בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Kill Dear

Dear Balak
לפני 17 שנים • 8 ביולי 2006

Kill Dear

Dear Balak • 8 ביולי 2006
פרק 1

אז רק שתדעו אני סופר. עדיין לא פורסם אף ספר שלי ויתכן שלא יפורסם אף פעם, אבל זה לא מונע ממני להיות סופר.

אני מתגורר במרתף רקוב, לח וחשוך עם קורי עכביש, בעלת הבית הזקנה כועסת עלי בגלל שאני לא משלם בזמן. בקושי יש לי כסף לסגור את החודש. החבר הכי טוב שלי קוראים לו אלכוהול.

המפגש הראשון שלי עם עולם הבדסמ היה אחרי שהגעתי לפגוש את המו"ל שלי. הייתי צריך לחשוד שמשהו לא בסדר כשהוא אמר שהוא גר בשכונת הרכבת בלוד והוא רוצה שאביא איתי 5000 שקל.

"אתה משלם חמישים אחוז מההוצאות בספר שלך," הוא הסביר לי בטלפון.
"אני מבין," עניתי לו. "אביא גם כמה מכתבי יד הטובים ביותר שלי. אבחר משהו בשבילך."
"אין צורך," הוא השתעל מצדו השני של הקו, "העיקר תביא את הכסף."

אני רוצה להגיד לכם שגם את ה-5000 שקל האלה השגתי בדם. פרסמתי מודעה מרגשת בעיתון שאני אישה לכודה בגוף של גבר. סובל משחר נעוריי ומשתוקק לעבור ניתוח מין. התחננתי לעזרה כלכלית וצירפתי שיר מרגש בשם "אישה, אישה, תמיד אישה."

ארגון בשם ל"ז (לסביות זועמות) קנה את הקשקוש שלי. דודות מעפנות הזמינו אותי למתנ"ס בקרית גת לערב הקראת שירה ווידויים קודרים על הקושי בלהיות גבר. באותו ערב הן גם ערכו מגבית ואספו עבורי את הסכום המבוקש.

"אני מקווה שתחזור אלינו בתור אישה," אמרה הסבתא שהייתה המפקדת של הלסביות הזועמות וטפחה לי על השכם. כמעט נפלתי, היה לה כוח.

ככה, בדם, יזע ודמעות, תוך שאני מנצל לרעה את אמונן של לסביות זועמות ותמימות, הרווחתי את ה-5000 שקל שלי. היה קל לעבוד עליהן. טפי נקבות מגעילות.

הגעתי לכתובת של המו"ל שלי עם הכסף הזה ודפקתי בדלת. בחורה מרוקאית צעירה, עצבנית ועם סיגריה ביד, פתחה לי.

"שלום, אני מונק והגעתי בנושא הוצאת הספר שלי לאור."
"אני מלי. הוא לא בבית, אבל כנס אני כבר יטפל בצורה שלך יא מניאק," היא דפקה שחטה ושחררה סילון עשן סמיך לתוך עדשות המגע שלי.

ההזמנה של מלי נשמעה מוזר אבל בכל זאת צעדתי באומץ אל תוך הדירה. מכנסי הטיץ הצמודים שלבשה מלי היו סיבה שהוסיפה הרבה לאומץ הזה. אני אפילו לא יודע איך להביע את ההתרגשות שלי כשאני רואה טיץ כזה צמוד על אישה. הוא כל כך צמוד שאתה לא צריך להוריד לה אותו כדי לעשות אותה.

היא סגרה את הדלת על שלושה מנעולים, שתי שרשראות וקוד ודרשה את הכסף.

"מלי, למה ישר כסף? אנחנו צריכים לדבר על הספר. זה מה שחשוב לי ובשביל זה באתי לפה, ללוד."

היא לא נתנה לי לדבר. מלי העיפה לי סטירה, הרימה את רגלה השמאלית, הסתובבה בשלוש מאות שישים מעלות על רגלה הימנית והכניסה לי בעיטה קצת מעל הפופיק. שני אגרופים מהירים לנקודות משתקות בגוף שלי ואיבדתי את ההכרה. כשהייתי ילד למדתי קראטה, אני יודע שהיא עשתה עלי את "מעוף החלזון" הקטלני. כוסעמק, לנקבה בטח יש חגורה שחורה, חשבתי תוך כדי איבוד הכרה.

התעוררתי קשור לכסא עם ספר טלפונים תקוע בתוך הפה שלי כדי שלא אצעק. מלי ישבה מולי וספרה את הכסף. האצבעות העדינות שלה ליטפו את השטרות, מבטה היה מלא ערגה, היא העבירה את הלשון על שפתיה תוך כדי לחישת המספרים וטיפת זיעה קטנה וסקסית חיכתה ליפול מהמצח שלה. ברור לכם שהפטמות שלה בלטו לגמרי. מלי נדלקה מהשטרות.

