להגיד לא.

אז בתיאוריה של פורומים ופוסטים הכל הולך. השורות נכתבות אפילו אין דיו שעולה כסף או נייר.
אבל במציאות.
אוווו המציאות.

שונה.

וגם לגבי הדומים התמונה לא תמיד פשוטה. רבים נכנסים כמוצאים מכרה זהב של זונות שמוכנות לפתוח תכוס בכל הזדמנות. רבים בכלל לא יודעים מה זה בדס"מ. מבחינתם זה עוד מקום לזיין, שזה סבבה אבל לא המטרה, לפחות לא העיקרית...או שכן?

דומים רבים, אם אפשר לקרוא להם ככה נהנים משכרון הכוח וברגע שהסאבית מתמסרת הם נכנסים לאמוק של שליטה ויש שמתפרקים עליה ויש שיותר מכך.

והדומים שמגיעים ממקום טוב, לא הרעים שבאים לדפוק אותך, אלא אלה שאוהבים ורוצים לאהוב, אלה המתמכרים למסירות ולכניעה שלך, אלה שכל יום שעובד מנסים עוד טיפה למתוח את החבל, אלה שאת לא אומרת להם לא כי הם כל כך מדהימים ואוהבים, אלה יכולים (ולא כולם!) לשבור אותך.
איך אפשר לדעת?

אי אפשר!

ניתן להזהר, לפרסם, לשמוע להתעניין לשאול אבל רק שתבינו. מי שנכנסת לצאט ואין לה שמץ מה זה בידי ונתקלת במישהו סו קולד מסוכן אחרי זה אפשר לדבר איתה חודשים זה מזיז לה את קצה הפופיק. היא כבר שם. היא כבר שלו.


קיצר,
בחיים לא כתבתי כל כך הרבה במקום הזה....

Re: לדולפינה

Dolfi • 22 ביוני 2006

הוא לא הנקודה, אלא רק אמצעי להמחיש אותה.





לא באתי עם "קשיים אישיים", באתי אני, אותה אני שאני היום ואותה אני שהייתי לפני שבאתי.
אבל איכשהו, בעיקר בהתחלה, הייתה בי התלהבות וכמיהה לחוות... דברים שבמקרים רבים גורמים ליכולת שיפוטית לקויה.

לא אמרתי שבשל ההתלהבות שלי עליו לקחת עלי אחריות חלילה, להיפך, ציינתי רבות שבין ההתלהבות שלי לבין תפקיד הדום במשוואה אין שום קשר... הוא לא צריך להיות מוניפולטיבי יותר, או מוניפולטיבי פחות, הוא לא צריך להיות אחראי יותר, או אחראי פחות, הנקודה היא שיכולת השיפוט שלי נפגמה כתוצאה מההתלהבות הזו וזה לא משנה מה הוא עשה שם מאותו רגע והלאה. לא התיחסתי אל הדום, התייחסתי אל הטענה שכביכול פסול להפחיד סאביות ולהזכיר להן שוב ושוב שיש סכנות, כי כביכול גישה זו מעידה על הסתכלות מזלזלת כלפיהן ואף משרישה בהן הסתכלות שכזו על עצמן... אז לא, לפעמים אנשים נוהגים בצורה מסוכנת כי משהו מלהיב אותם, כי משהו חדש להם, כי משהו הטעה אותם. זה לא תמיד רע, או מזלזל, להזכיר להם את מהות הסכנה.

מUחדת • 22 ביוני 2006

זה העניין בדיוק.
שמהות הסכנה בבדס"מ היא בדיוק אותה סכנה בחיים וניליים לחלוטין.


להגיד שסאבית מועדת לפורענות ולסכנות גדולות יותר מאישה שיוצאת לדייט שעלול להסתיים באונס- לא נכון בעיניי.

דוגמת סיני היא דוגמה מצויינת-
פיגועים יש לנו גם כאן, מישהו מסבר את אוזנינו לסכנה אפשרית בחצי האי סיני {שהיא בדיוק אותה סכנה שיכולה למצוא אותנו בדיזינגוף סנטר או בבית הקפה הלל}-
אבל מרגע שאני מודעת ובוחרת לארוז תיק ולנסוע, האחריות היא שלי בלבד.

Dolfi • 22 ביוני 2006

[quote="מיוחדת."]

הנ.ב. הזה שלך נכון לחלוטין גם בעיניי. זו לא אחריות של אף אחד לכוון אותי, או לשמור עליי, זו גם לא אשמה של איש אם לא כוונתי או נשמרתי. בעיקר בשל העובדה שרוב ה"טעויות" שעשיתי לא נעשו מתמימות, לכולנו (או לפחות לרובנו) הייתה הרגשה שלהמתין באיזור תעשייה באמצע הלילה, עירומה וקשורה לדלתות "מוסך עזרא"- זה לא רעיון טוב במיוחד. אבל לפעמים הייתי צריכה משהו שינער לי את הקרביים, אפילו אם זה סתם פוסט של אחת שאני לא מכירה... ולו רק על מנת לא להתפתות ולהדחיק את ההרגשה ש"זה לא רעיון טוב"...

מUחדת • 22 ביוני 2006

דולפינה כתבה:


מסכימה איתך. אבל שתינו יודעות שניעור קרביים יכולה לעשות חברה טובה ואיכפתית או אפילו קריאת פוסט זה או אחר.
הבעיה היא שבעולם הבדס"מ נוטים רבים להניח כי רק דום יוכל לנער, להסביר ולכוון
ושכל נשלטת מגיעה מאיזו מצוקה פנימית שדורשת "פירוק והרכבה".

Dolfi • 22 ביוני 2006

כמו שכתבתי למעלה, האחריות היא שלך בלבד.

אני לא מדברת על אחריות, אני מדברת על השאלה - האם מזיק, או מועיל, להגיד לך יותר מפעם אחת שיש סכנה לפיגוע.