הבחירות בבדסמ

צ'יטה​(שולט) • 12 באוג׳ 2006

בלאק לוטוס
מה התועלת בהפניית אצבע מאשימה לכאלה שכבר לא שם ?
כדי להתריע בפני אלה ששם עכשיו ?
ניסיתי לדבר עם כאלה ששם, ממש נורא ניסיתי. הן מסנוורות לחלוטין. זה כמו לדבר אל הקיר.
העובדה הזו עושה אותן סתומות חלושות ? חסרות אחריות ?
לגמרי לא לדעתי.
אני חולק עלייך, בגדול.
הן עיוורות, מסנוורות. הן לא רואות בכלל. אי אפשר לעבור את ההערצה שיש להן. כמעט בלתי אפשרי. ניסיתי, ממש, ממש ממש.

זה נכון שהן חייבות להיות אחראיות. מסכים לגמרי. אבל את יודעת מה גיליתי שמה ? שהן פשוט לא יכולות. ואין בכך, כדי להוריד מכבודן בעיני במילימטר.

יש שטוענים, שאני עושה גלוריפיקציה לבדסם. יש בזה משהו. אני מסכים אפילו. אבל את יודעת מה ? יש שם מקומות, שבכלל באופן אישי, לא בעד להגיע אליהם, שיש שם בדסם שמכיל שליטה עצומה, שמכיל עיוורון זמני. אני מקבל את זה כעובדה.
יחד עם זאת, מצטרף לקריאתכם, לאחריות גדולה הרבה יותר, לשפחות, שנכנסות למקום כזה.

עדיין, יש בהסברה פה, מקום מאד ממש חשוב. גם של הקריאה לאחריות. אבל מבקש לא לשכוח, את המקום שמכיר באפשרות, של התמסרות כזו, שלא מאפשרת אחריות שכזו. לא לשכוח את המקום, שמאפשר התעללות. לא לשכוח, שיש כאלה שמנצלים אותו לרעה. אני קורא פה, אולי בעצם יחד איתכם, לבדוק טוב טוב, בתור שיפחה שנכנסת למקום כזה, שבמבחן הזמן, המקום שאליו מגיעים, הוא לא יותר גרוע מזה שנכנסים איתו.

צ'יטה​(שולט) • 12 באוג׳ 2006

וונילי בדסמי
מסכים עם דברייך

רוצה לצרף פה לינק למאמר בנושא כתות

http://www.macom.org.il/cultwatch.asp

זאלופון​(שולט) • 12 באוג׳ 2006

אתה מתאר את ה"איך", ואני מאמין שכך זה אכן קורה, לפחות במקרים מסוימים. זה לא הופך את העניין לשונה מהותית מאינטראקציה אחרת, שבה אדם א' מציע משהו ואדם ב' בוחר אם לקבל או לא. הגורמים שתיארת הם גורמים שמקשים על אדם ב' לסרב, אך כפי שהביהוויוריסטים נאלצו להודות לדאבונם הרב, גירויים חיצוניים כשלעצמם אין בהם כדי לנבא או להסביר התנהגות של אדם. זו האינטראקציה שבין הגורמים החיצוניים לאדם שמכתיבה את מה שיקרה. ברגע שנותנים משקל גם לאדם, מי שהוא ומה שהוא בוחר, ולא רק לגורמים החיצוניים, אין אפשרות להתכחש לאחריותו ולתפקיד אותו הוא ממלא.
מי שמבצעת את השיפוט הלקוי שתיארת, כנראה טועה טעות מרה. אבל אנשים אחראים גם לתוצאות של בחירותיהם המוטעות.


האם חזית בזה קורה מול עיניך? בשפחה חדשה, צעד צעד, כשאתה עד לתהליך כולו? או רק בשפחות קיימות או לשעבר? לא שאני חושב שזה הופך אותך ליותר או פחות צודק, אבל רק שנדע על מה אנחנו מדברים.
והשפחה לא צריכה להיות סופרמנית כדי להבחין בתהליך. בכלל לא. התפיסה הזו, שהיא מסוכנת בעיניי, היא אחת הסיבות שאני טורח להגיב בנושאים הללו. השפחה צריכה להיות עם עיניים פקוחות ולשפוט אם טוב לה ואם היא לא מתפשרת יותר מדי. זה הכל. הפוסט של עינבר, כמדומני, מציג זאת לא רע.


