הבחירות בבדסמ

Re: קראו מספיק פוסטים שנשים לא יכלו לומר

Whip​(שולט) • 8 באוג׳ 2006

היפותזה מעניינת אך לא תעמוד במבחן המציאות.
התבונה שלי נסמכת על מידע שמגיע מבחוץ, מהסאבית שמולי.
אני לא סדיסט סוציופת, אז אני עושה משהו שאני חושב שהיא כשירה לעמוד בו.
היא מצידה לא משדרת שום סימני מצוקה חריגים,
היא נהנית מהשפלה,
היא לא משתמשת במילת הבטחון, שזו הדרך המוסכמת לאותת שעברתי את הגבול.

אם היא לא יודעת אם זה טוב לה כרגע, והיא חושבת שכן, וממשיכה הלאה,
אז איך א נ י יודע שבעתיד היא לא תסתכל על זה ותגיד שזאת הייתה התעללות?

זיהוי נכון של סימני המצוקה הוא מפתח

ללא שם • 8 באוג׳ 2006

המציאות מוכיחה דווקא את מה שאני אמרתי.
חלק מהסאביות לא משתמשות במילת הבטחון וגם לא יוצאות מהקשר.
רק אחרי סיום הקשר הן מספרות שהקשר היה התעללות.
לפעמים ההבנה הזאת מגיעה הרבה זמן אחרי שהקשר הסתיים והן מביטות לאחור ומנתחות את הקשר.
אני חושבת שיש מספיק סימני אזהרה ששולט יכול להשתמש בהם כדי להבין מה לעשות גם כשכביכול הסאבית מסכימה, לא אומרת מילת ביטחון ולא מפסיקה את הקשר:
תלות מוגזמת בשולט, התמסרות "מוגזמת" ועוד דברים "מוגזמים" הם בעיני סימני אזהרה.
מה "מוגזם" הוא בעיני המסתכל כמו ש"שפוי" הוא בעיני המסתכל.
ההגדרה שלי ל"מוגזם" לא תהיה ההגדרה שלך כמו שההגדרה שלי ל"שפוי" לא תהיה ההגדרה שלך.
אני חושבת שהמפתח העיקרי הוא האהבה, שבגללה סולחים הכל וגם את כל השגיאות שהשולט עשה.
השולט גם יעשה פחות שגיאות כאשר הוא אוהב את הסאבית.
גם אחרי סיום הקשר אם הסאבית תהיה בטוחה שהשולט אהב אותה אני חושבת שתסלח לו ולעצמה על הרבה דברים.
אם היא תגלה שלא אהב אותה והשפיל אותה לדעתי היא תחשוב שהתעלל בה.

איימי_​(נשלטת) • 8 באוג׳ 2006

שאלה מצויינת העלית, פרנקי. בינתיים רק הערה קטנה, לך ולאחרות: מילת הביטחון מיועדת רק למהלך הסשן. וכי כיצד ניתן לומר מילת ביטחון במהלך האינטראקציה של הקשר, כאשר מדובר בקשר 24/ 7 או קרוב אליו?

Re: זיהוי נכון של סימני המצוקה הוא מפתח

Whip​(שולט) • 8 באוג׳ 2006

אז מה שאת אומרת, בלי קשר למקרה ספציפי זה או אחר,
זה שאם הקשר נגמר בפיצוץ אז בדיעבד זאת אולי היתה התעללות,
ואם נגמר טוב - אז לא?
זה ממש מגוחך.
מסקנה - הדום חייב לסיים את קשר בטוב, לא משנה מה, כי אם לא - הוא עלול להאשם בהתעללות.
נראה לך הגיוני?

Re: הבחירות בבדסמ

איימי_​(נשלטת) • 8 באוג׳ 2006

אוקיי, אתן תשובה ארוכה יותר כעת, כי אני חייבת לך ולעצמי ולאחרות.
י ש אחריות לסאבית. בתחילת הקשר אמורים הצדדים לקיים סוג של תיאום צפיות וחוזה (גם אם מדובר בחוזה בעל פה).
יחד עם זאת, תיאום הצפיות אינו פותר את כל הבעיות. הקו הוא כל כך דק בין מערכת יחסי שליטה לגיטימית, לבין התעללות.

