"סוס עץ"

"סוס עץ"

קרן אור • 9 ביולי 2006

האמת שאין קשר בין הכותרת לכתוב... החלטתי לפרסם אחרי הרבה חששות סיפור שכתבתי הסיפור נכתב לפני כמה חודשים שבילתי אחה"צ ב"סוס עץ" בשנקיין. הסיפור נכתב ברציפות לא עצרת לקרוא אותו למעשה לא קראתי אותו עד היום לכן מתנצלת על האיכות אבל ידעתי שאם לא אפרסם אותו עכשיו רגע לפני שאני הולכת אני לא אפשרסם אותו כלל.
ולא זאת לא פנטזיה שלי ואני לא מעונינת בהצעות בסגנון סתם משהו בהשראת שנקיין.
זהירות זה ארוך
***************************************************************************

אני פותחת את המייל ומוצאת שם מייל ממך ובו רק משפט אחד "האם את בוטחת בי?!" (פרטים בהמשך)
אחרי שעתיים אני מקבלת ממך שוב מייל "בשמונה את מחכה לי בביתך מגולחת מקולחת לבושה במינמום בגדים אשר ניתנים להסרה מהירה,מאופרת קלות,נעלי עקב ועיניים מכוסות.
לאורך כל היום הבטן לא מפסיקה לכאוב מהתרגשות.
ברבע לשמונה אני מחכה לבושה בשמלת תחרה שחורה עם כיסוי עיניים אני מנסה לשמור על עמידה יציבה אך קשה כאשר את רועדת מהתרגשות.
הדקות חולפות כלכך לאט,המחשבות בראש רצות בקצב מסחרר.שומעת מהמטבח את השעון מצפצף ומסמן את שעת הגעתך אך אתה בושש להגיע.אני עומדת ממתינה,הזמן נראה כמו נצח.אחרי זמן מה,איני יודעת כמה אני שומעת את דלת הבית נפתחת ולאחר מכן הסגרת. אני יודעת שאתה בביתי,כבר מכירה את נשימתך אך איני יודעת היכן .הרעד ברגלי מקשה על עמידתי.לפתע אני מרגישה אותך נכרך סביבי מחבק אותי,מרגישה את החיבוק העוצמתי שלך.אתה לוחש לי באוזן "התגעגעת אלי שפחתי?" כאשר אני באה לענות לך אתה מניח את ידך על פי,לא נותן לי לדבר אתה לוחש לאוזני :"את בוטחת בי?" אני מתמהמהת מספר שניות ושוב בקול סמכותי וחלש אתה שואל שוב ומבקש תשובה מידית אני מרכינה את ראשי לחיוב "אני רוצה לשמוע אותך אומרת את זה"
"אני בוטחת בך"
אתה סוטר ללחיי ושוב בקול הסמכותי והמהפנט שלך אתה מדבר ישר לאוזני:
"מעכשיו אין לך רשות לומר מילה,אין לך רשות להתנגד עכשיו את מתמסרת אלי,בוטחת בי,מאמינה בי. יש לך אפשרות עכשיו לסגת אני נותן לך חצי דקה לחשוב על זה במידה ואני לא שומע לא אני מבין שאת מסכימה. אל תשכחי שאת הדבר היקר לי ביותר"
רעד עובר בגופי ,סופרת את השניות בליבי,סופרת 31 שניות וידעת שאין לי מפה אפשרות להתחרט.הלב דופק כלכך חזק מרגישה מסוחררת.
"יופי כלבה" ונושק למצחי. אתה תופס בידי ושם אותה על כתפייך אנחנו יוצאים מהדירה ,אתה עוזר לי לשבת ברכב,חוגר את חגור תהבטיחות.
אנחנו נוסעים אין לי מושג לאן השתיקה הזו כלכך צורמת.אחרי נסיעה דיי ארוכה אתה פותח את הדלת ועוזר לי לצאת אתה מוביל אותי בזהירות בשביל אבנים שלא נגמר, כל צעד אני מרגישה את הכמעט מעידה הן בגלל האבנים והן בגלל הרעד שבברכי.לפתע אתה אומר לי "עיצרי"