ואני נדלקתי ממלי. ברגע הזה המלט (אני קורא לזין שלי המלט כי הוא טיפוס מתלבט - לעמוד או לעמוד, זו השאלה), המלט החליט להרים את הראש.

לא נעים לשבח את עצמי אבל אני חייב לעשות זאת. יש הרבה סיבות שבגללן אני גבר נחשק ונשים עומדות בתור בשביל לבלות איתי לפחות לילה אחד. אבל גם אם הייתי מוחק את הכל הסיבות האחרות ונשאר רק עם הנסיך דנמרק שלי זה היה מספיק. הזין שלי חטוב ושרירי ומלי, סוסת פרא לודאית שכמותה, לא יכלה שלא להבחין בו.

זו הייתה בעצם ההכרות שלי עם עולם הבדסמ. אחרי שקיבלתי מכות, שדדו אותי, דפקו אותי ורימו אותי, לא פרסמו שום ספר שלי, קשרו אותי לכסא מתקפל וזול - עשיתי את הסקס הסוער והפרוע ביותר אי פעם עם מלי הררי, לודאית מספר אחת. ארסית הרסנית, פרחולה פרחונית, אישה מכף רגל ועד ראש, נקבה מצודדת ושובת לב, כוסית על, כל האברים שלה היו כוסיים - הידיים, הרגליים, הכבד, הלב, הריאות, תנוך האוזן - הכל הכל הכל. כוסית כזאת לא פוגשים כל יום בלוד.



פרק 2

שבוע קשה עבר על כוחותינו. ארגון הלסביות הזועמות (ל"ז) עלה על זה שרימיתי אותן כדי להשיג כסף. הן ניסו לחסל אותי כבר פעמיים.

הפעם הראשונה הייתה בפארק המים אשקלונה הידוע לשמצה, כשלפתע זרם המים שעוזר לך לרדת בצורה חלקה מהמגלצ'ה הפסיק. התגלגלתי על הפלסטיק המחוספס וקרעתי לעצמי חתיכת עור קטנה מהברך. למזלי הרב יצאתי ללא פגע בזכות דינה השמנה שבמקרה ניסתה לצלול בדיוק במקום אליו נפלתי. שומניה הרכים היוו בולם זעזועים משובח לגופי המחוטב.

הפעם השניה הייתה כשחיכיתי בלשכה לקבל את דמי האבטלה שלי. מישהו הבריג בכוונת זדון את אחד הגלגלים לכסא שעליו התיישבתי. חוסר האיזון גרם לי לדהור במהירות למטה במדרגות. שוב למזלי הרב דינה הייתה שם למטה. בצעד נבון, הזמנתי אותה מראש ללוות אותי באותו יום.

כאילו לא מספיקים האיומים מל"ז, המייל שלי מוצף מכתבי שיטנה שאני מקבל מכל מיני גולשים ומנהלים בפורומים בהם אני משתתף. גם כשאני נכנס לצ'ט אני זוכה לעיתים קרובות ליחס לא נעים, וזה אם להתבטא בעדינות.

כך התנהלה לדוגמא שיחה ביני לבין הגולש בניק - "המוצץ האכזר"

המוצץ האכזר: דיר, הפוסט שלך בפורום הוא אחד המפגרים שראיתי.
Dear Balak: מה שתגיד ידידי. זכותך להעביר ביקורת.
המוצץ האכזר: תסתום את הפה שלך נבלה, אני הולך להרוג אותך.
Dear Balak: למה?
המוצץ האכזר: מי אתה חושב שאתה, לבוא ככה לצ'ט, זבל קטן.
Dear Balak: טוב...
המוצץ האכזר: אני אגמור עליך. תגיד לי איפה אתה עובד?
Dear Balak: אני מאבטח.
המוצץ האכזר: איפה?
Dear Balak: בפלורה, זה מקום כזה ברחובות
המוצץ האכזר: מכיר. אתה עובד היום, זבל?
Dear Balak: כן. בתשע זה המשמרת שלי
המוצץ האכזר: אני בא לזיין אותך מכות
Dear Balak: חופשי גבר. תבוא. אני הסלקטור הגדול שעומד בכניסה.
המוצץ האכזר: היום בתשע, אני שם.
Dear Balak: בסדר, כשתראה אותי תגיד שבאת לזיין אותי מכות שאדע שזה אתה.
המוצץ האכזר: אחלה. אתה גמור. מחר לא תגלוש בצ'ט.
Dear Balak: קבענו בתשע.

