נשים שמנות ומערכות יחסים

זאלופון​(שולט) • 22 ביוני 2006

לשאלתך הראשונה - האמת היא שכן, חייתי במשטר. כשהייתי בתיכון עשיתי דיאטה. מה שהיה קשה במיוחד בדיאטה הזו היה שלא הייתי שמן כלל. למעשה הייתי רזה מהמשקל המומלץ, אבל משום מה בעיניי היו לי כמה קילוגרמים עודפים. אם את חושבת שקשה לרזות כשאתה שמן, דעי לך שלרזות כשאתה רזה זה הרבה יותר קשה... מה שכן, מעולם לא חייתי על ירקות, חלילה, או מנעתי מעצמי לחלוטין כל דבר טעים. סוגים כאלה של דיאטה דינם להכשל כמעט בודאות, כפי שהדיאטיקנית ששלחה אותך לאכול 6 ארוחות ביום ודאי אמרה לך

אני גם לא טוען, חלילה, שזה קל. זה פשוט מבחינה עקרונית, אבל בפועל ברור שזה קשה ומתסכל. ועדיין מדובר (לדעתי, ולא סתרת אותה) במשמעת עצמית. פשוט כזו שקשה לעמוד בה. אף אחד לא אמר שנורא קל להטיל משמעת על עצמך (אלא אם אתה סוויץ', ואז הדום שבך מצווה והסאב שבך מציית לו ).

Venus in Furs​(מתחלף) • 22 ביוני 2006

דומי יקירתי, תירגעי. ראשית, אני יודע היטב על מה אני מדבר, וגם שצריך לאכול 6 ארוחות ביום. אני עצמי אכלן כפייתי (אמנם לא בצורה חריפה מאוד) ועד לפני שנתיים שקלתי 100 קילו והייתי בהחלט שמנמן. כשאני מדבר אני עושה את זה מהנסיון שלי ומהנסיון של צפייה בבנות זוגי.

אכלנות כפייתית זה בדיוק מה שאמרת "לאכול מהנשמה". אם למישו יש חילוף חומרים איטי מולד ובגלל זה נטייה להשמנת יתר, ברור שזה יותר קשה לו לשמור על משקל תקין, והוא צריך לפצות בהרבה פעילות גופנית אם הוא רוצה להמשיך 'לאכול מהנשמה'.

אכלנות כפייתית באה בכל מיני צורות ורמות, כאשר המשותפת לכולן היא העובדה שהאדם אוכל בצורה שאינה בריאה לו, וממניעים רגשיים עמוקים.

Tainted​(לא בעסק) • 22 ביוני 2006

זה לא אכלנות כפייתית ונוס יקירי,
זה שני דברים שונים לגמרי.
אתה לא יכול להצמיד את המושג כפייתי למשהו ולקרוא לו נורמלי.
הפעם בשבוע או שבועיים שאני אוכל נניח אוכל איטלקי כמו ניוקי או משהו כזה,
ישפיע עלי פי כמה וכמה לעומת נניח זאלו שיאכל את זה.

נטיה להשמנה, חילוף חומרים נמוך זה גנטיקה ופיזיולוגיה,
כמה שאני מתאמנת עכשיו (3 פעמים בשבוע) זה לא משנה כל כך מהר את המצב,
כמו למשל לפרודו שמספיק שהוא 3 ימים לא אוכל שוקולד והכרס נעלמת לו..

יש אנשים שמאוד קשה להם לרזות,
ויש אנשים שגם אם הם השמינו המערכת שלהם עובדת יופי וצ'יק צ'ק הם מרזים,
אני בשביל להוריד קילו, צריך לקרוע את הגוף והנשמה שלי מבפנים החוצה.

ולי,
הנשמה יותר חשובה מהגוף.

Tainted​(לא בעסק) • 22 ביוני 2006

זה לא אכלנות כפייתית ונוס יקירי,
זה שני דברים שונים לגמרי.
אתה לא יכול להצמיד את המושג כפייתי למשהו ולקרוא לו נורמלי.
הפעם בשבוע או שבועיים שאני אוכל נניח אוכל איטלקי כמו ניוקי או משהו כזה,
ישפיע עלי פי כמה וכמה לעומת נניח זאלו שיאכל את זה.

נטיה להשמנה, חילוף חומרים נמוך זה גנטיקה ופיזיולוגיה,
כמה שאני מתאמנת עכשיו (3 פעמים בשבוע) זה לא משנה כל כך מהר את המצב,
כמו למשל לפרודו שמספיק שהוא 3 ימים לא אוכל שוקולד והכרס נעלמת לו..

