שוד (סיפור)

שוד (סיפור)

PeakPoint​(שולט) • 10 ביולי 2006

אחרי מסיבת בדס"ם נטולת השקעה, עבד חמוד שהתמסר למישהו אחר וסשן סוער יום לפני.
רמת הצפיה שלי למשהו טוב הרקיע שחקים.
לא התחשק לי ללכת הביתה ומצאתי את עצמי באיזה בית קפה שכוח-אל ברחובות הצרים של לוס אנג'לס, שותה קפה של לילה, כשכול החברים שלי מחפשים את ההא-ודה שלהם בעיר הגדולה.

לא מצאתי נחמה על יום מבוזבז.
למי אני אתקשר בשעה 4 בלילה, חשבתי לעצמי, אולי אני אקפוץ לאן שהוא... אחח אם רק היה לי אוטו זה היה טוב, גם התחבורה הציבורית כאן הפסיקה לא מזמן, הערב הצתייר כסגור מבחינתי.

האמת שאחרי יום כמו אתמול, אחרי 2 עבדים ו8 שעות רצופות של שרות מסור וטוב, למה אני יכול לצפות מהיום שאחרי... יש דברים שאי אפשר להתחרות בהם, התייאשתי, שלמתי על הקפה והדונט שהכניסו לי לחשבון מפעת האלכוהול שזרם בעורקי ויצאתי לדרכי הביתה בעזרת התחבורה היחידה שנשארה לי.

'תמונה די מצחיקה', חשבתי לעצמי, כשדמיינתי את עצמי הולך בסמטאות החשוכות של מערב לוס אנג'לס.
ילד בן 17, חסר פחד, עם הרבה הורמנים שמשגעים את קו מחשבתו, מסתובב לו ככה "חסר הגנה" במערב לוס אנג'לס.
לא לקח לי הרבה זמן עד שנפל לי האסימון, החיוך היה מתוק, אבל הפנטזיות שהתרוצצו הלוך ושוב בראשי היו הרבה יותר.

כיוון ההליכה שלי השתנה מייד, חיפשתי רעשים, דיבורים, עניין.
האמת שרק חשבתי לעצמי, אולי לא ראו אותי מספיק, לא משכתי תשומת לב? לא יכול להיות. הבטתי בעצמי. נער לכל דבר, לבוש חולצה צבאית עם דסקית במקום הנכון, עם שרירים מנופחים לגילו, ג'ינס צמוד, חבילה נאה ביותר עם מוניטין, תלאים וחורים בכל מקום אפשרי והכי חשוב, בנדנות בכל כיס, בכל הצבעים והמינים.

התעצבנתי, נכנסתי לסמטאות יותר חשוכות. אם הייתי יכול לכבות את האורות היה יותר טוב חייכתי.
השעון כבר עייף אותי. כל הזמן נראה אותו הדבר. החלטתי להתייאש, אבל עוד לא התייאשתי.
'טוב, זזים', שכנעתי את עצמי.
לקחתי את עצמי וזזתי...

החרמנות שלי רק גברה בהליכתי לכיוון הבית. המחשבות על מה שהייתי עושה כעת לבן אדם שהיה נכנס לי לעיניים, מילאו את ראשי.
'איזה גישה מצחיקה', חשבתי לעצמי, אבל כמו שאני מכיר את עצמי, כשאני משחרר את עצמי ממשהו שאני רוצה, הוא בא.

ניגשתי למלאכה, התחלתי לחשוב על מחר. על הפגישות שלי, על העבודה, הלימודים...
כל מה שיכולתי לעלות לראשי, שלא יכול היה להכיל יותר מדיי בגלל רמת החרמנות שספג.

התוצאות לא איחרו לבא.
יד לפתה את פי.
צעצוע של אקדח נדבק לגבי ונצטוויתי לשתוק.

מבין האצבעות שעל פי עלה חיוך מתוק.
'לקח לך הרבה זמן', רציתי להגיד, אבל החלטתי לשתף פעולה.

