Ulver
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
BDSM אהבה שנאה
יחסים דואלים שלי לתחום הזה הפכו מזמן לנושא לדיונים מעמיקים ו"גזירות" אל תוך הלילה בקרב חבר מרעי, אבל אם נסיר לרגע את מסכת השעשוע מעל פנינו ייתכן שנגלה שכמו שאומר אהוד בנאי "אל תפחד - אתה לא לבד" והרבה מרגישים מעין דו מימדיות ערכית לגבי התחום הזה שנמצא באופן כל כך אינטגרלי בחיינו.
הסיבות יכולות ואני מאמין שהן אישיות לכל אחד אבל הן יכולות לנוע מהבסיבות השכיחות ביותר (ע"ע בורות חברתית, פחד מחשיפה, "מה יגידו" וכיו"ב) דרך סיבות יותר עמוקות כמו "כשאני מסיים סשן והולך הביתה אני נגעל מעצמי ואחרי חצי יום מחכה כבר לסשן הבא", דרך דברים אחרים סטייל "זה פרק בחיים שעברתי כחלק מתהליך" ועד למקרים ממש קיצוניים כמו של עבדכם הנאמן (בלי להסיק מסקנות ממשפט זה ...) כגון "אני לא מצליח להגיע למימוש רוחני כי אין מודעות לפן הזה וזה תמיד מסתיים בביטוי מיני כשהרוח עצמה כמהה לעד ונעצרת כי הצד השני לא תמיד מתמודד עם האש או פוחד להכנס אליה" , בכל המקרים האלו נוצרת מעין מערכת יחסי אהבה שנאה עם הבידיאסאם הזה עוכר ישראל ומשמח לבב אנוש בשעת צרה, אי לכך ובהתאם לזאת הועלה פוסט גזרני זה על מנת לברר בקרב גדולי התחום וחכמי הקהילה האם התופעה עוברת גם אצלם או שמא מדובר בעוד טירוף ממבחר הטירופים שיש לי להציע במכרז של המדינה? |
|
|
pam
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
הטריק הוא להמשיך לנשום כל הזמן. לדעת איך אתה מרגיש בקשר לעצמך, מה מניע אותך, מה עושה לך את זה, כמה רחוק אתה מוכן לפתוח את הראש כדי ללכת עד הסוף עם מה שאתה באמת.
זה שאנחנו לא היחידים ויש עוד כמונו זה לא שיקול, לדעתי. השיקול הזה תואם את הפחד מ"מה יגידו". אני מאמינה שאדם צריך לעמוד מול האמת שלו ולא משנה כמה היא כואבת או כמה כואב לסביבה לקבל אותך ואת האמת שלך. אני לא בוטחת באחרים שיגידו לי איך אני צריכה לחיות. אני בוטחת בעצמי שאדע להוביל את עצמי אל המקום הכי נכון לי. הטריק הוא להמשיך לנשום כל הזמן. בחופשיות צורך אנושי בסיסי. |
|
|
|
Ulver
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
look
את כתבת ש"הטריק הוא להמשיך לנשום כל הזמן. לדעת איך אתה מרגיש בקשר לעצמך, מה מניע אותך, מה עושה לך את זה, כמה רחוק אתה מוכן לפתוח את הראש כדי ללכת עד הסוף עם מה שאתה באמת"
בואי ננסה לפקס את זה, אני לא מדבר על חוסר מודעות עצמית או השלמה עצמית, רחוק מאד מזה, אני מדבר על ידיעה ברורה מי אתה ובמקביל מערכת יחסי אהבה שנאה עם התחום הזה דווקא בגלל שהלהבה גבוהה ובוערת ולא מתוארת כחוויה רגעית. |
|
|
loren
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
לדעת מי אתה זה גם לדעת דברים כואבים על עצמך ולפעמים אולי לא נעימים
אבל אתה מקבל את עצמך כי זה מה שאתה, אתה הרי לא יכול לברוח מתוך העור של עצמך. אבל לפעמים יש רגעים שאני חשה שנאה, שהתחום הזה מושך אותי, לא תמיד, אבל יש כאלו רגעים. ולפעמים אני חשה שנאה לעולם הוונילי, שאני צריכה להסתיר, להתחפר במחילות של הרשת. אבל דווקא אתמול אמר לי הדום שלי משהו שדי פתר לי את הקונפליקט ( לפחות עם העולם הוונילי ) כל עוד הם לא מפריעים לי לנהל את חיי אז זה בסדר.......... |
|
|
| חצי אדון |
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
BDSM עושים פחות או לא ועושים בכלל!!! כשיש שם...אהבה.
נ |
|
|
|
pam
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
אני לא חושבת שיש דבר כזה יחסי אהבה שנאה עם התחום, כשאתה כבר שלם עם עצמך, וכבר עברת את מסע היסורים הזה שמהותו היא "למה" אינסופי.
אבל יכול להיות שאני טועה. ולא, גם אני לא מדברת על חוויה רגעית. גם אני מדברת על הלהבה הגבוהה הבוערת הזאת. רק שגם הלהבה הכי בוערת והכי גבוהה, מתנמכת לפעמים וסתם מהבהבת, כדי להזכיר שהיא שם, אבל בהחלט לא התנדפה. אתה יכול לעמוד הרבה זמן על שפת התהום. זה לא אומר שאתה חייב לקפוץ. |
|
|
|
Ulver
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2003
to stand...
העמידה מעל התהום וההתבוננות מטה או לחלופין מעלה היא הגיונית ומאד אופיינית לאנשים ששואלים במקום לטמון את הראש בחול, הרבה יעידו שיש להם "תקופות" והרבה יאמרו שאולי לרגעי מה היו מעדיפים אחרת אבל המשיכה לעניין תמיד מנצחת.
כשאתה שואל את עצמך שאלות מהותיות וחודרות אתה מן הסתם חשוף לתחומי חשיבה רבים ומרחביים, הרבה כאב מתערבב עם עוצמה ויחד הם יוצרים מכלול שיכול להיות מאד בונה וטוב ועלול גם להיות מזיק והרסני, תלוי לאן לוקחים אותו, כשאתה מתמודד מול כאב שורף ע"י מודעות ובנייה הדרך תהייה סלולה למענך והיער יראה מאיים פחות. הכל מתחיל בראש, באמונה שלנו בעצמינו, בטוב שבנו. |
|
|