יש אנשים שמאוד קשה להם לרזות,
ויש אנשים שגם אם הם השמינו המערכת שלהם עובדת יופי וצ'יק צ'ק הם מרזים,
אני בשביל להוריד קילו, צריך לקרוע את הגוף והנשמה שלי מבפנים החוצה.

ולי,
הנשמה יותר חשובה מהגוף.

אז...

ללא גבולות' • 22 ביוני 2006

קודם כל התנצלותי על כך שההודעה הקודמת שלי שנשלחה בטעות באמצע סתם ככה .

בעקרון, יש כאן שלושה דיונים ולא אחד.

הדיון הראשון שניסיתי לעורר היה מה היקף התופעה אם בכלל של גברים שנמשכים לנשים שמנות אבל לא יצאו איתן רק כי הן שמנות .

זה גלש גם להאם זה לגיטימי לפסול אדם שמן כי הוא שמן ....וזאת שאלה קצת טיפשית כי ברור שכן , אם אין משיכה אז מה הטעם בכלל???
(ואם יש זה שוב הדיון הראשון )

ולדיון נוסף בעקבות ביקורת על אנשים שמנים ...
בסוגייה הזאת אני רוצה להגיד באופן החלטי ומתוך ניסיון של שנים אישי וחברתי כי מי שחושב שאדם שמן שלא רוצה להיות שמן סובל מבעיה של חוסר רצון בלבד פשוט לא מבין חצי דבר בנושא .
גם אם כבודו עשה דיאטה מתישהו בחייו.
השמנה אמיתית ולא תקופה בחיים היא בעיה מורכבת וקשה ולאחרונה אף גיליתי כי מספר תאי השומן בגוף נקבע בילדות ..כך שילד שמן הוא אדם שנאבק פי 100 למשל במשקל . כך ש"כוח הרצון" שנדרש ממנו שונה לחלוטין מכוח הרצון שנדרש מאחר.
הנושא סבוך , לא סתם אנשים מחפשים עדיין את הפיתרון ועושים המון כסף על העניין.

Re: אז...

זאלופון​(שולט) • 22 ביוני 2006

לא הבנתי למה את מתכוונת כשאת אומרת ש"מספר תאי השומן בגוף נקבע בילדות". מה בילדות קובע אותו, האם זה לא משתנה בהתאם להרגלי האכילה, מה זה אומר בעצם "מספר תאי השומן" ובאיזה מאמר מדעי כתוב שילד שמן הוא אדם שיאבק פי 100 במשקל?

עד שיתבררו הסוגיות הללו, נשאר עם ה common knowledge: יש אנשים עם מטבוליזם טוב משל אחרים, יש אנשים שהסביבה תומכת בהם יותר, יש כאלה שאוכל משמין פחות נגיש להם וכיוצא באלה נסיבות מקילות. כתוצאה מהנסיבות האלה, יש אנשים שקל להם יותר לעשות דיאטה מאשר אחרים. אבל האם לאותם אחרים זה בלתי אפשרי לחלוטין? אני בספק. זה פשוט יותר קשה. בשני המקרים, אלה שקל להם יותר ואלה שקשה להם יותר, צריך כוח רצון ומשמעת עצמית. המידה אולי שונה, אבל העקרון זהה.

הנושא לא סבוך כלל. מה סבוך בלשים לב מה וכמה אוכלים ולעשות פעילות גופנית? הוא לא סבוך אלא קשה פיזית ונפשית. לא קל להשתנות, לוותר על הרגלים ועל הנאות, להשקיע מאמץ בחדר כושר או בריצה ברחבי השכונה וכדומה, ועל אחת כמה וכמה אם יש לך נטיה ביולוגית להשמנה והמאמץ שעליך להשקיע רב יותר.

ממש גרוע​(אחר) • 22 ביוני 2006

אני לא נמשך לשמנות,
אבל ידוע שיש גברים שכן נמשכים, ואפילו מעט שנמשכים יותר לשמנות.
לדעתי רוב גבוה של הגברים אינו נמשך לשמנות, וגם בעבר זה לא היה כך, בניגוד לכל מיני שמנסים לומר דעה אחרת.
אבל יש לא מעט שכן.

יש פורום בתפוז של שמנות ויפות אם אינני טועה ואפשר לראות שם גברים שכן נמשכים.