נגררתי למקום חשוך יותר. ה"אקדח" הוסר מגבי והאמירות: 'תן ת'כסף' תפסו מקום. (Hand Over The Money)
הוצאתי את ארנקי מכיסי, פתחתי אותו וזרקתי 20 דולר על הרצפה.
"זה הכול?" (Is That All?)
כן, זה הכל... האמת שלא... כשאני חושב על זה, אבל השאר זה לא כסף, עניתי.
"אז תן את כל מה שיש לך" (Give Me All You Got)

לקחתי לעצמי זמן לבחון את הקורבן.
בחור נאה, כבן 35. לבן, (לשם שינוי), שיער כהה ועיניים כהות שפם וזקן צרפתי. האמת שהוא קלע בול.
"בשביל שאני אתן לך את כל השאר, תצטרך להתכופף", עניתי. (If You Want Me To Give You Everythig You'll Have To Bend A Little Bit)

הבחור זרק חיוך של ליגלוג.
מבט פני הפך ממחוייך לקשוח, כיווצתי את אגרופי וסידרתי את חולצתי.
"בשביל לקבל עוד 20 דולר, אתה קודם צריך לזרוק את ה- 20 דולר שיש לך ביד", עניתי לו בקשיחות.
מבטו היה מבולבל לחלוטין.
"אתה צוחק עלי..." הוא ענה במבטא של בורות.
"זה נראה כאילו אני צוחק??" הקשחתי את הבעתי.

הוא התכופף להרים את 20 הדולר שהיו על הרצפה.
בתנועה מהירה של הוצאת משהו מהג'ינס קירבתי את חבילתי לפניו ואת קצה ארנקי לגבו.
"הנה התשלום שלך עבור העבודה", אמרתי, "אבל קודם כל תעשה אותה טוב, אחרת לא יהיו בונוסים", הוספתי בקשיחות.
הוא ניסה להרים את גופו, ונהדף למטה עם מכה חזקה על הראש.
החיוך עלה שוב על פניי כשמכנסיי נפתחו.

לפי צורת המציצה, לא היה קשה לראות שהוא מנוסה בדבר.
ארנקי עלה במעלה גבו ונצמד לראשו, תיארתי לעצמי שהמגע שהוא חש עכשיו, הוא מגע קר. לא היה לי ספק שהוא היה משוכנע, שאני עם אקדח.
בכל זאת... נער בן 17 הולך ככה ב- 4 בבוקר לבד, חייב להיות חמוש במשהו.

המציצה הייתה עמוקה יותר, בכל פעם שדחפתי את ארנקי יותר חזק לראשו.
צעצוע האקדח שלו נשמט מידו, וידיו ניגשו למלאכה.
הורדתי את "אקדחי" ונתתי לאקדח השני לעשות את העבודה.
"בחירה קשה", אמרתי. (Hard Choice)
והוא חייך וגיחך.

צוויתי עליו להסתובב והוא עשה כדברי.
חיוך עלה על פניי כשראיתי את 20 הדולר עדיין מונחים על הרצפה.
הוא הסתובב והוריד את מכנסיו.
לא בקשתי את זה! אמרתי.
"אני מבקש את זה, יש לך זין מרשים" הוא ענה

ירקתי על התחת שלו והתחלתי בעיסוי, שהפך עד מהרה לעיסוי פנימי.
כשהוצאתי את אצבעי, גיליתי פתרון לבעיותיי.
"תלקק את החרא שלך", ציוויתי והורדתי את אצבעי למטה.
הוא השמיט את ראשו וליקק.
גניחות הנאה החלו לצאת מגרונו.
"איך אנחנו מנקים אותך, אפס?" שאלתי בקול קשוח.
"אני גר ממש קרוב, אפשר ללכת להתנקות אצלי, אדוני".
תקן את המצב מייד! ציוויתי.

המקלחת הייתה מהירה וקרה, לפי תופעות הלוואי שסומנו בבחור "היית צריך להתקרר, אני רואה" ציינתי בבהירות.
"כן אדוני". אל תדאג, אני אחמם אותך אמרתי בזמן שהוצאתי את חגורתי וסובבתי אותה. אתה יודע כמה מגיע לך על זה שניסית לשדוד אותי?
"10, אדוני".
אני רואה שאתה מרחם על עצמך, כי אני לא!
"20, אדוני". ענה האפס, אני חושב שזה יספיק לעת עתה.
האור על פניו אישרו לי על רצונו העז בחינוך הולם
"1 תודה אודני","2 תודה אודני","20 תודה אודני",
מבע פניו החיוור ציין לי שהוא זקוק להתעוררות רצינית לנקות את שאירי המציאות הסוררים אותו עדיין
זוז אפס הרמתי את קולי וסחבתי אותו בחוזקה למקלחת ברצועת המועדונים הכחולה שלו שהתנוססה בגאוות יתר.
תשכב על הרצפה הקרה עם הבטן למטה עד שתחליט שלא קר לך מספיק ציוויתי עליו. וחיוך עורמה עלה על פני, עיניו התמלאו תמיהה לדברי, דרכתי על פני למראה השנוי המהיר בהבעתו, אני בטוח שהשתן שלי יקרר אותך קצת.
זיכרון ארץ מולדתי עלה במוחי לנוכח חצי מנת הפלאפל שעלתה על פניו, כשאני רושם שרמוטה על גבו עם השתן החם.