אני לא חושב שהשפחה אשמה ולא מפנה אצבעות. לא לי לשפוט. אבל:
1. הקלות של המילה "התעללות" מפחידה אותי. אני לא רוצה שתיווצר כאן אווירה שמאפשרת שימוש כל כך משוחרר במילה הקשה הזו, שלפחות אצלי שמורה למקרים שהרבה יותר קל להראות בהם למשטרה מה בדיוק לא היה בסדר. מקרים של אלימות, איומים, טרור. יחס לא ראוי, מניפולציות, יצירת תלות - כולם מגונים בעיניי, אבל בהם נדרשים שניים לטנגו וההבדל הזה עצום בשבילי.
2. כאמור, לא לי לשפוט. אבל אני חושב שדווקא התמודדות עם האחריות הזו תוציא אנשים הרבה יותר חזקים מאשר טיפוח תפיסתם כאומללים פאסיביים. לו הייתי חבר קרוב של מי שחוותה קשר שכזה, הייתי מעודד אותה להתעמת עם האחריות שלה (בנקודות בהן נחליט כי היא אחראית ,כי ברור שגם לדום אחריות רבה וממש לא הכל באחריותה), להבין מה גרם לה לבחור כפי שבחרה ואיך לא לחזור בעתיד על מה שיקוטלג על ידנו כטעויות. זה לא תהליך קל, אבל בסופו האדם איננו קורבן אלא מכיר ביכולתו לשנות את חייו במחי החלטה.

Mjc​(שולט) • 13 באוג׳ 2006

הסאבית
אחראית על הבחירה שלה
(כמו שאדון אחראי על הבחירות שלו)
גם אם אדון פונה איה, גם אם היא,אליו.

היא בוחרת לתת את השליטה בידיו,
אבל ברגע שהוא לא עומד בתאום הציפיות שהם עשו
או חורג ממה שהיא מסוגלת לשאת או שמקובל עליה או מין הקווים האדומים,
,אל לה להפוך (ותיסלחנה לי הנשים שכאן) ל "סמרטוט חסר דעת ובינה" !
משום סיבה שהיא!
עליה לקום וללכת.
גופך ונפשך, בידך הם.

מהי דינמיקה של התעללות?

עינבר • 13 באוג׳ 2006

היא סוג של טרור.
במצב כזה הפחד לסוגיו הוא כל כך חזק , שהוא מעוות את יכולת המחשבה.
היא דינמיקה שמערערת את הבחון כל כך, את שאת סומכת רק על המתעלל.
היא דינמיקה שמרגע שנוצרה, האדם הסביר לא יקבל החלטות סבירות.

הרבה פעמים אנשים בכלל לא יודעים שמשהו לא בסדר בקשר,
שמשהו בהתנהגות שלו בסדר, את מפרשת את הדברים אחרת.
זה בערך כמו שצ'יטה אמר, מבחינת ניתוח המציאות של האישה.
לו ברור שהאדון אשם והיא חושבת שהבעייה היא אצלה,
האשלייה הזאת, שאם תתנהגי אחרת, ההתעללות תסתיים,
נותנת לך אשליה של כח, במצב המעוות שבו את נמצאת.

הדבר הכי גרוע לעשות בשביל אישה במצב כזה, או אחריו,
הוא לשים לה מראה ולהטיח בה את המציאות ועוד לכעוס עליה,
בגלל שהיא לא מקשיבה לחכמים שמסבירים לה את האמת.
אנשים שזיהו משהו לא בסדר, ידעתי להסביר להם את ההפך
הייתי כל כך גאה בעצמי שהם הבינו שטעו, הונאתי את עצמי.
הייתי בטוחה שככה זה BDSM טוטאלי והיה מי שהזין אותי.

כל הדברים האלה גם לא מתרחשים באיזה סבל מוחלט,
יש לך הרבה רגעי אושר, את מאוהבת, מעריצה,
מרגישה שאת חייה דרך חיים שאת בוחרת, האמיתית.

אני לא מנסה להגיד כאן שסאבית או סאב אינה אחראים לבחירות שלהם.
אני רוצה להגיד שמי שמצוי שם, לא רואה את היכולת שלו לבחור.
לפעמים הוא לא מודע לכוחות שלו, לפעמים הוא לא מודע למקור הסבל שלו.
זה לא שהוא מבין שהוא במצב של התעללות ובחר להשאר שם.
על כן, אין שום סיכוי שהוא יבין את זה, אלא בדיעבד. זה הכל.