כך למשל, נניח שאני לא "בקטע של כאב", אבל לא הסכמתי עם הדום שלי שבמסגרת הגבולות שלי לעולם לא יכאיב לי. אין סיבה שלא יכאיב לי, במסגרת עונש למשל. יחד עם זאת, ייתכן שכאב פיזי או מכות מעוררים אצלי שדים עם העבר, למשל- אם הייתי ילדה מוכה. במצב כזה, ייתכן שעל הדום להמנע משימוש בכאב פיזי כעונש. לא תמיד יודעים את הדברים האלו מראש. הם מתגלים במהלך הקשר, ועל הדום (ועל הסאבית) להיות רגישים עד כמה שניתן כדי לשים לב לנקודות האלו.
לגבי דברים שהסאבית מצטווית לעשות, גם אם אינה רוצה- שוב, לא ניתן להכין רשימה מלאה מראש של למה תסכים ולמה לא. זה פשוט עניין רחב מדי. אם פקודה מסוימת גורמת לסאבית לחוש שלא בנוח, עליה לתקשר זאת לשולט שלה.
באופן כללי, במערכת יחסי שליטה בריאה, השולט מחוייב לשמור על האופן בו משפיעה שליטתו על הסאבית, באופן כזה שלא יגרמו לה נזקים נפשיים ו/ או נזקים פיזיים בלתי הפיכים.

הגבול, בעיקר בענייני הנזק הנפשי, הוא דק מאוד. זה הגבול המפריד בין שליטה לבין התעללות.
כאשר השולט שם לב שאופן שליטתו מסב נזק לנשלטת שלו, עליו לעצור ולשנות או להפסיק את המערכת. אם אינו עושה זאת, הוא הופך למתעלל.

סיסמאות על איך שפחה צריכה להתנהג אפשר להנפיק מכאן עד להודעה חדשה. בשורה התחתונה- מדובר בפנטזיה, שכן, שפחה היא בן אדם, ויש לה צרכים. היא אינה יכולה לעשות כ ל דבר, מבלי לשלם את המחיר, אם נפשית ואם פיזית.

אני סבורה שלא הוגן לשפוט את מידת האחריות שיש לסאבית ולדום במערכת כשווה. בל נשכח שלרוב, השפחה באה עם צורך פנימי לרצות, ותשוקה לציית ולהתמסר. בתנאים כאלו, הבחירה החופשית שלה, אינה לחלוטין חופשית. על האדון מוטלת אחריות גדולה יותר לשמש במקרה הצורך כווסת, ולא לקחת מן השפחה בדרכים שיפגעו בה.



אתייחס למערכת השליטה הראשונה שלי, כדי לתת דוגמה קונקרטית.

אני רציתי מאוד להתמסר לאדוני. לעשות כל שידרוש ממני. המחוייבות שלו הייתה לעצור אותי במקומות בהם היה חשש לנזק נפשי שיגרם לי. כמו כן הייתה לו מחוייבות להתנהגות אתית.

רציתי ש "יחנך" אותי- ילמד אותי התנהגויות שיעזרו לי לשפר את חיי, ודרכים להיות כנועה מולו כך שארצה אותו כשפחה.
במסגרת זאת, הייתי מוכנה לקבל ביקורת, על מנת להשתפר.
בהשפלות לא הייתי מעוניינת, ואף אמרתי לו זאת בתחילת הקשר.