תעשה לי קפה, 2 סוכר. יש לך בדיוק 3 דקות להתקלח ולהכין! הפצרתי בו.
"כן אדוני,מיד אדוני"
הלכתי והתרווחתי להנאתי. הכורסא נוחה שבסלון.
התחלתי לזמזם את שירי דפש מוד בעודי מהנהן לכיוון השעון, התעצבנתי.
לוקח לך יותר מדיי זמן אפס!
"יש לי עוד שתי דקות אדוני" ענה והסטריה מוחלטת נשמעה בקולו הצרוד
"תעשה את זה חצי דקה" אמרתי ברוגע, העבדים של היום... הפולניות שלי יצאה לרגע
"כן אדוני"
גנזתי מבטים לעבר הסלינג שהיה תלוי בסלונו, שהסביר לי בברור מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך.

האפס חזר עם ספל גדולה ומלאה, וסלסלת נאצ'וס מכובדת.
"אני רואה שאתה ממש מפנק אותי, כל הכבוד לך אפס".
"אני נהנה לפנק אותך אדוני"
"קח לגימה מהקפה ותשאיר אותה בפה!" ציוויתי והוספתי:
"עכשיו תתחיל למצוץ. אם טיפה אחת תטפטף... זה 10 הצלפות!, האפס הנהן להסכמה

חום הקפה היה מורגש בהחלט ואכן אף טיפה לא נשפכה, החום חימם את כל גופי. לא שהיה צריך להוסיף לו.
תפסתי את הביצים שלי ביד אחת וכיוונתי את רואשו בחוזקה לכיוון הראוי לו, תחלוץ את נעליי אפס, ושלא תפסיק לרגע ללקק את הביצים !


הזריזות הייתה מרשימה למדיי, אפילו בלתי אפשרית. גרביי הורדו והונחו לראווה על גבו.
לקחתי את חגורתי והעברתי אותה על הגב המקומר שלו לעידוד.
קולות ההתענגות הסגירו את מחשבותו ואני לגמתי את הקפה והסיגריה להנאתי כשאני מאפר על ראשו וסותר לו קלות.
הרמתי את סנטרו בחוזקה, המבע על פניו סמן תלישה ברוטאלית של ההנאה שלו מהדבר, פרצוץ הפודל הנאמן מילא את פניו לאחר מכן. הראתי לו את הסיגריה הגמורה שהיתה בידי והוא הנהן בחיוב.
תוציא לשון, ההיסוס שלו נלקח בחשבון כמובן, אבל לבסוף הוא הוציא את כולה, ירקתי על לשונו וסגרתי עליה את הסגריה, תבלע, סגרתי את סלתותיו כשהוא משתנק ומנסה להכניס את הלשון חזרה, תבלע אפס !
המימיקה על פניו לא הפסיקה להשתנות, פתחתי את פיו והסתכלתי סביב, בודק אחר שאריות אפר.
מכופפף על ברכו עם אגרופים קמוצים על הרצפה, בתנוחת הדוגי סטייל הידועה, כשהוא מנסה להעביר לי את תחושותו מהסגריה הראשונה בחייו דחבתי את אוני לתוך הפה המוכן והרוצה שלו.

השגרה שנבנתה הסתיימה בפלאפון הרועש שלי, חבר מהקו השני ציין את השעמום שלו בפניי, כשאני מקבל טיפול מלכותי לביציי ברקע.
לרגע נזכרתי מה היו נסיבות הערב והחלטתי מייד. אפס אתה הולך למקלחת וממתין לי שם !
שיחת הטלפון התקצרה למשפט, איפה ומה להביא שהתלוותה בניתוק.

