הצעה להתייחסות שונה לגבולות בבדס"מ

הצעה להתייחסות שונה לגבולות בבדס"מ

איימי_​(נשלטת) • 28 ביולי 2006

גבולות הם לא מגבלה או מכשול. הגבולות שלך נועדו לשמר את ה "עצמי" שלך מול אדונך, ויש להתייחס אליהם בחיוב.
גבולות יכולים להשתנות, אבל לא להעלם. כשאין גבולות- אין "אני". כשאת מפסיקה לעמוד על המשמר, לקחת אחריות על עצמך, וויתרת בעצם על עצמיותך.

אהמ...

יהלום • 28 ביולי 2006

בוקר טוב אליהו....

(סליחה על הבוטות...)

Re: אהמ...

איימי_​(נשלטת) • 28 ביולי 2006

אין בעיה, ממי, אבל לפחות תגידי: "בוקר טוב, איימי"

נתקלתי בהרבה פרופילים בהם כתוב שגבולות נועדו להשבר או להמתח. עכשיו, אני יודעת שכלפי חוץ אומרים את מה שאני אמרתי כאן, אבל מניסיוני, מתחת לפני השטח, יש מין רצון כזה, של הסאבית ואדונה, למתוח גבולות או לשבור אותם. יש מין מסר כזה מתחת לפני השטח, שגבולות זה דבר שצריך "להפטר" ממנו. לכן חשתי צורך לומר דברים בבירור.

יהלום • 28 ביולי 2006

בוקר טוב איימי.

יש הרבה מסרים מתחת ומעל לכל מיני פנים ושטחים.
רצונך לומר דברים בבירור הוא מאוד ברור.

בנושא גבולות אני חושבת שהדבר שהכי חשוב בנוגע להם זה לא לעשות רשימת מרתון של לשבור כל גבול אפשרי. אם הם שם כנראה שיש להם סיבה מספיק טובה בשבילם להיותשם.
אלא אם באמת את מאמינה שזה נכון לך, ומעבר לאמונה שלך זה גם נכון לך, אז התהליך זה משהו שגם יבוא ממך. ושאת תשתני בסוף ממנו לטובה.
שינוי העצמי, הקשור לשבירת גבולות זה משהו שצריך לבוא מהעצמי של כל אדם בכלל.
וגם אם אדם שואף לכך או רוצה בכך, לא תמיד הרצון והנכונות הם אמיתים.

אם את נפגעת בדרך ומשהו בעצמך נשבר כשלא היית בשלה לכך, או שלא היית שלמה לכך, או שלא רצית לשבור אותו.... אז מה בדיוק נשבר, פרט לעצמך?

הסיבה שבחרתי להגיב מלכתחילה היא שהמשפט שלך:
"הגבולות שלך נועדו לשמר את ה "עצמי" שלך מול אדונך, ויש להתייחס אליהם בחיוב."
זה משהו שלטעמי (משני צידי השוט) היה תמיד מהותו של גבול, ועל כן הבוטות.

איימי_​(נשלטת) • 28 ביולי 2006

אהבתי את הפואטיות...

איימי_​(נשלטת) • 28 ביולי 2006

כתבת נכון ויפה.
ולגבי המשפט האחרון שכתבת- עבורי עצמי זו תמיד הייתה דילמה. פעמים רבות חשתי שהגבולות שלי מפריעים לי להתמסר לחלוטין, "להתאחד" עם רצונו של אדוני.
לכן אני אומרת, גם לעצמי, שגבולות הם דבר חיובי. לפעמים השכל והלב קצת מתבלבלים.

פעם אמר פה שולט אחד, משפט: "את הגבולות שמציב הראש, יכול לעבור רק הלב."

ואני אומרת- נכון, אבל האם צריך?

את חוסר- השפיות ויצר האיבוד העצמי של הלב, יכול לעצור רק הראש.

יהלום • 28 ביולי 2006

לא התכוונתי להיות פואטית, אבל נו שוין.
לדעתי להגיד את האמת האישית שלך בברור, זה חובה של כל אדם לעצמו. חלק מלהכיר מה נכון לו ומה לא. חלק מהתבגרות שכל אדם עובר עם השנים שבהם הוא חווה דברים.

ולגבי "פעמים רבות חשתי שהגבולות שלי מפריעים לי להתמסר לחלוטין, "להתאחד" עם רצונו של אדוני. "
אני טענתי שכשאדם מאבד את עצמו, כבר אין לו מה לתת.
לא נשאר מה שייתן.


האם צריך? צרכים זה דבר מאוד סובייקטיבי.
לפעמים אדם יעדיף לאבד את עצמו בתוך כאב שמעניק לו אחר, כי הכאביים שהוא חופן בחובו, הרבה יותר גרועים מכאב שאדם אחר יכול להעניק לו...

ואולי אני באמת פואטית על הבוקר...