ללא גבולות'
|
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2006
תסמונת האישה המוכה ותסמונת שטוקהולם
נשאלתי אודות הדבר ולכן העתקתי לכאן את ההתייחסות של ויקיפדיה לסוגייה.
ואגב ... אנחנו לא חייבים להיות ממש מוכים ע"מ להיות חלק מהתסמונת , התעללות נפשית היא חלק מרכזי . כשאדם מעולל לך דבר רע ואתה מוצא עצמך בסוף מתנצל זה פרקסלנס התסמונת . ואוסיף ... הרבה פעמים אנשים מתקשים לראות את המציאות כפי שהיא ולכן חייבים להביט לתוך מערכת היחסים ולשאול את עצמנו אם טוב לנו , אם לא מתנתבים אותנו ללא הפסקה . מעבר להתעללות ברורה, יש אנשים שנמצאים במקומות לא טובים ונותנים הסברים להתנהגות הלא ראויה של הצד השני , מתנצלים עבורו, מסבירים את תרוציו , תסמונת שטוקהולם . כפי שאמרתי כבר היום ....כל אדם הוא אדון לגורלו ועליו לקחת אחריות על מעשיו, גם אם זה אומר לבקש עזרה כי הוא לא מתמודד עם המצב שלו . ולכולנו אני אאחל מערכות יחסים נטולות תסמונות כאלה ואחרות . תסמונת שטוקהולם [תסמונת שטוקהולם היא תופעה בה אדם המוחזק בכפיה בידי אנשים זרים, מפתח אמפטיה והזדהות נפשית עם הנרטיב והמעשים של האנשים המחזיקים בו. סינדרום זה נובע מהרצון להזדהות עם החזק והשולט, כפי שקורה לילד בתחילת דרכו בחיים ביחס להוריו. השם ניתן לסינדרום זה בעקבות המקרה שקרה ב-23 באוגוסט 1973 בזמן שוד בנק בשטוקהולם, שבדיה. ארבעה מעובדי הבנק הוחזקו כבני ערובה במשך חמישה ימים וחצי בכספת הבנק בגודל 3×12 מטר על ידי השודד (שהיה שם איתם). ראיונות עם בני הערובה לאחר השחרור גילו את התופעה שהם חשו הזדהות עם החוטף ופחד מהמחלצים. מחקרים פסיכולוגיים על מקרים דומים הגדירו בברור את מאפייני הסינדרום: בן הערובה מתחיל להזדהות עם החוטף כמנגנון הגנה (החוטף לא יפגע במי שמשתף פעולה). בן הערובה מבין שהוא עלול להפגע במהלך החילוץ, ניסיון החילוץ יכול להפוך מצב נסבל למסוכן, אם לא יפגע מכדורי המחלצים אז החוטף המעוצבן עלול לפגוע בו. השהייה ביחד, במהלכה מכירים את החוטף כבן אדם עם בעיות ושאיפות (במיוחד בהקשר אידיאולוגי) משפיעה על בן הערובה להאמין שהשקפת החוטף צודקת. בן הערובה מנסה לנתק עצמו רגשית מהמצב על ידי הכחשה, הוא מדמיין שהכל חלום, ישן הרבה ומדמיין חילוץ פלאי. בהתאם למידת הזדהותו עם החוטף הוא יכחיש שהחוטף אשם ויאשים במצב את המחלצים והתעקשותם להעניש את החוטף. מקרה מוכר נוסף של הסינדרום הוא המקרה של פטי הרסט. לאחר שהייתה בת הערובה של צבא השחרור הסמביוטי, הצטרפה הרסט לקבוצה מספר חודשים לאחר ששוחררה. הסינדרום קשור ככל הנראה ל"חטיפת כלות" ונושאים דומים באנתרופולוגיה תרבותית. תסמונת האישה המוכה מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית קפיצה אל: ניווט, חיפוש תסמונת האישה המוכה מוכרת כמצב פסיכולוגי המתאר אישה שעקב התעללות פיזית עקבית וקשה על ידי בן-זוגה הופכת למדוכאת ולבלתי מסוגלת ליזום פעולה שתאפשר לה להימלט מההתעללות. מצב זה מסביר מדוע נשים שעוברות התעללות בדרך כלל אינן פונות לקבלת סיוע חיצוני, נאבקות במתעלל או עוזבות את הסיטואציה הקורבנית. אותן נשים סובלות מדימוי עצמי נמוך ולעתים קרובות מאמינות שהן האשמות בהתעללות. נשים כאלה יסרבו, במרבית המקרים, להתלונן במשטרה נגד בן הזוג המתעלל ויתנגדו לכל הצעת עזרה, פעמים רבות אף יהפכו בעצמן לאלימות ומתעללות כלפי אלה המציעים להן סיוע. למרות שמצב זה בדרך כלל נוגע לנשים, ילדים ועוד. לעתים רחוקות תסמונת זו יכולה להופיע גם אצל גברים. דבר שנוי במחלוקת הוא ההגנה שמוענקת בפני החוק לאדם שהיה קורבן להתעללות ממושכת קודם לכך שתקף או הרג את אותו אדם שהתעלל בו, או נהג באלימות פיזית או מינית כלפי אחרים בפקודתו או בבקשתו של המתעלל. בארצות הברית אין תמימות דעים במדע הרפואה באשר לכך שהתעללות מסוג זה סופה במצב נפשי החמור דיו בכדי להגיע לקריטריון החוקי של אי-שפיות הדרוש תחת חוק McNaghten האומר שהאדם שחווה התעללות לא היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ברגע ביצוע העברה. |
|
|
| ללא שם |
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2006
בקשר לתסמונת שטוקהולם
גם גברים שנחטפו ע"י טרוריסטים והפכו לחלק מהכנופיה ואפילו קיימו יחסי מין עם אחת הטרוריסטיות והפכו לבן הזוג של הטרוריסטית נתפסו כמי שלקו בתסמונת שטוקהולם.