"עכשיו, איפה היינו…?"
"בחור שלי, אדוני" ענה העבד מהמקלחת, מתגרה בי בגלל המרחק.
אספתי את דבריי ויצאתי מהבית למשמע ריצה מחדר המקלחת.
"למה אתה הולך אדוני?" ארשת אכזבה עלתה על פני הפודל שלו.
אתה את שלך קבלת אפס, אני הייתי פה, ושלא תרוץ אחרי צעקתי לעברו בקול תוקפני.
הוא סגר את הדלת עם הראש שמוט, כשאני מחייך את חיוך הסיפוק שלי מהנושא.




פני השתתקו נוכח ההעלמות המפתיעה של האדון החדש שלי, ליבי פעם לזכר הזמן הטוב, כשהוא מנסה ללא דופי להאט את הקצב ולחזור למוטב. ריח הסגריות שהשאיר אחריו אפף את הבית כמו הטעם שנחרט בפי, הסתכלתי על הבית הריק ולא יכלתי שלא לחשוב על מה לא עשיתי בסדר לספק את אדוני כמו שרצה.
התיישבתי ליד הכורסא שאדוני ישב בה עד לא מזמן והסנפתי כל סנטימטר ממנה, לשם שנוי ריח הסגריות נעם לי, וכל פעם שהריח עלה שוב אל אפי הטעם עלה איתו, הנחתי את ראשי על ידית הכורסא הגדולה ועצמתי את עיניי.

פזמון השיר "You are my sunshine" בקול צורם עיר אותי באחת, לקחו לי כמה שניות טובות להבין שזה בעצם פעמון הדלת.
ליבי התמלא שמחה, בגופי עברו צמרמורות חום ומחשבות על שובו של אדוני שפכו חיוך על פני, רגע ואם זה בכלל לא הוא? אם זה השכן שבא להתלונן על הרעש שהיה כאן קודם? אני חייב להתלבש מהרתי כאחד, זרקתי כמה דברים הכי קרובים על עצמי ונגשתי לדלת.
הצצה בעיינית הדלת שללה את תקוותי.
בדלת עמדו צמד גברים שטענו שהם מהמשטרה. הרגשתי את וורידי מרקדים לקצב ליבי ההולם, הרי בצעתי שוד, אולי אדוני רוצה לחנך אותי וקרא למשטרה, עצרתי את מחשבותי כאן. בכל זאת עבר המון זמן ועדיין לא פתחתי למשטרה את הדלת !!
הצמד נכנס פנימה, פניהם לא מציינות דבר חיובי ועינייהם מגששים לראיות בחלל הבית.
"היה כאן מישהו לאחרונה"?
כן אדוני השוטר, חבר טוב שלי ביקר עד לא מזמן, ציינתי בפניהם.
אחד הבחורים ניגש אל הדלת שנשארה פתוחה, וסגר אותה באיטיות חשודה, שמע לא יעשה רעש.
אפשר לראות את התג שלכם בבקשה? שאלתי נוכח החשדות החדשים.
"כמובן, אפשר לשבת קודם?" ענו שניהם ביחד כמשפט שתוכנן מראש בקפידה.
בעודי הולך לכיוון הסלון הרגשתי יד חזקה שסותמת את פי בחוזקה, הבחור השני לפתע בא לפני והרים את רגליי למעלה, נגררתי ללא כוח, כשהסצנות שרצו בראשי לא ממש נחמו אותי, הידיעה שהפעם זה לא משחק והפחד שמלא אותי אפיפו את מחשבתי לחלוטין, מכה חזקה לראש סיימה את נוכחותי בחדר.

אחחח כואב ציינתי באחת כשהתעוררתי, ללא יודעין לסטואציה שאני נמצא בה.
הייתי קשור בצורה מקצועית לצלב שלי, שלי ! שאני קניתי בשביל השעשועים שלי ושל אדוני ! והנה לנוכח האבסורד הזה, הבית היה חצי ריק, ואני קשור אל הצלב שלי מחוסר ישע !
הדלת היתה סגורה ואני לא ידעתי איך אני יוצא מהמצב המביך הזה, נסיתי להגיע לדברים, לקפוץ עם כל הגוף, לפתוח עם הפה את הקשרים, הבן אדם שקשר אותי היה מקצועי, זה בטוח.
לפתע הצמד יצא מאחד מחדרי הבית ובא אל הסלון, אני הייתי בטוח שהם כבר מזמן עזבו את הבית ופנו לחנות הטרייד אין הקרובה.