אני חושב שבגילאים יותר צעירים היצר המיני חזק, ולכן יש מצבים שגברים צעירים לא יתנגדו לסשן עם מלאה בניגוד אולי לקשר קבוע.

נ.ב. אין בהדברים הנ"ל לפגוע בשמנות וכד'.

נוריתE • 22 ביוני 2006

ערבבתם פה שתי סוגיות/בעיות

האחת אותם גברים שסולדים משמנות או שיוצאים איתן בסתר..
הראשונים
אני מסכימה עם מה שהועלה פה שלכל אדם יש הזכות לפסול אחר או אחרת על פי מראה חיצוני
ויש המון אנשים שטוחים נפשית שמסתכלים רק על מראה חיצוני
האלו שבסתר, הם סתם צבועים,הם מחפשים זיון
ובלי הכללות, הרבה נשים שמנות כבר מיואשות ומסכימות רק לזה.

אני רואה עכשיו את הפרומואים של לרדת בגדול, של ערוץ עשר
למה רק את הפרומואים? כי לדעתי הם עושים מעצמם צחוק אבל זבש''ם

דיאטה אמיתית נעשית בחדר כושר או בשומרי מישקל או אצל דיאטנית מוסמכת.

ומהעדפות של אנשים אתם עוברים לדיון על השמנה
השמנה באה מהרבה גורמים
מאכילה כפיתית על רקע של חסך נפשי זה או אחר
או על בעיה הורמונלית, או כל מיני סיבות
על בעיה הורמונלית ,קשה להתגבר, כמו המחסור בהורמון במוח שמשדר לגוף מצב של שובע
על סיבה נפשית עוד יותר קשה
וללכת להגיד שכל השמנים הם זללנים עצלניים זאת הוצאת דיבה ודעה קדומה גורפת.

באשר
ללהגיד ש"זו לא בעיה לעשות דיאטה"
אני אחזור על אחרות שפה
מי שלא ניסה שלא ידבר

בארצות ברית ההשמנה מוכרת כמחלה לכל דבר, מצב רפואי "אובסטי" ומתייחיסים לזה בהתאם,
ישנם גם איגודים לשמירת זכויות נגד אפליה למשל בעבודה
לי זה ברור שלמרות כל הכישורים שלי ונסיון שיש לי בעבודה כל מעסיק יעדיף בלונדית רזונת בת 22 על פני ,גם עם הכישור היחידי שלה הוא הגוף המשגע שעליה.

אבל,זאת בעיה שלי
כמו שזאת בעיה שלי עם החתיך הבא שאפגוש באיזה מועדון יעיף עלי מבט אחד של בוז
עמוק ובחילה וילך על הרזונת משמאלי
אנחנו לא יכולים לשנות אחרים או את היחס של הסביבה אלא רק של עצמנו
אבל אם אני אדע , בברור ואוכל להוכיח שמעסיק לא לקח אותי בגל לשאני שמנה
אוכל לתבוע אותו בבית דין לעבודה.

אם לא מוצאת חן בעיני סיטואציה זאת או אחרת
יש לי שתי אופציות
לעשות דיאטה או להמנע מלהיתקל בסיטואציות שכאלו
ישנם מספיק גברים שאין להם בעיה עם אשה שמנה
ישנם מספיק מעבידים בעלי שכל.

אני לא רואה סיבה לעשות דיאטה רק בשביל שגברים יאהבו אותי או בגלל שקשה לי למצא עבודה,
אני עושה דיאטה כי יש לי בעיה רפואית
זה מכביד על הגב, על הבירכיים ועוד הרבה
וזה לא קל לעשות דיאטה.
לא הבעיה בכוח רצון או מוטיבציה
זה מאבק יומיומי שנמשך לכל החיים.וזה לא תמיד דבר קל.
זה קל לרזות ששותות דיאט קולה , אוכלות קורנפלקס בריאותי עם סיבים ויוגורט דל שומן
ורצות כל יום עשרים קילומטר או מבלות שעות בחדר כושר. ובסופו של דבר מורידות את הקילו וחצי שהפריע להן להכנס לשימלה קטנטנה של איזה מעצב אפנה שונא שמנות.

אבל אם נוח לי ככה כמו שאני
אני מחוייבת גם לחיות עם החוסרים החברתיים שבזה.

הקטע הכי כואב
שלנשים שמנות מתיחסים אחרת מאשר לגברים שמנים והאפליה החברתית פה היא גלויה וברורה.