רק חודש אחרי הפרידה, זיהיתי אצל עצמי התנהגויות של קורבן אונס,
התחלתי להתבלבל והתייעצתי עם מכר וספרתי לו על הסשנים ובכלל,
זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש ההבדל בין מה שעשה לסאדו
לא ממש הבנתי לעומק, אבל באופן שטחי, שאפשר היה לעשות אחרת.

בתמימותי, התקשר לאקס שלי וסיפרתי לו שיש משהו שהבנתי על העבר
ושהוא צריך לדעת. מאוד הופתעתי שהוא לא הודה לי על כך שסיפרתי לו,
אלא תקף אותי - קרא לי מטורפת ואמר שזאת הייתה אשמתי ורק אשמתי:
"תפקידה של שפחה טובה היא לתת סטירה לאדון שלה עם הוא מתעלל"
כמו כל דבר אחר בדינמיקה. הבנתי שזה לא הגיוני וזה עדיין השפיעה לרעה.
ברמה הרגשית, אני עדיין נאבקת בהאשמות שאני גרמתי לו לעשות כך.

אני מניחה שלו הייתי קוראת קצת על BDSM, או מכירה אנשים לפני,
הייתי יכולה להתייחס להתנהגות שלו, במבט יותר בקורתי, להבין יותר
ויכול להיות שלא. קשה לי לדעת אם היה אפשר להמנע מההתחלה,
מה שברור זה שיש נקודה, שבה ההיגיון שלי ובמיוחד הכח שלי עזה אותי,
הרגשתי שאני עזבתי את עצמי וזה היה ממש ממש מפחיד.

אם לענות על השאלה של פנקי, לא היה לי מושג למה אני נכנסת,
זה הופך אותי אחראית לכך שפסיכופט התעלל בי ? הייתי נזהרת בתשובה.

קשה לי להבין מישהי שבחרה להיות במסדר האור, זה נראה לי תמיד חשוד,
אבל יש הרבה אנשים בקהילה שלא מבינים מה לא בסדר שם בכלל.
דבר אחד ברור לי, ברגע שאת שם, רגשית, מקולרת, שייכת, מאוד קשה לעזוב.
ההתפכחות היא משהו שרק מי ששם יכול לעשות, לפעמים אולי צריך עזרה.
המיומנות של עזרה במצב כזה, היא שונה קיצונית מכל טיפול סוציאלי/נפשי אחר.

אבל מי שרוצה לדחוף נשים לשם יותר יותר חזק, שיתקוף אותן ואת אור. זה עובד.

פייה{O} • 13 באוג׳ 2006

ענבר -
אם כך, את חושבת שהיום תוכלי להמצא שוב באותו סוג של קשר שכולל מה שאת מכנה 'דינמיקה של התעללות'?


אני מקווה שהתשובה היא שלמדת משהו מאז, מצאת בך את החולשות האנושיות שאיפשרו לך להיות בקשר כזה, טיפלת בהן או לפחות פיתחת מודעות אליהן,
ועכשיו אם תמצאי שוב נוכח אותו מצב תצליחי לזהות אותו מוקדם ותמצאי את הכוחות לצאת ממנו.

או במילים אחרות, תוכלי לקחת אחריות על גורלך
ולא להיות קורבן חסר אונים למשהו שאת מציגה ככוח עליון שאין אופציה להמנע ממנו.

וזה לא הופך אותך לאשמה במשהו שהיה קודם, זה רק הופך אותך לאדם חזק, מודע ואחראי על בחירותיו ומספיק חכם ללמוד מטעויות אנושיות.

(כמובן שזה לא אמור דווקא כלפיך אלא נועד להעביר רעיון כללי, שדי חוזר על מה שזאלופון כתב...).

צ'יטה​(שולט) • 13 באוג׳ 2006

לאור התגובות האחרונות פה, אני רוצה לתאר מעט את תהליך ההתחלה שם, כדי להאיר, את הקושי לעמוד בפני התהליך ההכנסה למקום ההוא.

נתחיל בזה, שיש סאביות רבות, שנמשכות לסכנה, לדום חזק. אני יכול להעיד, שמייד אחרי שנפתח עלי פוסט, של דום מתחלף מסוכן, הוצפתי בפניות של סאביות. מסכים שיש באמירה שהוא מסוכן, משהו שגורם דווקא לתוצאה הפוכה מהמבוקש. עדיין, אני סבור שחשוב, לספר את סיפור המעשה, ושיש לכך גם הרבה תוצאות חיוביות.