אני שומעת את צעדייך מתקדמים,ברקע אני שומעת לחשושים שלפחות עוד שני אנשים.דלת ברקע נפתחת,אתה חוזר אלי ולוקח אותי אנחנו נכנסים לתוך מבנה אני שומעת ברקע נשימות של עוד אנשים. מרגישה באותו הרגע שנייה של חרטה וכעס הרי אתה יודע כמה איני מוכנה שאנשים אחרים יראו או געו בי.
אתה מעמיד אותי באמצע החדר ומצווה עלי להתפשט אני מסירה את השימלה אתה מחזק לי את הכיסוי וקושר את ידי מאחורי גבי.כלכך קשה לי עם זה שאתה קר אלי,כלכך קשה לי עם הידיעה שיש איתנו עוד אנשים לפתע אני שומעת את צעדייך ואת הדלת נטרקת. הדקות חולפות ואני ואני עומדת ערומה,רועדת שומעת נשימות זרים ומרגישה כלכך עזובה.
הדלת נפתחת שוב א,אנחת רווחה יוצאת מפי.אתה סוטר לי "אמרתי אף מילה"
"הסתובבי ולכי עד שתצמדי לקיר"
אני הולכת בזהירות,מפחדת להיתקל בקיר .מרגישה את קור הקיר עלשדיי נצמדת ומפסקת את רגלי. הלחשושים ברקע מתגברים,מנסה להבין מה נאמר אך לא מובן לי. מכיון שאני כלכך מרוכזת בלחשושים לא הייתי מוכנה להצלפה הראשונה וזעקה יצאה מפי אתה מתרגז וצועק עלי
"אמרתי שאני לא רוצה לשמוע אותך כלבה"
ומתחיל להצליף בי עם שוט הזנבות.מרגישה את הזנבות על ידי,על גבי,עלישבני נושכת את שפתיי,מתרכזת בכאב,בהתמסרות אלייך.מתאמצת לא לצעוק הדמעות מתחילות לצאת ואני סופגת את הכאב, צצלא את עצמי ומתחזקת מהידיעה שאני שלך.הכאב חודר לתוכי ואני כבר לא שומעת דבר מסביב רק חשה את שליטתך בי,בראשי,בגופי ובנשמתי.
ההצלפות מפסיקות כאשר רגליי כושלות ואני נופלת.נשכבת על הריצפה,רועדת אך איני מרגישה דבר,ולי מרחפת.
אתה מחבק אותי ,עוטף אותי בשמיכה ומלטף את ראשי ולוחש לאוזני שאתה יודע כמה זה קשה לי,כמה אתה גאה בי.
לאט לאט אני חוזרת להכרתי אתה מחכה שארגע ושואל אם עדין קר לי.אני מנידה לשלילה ואתה עוזר לי לקום אתה מוביל אותי לחדר אחר מצווה עלי לשכב אני שוכבת על שמיכה דקה על הריצפה.
ומעת את צעדייך מתרחקים ושומעת אותך מתלחשש ולאחר מכן צעדים אשר וצאים ודלת נטרקת. עכשיו אני מרגישה יותר משוחררת.
אתה חוזר לחדר אך לא מרגישה אותך לידי. אני מתחילה להרגיש חום ולראות צללים של אור נרות. בראשי אני חושבת שאני גה להיות שלך כלכך שמחה שאני בוטחת בך,כלכך רוצה לסגוד ולהעריץ אותך.
אני שוקעת במחשבות ומתנתקת מהמציאות ךפתע מרגישה חלב של נר מטפטף על ביטני ואני חוזר למציאות.
"אין כמו לצייר על אישה יפה כמוך
חיוך מופיע על שפתיי ואתה מתחיל במחול הנרות ,מרגישה את חלב הנרות מטפטף על ביטני,שדיי,רגלי.מרגישה
איך הוא נוזל בערווי ואנ ימתמכרת לחום הזה. מרגישה את כובד החלב המתגבש על גופי.לאחר שעה ארוכה שאני מתמכרת להרגשה אתה מפסיק ומקלף ממני את השעווה.מרגישה קוביית קרח עוברת על גופי ומרגישה כיצד החום מתפוגג לו.