וזאולופון
על המשפט הזה..

"ועל אחת כמה וכמה אם יש לך נטיה ביולוגית להשמנה והמאמץ שעליך להשקיע רב יותר."

מה הבעיה?
אם ניכרתה לך רגל בתאונה,או שנולדת נכה, או עם אתה עיוור או חרש או אילם
בסך הכל לא רק שניפגעת או נולדת מראש עם מיגבלה זאת או אחרת,אלא שאתה צריך להקדיש מאמצים לפיצוי ייתר כדי שהחברה יראו בך בנאדם ולא איזה שהוא פריק מקירקס.
או אם את אישה, את צריכה להשקיע מאה ועשרים אחוז בעבודה כדי "להשתוות" ולהגיע למשכורת של גבר בגילך עם אותם כישורים ובאותה משרה,ומאה חמישים אחוז כדי לקבל משכורת גבוהה יותר משלו

nephele​(אחרת) • 27 ביוני 2006

שניים וחצי הגרושים שלי :

קודם כל, אני מבדילה בין מלאות/שמנמנות/עגלגלות וכו'
ובין שמנות ושמנות מאוד.

לדעתי, הראשונות הן אלה ש 5- 10 קילוגרמים מפרידים בינם ובין האושר.
אלה, בדרך כלל, אם תחלטנה להכנס למישטר תזונה טיפה'לה יותר נכון ותעשינה מעט יותר פעילות גופנית, תשלנה את המשקל העודף ורוב הסיכויים שגם תצלחנה לשמור עליו לאורך זמן = כח רצון.

השמנות/שמנות מאוד - אלה שלדעתי סוחבות איתן יותר מ- 10 קילוגרמים מהמשקל שאיתו נוח להן (לא לפי הטבלאות, אלא לפי התחושה בבגדים ושביעות הרצון הנשקפת אליהן במראה) - לא תוכלנה להשתמש ב"כח רצון" על מנת לשנות את מצבן.

לדעתי, וזכותכם/כן לא להסכים איתי, אין שמן/שמנה שמרוצים ממצבם ושמחים להיות שמנים.
יש אנשים שנמצאים במצב של השלמה.
זה לא אומר שזה לא בסדר. חשוב מאוד להכיר במגבלות של עצמך ולאהוב את עצמך בכל רגע נתון,
אבל, וזה אבל גדול,
אם אתה לא אוהב את המראה שלך - לדעתי צריך לשנות את זה.

עכשיו נכנס הקטע של - האם יש לך כוחות לשנות את זה או לא - וזה, לדעתי, כבר דיון אחר לחלוטין.

בעיני, השמנת היתר (יותר מעודף של 10 ק"ג) היא התמכרות/מחלה וכו' בדיוק כמו ההתמכרות לעישון סיגריות, התמכרות לשתיית אלכוהול, התמכרות לשימוש בסמים וכו'.
אני לא, ומעולם לא הייתי דיאטנית או פסיכולוגית וכו'
אבל מנסיוני האישי (וגם מהיכרות עם לא מעט נשים וגברים במצבי), לצאת ממעגל של התמכרות לאוכל (אכילה כפייתית) אפשר רק בעזרת שינוי רציני בדפוסי ההתנהגות והחשיבה של מושא השמנת היתר.

מכיון שלדעתי הדבר קשה עד בלתי אפשרי כשאתה לבד, רצוי ואף מומלץ להעזר במישהו שיכול לשפר את היכולות שלך להתמודד עם מצבים בחיים שבהם אתה בורח אל ההתמכרות שלך.

בקרוב אצלי,

אמן.

נפילי.

נ.ב.
דומי? לפרודו יש כרס ??????????????

מה אנחנו כלבים שנקפוץ על עצמות ?

קליבר​(שולט) • 27 ביוני 2006

ואני חוזר על זה ..
כה אמר הגרוזיני : מה אנחנו כלבים שנקפוץ על עצמות .

1. אשה צריכ ה להיות "אשה " עם משהוא עליה , לא עצמות .
2. משקל עודף מעל רמה מסוימת מביא לבעיות נוספות , בריאות דימוי עצמי נמוך וכל מיני דברים רעים אחרים . ( כן הגמל לא רואה את הדבשת , כי אין לו מראות צד , יודע )

זהו ...
גם לי לפעמים יש דעה , נחרצת .

אבל זה רק לפעמים .
תזהרו .