הערה אנתרופולוגית כללית, לאחריה דדוקציה ובסופה המלצה פרקטית

הערה אנתרופולוגית כללית, לאחריה דדוקציה ובסופה המלצה פרקטית

shushu • 15 באוג׳ 2006

על פי התיאוריה של פלסטינר, אייבל וסאראט*, התפתחות סכסוך הינה תוצר של מערכת חברתית, בה קיימים שלושה שלבים: naming, blaming, claming. מכאן אעבור ברשותכם לעברית, עקב השעה המאוחרת ובעיות טשטוש הראייה המתגברות שלי.

השלב הראשון - ה"ניימינג"- מתן שם או כינוי לתופעה. כאשר דבר-מה מפסיק להיות סתם משהו ש"קורה בחיים", "ככה זה" – והופך להיות "עוול". אשה עלולה לחשוב שכשהבוס שלה ממשש אותה באופן מיני זו דרכו של עולם; ויום אחד, אולי בעקבות מה שאמרו לה חברים או ששמעה בתקשורת וכו' – פתאום היא תבין שמדובר בעוול. המונח "הטרדה מינית" הוא מתן השם לתופעה, ומתן השם – כך באמת קרה בפועל, אבל על כך בשיעור הבא – הוא זה שהפך את "התופעה" הכה-נפוצה - לפשע.

השלב השני – ה"בליימינג" – הוא ההבנה המחלחלת, שמישהו פלוני אחראי לעוול, והוא זה שצריך לשלם על הנזק של הנפגע. כמו בשלב הקודם, גם כאן, מדובר בתהליך שמבשיל והוא תלוי הקשרים תרבותיים וקהילתיים. לוקח זמן עד שמזהים שהעוול הזה לא נגרם סתם כך, אלא יש כתובת להאשים. אם נמשיך בדוגמה הקודמת – האשה המוטרדת צריכה לעבור את השלב של ההאשמה העצמית, ולהבין שלא היא האשמה, שלא כל הגברים בעולם אשמים, אלא שיש גבר אחד עלוב, פאתטי ומושתן, שאותו צריך להעלות על המוקד.

השלב השלישי – ה"קליימינג" –הוא השלב של ההגעה לערכאות משפטיות. אין איך להגיע אליו בלי לעבור את שתי המשוכות הקודמות; ולרוב לא מספיק לעבור את שני השלבים כדי לממש אותו. אדם צריך נגישות לערכאות, צריך להאמין במערכת - וצריך לדעת ולהבין שלעוול שנגרם לו צמוד תג-מחיר, חברתי ומשפטי. לא בכל קהילה או תרבות נהוג לפתור סכסוכים בדרך של בית-משפט. בקהילות תרבותיות שונות, בדומה שהבאנו לעיל, נהוג להפעיל בתי-דין פנימיים או לינצ'ים חברתיים פומביים (ע"ע קהילות מאה שערים, קהילות בדס"מ בישראל וכיו"ב). לעתים שולחים את החבר או האח שידפקו מכות למניאק.

ומן הכלל אל הפרט.

איימי, דולפינה, טינק,
בליל אתמול קראתי בנשימה אחת ובעיניים עצומות לרווחה את דיווחיכן מהימים האחרונים. אני לא מכירה אתכן, ולא חברה שלכן, ולפיכך אני משאירה לאלה שכן את תפקיד ה"חיבוקי, }{ תהיי חזקה". אינני פסיכולוגית, ולאלה אני משאירה את האבחנות החכמות על כמה זה טוב ונכון לשחרר, לפרוק ויתר פעולות ההקאה. אני גם לא מבקרת אמנותית, אבל מבחינתי גם אם הייתן כותבות באופן הרבה פחות רהוט ואינטליגנטי, בוודאי הייתי קוראת, ולו בשל העוצמה המדהימה של התיאורים (למען הסר ספק – אתן כותבות רהוט ואינטליגנטי עד אימה). אני כאן כדי לספק את האבחנה השולית, את דעתי הצנועה והבלתי משוחדת, כי זה עתה עברתן את השלב השני. הולך וקרב "השלב השלישי", הבאת סיפורכן לרשויות החוק, במהרה בימינו אמן.