מה קרה בפועל?
הוא אכן ניסה "לחנך" אותי. לדעתו, מקור רוב בעיותיי היה היותי אישה אמוציונאלית. הוא טען שאני "מתמסרת לרגשות" ומניחה להם לשלוט בי, במקום להשלט על ידי השכל.
במידה רבה זה היה נכון, אבל השיטה לא עבדה. במקומות בהם הייתי אמוציונאלית, היו לכך סיבות עמוקות, שנזקקו ל "טיפול שורש" כדי להפתר. את טיפול השורש הזה הוא לא כל כך ידע לעשות, ואולי לא ראה בכך צורך. במקום זאת, הייתי אמורה "לקבל החלטה ולעמוד בה" שלא "להתמסר לרגשות".
את יכולה לתאר לעצמך עד כמה זה היה קשה. אמרתי לו פעמים רבות ש "השיטה לא עובדת בשבילי". פתרונו היה שנדבר מעט על ההתנסויות הכואבות שלי בחיים ( במקומות בהם הייתי אמוציונאלית), ושאפתח דרכים "לצאת מסרט" (סרט בלשון האור= רגעים של דיכאון וחרדה). הוא הכין לי רשימה של דרכים כאלו, שכללו כתיבה ביומן, יציאה לטיול, פעילות גופנית, שיחה עם חברה וכו'.
הדרכים האלו עזרו לעיתים, אבל בצורה זמנית מאוד, שכן הבעיה הייתה כמובן עמוקה יותר. הפיתרון שלו דמה אולי ללקיחת כדור אקמול להורדת החום, במקום לפתור את הדלקת. הדלקת תמיד חזרה, והחום גם.
מה שסיבך את העניינים היה תחושות חזקות של קנאה ונחיתות שעלו בי כתוצאה מהמערכת הפוליגמית, סוג מערכת שהיה מאוד קשה בשבילי.

ניסיתי כמעט עד כלות להצליח במטרות שהציב לי, אך לא יכולתי. הדבר הוביל אותי לכדור שלג של תחושת חוסר ערך עצמי כשפחה וכאדם, תחושות אשם, דיכאון וגם כעס מודחק על כך שדרש ממני את מה שלא יכולתי לקיים. לא ידעתי מי אשם, אני או הוא... התחושות האלו היו מכניסות אותי ל "סרט" חדש ו... את מתארת לעצמך את ההמשך.

מדום אחראי הייתי מצפה לשים לב למה השיטות שלו גורמות ולמצוא שיטה אחרת. במקום זאת, המסר שהעביר לי היה: "את פשוט לא מנסה מספיק".
דום אחראי היה אולי אפילו קוטע את המערכת בעודה באיבה, שכן היה ברור שמערכת פוליגמית מאמללת אותי.

בתחילת דרכי במערכת, אולי במשך שלושת החודשים הראשונים, עוד הייתי מסוגלת, בקושי רב, לעזוב. אחרי זה זה הופך להיות קשה הרבה יותר. איך מסבירים את זה? הוא הופך לסיבה לקיומך. השקפותיו על דברים הופכות להשקפותייך. הוא נעשה חיוני לחייך... איך מסבירים? את לא יכולה לעזוב, כי זה כמו לנתק את עצמך ממקור החיים שלך.
משלב מסוים גם הרגשתי שאם אעזוב, אכריז על עצמי ככישלון, שכן- אם הוא לא משנה את שיטותיו, כנראה שהן נכונות, כי הוא יודע הכי טוב, ואם אני לא מצליחה בשיטותיו, אני כישלון, ואכשל גם בכל חיי.

הביקורת שהעביר עלי- לעיתים הייתה אמפטית: "אני יודע שאת מנסה..."
לעיתים, הייתה הרסנית: "את אגואיסטית, לא חושבת בכלל עלי, לא כמו השפחות האחרות...",
"את לא מנסה מספיק", "את מתנהגת כמו אוייב שלי", "את פוגעת בי..."

יש כאן קו דק בין חופש הביטוי של מאסטר במערכת יחסים, לבין חוסר אחריות בהתבטאויות. צריך היה לזכור שאני מנסה להתנהג הכי טוב שאני יכולה בשבילו. צריך היה לזכור את קשיי במערכת. ובעיקר צריך היה לקחת בחשבון עד כמה כל ביקורת לא אמפטית מצידו הורסת אותי. אפשר לומר שהיה צריך להיות מודע יותר לכוחו עלי, ולהשתמש בו בזהירות, כי קיים הבדל רב בין התבטאות אומללה שלי, או התנהגות ילדותית מולו, לבין התבטאות שלו כלפי.
כל מילה שלו הייתה עבורי תורה מסיני, ואין לי ספק שידע זאת.

