SadTruth
|
לפני 20 שנים •
1 באוק׳ 2003
היאוש אוכל אותי
סוף סוף... לכמה רגעים חשבתי שואלי הולך להיות בסדר.
הלכתי את הארבעים דקות המגעילות כמו שאמרה הרופאה... אחרת עוד שנתיים בערך אני אצטרך צינטור... עם כל הכולסטרול הדוחה הזה. הלכתי מהבסיס וחשבתי שזה לא כל כך נורא... נכון זה לא נורא. אז הלכתי... והלכתי... ולאט לאט חיוך... אני ושלום חנוך באוזנים... הוא שר "רק אתמול, רק אתמול, למות רציתי... והיום אין כבר עננים". כל כך רציתי להאמין שהכל הולך להיות בסדר... שזה לא נורא. אז אסור לאכול כמעט כלום ממה שאני רגילה... אני, אני אתרגל. ועכשיו העיניים שלי אדומות מרוב בכי. ועוד על מה... על כסף. כמה שאני אחראית... כמה שניסיתי ודאגתי... כמה... אוף! את המשקפים שחכתי בקניון... שניה, רק נכנסתי להחליף בגדים... 20 דקות אחר כך כבר לא היו שם. ואני עדין משלמת עליהן... אני עוד אשלם בחצי שנה הקרובה. ואז, כאילו שזה לא הספיק הפלאפון שבק חיים. אז ברור... שכל השאלות המפגרות של למה זה מגיע לי עכשיו... שניה אחרי שהצלחתי להעלות חיוך... ים של רחמים עצמיים... אבל מה אני עושה עכשיו? כמה כבר אפשר לעשוק את אמא... ממילא אין לה... וזה לא שחסר לי משהו בחיים. אבל אני יודעת שזה פשוט קשה מידי. כמה רחמים עצמיים. כמה... עם משכורת סדיר... וגרוש פה או שם... די קשה לאבד משקפים של 1400 שקל. אבל עוד יותר קשה להתמודד עם השטות הזאת שיש לי מיליון סיבות אחרות לבכות בגללן. כאילו שהתחילו הדמעות וזה פשוט ממשיך וממשיך... וזורם. כאילו נפתח לו סכר. נימה גרועה כל כך לפתוח את השנה. לא רוצה! פשוט לא רוצה שזה יהיה ככה. |
|
|
Fritz The cat
|
לפני 20 שנים •
1 באוק׳ 2003
יש דברים שאי אפשר לשנות
והם מעשי העבר מידי פעם אני שוקע בהרהורים של חשבון נפש איפה טעיתי??? לא מתוך חרטה וגם לא מתוך רחמים. העבר הוא עבר - ולפנינו עתיד מנסה לפתור את התעלומה של החלטותיי האם תמיד הלכתי בדרך שהתוו לי רגשותיי? האם ההגיון שלי חף משיקולי נוחות? זה מטריד למדי אך עם זאת מקל. אני מנקה את ארובותיי נותן לפיח להתפזר הלאה באויר ונרדם. |
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
1 באוק׳ 2003
אה..מזכיר לי את גיל 20..ו - 16
chear up girl, it gets better
ואם אין כסף, לא קונים משקפיים ב 1,400 ש"ח. גוד, איזה פולניה אני. אבל באמת, זה הולך ומתעמעם..יהיה בסדר. |
|
|
תאיר(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
1 באוק׳ 2003
יהיה בסדר, באמת שיהיה. נסי ללכת עוד פעם לקניון לדבר גם עם החנות שבה שכחת את המשקפיים וגם עם המשרדים של הקניון. אם מדובר במשקפיים אופטיים אין לאף אחד אחר מה לעשות איתם וסביר שמישהו מצא והביא לאיזה משרד של אבידות ומציאות.
אם מדובר במשקפיים אופטיים הצבא גם אמור לשלם חלק מהמחיר על זוג חדש. |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
1 באוק׳ 2003
אז איבדת משקפיים בשווי של 1400 ש"ח.