פרקטיקה:

המשיכו לכתוב, התיעוד חשוב, הוא חלק מהבנת העוול, הוא מוציא את האמת מהצללים אל ה-XXX; פעלו יחד – יש עוצמה רבה יותר בסיפורים המצטברים, גם בעיניי הרשויות; שמרו חומרים וראיות ליום הדין, יום ניקוי האורוות (אופס, סליחה XXXוות); ולכו תשכרו (ביחד) עורך-דין.

ב-ה-צ-ל-ח-ה


* Felstiner, Abel & Sarat "The Emergence & Transformation of Disputes: Naming, Blaming, Claiming" 15 Law & Society Rev. 631 (1980-81)

Re: הערה אנתרופולוגית כללית, לאחריה דדוקציה ובסופה המלצה פרק

ונילי בדסמי​(מתחלף) • 15 באוג׳ 2006

כעו"ד רציתי להעיר הערה קטנה, באמת מאווד קטנה, על ההמלצות ה"מלומדות" שלך לגשת לערכאות על ה"פשעים".

המעשים המתוארים צריכים להיות מוגדרים על פי החוק כ"פשעים".
יש משהו קטנטן, ממש קטנטן, שנקרא חוק העונשין ושם מוגדר מהו "פשע" והאמת שגם ממנו לא יודעים כלום כי האמת שמהו פשע קובעים השופטים בתקדימים שלהם.
תמשיכי לכתוב המלצות משפטיות מלומדות.
יפה לך.
יש עוד דבר.
התיאורים הסיפרותיים בבלוגים לא נחשבים כראיה במקרים כאלה אבל הם נועדו למטרה אחרת למרות התאוריות המלומדות של......

melody • 16 באוג׳ 2006

בכל זאת, זה קצת מורכב יותר כשהכל מתנהל בפומביות כזו, בפרט כאשר מתקיים חוסר אמון מצד גורמים מסוימים.

ההתגברות של חוסר האמון עלולה ליצור תחושה של חוסר ביטחון ואפילו אובדן שליטה, אצל הצד שטוען. הוא ינסה לפצות עצמו על ידי הגברת הדגש על הדימוי והערך העצמי, לפעמים אפילו כדי "להרשים" את הצד השני. ("תראה אותי - עכשיו אני חזק ואני אוכיח לך מאיפה משתין הדג").

הניסיונות החוזרים להוכיח "אני הצודק" עשויים לעיתים להיות כל כך מתסכלים, שהם מובילים להצטברות של מתחים, שלעיתים משתחררים בהתפרצויות ובמחשבות אובדניות. (ראה בלוג....) . אמנם יש פה "שחרור לחץ", אבל בפועל, אותם נסיונות לשחרר לא תורמים כמעט דבר לפתרון ממשי של הבעיה.

כשההתנסות זוכה לתגובות שליליות, היא עלולה אף להוביל ליצירת דימוי עוד יותר שלילי. ("למה לא מאמינים לי, אולי אני טועה, איפה אני לא בסדר"? - וכו') .

לכן shushu - כשאת כותבת :

נראה לי שיש לקחת בחשבון את האמור .

בנימה פחות צינית-כמה הערות על ערכאות משפטיות

ונילי בדסמי​(מתחלף) • 16 באוג׳ 2006

שושו, אחרי הדרך הצינית שהגבתי כשראיתי את ההמלצה על פניה לערכאות אני רוצה להסביר.

אני יודע שמרחוק תביעות, כתבי אישום ופניה לערכאות משפטיות נראים כפתרון למצוקה הנפשית.

יש הרגשה כאילו בפניה לערכאות המשפטיות מושגת הנקמה וזו גולת הכותרת.

במחשבה הלא נכונה הזאת, שאני רוצה להזהיר מפניה, יש הרבה כשלים.