לגבי השפלות... גם פה, הקו דק, ואני לא מצפה שלא יהיו כלל טעויות. אבל לדוגמה, להשוות אותי לשפחות האחרות ולומר כיצד הן עולות עלי- זה משפיל, ולא "השפלה טובה". וכזכור, אמרתי לו מראש שהשפלות הן נקודה מאוד קשה עבורי, ואף דיברנו על מה נחשב כהשפלה בעיני.

לגבי דברים שלא רציתי לעשות ועשיתי בכל זאת. היו המון... וחלקם השאירו בי צלקות, על אף כל הזמן שעבר.
לדוגמה, הוא אסר עלי לדבר עם ידיד קרוב שלי, שהיווה מקור תמיכה חיוני עבורי בתקופה מאוד קשה, כי הסתכסך איתו. עד היום עולה בי כעס עליו ועל עצמי, ובושה על שצייתתי, ופגעתי כך בידידי.
האם הבטחתי לציית כשנכנסתי לקשר? כן, הבטחתי, אבל זאת מתוך הנחה שמאסטר לא יצווה עלי לעשות דברים שיפגעו בי.

ראוי היה שיפריד בין צרכיו ובין צרכיי. אני נזקקתי לידיד הזה, אך כיוון שהסתכסך איתו, רצונו היה חשוב יותר.

כמו כן, הרבה מהדברים שעשיתי עבורו הושגו בעזרת שקרים ומניפולציות לא כשרות לדעתי, גם ביחסי שליטה, אך קצרה היריעה מלתאר.

אז פרנקי, זה לא שביקשתי דום שלא יהיה שתלטן מדי. כן ביקשתי דום שידע לשלוט בצורה הנכונה ובדברים הנכונים.
וכן, רציתי דום שידע גם להחמיא. זה נקרא "חיזוקים חיוביים", ואפילו שפחה חרופה החיה כדי לרצות את אדונה, זקוקה להם מדי פעם כדי להמשיך.
רציתי, מאוד, דום שיתמוך. הייתי זקוקה לתמיכתו. זה "לא שפחתי" מצידי?
וכן, אפילו לפעמים שילטף לי את השיער. אפשר לקרוא לזה "אפטר קייר", ואפשר לקרוא לזה גם סתם אהבה. ואני זקוקה מאוד לאהבה.

יכולתי לסווגו כסתם דום "לא אחראי", אך השקרים והמניפולציות שלו עוררו עליו את כעסי. אני סבורה שבעיקר בשלם ניתן לסווגו כ "דום מתעלל", כי ניצל לרעה את סמכותו.

נכון, באתי להתמסר, אך גם לקבל תמורה בעד התמסרותי, וגם שפחה היא בן- אדם.

Re: קראו מספיק פוסטים שנשים לא יכלו לומר

Tuff​(שולט) • 8 באוג׳ 2006

קודם כל יש צורך להפריד בין מה ש Whip מדבר עליו, כלומר מקרה יחיד שבו הוא לא יודע אם עבר את הגבול, לבין נושא השרשור שבו מדובר על השפלה שיטתית שאולי עברה את הגבול לאורך זמן.

התשובה היא כמו תמיד: בזהירות, בהדרגה ועם הרבה תקשורת בין האדון לשפחתו.

האדון המנוסה יכול ויודע לבנות ולהעצים את ההשפלה לאורך זמן. כל פעם קצת יותר השפלה. אחרי כל פעם כזו, האדון צריך לשוחח עם שפחתו בגובה העיניים ולהבין מה עבר עליה. האם ההשפלה היתה לה טובה, או שהיא קיבלה אותה כי רצתה לרצות את אדונה (במקרה הטוב) או כי חששה או התבישה להשתמש במילת הביטחון (במקרה הרע). את השיחה הזו יש לערוך מיד אחרי הסשן וגם יום או יומיים אחרי, כאשר היה לה זמן מספיק לעכל את החוויה שעברה.