אז איך זה מתחיל בעצם ?
יש לזכור שמי שמגיעה אליו, היא בדרך כלל, בשנות העשרים הראשונות לחייה, ושזו לה ההתנסות הראשונה בבדסם. הוא הרבה יותר מבוגר. מגובה במעגל גדול למדי, של מעריצים, שכולם יפים, צעירים, חכמים, ומתנסחים ברהיטות.
זה מתחיל בשאלה תמימה לכאורה, בשיחת ההכרות הפרטית הראשונה. אז מה הביא אותך לבדסם ? השיחה בנושא מנותבת, תכף ומייד, לחפירת עומק, בסיבה הזו. לניתוח של הסיבה.
לאט לאט, תוך כדי חפירה, נשאלות שאלות תמימות לכאורה, כמו איך תפקדו ההורים שלך במקרה ? איך תפקדו החברים שלך. מוטל ספק בתפקוד של הסביבה התומכת הקרובה. לאט לאט, הספק הזה הולך ומועצם, עד הגעה לניתוץ וקירקוש היחסים עם המעגל הקרוב, והותרת אותה "קורבן", לבד לגמרי בעולם. בודדה. אבל למרבה הפלא, מול אותה בחורה, עומד, איש עוצמתי, שתמיד מזדעק להענות לקריאות הצורך שלה, ומפגין חום ואמפטיה רבים. כאמור, מציף אותה באהבה.
למרבה הפלא, נשלחים למשימה, גם כל המעגל המקסים הזה, שמייד מקבלים את אותה חדשה, בחיבה רבה ועצומה.
מרגע שאותה אחת "נקלטה". לפתע מתגלים פרטים אינטימיים שסביר שישנם, על אינטריגות פה ושם, בין חברי הקבוצה. שום דבר לא יותר מדי עוצמתי. ה"קורבן" אינה יודעת כלל, שרוב האינטריגות הללו, נובעות בכלל, מכל מיני רמיזות שבכלל הוא הפיץ, שגרמו לאנשים שם, במעגל הקרוב, להתרחק מעט.
או אז, אחרי שהוא מסביר, כתגובה לשאילתה ממנה, שהיא חייבת לשתף אותו בדברים כאלה, זה לא חברי מצידה, שמשהו שקורה בקבוצה, לא ידווח אליו. הוא לוחץ שם, ולא מניח לאפשרות, שמשהו יקרה לאותה אחת, מבלי שהוא יידע. אותה אחת, לא מודעת לעניין של נאמנות חצוייה, ושזו דמגוגיה בכלל, לרצות ממנה להפוך למלשנית שלו, על כולם.
כעת, כאשר היא קצת מתייחסת בהסתייגות, גם למעגל הפנימי, מוזנת ממשפטים שלו כמו, הם רק מקנאים בך, זה הגיוני, כי את כל כך יפה ומקסימה. כי אני כל כך מתקרב אלייך.
כך, לאט לאט, הוא שם בשבילה, מקור המשענת היחידה בחייה. היא לבד בעולם, חוץ ממנו.
עכשיו, לאחר שביסס את השלב הזה, שקורה ממש לאט ובסבלנות, הוא ממשיך. עכשיו, הוא משוחח איתה רבות, על מוקדי המצוקה הללו, ומעצים אותם. מסתער על כל התנהגות שלה, ומייד משייך אותה לאותם מוקדים בעבר. אומר משפטים כמו: אנחנו הרי יודעים שאת כך וכך. אנחנו יודעים מאיפה הרקע להתנהגויות הללו. הוא טורח להזכיר ולשייך כל הזמן לשם.
או אז, אט אט, מתגנבת תחושה של פסיכיות, של דימוי עצמי נמוך, לאותה אחת. היא פונה למשענת היחידה שנותרה לה בחייה, למאסטר שלה. הוא כמובן מייד נחלץ, עם שיטות מגירה של "מה לעשות כאשר קורה משבר". כמובן שהשיטות שהוא מציע, לא באמת עובדות. כמובן שאין סיכוי בכלל שיעבדו. כמובן שאותה בחורה, מקבלת כל הזמן מכות עזות, לשרידי הביטחון העצמי שנותרו בה. שאותו ביטחון, הולך ונמעך, עד הפיכתו לאבק. כמובן, שהבעיות הללו מהעבר, הולכות ומקבלות תאוצה, בטיפול הבדסמי שאותו מתיימר להיות מטפל, נותן לה, באציליותו וחבריותו העצומה והעוטפת.
או אז, על כל התנהגות לא ראוייה, לדעתו, והוא כמובן טורח מספיק הרבה, לא להיות מרוצה כל כך. אותה שיפחה כבר, נדרשת לשלם, על כל התמיכה, ומעוררת על ידי משפטים כמו, אחרי כל מה שאני עושה בשבילך, כך את גומלת לי. למה את לא יכולה להיות טובה כמו השפחות האחרות שלי. תסתכלי עליהן, ותלמדי מהן.