"אז מה?, החלטת להתעורר אני רואה?, יפה באמת הכי מהר שמישהו התעורר עד עכשיו..."
אני עם גבי אליהם, מריץ את מה שקרה עד עכשיו בראשי ההתחלתי לצעוק עליו בכל כוחי והדגשתי את אמו במשפטים רבים, התוויצ' שלי, שלווה אותי בתקופה ארוכה של חיי חזר לעייני השמאלית, הייתי כל כך חסר אונים לאומת שניהם שכל מה שנשאר לי הוא לצעוק, וכך עשיתי, כמובן ששכחתי שהם כבר הסתובבו בכל הבית ופתחו כל מגירה, ולא עלה בדעתי שפספסו את הגאג ((Gag שהיה טמון באחד ממגירותי.
הגבר בא מולי לשים את הגג על פי בזמן שהוא דוחב סמרטוט ישן אל פי בנתיים עד שמסדר את הרצועות.
אני מולו, אמרתי בקול, שמע דבר מעשיו ירטיעו אותו לנוכח המציאות.
עייניים חומות, שיער שחור קצר, מראה לטיני, 180 פלוס מינוס 70 ק"ג בערך, עייניים חודרות וחיוך זדוני, כן חשבתי, זה בדיוק מה שיעזור לי במשטרה כשהעיד...
נסיתי לעצום את עייני ולדמיין שוב את תוי פניו, שמע הצליח לחרוט אותם בזכרוני.
הבחור השני גם הוא הופיע מולי ונעמד עם הידיים על צידי בטנו בסיפוק.
הגאג סגר את אפשרותי האחרונה להגיב, נכנעתי והנחתי את ראשי על כלום.
הבחור השני היה בלונדיני, שרירי מאוד ושזוף, בדיוק הטיפוס שהייתי רוצה בסיטואציה אחרת, שניהם עומדים מולי בצורה לא מובנת ומחייכים, ואני לתומי ממתין שיאספו את הדברים האחרונים שנשארו בבית ויעזבו.

"אני חייב לציין שסקרנת אותנו בעזרת המגירות שלך" אמר השחרחר
הרמתי את ראשי באי הבנה, מחשבותי היו מנותקות ממני באותו הרגע, ויכולתי להתרכז במה שנשאר חלפה.

השניים התרחקו לאחד החדרים של הבית, נסיתי לעקוב אחרי הקולות שהם משאירים אחריהם בהד החדר.
הדבר היחיד שהבנתי משלל המלמולים היה הצחוק שקולו התקרב ובא אלי עד שנעצר מאחורי.
נסיתי בכל כוחי לסובב את ראשי אחורה אך ללא הצלחה יתרה, המגע היה קר וחודר, העצם היה ענקי, הכניסה היתה חדה, כשל אחד שלא עשה זאת מעולם, החור שלי פשוט נקרע, התבתר, אני חושב שבתוך האופוריה שסררה אותי נוכח ההפתעה העזה, שמעתי אפילו קול ביתור.
"נו מה אתה חושב שזה?, צחק השחרחר שכבר הכרתי את קולו טוב.
"לא יודע אדוני, למה אתה מתכוון" נפלט מפי, את תחושת חוסר האונים כבר הכרתי, את ההשפלה כבר הכרתי, את הכאב כבר הכרתי, אבל את המצב שנמצאתי בו לא הכרתי, חשבתי שמוחי יהיה חזק מספיק להפריד בין השניים.
"הופההה, יש לנו כאן אפס" שאג הבחור הבלונדיני ושניהם צחקו בקול עז.

לא הספקתי להגיב שזו היתה טעות לפנות אליהם כך ועצם חדה וגדולה יותר קרעה את התחת שתחושת הכאב כמעט ונעלמה ממנו
"נו ומה זה?" שאל השחרחר
לרגע העלה זכרוני את הבדיחה הישנה על הומואים של זהוי חפצים בעזרת התחת, העזתי ועניתי, קישוא?
"יפה מאוד אפס, יפה מאוד" שניהם צחקקו

הדבר הבא שנכנס לתחת כבר היה הרבה יותר מוכר, חום היד הערומה שלו והדם החם שלדעתי היה שם גם הפכו את ההרגשה לנוחה ומוכרת, נסיתי בכול כוחי לקחת את זה למחוזות מוכרים לי מהעבר, שאדוני היה עושה לי פיסט, הטיפשות הגיע גם ללחיי, האגרוף כבר הגיע למקום ששום אגרוף אחר לא היה בו, המוח שלי שכנע אותי בעדינות להפוך את הסצנה האכזרית הזו למהנה כמה שאפשר.