כל תגובה של שפחה שאינה כוללת הרבה מיצים ניגרים, (אם בזמן ההשפלה או כאשר השפחה חושבת/משחזרת/מפנטזת על ההשפלה) צריכה להבהיר לשולט שיש כאן בעיה, ואכן יש כאן פוטנציאל להרגשה עתידית של התעללות. וכן, זה כולל גם את המקרה שהשפחה *רוצה* לעשות את זה עבור האדון.

לאחר פרק זמן בתהליך כזה, האדון כבר יכיר את שפחתו, ושפחתו כבר תכיר את עצמה. אבל גם אז, כשעולים מדרגה (אם נשארו מדרגות ), יש לעשות זאת באותו האופן.

עינבר • 8 באוג׳ 2006

יש דרכים לבדוק, לעשות תאום ציפיות לפני, לעבור על צ'ק ליסט.
חשוב גם לדבר אחרי השסן, לבדוק מה מרגיש טוב ומה מרגיש רע.

צריך לשים לב לתגובות רגשיות קיצוניות של הסאבית, במהלך הסשן ואחריו.

סאבית שמספרת לך שהיא מפחדת מאז שנפגשתם לראות סרטים מצויירים
ולנסוע במוניוות, למשל - לא מספרת לך שהכל בסדר.
סאבית שמספרת לך שהיא כל היום לא הפסיקה לבכות, לא מספרת לך שהכל בסדר.
יש דומים כאלה שמניחים בשלב הזה שמדובר במישהי מטורפת ועוזבים אותה.

אני זוכרת דום שהתחלתי לצאת אותו והוא שם לב לאי נוחות שלי.
הוא שאל אותי מה קרה ולא אמרתי כלום, אז הוא חיפש דרכים אחרות לתקשר.
הוא ביקש שאני אנסה לכתוב מה שאני מרגישה.
בכל מקרה הוא אמר, אם לא תוכלי לדבר איתי , אז לא אוכל לשלוט בך.

לדעתי שי חשיבות להניסיון של הסאבית, מי שכבר 8 שנים בקטע,
יותר מודעת לרצונות שלה ממי ש 8 שעות בקטע.

בקיצור, אם היא לא אומרת כלום, תשאל.
במקרה הטוב תשמע כמה נפלא היא הרגישה, כמה היא סומכת עליך.

הרבה זמן , האדון שהתעלל בי ניסה לשכנע אותי שפשוט לא אמרתי לו כלום,
בבדיקה מעמיקה של המצבים, במיוחד לאחר שחזרנו, הבנתי שהוא לא הקשיב.

דרך אגב, המתעללים והמסוכנים, לא מפסיקים להשפיל.
אין שיחות בגובה העיניים והם לא באמת נותנים לך הזדמנות לספר - הם מאויימים.

תאום ציפיות

פרנקי • 8 באוג׳ 2006

העניין של תאום הציפיות עולה מהפוסט הזה כבקרה מונעת צרות ונפשות שבורות
אני מסכימה 100 %
ומה קורה כאשר אחד מהצדדים חורג מהציפיות שנקבעו מראש?
אז מדברים , נכון
בשלב זה בדרך כלל קיים כבר קשר רגשי עמוק וחזק
ולא פשוט לעשות "ביטול הסכם " וללכת
וכאן דעתי היא - ששני הצדדים יחד ולחוד אחראים
אחראים על תגובה בזמן ! לא לדחות ! לא לראות מה יקרה ומה יתפתח ! לא לזרום!
או לשנות את דרך הדברים כדי להתאימם לציפיות החדשות או להפרד.
בזמן!

