מלחמה (מהבלוג של הבת שלי)

מועתק ברשותה

מלחמה.
אנחנו במלחמה.
יש לנו ילדים בני 18-21 שצריכים להגן עלינו. כן יש יותר מבוגרים,אבל זה כבר קבע.
לפי החוק 18 זה כבר בוגר. אתם באמת מרגישים שילד בן 18 הוא כבר בוגר. נוח לכם לשלוח אותו מהבית,לתת לו רובה,לתת לו להגן עליכם.
לתת לילד בן 18 למות בשבילכם. שאתה תקבל את הזכות לקצת שקט.
זה יושב טוב על המצפון?! לי קשה לקבל את העובדה שילד בן 18 מת בשביל שלא יפלו טילים ליד הבית שלי(וזה אפילו לא עוזר).
מתים לנו ילדים, "חיילים" וטילים נופלים. מה עשינו בזה?
אני לא רוצה להיות יפת נפש ולהגיד שלא צריך מלחמה,לא צריך צבא.צריך לתת זכויות לערבים הם גם אנשים לא צריך לפגוע בהם.
אני לא. כי צבא זה חובה. מלחמות זו המציאות.
ברור שלא צריך לפגוע באף אחד אבל יש מצבים ש- עין תחת עין צריך לפעול ולהתקיים.
אני לא בעד מלחמות. אבל אם זורקים עליך טילים לא צריך לשתוק. זה הרעיון שלי.
אני לא אוהבת לראות אנשים בתור רעים. ואני גם לא באמת יודעת ומבינה מה הסיפור של הצד השני.
רק כל מה שאני רוצה זה לישון בשקט. לא לפחד שחברים שלי ימותו כי אחד בתותחנים ואחד בסיירת ככה וככה וכו'.
אני לא חושבת שזו בקשה גדולה.אבל כרגע היא בגדר בקשה ענקית.
אנשים מסביב לא מבינים למה אני לא מסוגלת לראות חדשות, למה אני תמיד מעבירה ומשתגעת אם מישהו שומע לידי.
זה עושה לי רע. אני לא אטומה.
כן יוצא לי לשמוע את כל הדברים. פעם מעיתון,פעם מרדיו,טלוויזיה,אנשים ומחברים חיילים.
וכמו כל בן אדם אני לא אוהבת להיות עצובה. אני לא רוצה לתת לעצמי להיות עצובה.
אבל במדינה שלנו כנראה קשה לבקש לא להיות עצוב.

חיבוק ענקי, ליילה
לילדה ולך.