הכשל הראשון הוא מה שהזכרתי.
לא כל כאב נפשי מוגדר כ"פשע" מבחינת החוק.
"פשע" הוא מונח משפטי ולא מונח נפשי.

למשל איימי כותבת פוסטים שלמים איך השולט שלה לא הרגיש במצוקתה הנפשית, באהבתה העמוקה ומסירותה הרבה, אחרי שהיתה מוכנה לעשות עבורו הכל, ו"נפנף" מוול עיניה בחוסר רגישות ובאטימות מוחלטת ב"שפחות" חדשות וצעירות או בבת זוג ונילית ללילה.
הוא היה עם אחרות ושיקר לה שהיא היחידה בקשר מיני והשאר הן "רק בדס"מ".

זאת אטימות ממדרגה ראשונה של גבר שהאישה מתמסרת לו אבל זה אינו "פשע".
זו התעללות נפשית באישה אוהבת אבל התנהגות כזאת אינה "פשע" משפטי.

לא כל דבר נפתר במסגרת של ערכאת משפטיות.

הכשל השני הוא שגם כאשר יש פשע, למשל אונס, המחיר שהאישה משלמת הוא לעיתים קשה מנשוא.
חקירה נגדית היא דבר שבלעדיו אין מערכת צדק.
אישה יודעת שלפעמים האנס לכאורה שלה יזוכה כמו במקרה של יצחק מרדכי שעדות המתלוננת הראשונה שלו הוגדרה ע"י בית המשפט כ"לא אמינה".

אני חושב שהקטע שהבאת מנסה לתת כוח לנשים במקרי פשע מוגדרים לפנות לערכאות כי זה האינטרס שלנו כחברה.

הפניה לערכאות רק מתחילה מעגל חדש והיא בדרך כלל לא סיום המעגל.

Re: הערה אנתרופולוגית כללית, לאחריה דדוקציה ובסופה המלצה פרק

Dolfi • 16 באוג׳ 2006

אם כך, ידידי המלומד, אפשר לשאול לאיזו מטרה הם נועדו?

ונילי בדסמי​(מתחלף) • 16 באוג׳ 2006

כאשר רוצים להגיש תלונות אחד הדברים החשובים כדי ליצור אמינות הוא שסיפור המעשה על המקרים לא יהיה מתואם בין האנשים עצמם.
במקרה שהאנשים מדברים ביניהם או כותבים בפומבי בדרך כלל האמינות משוקללת בשיקלול נמוך יותר.

אני חושב שהבלוג עוזר לעבור דרך עצמית של הבנה והפנמה מה קרה, הוא משתף עם אחרים שרוצים לעזור ולהושיט יד לעזרה ולאמפטיה, הוא דרך לקבל עצות ומבט חיצוני.

כשאני קורא את הבלוג של איימי אני קורא אותו כידיד של איימי ולא כעו"ד וכמה פעמים שקלתי לתת עצה כידיד.
לא קראתי את הבלוג שלך.
בלוגים בדרך כלל הם דרך לשיתוף עם האחרים.

עוד דבר

ונילי בדסמי​(מתחלף) • 16 באוג׳ 2006

הבנתי מה "הקפיץ" אותך.
הציניות והלגלוג לא היו מכוונים אליכן אלא לכותבי מאמרים רהוטים שיוצרים רושם כאילו פניה לערכאות משפטיות היא פתרון לכל המצוקות.
הציניות לא היה מכוונת גם אל כותבת המאמר שציטטה אותו בתמימות וחשבה שהוא נכון ויפתור את כל הבעיות.
מאמר כזה עלול להביא אנשים לתלות תקוות שווא במערכת המשפטית בשעה שהפתרון נמצא במקום אחר לגמרי של הבנה והפנמה מה היה ויצירת קשר חדש של זוגיות ובדס"מ אחר ואוהב.

shushu • 16 באוג׳ 2006

היי ונילי בדסמי, היו לי כמה הערות מלומדות, ציניות ומתחכמות לדבריך, אבל מדובר בנושא חשוב מכדי להשתעשע בו ב"של מי יותר גדול", אז לעת עתה אתמקד בעיקר המסר שלי. אם לא אצליח להתאפק – חפש את תגובתי בסוף העמוד.

