דמיאן(שולט)
|
לפני 20 שנים •
30 בספט׳ 2003
נזכרתי שהיית פעם עץ.....לראשונה אני מפרסם את כתביי באינטרנט או בכלל, אני לא מצפה לתגובה,לא על דף-נייר לפחות למרות שאם מישהו יוכל לשלב בין השניים, זה יהיה רעיון טוב.... יומני היקר שלום, בעצם אתה לא היומן שלי,אתה סתם עוד דף שאני רושם עליו בלי שום סיבה נראית לעין אתה לא יכול להיות יומן, דף יקר, אין לך את המראה של יומן,את הנגיעה הרכה של יומן ,את החמימות שבו אבל גם אתה תספיק. אף פעם לא היה לי יומן ועכשיו אני מבין בדיוק למה,אף פעם לא הייתי סנטימנטלי מדי,חם ואפילו אנושי, סתם אדם נורמטיבי. ואדם זה מה שאני צריך עכשיו, אוזן קשבת ,כל זאת בגלל שחברה שלי עסוקה אתכם... אבל שוב,גם אתה תספיק, מקווה שלא לפגוע ברגשותיך, דף.למרות שאני יודע שרגשות הם לא הצד החזק שלך ובכן, לדבריי... אני תלוי, דף.אני תלוי בין רצונות לשאיפות ושאר פירות,הצוף לא מתוק כמו פעם. החיים לא שלווים כבעבר. אפילו העבר נטש אותי לטובת משהו מוכר, לא בהכרח נגוע או מושלם,סתם מוכר. צריך לראות כדי להבין מכירים אותי אך אני לא מכיר כבר אף אחד,אין הרבה שיש לי לתת,אין הרבה שאני מוכן לקבל אולי סתם להעריך, לקבל את שאני נותן,נכון, אני לא נותן הרבה,אבל אם באמת היית מבין,דף יקר מה אני עובר או עברתי, בנוגע לרגשות, אם היית מרגיש את אשר אני מרגיש היית יודע שהרבה זה כל מה שאתה יכול לתת, אם אכן אתה מרגיש הרבה. אתה מבין,דף,זה לא מה שאני אומר או כותב, זה אפילו לא מה שאני חושב. התרגלתי לאנשים שאומרים הרבה ובעצם לא מרגישים כלום, פגשתי הרבה אנשים שחושבים הרבה ולא אומרים מילה, אני אומר .משמע אני קיים. אבל השאלה היא למי אני אומר ובשביל מי אני אכן קיים... הגוף שלי למשל מקבל את היותי קיים, רק כי אין לו ברירה. הראש שלי הולך לכל מקום שהגוף שלי הולך והנפש....הרוח.... היא עוד מבוך בדרך אל הלא מוכר, אל הלא ידוע מראש.או שלא... אני כותב את הדברים האלו כי נפשי תהומית, אני מפנה את הדברים אליך כי אני מרגיש שאתה היחיד שיכול להכיל אותי, לקבל את כל שאני אומר מבלי לבקר או לזלזל. בהזדמנות הזאת,אני מבקש מרוח הקודש של כל הדפים בעולם להכיל אותנו, בני התמותה כי בלעדינו אתם עוד סתם דף חלק..ובלעדיכם אנחנו אובדי-עצות, תקבלו אותי כשאני אגיע ,תכילו אותי כשארצה להתוודות. ''לכל דבר יש נשמה, גם לפשוט-לכאורה'' מי שמכיל אותך הכי טוב הוא עצמך. נפשי אבודה והדף כבר לא לבן יותר, אולי המוח התרגל לא לוותר,אני כועס,וכמו הדף, חותך ברגעים של לחץ, את מחשבותיי אני אומר בשעה שנדמה שאין כבר פחד. הקשקוש בפינות והקווים האדומים מסמנים לי את הגבול,קצה היכולת, לא יכול להיות ברור יותר. מה שאני כותב הוא מה שאני חושב, והדף מסתכל עליי בעיניים בוכיות שאני ציירתי לפני מספר שניות,וכאילו אומר : ''תכתוב בעיפרון בפעם הבאה,כדי שתוכל למחוק, כי בידיך השליטה''... ואני מסתכל עליו והוא בוהה בי והדיו זורם מבין האצבעות וניראה שהוא צודק, הדף החיים מלאים בהפתעות. מלאים שליטה ומישחקים בהם. אין שום דבר אמיתי בעולם הזה וכמו הדף בדיוק אנחנו שותקים כשלא צריך ומדברים יותר מדי כשאסור. במשך כל השנים האלה, דף,פגעת בי לא מעט.