| eden1 |
לפני 17 שנים •
13 באוג׳ 2006
בואי הנה בואי לכאן, אני שולח לך דום מסוכן...
כמה ימים שנכנסת וקוראת את כל ההתפתחויות האלה והאחרות.
מכל פינה יש שרשור, פוסט, בלוג, שיר, סיפורת ומחזות על דומים מסוכנים. כולנו יודעים שיש אנשים מסוכנים, פסיכופטיים, חולים סאדיסטיים וחלקם, רחמא לייצן מסתובבים גם כאן (וגם במקומות נוספים למרבה ההפתעה, העולם מלא בהם). אחרי שזעקנו וקראנו חמס על דום כזה או אחר שהוא מסוכן היום זה מישהו אחד ומחר אחר, אחרי שחיבקנו את הסאבית הפגועה ושוחחנו איתה ארוכה האם לא נראה לכם שמשהו בשיטה הזו דפוק? הדומים המסוכנים לא ישתנו, בדרך כלל הם אותם אנשים שאנו מכירים, אותה גברת בשינוי אדרת, פוגעים בזו או בשניה והסיפורים דומים עד כדי כאב. האם אין דרך אחרת למנוע את זה? את הקריאות האלו על דום מסוכן, את הפגיעות האלה של הנשים? האם אין דרך לומר להן להיזהר לפני שנכנסות ולהסביר להן שהאחריות כאן היא משותפת, שהאחריות היא גם שלהן? האם הדרך היחידה היא לעמוד מנגד ולראות כל שבוע סיפור צהוב אחר? מה דעתכם? |
|
|
FrozenLips
|
לפני 17 שנים •
13 באוג׳ 2006
האם יש דרך להזהיר נשים שיוצאות לרחוב שיתכן ובפארק ליד יש אנס?
האם ניתן להזזהיר כל ילדה וילדה באינטרנט שהדוד הנחמד שהיא מדברת אתו הוא פדופיל? האם ניתן להגן על כל כבשה מפני זואופילים האורבים בשדות? אנשים צריכים להפנים כבר פעם אחת ולתמיד: הכלוב הוא לא בועה, אלא חלק מהעולם האמיתי. בעולם האמיתי יש אנשים טובים ורעים, פוגעים ונפגעים. האחריות מוטלת על המשתמש בלבד. אז למען השם, כל עוד לא מגיעים לתקריות חריגות במיוחד שגובלות בפלילים, שכל אחת ואחד יהיו אחראיים לעצמם ולגופם. אולי אז, בלי כל קריאות הזאב זאב שנשמעות כאן מכל כיוון, יהיה גם אפשר לעשות משהו נגד הדומים המסוכנים באמת. |
|
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
13 באוג׳ 2006
FrozenLips כתב/ה: האם יש דרך להזהיר נשים שיוצאות לרחוב שיתכן ובפארק ליד יש אנס?
האם ניתן להזזהיר כל ילדה וילדה באינטרנט שהדוד הנחמד שהיא מדברת אתו הוא פדופיל? האם ניתן להגן על כל כבשה מפני זואופילים האורבים בשדות? אנשים צריכים להפנים כבר פעם אחת ולתמיד: הכלוב הוא לא בועה, אלא חלק מהעולם האמיתי. בעולם האמיתי יש אנשים טובים ורעים, פוגעים ונפגעים. האחריות מוטלת על המשתמש בלבד. אז למען השם, כל עוד לא מגיעים לתקריות חריגות במיוחד שגובלות בפלילים, שכל אחת ואחד יהיו אחראיים לעצמם ולגופם. אולי אז, בלי כל קריאות הזאב זאב שנשמעות כאן מכל כיוון, יהיה גם אפשר לעשות משהו נגד הדומים המסוכנים באמת. פרוזן, אז מה את מציעה? שנשתוק? שניתן להם לפגוע מבלי לעשות כלום בנידון? זה בטח לא הפיתרון. אני חושבת שצריך להמשיך ולפעול בערוצים העומדים לרשותנו, הצ'אטים, הפורומים, ושיחות פרטיות ולנצל אותם עד הסוף. אם זה לפתוח שירשורים חדשים, לרמוז, לדבר בפרטי או להקפיץ שירשורים ישנים. לעשות כל מה שניתן, גם אם זה לא מונע פגיעות ב-100% זה גם משהו וזה עדיף מכלום. |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 17 שנים •
14 באוג׳ 2006
שיחה עדיפה על שתיקה כפויה
בעיני, שיחה על ניצול והתעללות במסווה של בדסמ עוזרת לפקוח עיניים מול התופעה, עוזרת לאנשים שחדשים לתחום הבדסמ (שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר) להיות מודעים לתופעה ומסייעת להם לפתח שיקולים כדי לסנן ולהתגונןן מפני המנצלים, המתעללים והרשלנים שמסתובבים כאן ובכל אתר בדסמי אחר.