שוכני האתרים השונים, מתעסקים כאן מזה מספר שנים בעלייתה ונפילתה של האימפריה, בשאלות של מוסר, בשאלות של מי אשם והאם בכלל יש קורבן, ולא נפקד מקומן של השאלות "מה זה יעשה לקהילה אם חלילה הסיפור ייצא החוצה". מרוב בחישה בקלחת וקשקושי נאמנות מזוייפים של המחנות הניצים, שכחתם להפעיל קצת שכל ישר. בואו נניח שתהיה מתלוננת (כפי שאני מבינה, עד היום לא היתה), ויותר מכך – יהיו כמה מתלוננות. בואו נניח שהן נכנסות ישירות לתחנת משטרה ומבקשות למסור תלונה. הן מספרות סיפורים שכוללים (כל המלים לעיל לקוחות ישירות מהבלוגים הרלבנטיים) – "הרמון", "שפחות", "מאסטר", פערי גיל של למעלה מ- 20 שנה (עשיתי לו הנחה, לי זה עולה יותר), טקסים ולחשים פאגאניים, קילורים, חותמות, "סשן חתכים" (שהוביל לזיהום), יומרות של ריפוי גופני ונפשי, "עונשים", שטיפות מח, הפעלת לחץ קבוצתי, כליאה בכח, אה כן – וסקס.

איך זה נשמע? בדיוק כמו שזה נשמע. זה נשמע פשע; ולא סתם – אלא מתמשך, וקבוצתי.

איך תגיב השוטרת שתקבל את העדות? יכול להיות שברגע הראשון היא לא תאמין, זה נשמע פנטסטי מדי. זה יעבור לה. בכל מקרה על מהימנות לא סוגרים תיק. איך תגיב הפרקליטה שתקבל את התיק? תצטרך לשבת טוב טוב על חוק העונשין כדי לאתר את מכלול הסעיפים הרלבנטיים המרכיבים את כתב האישום.

שכל ישר.

שופט ישראלי אמר פעם, במשפט שהתנהל בטרם היתה הגדרה להטרדה מינית: "כפי שנאמר לגבי פיל, אף שקשה להגדיר אותו, כשרואים אותו, אין קושי לזהות אותו."

אני ממש לא יודעת אם מישהו יורשע בסיפור הזה. אף אחד לא יודע. מה שברור לי, שכל הממבו ג'מבו הקהילתי בסוגייה של "כן פשע לא פשע", והשאלות לגבי "אילו סעיפי חוק פלילי ספציפיים הפר פלוני" – הן פשוט באופסייד מוחלט, יותר גרוע ממיליון הנבדלים של תיירי אנרי לאורך הטורניר האחרון.


עוד הערה לגבי המלצת התיעוד: אני חולקת על ונילי בדסמי. למסמכים שנכתבים בזמן אמת, לפני שהוגשה תלונה, מסוג של יומן אישי וכיו"ב – יש ערך ראייתי בלתי מבוטל.

ועוד הערה, למען הסר ספק: אינני נוהגת לחלק עצות משפטיות (ופחות מכך, בחינם). אני שבה וממליצה להתייעץ עם עו"ד מומחה בתחום – ולא מישהו מהקהילה. בוודאי שאין לי את ההכשרה הנדרשת לפענוח פסיכולוגיסטי (מלודי – מה שאמרת נשמע לי נכון לגמרי, אבל במקרה הנוכחי יש לי תחושה שהכותבות בבלוגים עשו זאת בעצת בעל-מקצוע העוסק בטיפול נפשי, סתם ניחוש). הפוסט שלי הוא אמפירי, כמתבוננת מבחוץ, והוא מתייחס לעיתוי הקרב והולך של הוצאת השלדים מהארון. נראה לי, שגם הצדדים הנוגעים בדבר מבינים זאת סופסוף.