בהנתן ילדה צעירה שמגיעה לשם, בהתפתחות האיטית ביותר, של יחסי ההתעללות הללו, שניטווים באמנות כזו רבה. עכשיו אני שואל אתכם, לכל השדים והרוחות, איך בכלל עולה לכם בראש, שהן יכולות לזהות את הניואנסים הדקים הללו ?

ואתם יודעים מה, יש כאלה שכן מזהות, ונמלטות משם. אבל יש כאלה שלא. ואני לא מוכן לקבל, שאתם מאשימים אותן. לגמרי לא. זה אכזרי בכלל. אתם רק מוסיפים להם עוד מכה, למכות שכבר קיבלו. אני קורא לכם, להיות פה בשבילן, במקום תומך ואמפטי. רק אחרי שייסיימו את הפרידה מתהליך ההתעללות הזה, לאחר זמן, תדברו איתן על האחריות שלהן לעניין. הפרידה הזו, הינה תהליך כואב, ממש לגמרי כואב. הוא אפילו מפרק אותן, מבחינות רבות. הן עוסקות בעצמן בשאלה, איך הן נתנו לזה לקרות. השאלה הזו, מהווה עבורן מקור כאב. מקום של חוסר ערך עצמי.

אני קורא לכם פה, אלה הספונים להם בכורסאות נוחות, במערכות יחסים מספקות, בשלווה והנאה. להזהר במה שאתם אומרים. כי רק רע אתם עושים לבנות הללו. למרות שאני משוכנע שכוונתכם טובה.

תעשו לי טובה. תפסיקו עם הקריאה לאחריות אישית של אותה בחורה. זה לא הזמן בכלל.

וכן, צריכה להיות אחריות לבחורה, בכניסה למערכת יחסים. אבל אז, בכניסה הראשונית של אותה צעירה לא מנוסה, לא היו לה כלים להתמודד עם זה, לא היה לה סיכוי בכלל.
אין בחוסר ההצלחה שלה לעצור, כדי להוריד ולא שערה, מהכבוד אותו אני רוחש לה.

פייה{O} • 13 באוג׳ 2006

מי מאשים? איפה ראית האשמה?
נחמד שאתה מוציא את עצמך כמגן הסאביות חסרות הישע ואת כל מי שמתייחס לסאבית כאדם בוגר עם יכולת שיפוט ושיקול דעת כאכזרי.
דמגוגיה זולה.


בעיני יש יותר תמיכה ואמפתיה וכבוד בלהגיד למישהי - את חזקה בוגרת וחכמה, יש לך את היכולת ללמוד מהעבר להתפתח,
מאשר להגיד - היית קורבן לכוח עליון, את נהגת באופן מושלם ולכן אם זה יקרה שוב תנהגי באותו אופן ותפגעי שוב.


ככל הידוע לי, אנחנו לא מדברים על משהו שקרה לפני 5 דקות. עבר זמן מאז.


מאיפה האמירה היומרנית ומתנשאת הזאת מגיעה?
איך אתה יודע בכלל באיזה מערכות יחסים אנחנו (או אני למשל) מגיעים, ומה עברנו בחיים?
אני מציעה גם לך להזהר במה שאתה אומר.

עקשנית​(נשלטת) • 13 באוג׳ 2006

כבר ידוע שאני והפייה חולקות אותו מקום בדיעה ואני עומדת מאחורי הדיעות שהציגה עד כה.

לי נמאס לראות שנשים יוצאות תמיד חלשות ומסכנות שפגעו בהן ועשו להן והתעללו בהן, מי שהיה מבקר פה באתר שלא שייך היה אומר וואלה פה אפשר לעשות מה שרוצים לנשים האלה...

אנחנו לא מדברים שוב על אשמה, כי אין אשמה. אנחנו מדברות על אחריות.

נתתי דוגמא של מישהי שהזמינה בפעם הראשונה מישהו אליה הביתה, והוא התעלל בה. אז הוא חמור בן חמור ואשם במלוא החומרה אבל לה אין שכל גם כן. מה לעשות.

