צל
|
לפני 20 שנים •
28 בספט׳ 2003
היא הלכה ואני צועד
היא עזבה הלכה
החיים עולים כמו וילון שיורד הדמעות זוגלות כמו גשם של אש הפנים צבועות הלחיים אדומות האש בפנים צורבת והנשמה כואבת לא האמנתי שאתאבל גם השנה עוברים שנים והתקופה לא משתנה ראש השנה אצלי זה רק בכי ודימעה כואב לדעת כואב לחיות מדוע יש כל פעם צומת של קברות פונה ימינה עומדת מצבה פונה שמאלה יש עוד גבעה מביט מאחור רואה עולם שחור מתקדם קדימה לכיוון השאול רואה את העולם בצבע כחול הרבשה עמומה של מכה חזקה זו לא סטירה אין בה מגע הרגש פגוע זה יותר מהצלפה מדוע יש פחדים חזקים שאותה הם במקום מחזיקים ללכת קדימה להביט לשמיים די אני לא יכול את הכאב יותר לסבול בוכה דומע משחרר את הכל מעדיף להמשיך ולא לעצור יודע את הצעד הבא מכיר היטב את כאב הדריכה לא אפסיק אתמיד בדרכי כי כך החיים אצלי |
|
|
|
|
|