Stranger
|
לפני 18 שנים •
21 ביולי 2006
פערים (חלק א')
הכרנו בעבודה.
חייכנית, שנונה ומאוד חריפה...נראה כי תמיד היה לה מה להגיד והשיחות שלנו לעיתים הפכו למלחמת שנינויות, כל צד למד מהר מאוד להעריך את השני, מעלותיו חסרונותיו ורגישותו. מסוג היחסים שבהן כל שיחה הופכת למרתקת ומאתגרת. היא נראתה נהדר, גזרה חטובה, עור מוקה ועיניים חתוליות כחולות שמרמזות סכנה ומיסתורין. והחיוך הזה...כן, החיוך הזה הסתיר מאחוריו משהו אפל מהרגע הראשון בו הוא חדר אליי. די מהר הדינמיקה הובילה לפגישה, ועוד אחת ותוך כחודש הפכנו מאוד קרובים. היה שם את ''זה'', ה''כימיה'' ה''ניצוץ'' לא הצלחנו להוריד את הידיים ולא לגעת אחד בשני כאילו הכרנו כבר שנים אך טרם נפגשנו. זיונים במשרד, בחוף, בדירה בחדר המדרגות, כמו זוג שפנפנים...התאמה מדהימה ולא רק במיטה. עבר חודש נוסף ושנינו חייכנו ודמענו נוכח התחושה וההכרה כי יש כאן אהבה. חיבור שרק המשיך לאתגר ולמלא את שנינו עוד ועוד...שיחות אל תוך הלילה ואנחות אל תוך היום...פשוט מדהים. למרות שכל אותו הזמן חשדתי שיש משהו ''כבד'' שאינה מספרת לי, עדיין הגבתי בפליאה כשהגיע המשפט ''יש משהו שהסתרתי ממך ואני מרגישה שאנחנו בשלב שזה כבר לא במקום להמשיך ולהסתיר זאת.'' כמה שלא תהיה מוכן ותקרא דברים בין השורות לבד, המשפט הזה תמיד יגרום לליבך לדפוק. עיניה נצצו בתוך עיניי. חצי מפוחדת, אספה כוחותיה בכדי שהכל יצא בישירות, בהירות וכנות. ואז פצחה בשעתיים הסבר על יחסים משונים שהיא מקיימת במקביל. ‘‘עבד?’‘ שאלתי בפליאה, ''על מה לעזאזל את מדברת?'' היא לא נבהלה. המשיכה במונוטוניות ובחיוך מבין, מנסה להסביר לי הכל. הכעס התערבב עם סקרנות, משהו בפרוש דיבר אליי והדליק אותי אבל לא נתתי לה לראות...הרי אני אמור לכעוס לא? חושב או חשבתי שאני אדם די פתוח אבל זה היה קצת כבד עליי...ככה פתאום? משום מקום? המשכנו אל תוך הלילה, וככל שהזמן עבר, את הסקרנות כבר היה לי קשה יותר להחביא והשאלות שלי, שתחילה ניסו לעמוד על טיב הקשר עם ה''עבד'' שלה, התחלפו בשלב מסוים לשאלות פרטניות ונוקבות. עם דמעה בעיניים, הסבירה לי שהיא אוהבת אותי ולמרות שהקשר איתו מאוד עמוק וארוך שנים אין להם זוגיות מלאה, הם לא חפצים בה...יש שם אהבה אבל ''אחרת''. ''אחרת?'' ''הוא יודע עליי? מודע לקשר בינינו? איך הוא מקבל זאת? האם לא מפריע לו?'' ''כן, הוא יודע עלייך ומודע לעוצמות הקשר בינינו. מאז שהכרתי אותו, מעולם לא הייתי בזוגיות כלשהי והמצב הזה חדש לשנינו. לגבי איך הוא מקבל את זה, הוא יקבל עבורי הכל.'' אמרה והסתירה את החיוך הזה שלה כי ידעה שכרגע הוא רק יעצבן אותי יותר. ''הכל?'' ''כן. הקשר בינינו מאוד טוטאלי ומוגדר ברור. אני אומרת והוא מקבל. הוא תמיד יכול להביע את דעתו ואני דורשת שיהיה כנה, אבל המילה הראשונה, כמו גם האחרונה, היא שלי ושלי בלבד. הכל.'' לא יודע מאיפה זה בא לי, אבל פלטתי לעברה ''אני רוצה לראות'' ועיני ננעצו בשלה. גופה זז מעט בחוסר נוחות, היא לא ציפתה לזה אך השיבה בחיוב ''אני רוצה אותך בחיים שלי. אני יודעת שזה מצב מורכב עבורך, אבל כבר ניסיתי פעם ואיני מסוגלת לדמיין את חיי מבלי לממש את הצרכים שמציפים אותי כך מאז שאני זוכרת את עצמי''. הנהנתי בראשי. ''אני רוצה להיות כנה ושלמה איתך כי שנינו יודעים שהקשר בינינו מעמיק מהר. אני כל כך רוצה שתבין הכל, שתקבל.'' אמרה