נוריתE
|
לפני 18 שנים •
24 ביוני 2006
הסוד הגדול שלי...
בידסמ אצל רובנו זה סוד ,
ממשפחה ,מחברים קרובים כמו מין שלד אפל בארון,אולי? ויש לפעמים שאנחנו מרגישים ש"חייבים" לספר להם לאותם קרובים ש"אסור" להסתיר" כאלו דברים אמא ואבא לא מבינים לאן אני הולכת הם מתחילים כזה לגשש אנילא יכול/ה להסתיר כזה דבר יותר זה מכביד עלי. זהו ש כל הסיבות האלו הן שלנו עצמנו רובנו לא עוצרים כדי להקדיש מחשבה מה אותו גילוי יעשה מה אותם אנשים אולי חושבים על בידסמ ואולי, מסיבות שונות זה יפגע בהם אולי זה יגרום להם להתרחק מאיתנו במקום להתקרב. כששוקלים לגלות צריך לחשוב על כל אילו ולא רק על הרגשה ההקלה שתיהיה לנו. - |
|
|
Madame T(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
25 ביוני 2006
אני לא אתייחס לבדס"מ ספציפית אלא לענין הסוד. לכל אחד מאיתנו יש סודות כאלה ואחרים. הבעיה עם סודות שסופם להתגלות בשלב זה או אחר. אם זה מאד מעיק עלייך אולי תוכלי לשתף חברה קרובה שלא בתחום, או קרוב/ת משפחה שיש לך קשר טוב איתו/ה. בסיכומו של דבר, את צריכה אמנם להתחשב בסובבים אותך, אבל גם את חשובה לא פחות ואם את מרגישה שמאד קשה לך לשמור את זה לעצמך, אולי הגיע הזמן לחלוק את סודך עם הקרובים אלייך ושעליהם את סומכת. זה ודאי יקל עלייך.
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 ביוני 2006
מאוד נוטה להסכים עם Madame T . סוד, שהוא חלק ממך, מהווייתך, מאורח - חייך , גם אם לא יתגלה ( אעפ'י שכאמור יש נטייה לסודות להתגלות, אם כי זו הכללה..) , הוא יעיק עלייך במשך הזמן, מאחר ואותו ''סוד '' הוא חלק ממך. בהנחה שמדובר בחשיפה הרת - אסון, לדעתך, ( פגיעה קשה בהורייך, פגיעה במקור הפרנסה וכד' ) , כמובן שרצוי ומומלץ לשמור על דיסקרטיות. אבל, תמיד יש איזושהיא אוזן קשבת ולב מבין שתוכלי לשתף. לפעמים זה נמצא כ''כ קרוב אלינו, עד שאנחנו מתקשים לראות. ומופתעים ( לטובה , בד''כ ) כשנחשפים ומקבלים משוב חיובי. ולפעמים, עוצמת הגילוי מהממת בהתחלה, אולי אף מרתיעה, אך כאשר את מתארת בשפתך , ולא בהגדרות, את הבדס'מ ש ל ך , רוב הסיכויים שהדבר יתקבל בהבנה. כי איפהשהוא, הקרובים אלייך ביותר, הם מן הסתם אנשים שיודעים ומכירים אותך לא מהיום, וגם אם עמלת להסתיר, לטובתם, למענם, כדי להגן עליהם אולי, סביר להניח שהם תמיד הרגישו במשהו . ושוב, לא חייבים להשתמש בהגדרות ובסיסמאות כשרוצים לתאר את המשיכה לבדס'מ ( וגם לא חייבים להיכנס לכל הפרטים הקטנים  ), אפשר פשוט לתאר בדרך שלך, האישית והייחודית לך, את אותו עולם פנימי שבך, את אותו חלק שאולי תמיד היה.
קרוב לוודאי שאנשים קרובים באמת, גם אם לא יחבבו את העניין, יקבלו אותך כפי שאת וילמדו עוד משהו עלייך, וכשמדובר בקרובים- באמת, אני לא רואה בכך פסול, להיפך. |
|
|
huan
|
לפני 18 שנים •
26 ביוני 2006
בדסמ הוא לא סוד...הוא חלק מימך בדיוק כמו נטייה מינית אצל הומוסקסואלים. וזה מאוד עצוב לחשוב עליו במונחים כאלה כאילו יש לנו משהו להיתבייש בו,משהו להסתיר וכאילו אנחנו עוסקים פה במשהו פסול.
אני אישית לא עושה הרבה כדי להסתיר את העניין...כל החברים הקרובים שלי יודעים על כך בדיוק כמו שבחרתי לספר להם על עוד כל מיני חלקים מחיי....חברים הלא מקבלים אותך כפי שאתה לא זכאים לתואר הזה. מבחנתי ההורים צריכים לקבל אותך איך שאתה בדיוק כמו שאני לא אתכחש להם במידה והם חושבים או מתנהגים אחרת ממני. ולמעסיק לא אמור להיות ביכלל עניין האם אתה אוהב שמצליפים בך,מזיין סוסים באחו,הומו,או סתם הטרו מהשורה.....לא יודע מה איתכם אבל אני אישית לא חושב שצריך להביא את העניינים האישים לעבודה....בכל מקרה ישנם חוקים שאמורים להגן על אנשים מאפלייה בדיוק מהסוג הזה (וכן אני מודע שדי קשה לעקוף אותם). בקיצור אולי בדסמ לא מקובל על חלקים רחבים של הציבור אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להיסתתר להפך אנחנו צריכים לצאת לספר ולהסביר כדי שלהיתעסק בסאדו יהיה מקובל בדיוק כמו נשים שמצביעות ולא יקרו מצבים שבהם הוא צריך להפוך ל"סוד" ולא נאבד חברים הורים ומקומות עבודה רק ביגלל בורות של אנשים! |
|
|
נויה הל(לא בעסק){צ}
|
לפני 18 שנים •
26 ביוני 2006
הבדסמ אינו סוד בשבילי. רוב החברות והידידים הקרובים יודעים.
אבל המשפחה באמת לא יודעת, לא בגלל הבדסמ אלא כי בכלל הורים שלי לא יודעים כלום על חיי המין שלי, והם לא צריכים לדעת. אחים שלי לא יודעים כי הם צעירים מידי לדעתי מכדי לשמוע על זה. לדעתי כאשר יש סכנה שגילוי סוד יפגע באנשים מסביב עדיף לשמור אותו לעצמך. אם תגלה אולי תהיה הקלה רגעית אבל אח"כ יהיו ייסורי מצפון על הפגיעה באחרים. אם למשל אני אספר להורים שלי על בדסמ הם סתם יילחצו וכמות הפחדים שלהם לגבי יגדלו באופן מטורף אז בשביל מה להעביר אותם את זה. |
|
|