שש בוקר, הצצתי בשעוני, איך הזמן עף כשנהנים.
זו בדיוק השעה שהמועדונים סוגרים את הבסטה חייכתי לעצמי בעודי אני מטלפן במרץ ומדדה בסמטה של האפס, צורח בטלפון בקולי קולות שיבינו אותי יוצא המועדון החרשים דרך האפרקסת.
תביא 3 בירות, יש אפטר פרטי ציינתי באוזני רשימת הטלפונים שלי.
13 זה מספר יפה, ייאלה עלינו. כולם חייכו
את הדלת פתח לנו גריי חברי משכבר הימים, ואת מרקוס תפסתי כמובן, איך לא בתנוחה הכל-כך מתאימה לו עם האגרוף במעלה התחת.
שלום, ציינתי בפני הנמצאים.
מלמול עז ומבועט יצא מפי העבד, כאילו מנסה לשאוג לי שמשהו לא בסדר מזהוי קולי.
אה, שלום גם לך גרביל עניתי בחן לעברו.
הוא השתתק, כאילו הבין את הנעשה בשניה אחת.
אני רואה שלא מהרתם, חייכתי לעבר מרקוס וגריי והם החזירו חיוך.
הסלון היה צפוף מדיי ל16 איש, הדמיון היה פורה, מה נעשה איתו.

נגשתי אליו, מולו, הרמתי את ראשו חסר הכוח, אל תסתכל בעייני ציינתי לפניו, והוא הנהן בשארית כוחו אחרי ההבנה העמוקה שחווה זמן קצת לפני כן.
אתה רואה אפס שלי, אמרתי ברכות. והוא כאילו מנסה לתפס עם ראשו אל גובה עייני בכדי לראות את החיוך הנמרח על פני.
אתה את האונש שלך על השוד עוד לא קבלת !, והוא הוריד את עיניו בבושה עמוקה.
תתירו אותו והביאו אותו למרכז החדר, בקשתי משאר חברי בחדר ונענתי מהר.
הורתי לחברי להיתפשט ולעמוד במעגל סביבו, האלכוהול הניע אותם בידיעה שתענוג הגמירה שלהם ממשש ובא.
נכנסתי למעגל, אפס, אני אגיד את זה פעם אחת, על כל אחד כאן שלא גומר לך על הפנים ואומר לי שזו היתה המציצה של חיוו ושהאפס שלי הוא האפס הכי טוב בעולם אתה מקבל אונס שלא תשכח !
הוא ישר הנהן בקצב למשמע אוזניו, האיבר שלו הזדקר וחיוך עלה על פניו.
הלכתי להנות מהסגריה שלי בצד ונתתי לו לעשות את העבודה "בשקט", הד האנחות והשיפשופים התהוו לסנפוניה בלתי גמורה באוזניי.
כל אחד בתורו, סיים נגש אלי אמר לי את דעתו הטובה ויצא מהבית, לבסוף נשארתי רק אני והאפס שלי, כשכול פניו מסיר כמטים
צו'פ צו'פ, יש לך דקה להתעושש להתארגן ולשמש לי כמשענת רגליים, אמרתי בקול נוגה.
הוא מיד נגש לעבודה, והספיק לפני הזמן, תפס את מקומו בין רגליי וכאילו חזר לנקודה הטובה הזו בראשו בן רגע, ראו על פניו את החמימות שעטפה אותו, את האושר שהוא חווה לנוכח הידיעה שהכול חזר לקדמותו

צוויתי על עבדי לשמן את האיבר שלי ולצייד אותו באישור מעבר.
אתה נכנס סנטימטר כול חצי דקה גארתי בו, וחסר לך שאתה מפריע לי לעשן או שופך לי את הקפה בדרך, ככה זה עבד צריך להיות גמיש לדרישת אדונו. לבינתיים משכתי את ביציו וקשרתי אותם עם בנדנה שהייתה בכיסי.
ניסיתי לדחוף אותו למטה. הוא התנגד על מנת שלא ייכנס יותר מחצי סנטימטר או שמע ישפוך לי את הקפה. מהסגריה כבר לא היה איכפת לו להשרף משום מה.