חשפת את תוכי מבלי להסתיר דבר חתכת את ידיי אינספור פעמים, טיפות של דם מכסות את רוב כתביי, דף יקר, בגללך, אושמא....בזכותך. כי מעבר לטיפות הדם, דף, אני רואה את שכתבתי, אני זוכר את שהרגשתי. אני זוכר את כאביי, את זעקות הזעם וההשפלה אני נזכר ברגעים האלו, שאתה עוד היית זר ואני רק השתמשתי בך. היית לצידי כל השנים ואני ניצלתי כל שורה בהווייתך. אני מבין עכשיו....רק עכשיו אני תופס מדוע חתכת אותי כ''כ הרבה, רצית שארגיש , רצית שאני אכאב באופן דומה. הכרת אותי עוד משיטת הדפוס, עוד שנים אחורה,הבנת שאני חושב את שכאבתי וכותב עד שיכאב ידעת את שרבים לפניך ניסו, אך כשלו להבין, בין השורות. הכלת אותי, ידעת אותי והבנת. גרמת לי להבין את עצמי. גרמת לי לזכור .נקודה . דף. טיפות הדם על חייך הקצרים מתייבשות מהר, כתב ידי כבר דוהה וליבך כבר לא מה שהיה,או היה.ליבי. הצלקות על אצבעותיי שוב נעלמו ,וכבר חזרו. המעגל האינסופי, שלי בן תמותה ושלך, עץ יתום, עומד להסתיים. אקח את המוות בשימחה ואכתוב לך שוב כשיהיה עט בסביבה, כי אתה תמיד נמצא. זה בסדר, אני בסדר, זה קורה כל יום,זה הכל וזה לא אני,זה כל הדברים שרצית אהיה.....  עוד עץ ייפול...
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
30 בספט׳ 2003
מהמם!!!
איזה סגנון כתיבה ייחודי!! והרעיון עצמו.. לפנות אל הדף.. אל מה שבאמת יכול להכיל את נפשך... את מחשבותיך... לבדוק עד כמה הוא יכול להכיל ועד כמה אתה יכול להעמיס עליו... יש כאן, לדעתי, איזו מערכת של שני שולטים בשני נשלטים: הוא אומר לך: בוא, תכתוב עלי את מה שבנפשך.. אתה אומר לו: שכב, אני הולך להציף אותך בדיו נפשי... מערכת של תן וקח! תמשיך להציף את הדף ולשתף אותנו! |
|
|
|
דמיאן(שולט)
|
לפני 20 שנים •
30 בספט׳ 2003
פשוט לא היה לי עם מי לדבר
|
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
30 בספט׳ 2003
נו....
אז יצא לך את הדיבור היפה ביותר 
רעיון מבריק! |
|
|
barbie(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
30 בספט׳ 2003
עץ????!!!!!
דמיאןןןןןןןןןןן
תחזור מייד הביתה ! מה אתה עושה כאן?!ועוד בשעה כזאת?????.!!! סתאאאאאאאם, אוהבת אותך 
ענק, כמו תמיד, אהובי..... 
|
|
|
|
דמיאן(שולט)
|
לפני 20 שנים •
30 בספט׳ 2003
???
מוזר להגיד, אבל מוזר יותר לשתוק תודה לפייה , נשיקות, ולכי לישון כבר. |
|
|