ודמעה זלגה על לחיה. עדיין מבולבל, מהמצב, מהתחושות המעורבות מהיציאה הזו שלי ''רוצה לראות'' מאיפה זה הגיע? התחבקנו. אוהבים. *** ''פתוח'' נשמע הקול שלה מעבר לדלת וצעדתי פנימה בסקרנות. מביט סביבי ונושם עמוק. ספקן, מסוקרן, מקנא עדיין כועס אבל כל כך רוצה להבין. היא ישבה בסלון וצפתה בטלוויזיה רגלה אחת שעונה על הספה והשנייה בידיו. הוא ישב כך כורע ערום לרגליה והבחנתי בלק הסגול שבו הוא צובע בעדינות את בהונות רגלה, מגע עדין מדויק ומתמסר. הוא בכלל לא הרים את ראשו אליי, ולמרות שגופו התקשח מעט, השתדל לא להראות סימני הכרות לנוכחותי. התיישבתי מהסס לידה, מרוגש. והיא, בשיא הטבעיות, נמרחה עליי והחלה מתנשקת איתי. כאילו אין אדם נוסף בחדר, כאילו הוא והיא משולבים לאחד ואין שום פגיעה באינטימיות שלי ושלה כאשר הוא שם לרגלייה. ''עבד'' קראה לעברו ''אני רוצה שתכיר את בן זוגי'' בצורה אינסטינקטיבית הושטתי את ידי בכדי ללחוץ את ידו והוא...הוא פשוט לקח אותה לפיו ונשק לה בעדינות על גבה. הצלחתי לראשונה לראות את תווי פניו...עדינים כשל ילד, שפתיים אדומות ובשרניות ונראה שהיה צעיר מאתנו בלפחות 6 שנים, להערכתי גילו היה באזור ה - 24. והכי מוזר זה שכל כעס שהיה לי, או רצון לעימות פשוט התמוגג ונעלם. משהו בכניעות הזו שלו והמתיקות הנאיבית שבה בחר לפנות אליי גרמו לי תחושות הערכה ואהבה כלפיו עוד לפני שהחלפנו מילה. ראיתי עד כמה היא הפכה מרוצה מאיך שקידם את פניי, הצלחתי לראות בעיניה עד כמה הוא חשוב עבורה, זה היה מיוחד לי. חייכתי. לא יודע איך ולמה פשוט הרגשתי בנוח. היא ליטפה את פניו ובחנה את מבטי. ‘‘דיברנו היום הרבה והעבד שעד עכשיו היה רק שלי רצה לבקש ממך משהו. נכון עבד מדהים שלי?’‘ ‘‘כן גבירתי’‘ נשמע קולו הרועד. נשימותיו המהירות ורעידות קולו הפגינו התרגשות, מבוכה וקושי. ואז...אסף עצמו לנשימה עמוקה והשפיל מבטו לרצפה. ‘‘אני מכיר את גבירתי 3 שנים. אני אוהב אותה מאוד ואושרה חשוב לי יותר מכל דבר אחר. אני רואה עד כמה היא מאושרת ומלאה מהקשר שהתפתח ביניכם ולאחר שיחה ומחשבה ארוכה על הנושא רציתי לבקש ממך משהו.’‘ מילותיו הסתיימו לנשיפה ארוכה ורועשת. המתנתי מספר שניות ולאחר, ביקשתי שימשיך. ‘‘אני קיבלתי לחיי את גבירתי וכל מה שקשור בחייה. הקשר בינינו חשוב לי ואני אעשה הכל בכדי שימשיך. אני גם מבין שאתה הפכת לחלק בלתי נפרד מחייה ומרגיש שאין ברירה אחרת מאשר לקבל באהבה ובמסירות גם אותך. איני מכיר אותך כלל ומעולם לא חשבתי שיגיע היום בו אבקש לתת עצמי לאדם נוסף אבל גבירתי אוהבת אותך, רוצה בזה וזה מספיק עבורי. ברצוני לבקש שתשקול בחיוב לקבל אותי לחייכם המשותפים, אם תבחר אשרת גם אותך בכל דרך שתרצה. אם תרצה, אתרחק ממך ואהיה אוויר עבורך. כל מה שתבחר אקבל. אך בבקשה, אני מתחנן בפנייך קבל אותי בתור חלק מסוים מחייה של זוגתך, גבירתי.’‘ ושוב, בצורה מטרידה להחריד הרגשתי בנוח. מה עובר עליי??? חשבתי לעצמי. כאילו שאני מבין בדיוק על מה שניהם מדברים, דברים לא נשמעים לי זרים כלל. הם פשוט מתחברים לי נכון ומעוררים אותי בצורה עצומה. שתיקה מילאה את החדר. היא התרגשה בדיוק כמותו, הם היו כל כך מחוברים ומתואמים. המון לעכל. (המשך...) |
|
|
Artemis^
|
לפני 18 שנים •
23 ביולי 2006
גררר ועוד קצת גררר
אתה כותב משובח כמו תמיד . כדאי מאד אבל מאד שיהיה לזה המשך
|
|
|