כעבור זמן מה שנראה כמדוייק מאוד, הזין היה לגמרי בפנים, חם ומוכן לניסויים באפסים כמוהו.
"תשחק בביצים שלי!" ציוויתי.
זיינתי אותו בפרעות. קולות הכאב והתענוג שלו התערבבו, נוכח הפיסט הברוטאלי שקיבל משכבר. המשיכות בפטמותיו לא גרעו.

אני נסקתי על התחת שלו לכיוון הלא נודע.
יצאתי והשכבתי אותו על הרצפה כשהוא על גבו. הכנסתי את הזין שלי לפה שלו וטחנתי לו את הפה עד שהתחיל להיחנק.
"אתה נחנק עלי?" שאלתי בצחוק.
"לא אדוני, לא אודני, אני מוצץ נהדר אדוני, תראה", אמר והתחיל להתפרע על הזין שלי.

הרמתי את הרגליים שלו והכנסתי את כף ידי עד איפה שיכולתי להגיע.
טחנתי לו את הפה עד שהרגשתי שאני מתפוצץ.
"תתפוס לעצמך את הזין, אתה עומד לגמור איתי!" ציוויתי.
"כן אדוני", הוא ענה בהתלהבות יתרה.

זיינתי לו את הפה במשך דקה נוספת עד שהתפוצצתי לגמרי תפסתי לו את הפטמה ודחפתי את היד השניה ביתר כוח לחור שלו. לא לקח יותר משניה וגופו הערום התמלא בשפיך חם.
הוצאתי את הזין והיד ומרחתי אותו בשפיך של שנינו.
מתחתי לו את העור ונתתי לשפיך להתקשות.
תביא לי מגבת!

נכנסתי למקלחת, חזרתי לסלון והתיישבתי.
מה עם הקפה שלי?
הוא ניגש למלאכה. זכר בדיוק איך שהוריתי לו בפעם הראשונה. ניגש, הגיש את הקפה וכרע על ארבע. שמתי את רגלי על גבו, הדלקתי סיגריה ונהניתי מהשקט.

אתה מכיר את המשפט גנב מגנב פתור? שאלתי בעודי מנסה לא לצחוק מהתענגות
"כן אדוני, אני האפס שלך, מכיר את המפשט"
יופי אפס, אם כך אני לא צריך לחנך אותך להכיר אותו מקרוב יותר, אני רואה.
"כן אודני, אתה לא אדוני"
שתדע שתכולת הבית שלך נמצאת אצלי והיא עכשיו רכושי הפרטי. אבל אני לא ממש צריך אותה, אתה מבין?
מן הסתם הבית הזה ריק מדיי בשביל שאחזור אליו שוב, לכן כדאי לך למלא אותו מהר אם אתה רוצה שאבוא שוב
"כן אדוני, אמלא אותו מהר, אני רוצה אותך פה שוב אדוני"
אבל יש גם דרך קלה להשיג את הציוד הזה שוב, אתה יודע, כל פעם שתגרום לי להרגיש גאווה, שהעבד שלי הוא הכי טוב, אתן לך 2 דברים מרכושך חזרה, מקובל עליך אפס?
"כן אדוני, מקובל עלי אדוני"

אספתי את חפצי והלכתי לעבר הדלת, אתה עבד טוב, חייכתי אליו.
הוא רץ לקראתי הרמתי את ראשו בכוח בעודי במפתן ונישקתי אותו נשיקה חזקה וארוכה.
הוא נזרק אחורה באיפוס כוחות מוחלט.

20 הדולר עדיין ברחוב, אמרתי לו בחיוך, אם יש לך כוח ללכת לקחת אותם, אתה מוזמן...
יש שם את מספר הטלפון שלי.

אדוני אין כמוך בסיפור

privite server​(מתחלף) • 10 ביולי 2006

הלוואי ואני הייתי השודד שלך אדוני .
סיפור מדליק ומחרמן כאחד

PeakPoint​(שולט) • 10 ביולי 2006

עם רצון, הכול יכול לקרות...

שגיאות כתיב

PeakPoint​(שולט) • 12 ביולי 2006

שמתי לב שיש כמה שגיאות כתיב ברוטאליות ואין באפשרותי לערוך אותן
אני דיסלקט, תתמודדו

ויהיה נחמד אם תתנו חוות דעת, או סתם תגובות....