ולהשתיק אנשים שנפגעו כי הם "מקלקלים לנו את הכלוב" - לדעתי זו החבאת ראש עמוק בחול. מילת המפתח היא נגישות. ככל שיהיה יותר מידע נגיש על בדסמ, ככל שתהיה יותר גישה לסאבים וסאביות לשוחח ביניהם ועם שולטים ושולטות נוספים - כך אותם אנשים מסכנים שבאים כדי לצוד את הקרבן הבא יגלו שלא די בכך שהם יושבים בצ'אטים ומנסים לתפוש אותם עוד לפני שיקראו משהו על בדסמ שלא עבר דרכם... |
|
|
| eden1 |
לפני 17 שנים •
14 באוג׳ 2006
Re: שיחה עדיפה על שתיקה כפויה Dan_Kap כתב/ה: ולהשתיק אנשים שנפגעו כי הם "מקלקלים לנו את הכלוב" - לדעתי זו החבאת ראש עמוק בחול. המציאות מגלה כי אנשים שנפגעו וכביכול היו הקורבן הופכים לאשמים בעצם התלונה שלהם/ן. אנשים לא אוהבים להיות בקרבת אנשים ממורמרים, אנשים עצובים, כואבים, מתקרבנים. טבע האדם להיות לצד אנשים שמחים, מאושרים, אוהבים, חייכניים ומאחר וזה כך, משתיקים מהר מאוד את המתלוננות, הן מיד הופכות סאביות מסוכנות, מי שמנסה לסייע או לשוחח הופך להיות אופורטוניסט שמנסה לנצל את מצבן והחגיגה בעיצומה. האם ה"קהילה" (אם קיימת) מעוניינת להיות שם במקרים כאלה או מעדיפה לטמון את הראש בחול, להיות מוזנת מרכילות בלבד בלי רצון לנסות לשפר את הדברים? כמה מכם לא מגיבים לשרשורים על דומים מסוכנים כי לא רוצים להתערבב ולהתלכלך בביצה, כמה מכם לא מגיבים כי נמאס שלא קורה כלום בשטח? הכלבים נובחים (במקרה הזה הכלבות...) והשיירה עוברת... |
|
|
|
FrozenLips
|
לפני 17 שנים •
14 באוג׳ 2006
ציטוט: כמה מכם לא מגיבים לשרשורים על דומים מסוכנים כי לא רוצים להתערבב ולהתלכלך בביצה
כמישהי שעברה לא מעט חוויות לא נעימות בחייה ששייכות לסוג המדובר (ולא, לא כאן), אני יכולה להבטיח לך שהסיבה לכך שאני מדירה את רגלי בתוקף מרוב הדיונים האלה היא לא לכלוך ולא ביצה. כבר לא פעם ולא פעמיים נורו כאן יריות פתיחה לעבר אנשים, נאומים חוצבי לבבות קרעו את דפי הפורומים רק כדי להחשף לאחר מסכת בלוגים ושרשורים ככלום. ושימי לב אגב, שבמקרה קיצוני (כמו הסיפור של איימי) אף אחד לא השתיק ואף אחד לא השמיץ (ואם כן, אז הועמד במקומו מהר מאוד). אני לא אומרת שצריך / לא צריך לשתוק. אני רק אומרת שלא צריך להפוך כל מערכת יחסים בין בני זוג שנפרדו למסכת התעללות דרמטית. ואם היא באמת כל כך דרמטית - אז שתלווה גם בתלונה במשטרה. |
|
|
| מוכי |
לפני 17 שנים •
14 באוג׳ 2006
שלום לכם:)
אני מפנה את דבריי לכל מי שטוען לאחריות על הצד הפגוע, בשירשור הנוכחי
ובשירשור לידו. בחברה מודרנית האדם הוא בעל תפקיד חברתי שמחוייב לשמור על סדרי החוק והשלטון , כדי לשמור ולהגן על עצמו וזכויותיו. הבגרות הן של החברה והן של הפרט בתוכה נבחנות ע"פ מידת האחריות שביכולתם ליטול. ונכון שכדי שחברה תהיה צודקת וראויה אחריות הפרט לקיים את תפיסותיה. אבל מה קורה כאשר המבנה הזה לקוי ??? כאשר אין תודעה או הבנה משניי הצדדים המרע והמורע? האם לא תפקיד החברה מסביב לקחת אחריות??? על מנת שחברה תהיה ראויה וצודקת, אחריותי כבעלת תודעה והבנה להקים קול וצעקה כאשר אני נתקלת בהתנהגות לא ראויה כלפי האחר. ורק כך אוכל לקדם את הפרט לתוך הבנה ותודעה! כאשר מאשימים בחוסר אחריות ,אדם חסר תודעה, גרמת לו לתחושת אשמה ולא לקיחת אחריות על המצב או על תוצאה מסויימת!!! כי אחריות נותנת כוח להמשיך , ליצור תיקון או שינוי של המצב, ואשמה מובילה להענשה עצמית. שוב כרוניקה של חוסר מודעות אשר מובילה ,לפגיעה עצמית וחוסר אונים מול מרעין ובישין. ולדבריך עדן  כל דרך שתעלה את המודעות הינה ברוכה!