Re: תאום ציפיות

איימי_​(נשלטת) • 8 באוג׳ 2006

פרנקי, כשמדובר ברגש, קל לדבר, קשה לעשות, מה גם שלא רואים דברים בזמן.
בגיל 26, בהתנסות הבדסמי"ת הראשונה שלי, עם אדוני הראשון, לא היו לי את הידע והתובנות שיש לי היום.
פוליגמיה הייתה רעה לי, אבל הוא אמר שאפשר להתגבר על הרגשות בעזרת השכל, ששפחה מוצלחת וטוטאלית עושה כך, אז האמנתי לו וניסיתי כמיטב יכולתי.
ציפיתי שלא ישפילו אותי "השפלות רעות", אבל כשזה קרה, הדבר היחיד שחשבתי זה שאני שפחה גרועה, ושעלי להתאמץ יותר.

כלומר, פרנקי, על מה אנחנו מדברים בכלל???

(אולי אם תיתני דוגמה לכוונתך, אבין).

כדאי גם לדאוג שהסאבית תהיה מרוצה במהלך הקשר.

ללא שם • 8 באוג׳ 2006

מכיר את הסיסמא מתי כדאי להיות חכם?
תלוי איך נראה הבדס"מ שלך.
בבדס"מ יש דברים שיכולים להחשב כהתעללות והדבר היחידי שמצדיק אותם הוא ההסכמה והאהבה של הסאבית.

אם השולט מחליט על בדס"מ אכסטרימי, התמסרות טוטלית של הסאבית שמרטיטה את חושיו, יחסי 24/7, חינוך מחדש ועוד שאר דברים שגורמים לו להרגיש שולט רציני ובעל "יכולות על", בדס"מ טיפולי שישנה את אישיות הסאבית, שלא יתפלא אם הסאבית "תופסת אותו במילה".

אם השולט חושב שהוא כזה גאון שיכול לחנך את הסאבית מחדש, הוא יכול להשכיח את כל מצוקות העבר שלה, ל"הכיל" את כולה ולבקש ממנה התמסרות טוטלית של 24/7 שלא יתפלא אם הסאבית מצפה ממנו שיקיים את כל מה ש"הבטיח".
כגודל החלום של הסאבית כן גודל השבר שלה.

דום כזה יכול להיות מוגדר כמסוכן, גם אם הוא בעצמו בטוח שהוא גורם רק לטוב.
לפעמים הדום באמת אוהב את הסאבית שלו וחושב שהוא עוזר לה, אבל אחרים יודעים מה קורה ורק הוא עיוור בגלל היהירות שלו.
הוא חושב שהסאבית מסכימה כי היא העבירה את כל המושכות אליו.
לפעמים הוא הצליח לשכנע את עצמו במה שהוא אמר ובאהבתו ובעזרתו לסאבית אבל כדאי שיזכור את המגבלות שלו.

אני חושבת שכדאי לבדוק בכל מהלך הקשר שהסאבית מרגישה טוב ומרוצה ממהלך הקשר.
כדאי לשולט גם לדאוג לסיים בטוב.
ברגע שהגדיר את עצמו כשולט מצפים ממנו להתנהג בחוכמה.
חוכמה היא לדעת לבדוק את הקשר במהלך הקשר וגם בסופו.

עוד עצה.
אחרי שהוא סיים את הקשר כדאי לו לשתוק לגבי הקשר שהיה לו ולא להזכר בו כל הזמן, לספר עליה ולהתגאות כמה הסאבית אהבה אותו, גם אם זכרון אהבתה גורם לו לדום ספייס קל.

רוצים להיות שולטים תהיו חכמים.
האמת ששולט חכם גם יודע שהוא לא כזה גאון שיכול לבצע את כל ההבטחות האלה, לא מבטיח אותן מראש ולא משלה את עצמו ביכולות שלו.
אם הוא יודע לשמוע לאחרים מהצד לפחות הם יכולים להזהיר אותו.

דום פחות יהיר שיודע להקשיב לאחרים נמצא בסיכון יותר נמוך.
נראה לך לא הגיוני?