אני דווקא מסכים איתך לגבי שפחות, עבדים וסשנים

ונילי בדסמי​(מתחלף) • 16 באוג׳ 2006

שושו, תתפלאי.
אני דווקא מסכים איתך לגמרי שיש היבטים פליליים בכל הסיפור הזה.
ההיבטים הפליליים אינם במה שאיימי סיפרה בבלוג שלה ובמה שהבנות מתלוננות.
איימי התרכזה בעינוי הנפשי שהשולט שלה גרם לה ובשפחות האחרות שהביא אחרי כל הסשנים וחיבק אותן חיבוק אוהב ואיך שיקר לה.
לפי עניות דעתי ההיבט הפלילי נמצא במקום אחר לגמרי ואני לא רציתי להעלות אותו כי היו לי רגשות מעורבים בנושא.
אם כבר הזכרת אותו אני יכול להרחיב ולהסביר מדוע היססתי אם כדאי לעסוק בו.

ההיבט הפלילי, לפי עניות דעתי, נמצא בסשנים ובכל הבדס"מ של השפחות, האדונים והסאבים שהיו שם.
אחרי שקראתי את הבלוג של איימי מישהו שלח לי תאור של הסשן שהיא ונועה(העבד) השתתפו בו כביכול בהסכמה.
הבטן שלי התהפכה כשקראתי ושמחתי שגם נועה עזב אבל אני לא בדס"מי מספיק.
הצד הונילי שלי גם חזק.
השאלה הגדולה היא אם איימי ונועה הסכימו למה שנעשה בגופם.
אם זו היתה כת ואם השופט יחליט שזו לא היתה הסכמה מודעת אתם יכולים להבין מה קרה בסשן ומה משמעות הדברים שתוארו שם אם הכל היה ללא הסכמה.

יש גם סיפור הסשן של טינק.
הסיפור של טינק שמתואר בבלוג הוא מזעזע.
לפי עניות דעתי הילדה טינק לא יכלה לתת הסכמה מודעת לסשן הזה.

לפי עניות דעתי כל הבדס"מ יעלה לפני כס המשפט במקרה של תלונה של אחת הסאביות כי לא יתכן להתעלם מכל הסשנים שנערכו שם.
לפי עניות דעתי תעלה שאלת ההסכמה וברגע ש"ההסכמה" מתבטלת ההמשך ברור.

אם אני או אחד מחברי היינו מטפלים במקרה הזה לפי דעתי היינו חייבים לתקוף את תקפות ההסכמה ולהציג במיוחד את כל הסשנים הבדס"מים.

מה תהיה קביעת השופט אם מקרה כזה יעלה בפניו ונערה צעירה תבכה שההסכמה לא היתה מודעת ותתאר את כל הסשנים שנערכו ואחריה יעלו עבדים ושפחות?
אני יודע שאם אני הייתי השופט הייתי מבטל את ההסכמה ואני יודע מה זה בדס"מ ו ssc.
שופט שלא מכיר את הנושא והפעם הראשונה שהוא מוצג לו הוא באופן הזה.....
מה אתם חושבים?

ההערכה שלי שאחרי משפט כזה יהיו כללים חדשים לכולם.
השאלה אם הסאביות מוכנות לומר שלא היתה הסכמה ולפתוח את כל נושא בדס"מ לבחינה משפטית.
זו הסיבה שהיססתי לכתוב על ההיבט שבאמת נראה לי פלילי בכל הסיפור הזה.
הסשנים, הבדס"מ, העבדים, השפחות, וההסכמה-כל דרך החיים הבדס"מית.
אולי הגיע הזמן שסשנים והסכמות בבדס"מ יגיעו לכס המשפט.

לא בדיוק הבנתי, האם תואיל להסביר בבקשה ?

Yosefus​(שולט) • 16 באוג׳ 2006

הילדה טינק לא יכלה לתת הסכמה מודעת לסשן הזה ?

אתה בטוח שמה שרצית להגיד זה: "הילדה טינק לא יכלה לתת הסכמה..." ???
אין איזה ניסוח אחר ? מסר אחר ? משהו קצת פחות מזלזל מאשר "ילדה שלא יכולה" ?