פוסטים בפורומים, פוסטים בבלוגים, סלקציות והוקעה של דומים מסוכנים. ואולי אז הפיזור החברתי שהמון "לקו" בו יעלם. |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 17 שנים •
14 באוג׳ 2006
זה לא רק שלא נעים להיות ליד אנשים שנפגעו, זה הרבה יותר מזה.
אף אחד לא רוצה להתמודד עם העובדה שבבית שלו או בסביבה שלו יש מקרי התעללויות. את יודעת שיש רק קבוצה קטנה שמתמודדת עם זה בלי לפחד. שלא מתעייפת לומר את הדברים גם כשטוענים שהם נודניקים והם לא נותנים להנות, ומשביתי שמחות. עד שסאבית תזהה שהיא במקום של התעללות, או תצליח להוציא קריאת עזרה, אי אפשר לעשות אלא רק להמשיך לדבר בתקווה שמשהו מכל זה יצליח להגיע אליה. |
|
|
BelGoat(שולט)
|
לפני 17 שנים •
14 באוג׳ 2006
אמת מרה על האינטרנט
לאחר לא מעט פעמים שראיתי פוסטים בנושא (ולא רק פה) הייתי חייב להעלות את מה שאני חושב לפורום ולבלוג שלי (שנסגר זמנית למטרות שיפוץ, לפחות הישנים)
אני בלבטים מאד גדולים האם לכתוב מה שאני חושב, כיוון שמספר הכיוונים העצום שניתן לפנות אליו בנושא גדול מדי ומורכב לרמות מאד מדוקדקות. הכלוב הוא חלק מהעולם שלנו, אנחנו חיים פה כפי שאנחנו חיים בעולם האמיתי, אך בשונה ממנו פה אין לנו ממש גבולות, המקום דמיוני, או יכול להיות כזה (זו הבחירה של האנשים המשתמשים באתר, חלקם בוחרים לקחת אותו לדמיון שלהם וחלקם חושבים לקחת אותו כחלק אינטגרלי מהחיים האמיתיים שלהם). בעולם האמיתי בו אנו חיים זה לא קל להתערב, זה אפילו קשה במיוחד. ויכוח פשוט על מקום חנייה או על כיסא נוח בים יכול להסתיים בדקירה. אני אתן דוגמא, לפני מספר שנים ישבתי בתחנה מרכזית חדשה ושתיתי קפה עם החבר הכי טוב שלי, ראינו בחור רץ מדמם ששני אנשים רודפים אחריו (בידיעה מלאה שהם הולכים כמעט להרוג אותו) לא אנחנו ולא אף אחד לא הניד עפעף, אפילו אדם אחד החליט לומר לי ולחבר שלי שאין מה להתערב כי אז ידקרו אותנו. הדחף הראשון שלי היה להתערב, במחשבה היום אולי היה חכם לא להתערב, אבל אז אני לא יודע מה קרה לאדם ולכן היום אני מצטער. אנחנו לא כל יכולים, אנחנו פוחדים על עצמינו יותר מדי. ולכן אנחנו לא מתערבים. אבל פה אנחנו יכולים להתערב, אף אחד לא באמת יכול לפגוע בך פה, אפילו אם הוא יכפיש את שמך, אז מה? למי אכפת זה לא העולם האמיתי, פה אף אחד לא יכול פיזית לפגוע בך. נפשית אולי אבל על זה ברוב הפעמים קל יותר לתקן מאשר לתקן סכין בבטן. נעבור לנושא אחר, האדם שנפגע, אם היה האדם בסיפורי צועק לעזרה גם מאה אנשים לא היו יכולים להפריד ביני לבין עזרה לאדם, אך הוא לא קרה לעזרה, לצערינו פה יותר קל לקרוא לעזרה מאשר בחוץ, וזה דבר שלא נכון לעשותו, תמיכה היא דבר נכון, דבר חשוב שיכול להציל אותך. אני פה הולך לספר 2 סיפורים שבהם אני שופך את הלב ואני מקווה שתלמדו דבר חשוב מזה: הסיפור