למחרת בבוקר קראתי בעיתון על קטטה שהתרחשה בפלורה כאשר פורע חוק פתח בקרב אגרופים עם המאבטח. הסתבר שהמאבטח (זה לא אני כמובן) הוא איש סיירת לשעבר שפתח לפורע החוק את הטוסיק, הורידים ואת הראש. בעודו מובל לבית החולים, פורע החוק נשמע צועק - לא ידעתי שאתה כזה חזק, דיר בלק!

אבל זה כלום. זו רק דוגמא אחת קטנה לאחד מאותם בני אדם, שרואים בי איום על קיומם הוירטואלי. זו לא פעם ראשונה שבה אני משפיע על היסטוריית ההתפתחות של הפורומים וחדרי הצ'ט ברשת ויש כמה וכמה אנשים שהיו שמחים לסגור איתי חשבון.

כל זה כמובן כלום לעומת מכתבי ההערצה הרבים שאני מקבל בכמויות של עשרות מדי יום ביומו. אני מצטער שלא הספקתי להשיב לכולם, מבטיח שבסוף זה יקרה. זה פשוט לוקח זמן, ואין לי את המצרך היקר הזה בתקופה האחרונה, בגלל שהייתי במילואים ועזרתי לאלוף פד"מ לתכנן את הפלישה לעזה.

כשחזרתי מהמילואים נחרדתי לגלות שבעלת הבית שלי הרסה את החלק הראשון של הרומן, עליו עבדתי קרוב לשנתיים.

העניין הוא, שבגלל שלא היה לי כסף לקנות נייר, פרצתי לבית הספר היסודי על שם יצחק שמיר וגנבתי מכיתת המלאכה ניירות צבעוניים בשביל שיהיה לי על מה לכתוב (בצבעים: אדום, ירוק, כחול, כתום וצהוב).

בעלת הבית המטומטמת שלי ניצלה את הזמן שלא הייתי וחשבה שהניירות הצבעוניים זה טאפטים. כשחזרתי, גיליתי שכל הקירות בחדר שלי מקושטים בכ-500 עמודים שפעם היו חלק מיצירת המופת שלי. בת זונה מסופלסת.

יש לה תוכנית שאתחתן עם הבת המפחידה שלה. הבת הזאת אומנם טחונה בכסף, אבל מדובר בגמדה שעירה בת 48, עם חצ'קון גדול על האוזן הימנית. זו הסיבה שבעלת הבית וותרנית כל כך בנושא התשלום החודשי. בכל מקרה אין סיכוי שאשא את בתה המפלצתית לאישה. אני מעדיף את דינה השמנה שהצילה כבר פעמיים את חיי.

באחת הפעמים בעלת הבית אילצה אותי לצאת עם בתה לדייט ובתמורה ויתרה על התשלום החודשי. היה בסדר, אבל אז המפגרת שאלה אותי:
"תגיד דיר, איזה שלושה דברים אתה לא אוהב בי?"
"הסנטר שלך," עניתי לה והדייט נגמר מהר מאוד.

חוץ מכל הדברים האלה תפסתי מנדבושקס מהשכנה. יש לנו חבל משותף לייבוש כביסה. אני תולה שם תחתונים נקיים אחרי כביסה, והיא תולה לפני הכביסה, לא יודע למה. אמש הייתי מעט שתוי והתכוננתי ליציאה. בלי לשים לב משכתי את זוג התחתונים הראשון מהחבל. רק בהמשך כשהתחיל לגרד לי בטירוף באיזור המפשעה הבנתי איזה טעות טרגית עשיתי.

אם מישהו מכם מכיר אמצעי טוב לטפל בדבר הזה, אבקש את המלצותיכם.
בתודה מראש, דירבלק.
Dear Balak
לפני 17 שנים • 8 ביולי 2006

חוגגת, הסניליות

Dear Balak • 8 ביולי 2006
Queencie כתב/ה:
דיר באלאק, הסניליות חוגגת ?

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=14866


טקסט משובח כזה מגיע לו לקבל הודעה נפרדת.
חוץ מזה מספר ההודעה החדשה הוא 15238

כשאת חושבת על זה - 8+2+3 = 15
אז 15 ו-15

מספר קסם.
וגם שם חדש - KILL DEAR
מעריצות חדשות שמציפות ברגעים אלו ממש את תיבת ההודעות שלי.
Dear Balak
לפני 17 שנים • 9 ביולי 2006

כמובן ש 8+2+3=13

Dear Balak • 9 ביולי 2006
אבל לא ציפיתי שתעלו על זה.
באמת קשה מדי בשבילכם.