אתה שוב הולך וחוזר נושק על מצחי ואומר לי שהייתי ילדה טובה צייתנית ועכשיו אחרי שאתה יודע שאני בוטחת בך מגיעה לי מתנה.
אני מרגישה א תהמצבטים נצמדים לפיטמותי ולשפתי הכוס שלי לפתע מרגישה את כובד גופך על החזה שלי, אתהפותח לי את הפה עם ידך ומחדיר את הזין שלך לפי חזק. אני מוצצת לך באהבה גדולה,מתמוגגת מהזדמנות הזו.אתה מורה לי לפתוח את הרגליים ומחדיר לי את כל ידך לתוכי. כואב לי ואת הכאב אני הופכת למציצות אלוהיות של האיבר שלך. אתה תופס את ראשי ודוחף את האיבר שלך עמוק לגרוני אני מרגישה את הזרם שלך בתוך פי,בתוך גרוני.
כלכך מאושרת שנתת לי את ההזדמנות הזו.
אתה קם ממני ומצווה עלי לפתוח את רגלי יותר חזק אתה מתיישב בין רגליי ודוחף את היד שלך יותר עמוק
"אני רוצה שתגמרי בשבילי כלבה שלי
אני מרשה לך לצעוק שאת גומרת ,ילדה שלי"
נשימותי נהיות כבדות,מנסה לדחות את הגמירה,רוצה שתישאר בתוכי אך איני מצליחה מרגישה איך הוארגזמה מתפשטת
בכל גופי.אני מתחילה לרעוד "תגמרי ילדה שלי ,תגמרי כלבה שלי" אני צורחת את שמך בקול וגומרת כמו שלא גמרתי בחיי,מקדישה את כולי ללך. אתה מוציא את ידך מתוכי ומושיט לי אותה עם הנוזלים שלי כמו כלבה הצמאה למים אני מלקקת אותה בתאווה.
אתה מחבק אותי ומסיר את הכיסוי מעני אני פותחת את עיני ורואה את החיוך שלך,רואה בעיניך כמה אתה גאה בי. אני מרגישה איך החיבוק שלך מחמם את גופי.אתה מחדיר את לשונך לפי ואני מתמכרת לתחושה אתה מחבק אותי ונותן לנשימתי להסתדר
"איך היה?" אתה שואל ואני מסוגלת לענות רק בחיוך כלוי עדיין רועדת.
אתה מרים אותי ומכניס אותי לאמבט ומקלח אותי עד אשר אני נרגעת.אתה אומר שאני יכולה לדבר ואני רק אומרת שטוב לי להיות שלך ומודה לך שאתה נותן לי להיות מתחיתך.
אתה מורה לי להתלבש ואנחנו יוצאים כאשר אנחנו בפתח של הדלת אני שולת אותך "היו פה עוד אנשים?"
"מי הם היו?"
אתה מסתכל עלי וצוחק מחבק ואמר לי
"חשבתי שאת סומכת עלי?"
אני מרכינה את ראשי ומחייכת
אתה לרגע חוזר לחדר וחושף טייפ בפינת החדר לוחץ על ה
PLAY
ובוקעים ממנו רעשי לחשושים ונשימות של זרים.
אני לא מבינה "זה נשמע כלכך אמיתי"
אתה מסתכל לעיני ותופס את סנטרי
"את הפקדת אותך בידי מתוך בטחון ואמונה בי נכון?"
"כן אדוני"
"לכן את אף פעם לא תדעי"
וחיוך גדול מופיע על פניי שנינו

venus in our blood​(שולטת) • 10 ביולי 2006

פשוט מקסים !!!!

אהבתי מאוד.

Whip​(שולט) • 11 ביולי 2006

סיפור יפה, מעניין, מגרה, מותח...

אבל רגע, לאן את הולכת? הלא נאים השכנים בעינייך?

מלכה עקרבית • 11 ביולי 2006

וווווואאאא
העברת בי צמרמות
כתבת את זה כל כך מוחשי , המבטים ,המילים , הערת אותי
אהבתי מאוד!!!!

המשיכי לכתוב