כסף הולך ובא! את לא חייבת להתחיל את השנה החדשה כך.. תתעוררי בבוקר ותקבעי לעצמך איך את רוצה הרגיש היום! ישנם שקיבלו מכות חזקות יותר לשנה החדשה. נכון, זה לא מנחם, וכל אחד סוחב רק את החבילה שלו, אבל האמיני לי... את לא רוצה להתחלף עם אף אחד!!! וזה מזכיר לי את הספור הבא: איש אחד פנה אל אלוהים ושאל אותו: למה אתה נותן לי חבילה כזו גדולה של צרות? אלוהים הזמין אותו למחסן של החבילות. אמר לו: תניח את החבילה שלך, תסתובב כאן כמה שאתה רוצה ותבחר לך איזו חבילה שאתה רוצה. האיש הניח את החבילה על מדף והסתובב, הסתובב, פתח חבילות רבות ולבסוף.. בחר חבילה אחת. אלוהים אמר לו: תפתח את החבילה... הוא פתח וגילה שזו החבילה שהוא הניח קודם על המדף, שהוא רצה להחזיר... תתעודדי, יש חבילות כואבות הרבה יותר! |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
1 באוק׳ 2003
לפעמים הרבה דברים מדכאים תוקפים בבת אחת, ואז הכי קשה להתמודד איתם כי הם מתחברים לגוש שחור ענקי שאי אפשר לטפל בו בבת אחת והוא פשוט בולע. עצתי לך היא לפעול בשיטת הפרד ומשול - תעשי רשימה של כל הדברים שרובצים עלייך וטפלי בהם אחד אחד.
לא בהכל אפשר לטפל. אלכוהוליסטים אנונימיים אומרים כחלק מהמנטרה "תן לי כוח לקבל את הדברים שאין באפשרותי לשנות". אני בעד לעשות כל מה שאפשר כדי לשנות בכל זאת (לדוגמה, להתנחם בכך שארבע משכורות צבאיות מכסות את המשקפיים, ושכולם חיים על חשבון אמא בצבא כי אין אלטרנטיבה, וש 1400 שקל זה אמנם לא מעט, אבל כסף זה דבר שתמיד מתבזבז ונחסך בדרכים לא צפויות, ואני יודע מנסיון, וכדומה), אבל אם באמת אי אפשר לעשות כלום, אפשר להתנחם גם בעובדה הזו, שאין משהו שיכולת לעשות ולא עשית, ולא לחשוב על זה יותר מדי. חוצמזה, הרי אי אפשר שהמזל הרע ירדוף אותך לנצח, כי יש עוד הרבה יהודים וכולם רוצים קצת 
אני יודע שקל לדבר... מקווה שהשנה תתהפך והמר יהפוך למתוק (זה התפקיד של פורים, לא?) |
|
|
רויטל
|
לפני 20 שנים •
2 באוק׳ 2003
SadTruth קודם כל שנה טובה לך
אני יודעת על מה את מדברת, וכמו שחבריי כתבו קודם, דבר גורר דבר, וזה סתם הרגשה באסה אז קודם כל תסתפקי בחצי נחמה..שרק המשקפים הלכו לאיבוד..נכון זה מבאס לאללה, אבל איך אומרים אצלנו? כפרה..כל מה שקורה זה לטובה .. ודבר שני! אני לא נוהגת לעשות את זה..אבל בגלל השנה החדשה ובגלל היותך חיילת..אז אשמח לעזור לך לקניית משקפ חדש אם תרצי כמובן..תראי בזאת מתנה לשנה החדשה :-*) רויטל |
|
|
סאב-לימינל
|
לפני 20 שנים •
5 באוק׳ 2003
טוב למעשה קודמי אמרו דברים מאוד חכמים אז מה שנותר לי לומר הוא קודם תהיי חזקה,יש לנו עוד דברים יותר מסובכים להתמודד איתם בחיים,תראי יש כאן גם רצון טוב לעזור,מאוד משמח.
אז מעכשיו את -  ולא  .
חייכי והחיים יחייכו אלייך .
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
6 באוק׳ 2003
המ....לדעתי - תשכחי מהם , זה הכי בריא..
חפצים הם רק אמצעי ,גם כסף הוא רק אמצעי הם באים והולכים, ואני מאחלת לך מכל הלב שלא יהיו לך בעיות יותר גדולות מזו ושתמיד תוכלי להביט אחורה ולצחוק ולהביט קדימה עם תקווה וחיוך |
|
|