הראשון מתחיל בבית הספר שם היתה הצגה על הטרדה מינית שם חבר של נערה צעירה הולך איתה למסיבה בה כולם בסוף מתחרמנים ועושים סקס, הוא משדל אותה לעשות סקס והיא לא רוצה, בסוף הסיפור הוא דחף אותה יותר מדי והיא בענווה פשוט כל הזמן אמרה "לא". כולם ישר טענו כי אשמת הגבר וכי לא זה לא, אך שאני באתי לומר משהוא אמרתי ש:"זו גם אשמת הבחורה" הרגשתי כמו בתנך שאני מיועד לסקילה. אך אני עדיין חושב שהבחורה אשמה, היא היתה צריכה להרים קול צעקה, להתנגד בתקיפות, אם היא כן היתה מתנהגת כך אי אפשר היה להאשים אותה, אך אולי האדם היה מפסיק, זה לא היה בטוח אך יש סיכוי כזה. הסיפור השני הוא כשנתיים מהיום: בזמן שירותי הצבאי איבדתי את האמון שלי בבני אדם, פשוט איבדתי ולא משנה מה היתה הבעיה. לאחר זמן מה בתפקיד שלי נכנסתי לדכאון, ואני לא מדבר על סתם, אני פשוט חשבתי לירות בעצמי בכל רגע אפשרי (למזלי הדאגה לחיילים שלי היתה חשובה יותר). התחלתי טיפול אך זה לא היה קשה, הגעתי למצבים שדמיינתי את עצמי רוצח אנשים ללא היכר למרות שאני אדם שלא יעז לפגוע באף אחד או בשום דבר (אני לא מתיימר, באמת אין לי את הלב לעשות כלום). הטיפול עזר לי, ולא רק, חברים רבים, משפחה, הקמתי קול צעקה ואנשים באו לעזור. משתי הסיפורים אני מאד ארצה להעביר מסר אחד חשוב: האדם שנפגע צריך להרים את ראשו בגאווה ולצעוק לעזרה, אין שום דבר רע בלבקש עזרה. אנחנו חלק מהמקום הנפלא הזה, אם לא נתרום לו בזה שננפה ונעזור לזהות את המסוכנים ביננו אנחנו נפסיד אותו לאט לאט לאנשים חולניים ומסוכנים. |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 17 שנים •
14 באוג׳ 2006
Re: בואי הנה בואי לכאן, אני שולח לך דום מסוכן... eden1 כתב/ה: כמה ימים שנכנסת וקוראת את כל ההתפתחויות האלה והאחרות.
מכל פינה יש שרשור, פוסט, בלוג, שיר, סיפורת ומחזות על דומים מסוכנים. כולנו יודעים שיש אנשים מסוכנים, פסיכופטיים, חולים סאדיסטיים וחלקם, רחמא לייצן מסתובבים גם כאן (וגם במקומות נוספים למרבה ההפתעה, העולם מלא בהם). אחרי שזעקנו וקראנו חמס על דום כזה או אחר שהוא מסוכן היום זה מישהו אחד ומחר אחר, אחרי שחיבקנו את הסאבית הפגועה ושוחחנו איתה ארוכה האם לא נראה לכם שמשהו בשיטה הזו דפוק? הדומים המסוכנים לא ישתנו, בדרך כלל הם אותם אנשים שאנו מכירים, אותה גברת בשינוי אדרת, פוגעים בזו או בשניה והסיפורים דומים עד כדי כאב. האם אין דרך אחרת למנוע את זה? את הקריאות האלו על דום מסוכן, את הפגיעות האלה של הנשים? האם אין דרך לומר להן להיזהר לפני שנכנסות ולהסביר להן שהאחריות כאן היא משותפת, שהאחריות היא גם שלהן? האם הדרך היחידה היא לעמוד מנגד ולראות כל שבוע סיפור צהוב אחר? מה דעתכם? שהבנות ילמדו להזהר , כי הן תמיד נופלות עם "דום מסוכן" ואת יודעת בדיוק למה אני מתכוון ... |
|
|