אני בעצמי הבאתי את עצמי לקשרים ולהזדמנויות שאללה יסטר אם הייתי נופלת רע הייתי נאנסת עד היום 1000 פעם או מנוצלת חס וחלילה. אז אם זה היה קורה אני יודעת על עצמי שהייתי לוקחת חלק באחריות עליי ולא מתנערת ממנה לחלוטין.

עד היום באופן אישי אני מביאה את עצמי למצבים ממצבים שונים שאולי יש בהם סכנה מסוימת, אבל אני לא חסרת עמוד שידרה להגיד, עשו לי, פגעו בי, ניצלו אותי. למה אני עיוורת ומסכנה ?!

ולא צ'יטה, אני לא חיה ממקום של שקט או שלווה. אני כזו.

מתי נשים יתחילו להבין את המקום שלהם? את זה שהן צריכות לשמור על עצמן? ולהיכנס חזיתית במי שפגע בהן ולא להיות טרף כ"כ קל, מסכן ופגיע? מרגיש לפעמים שאנחנו מצטיירות כבובות חסרות שכל.

העניין הוא שפה המקרה הוא הצטרפות לכת

ונילי בדסמי​(מתחלף) • 13 באוג׳ 2006

השרשור כאילו מדבר על אחריות אישית של סאבית בכניסה למערכת יחסים זוגית, אבל הסיפור האמיתי שלו הוא כניסה של בחורות צעירות לכת עם מבנה היררכי של מנהיג גורו וסגנים וסגני סגנים, שפחות, עבדים, סאבית אחראית על הכל וסאביות משנה וכל הדרך שתארת היא דרך קלסית של התנהגות בכת.
כל ההפוסטים התאורתיים התיחסו יותר לקשר זוגי בבדס"מ שהופך להתעללות ופחות להצטרפות לכת של בדס"מ.

כת של בדס"מ יכולה להיות יותר מסוכנת מכתות אחרות כי נוסף עוד כוח שלא הזכרת של סשנים של השפלות והכאבה בערום לפני קבוצה שלמה של הכת ואורחים מבחוץ שמגיעים לראות את הסשנים האלה שעורכים הדום גורו וסגניו.
הסשן הפומבי הזה הוא עוד דרך לשליטה על הכת ודרך למצוא חן בעיני האורחים הרבים שמגיעים לצפות בסשן ונותנים בעצם המצאותם כוח נוסף לדום גורו, לסגניו, לסאבית הממונה ולכל המעגל שנמצא בכת.
מי במעגל הזה הוא הקרבן ומי המנצל היא שאלה אחרת כי גם הסאבית הממונה על כולן יכולה להיות הקרבן.

אני מסכים איתך שאחרי ההצטרפות לכת מופעלות מניפולציות וקשה לעזוב.
אני מרחם על הבנות שהגיעו לשם.

אני חושב שכאשר אמרו פה שיש אחריות לסאבית התכוונו שכדאי להקשיב לדברים שהסביבה אומרת כי כאשר האדם עצמו עיוור למה שקורה לו בגלל הסיבות שתארת הסביבה יכולה להעיר אותו.

בשרשור הזה דובר על האחריות של הסאבית אבל לא נאמר שאין אחריות רבה יותר על הדום גורו וכל המעגל הפנימי שנמצא לידו של סגני דום וסגני סגנים והמשתתפים בכת וכל מי שהשתתף בטקסים והיה חלק מהקהל שהיה צריך לראות שיש פה כת והמשיך לבוא.

תארת טוב איך מצטרפים ונשארים בכת.
אני באמת חושב שהאחריות והבחירות בכת שונות מקשר זוגי.

מעניין אותי מה ההסבר של כל האנשים שלא עוברים את המניפולציות של הדום גורו ומשתתפים בטקסים הפומביים של הכת?

אתה אמרת מראש שהגעת לשם כדי להוציא משם את הבנות והאמת שעם כל הביקורת שקראתי פה עליך "במבחן התוצאה" אנחנו רואים שהבנות פה ועזבו את הכת.

אם אני רוצה להיות ישר התוצאה שלך "במבחן התוצאה" היא מרשימה ונראה מרחוק שהצלחת במקום שאחרים לא הצליחו.

3 בנות מתוך הקבוצה הן חלק נכבד מכת קטנה.

ראית את כל אלה שמשתתפים במסיבות ובטקסי הקילור הפומביים.
מה הם טוענים? הם טוענים שהם לא רואים שזו כת?
עליהם אין מניפולציות.
איך זה עובד?