אמנם הפרסום של התסמונת היה במשפטה של פטרישיה הרסט, שנלקחה כבת ערובה ע"י כנופיה טרוריסטית והפכה לאחת מהם, תוך שהיא אומרת שהיא מסכימה ורוצה להשאר בקבוצה, אבל ההגדרה הורחבה לבני כל המגדרים ואי אפשר להכליל אותה על נשים בלבד. עד כמה שקראתי בספרי הפסיכולוגיה השאלה היא המאפיינים שגורמים לתלות הפסיכולוגית ללא תלות במגדר. אני חושבת שכדאי לחשוב מה מאפיין תסמונת כזאת בלי לצמצם אותה לנשים בלבד כי זו גם ההגדרה הרשמית של התסמונת. |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2006
לא חושב שיש קשר בין שתי התופעות.
ו-ויקיפדיה - באופן כללי, הולכת ומידרדרת. 
והחלק הזה: ציטוט: ''..אנחנו לא חייבים להיות ממש מוכים ע"מ להיות חלק מהתסמונת , התעללות נפשית היא חלק מרכזי .
כשאדם מעולל לך דבר רע ואתה מוצא עצמך בסוף מתנצל זה פרקסלנס התסמונת . ואוסיף ... הרבה פעמים אנשים מתקשים לראות את המציאות כפי שהיא ולכן חייבים להביט לתוך מערכת היחסים ולשאול את עצמנו אם טוב לנו , אם לא מתנתבים אותנו ללא הפסקה . מעבר להתעללות ברורה, יש אנשים שנמצאים במקומות לא טובים ונותנים הסברים להתנהגות הלא ראויה של הצד השני , מתנצלים עבורו, מסבירים את תרוציו , תסמונת שטוקהולם . ..'' איתו אני בכלל לא מסכים. ההבדל העיקרי בין תסמונת סטוקהולם לבין המקרים האחרים הוא שבתסמונת יש תלות מוחלטת של הקורבן בתוקף להישרדות הבסיסית שלו. הבדל נוסף זה המתח הגבוה והטראומה החדה בין תוקפן לבני הערובה שלו, לעומת ההסלמה ההדרגתית ברמות האלימות בסיטואציות האחרות. המנגנון בתסמונת, כפי שאני מבין אותו, הוא יצירת מציאות חלופית בנפשו של הקרבן, אשליה עצמית שמישהו (התוקף) ידאג וישמור על קיומו, כך ששום רע לא יכול לקרות להם. בתוך האשליה הזו - כוחות החילוץ שבאים בעצם לפגוע בתוקף, נתפסים כאיום גם בעיני הקרבן. כך שבגדול, נראה לי שמי שמתנצל על רוע של מישהו אחר, או מתרץ עבורו, רוב הסיכויים, שבכלל אינו סובל מתסמונת סטוקהולם, אלא מדברים אחרים. ולגבי פטרישיה הרסט - המקרה שלה מתועד, וגם הוא מאוד ספציפי. אני מניח שאתה מתייחס לכך שלאחר מסכת העינויים הפסיכולוגיים וההתעללות הפיזית, ניתנה לה הבחירה, לעזוב או להישאר ולהצטרף אליהם, והיא בחרה להצטרף. האמת היא שבעיניה הבחירה האמיתית היתה בין הצטרפות לבין הוצאה להורג, כפי שנאמר לה קודם לכן. היא ידעה שזה מבחן ושהחוטפים לא באמת התכוונו לתת לה פשוט ללכת. teacher נ.ב. אגב, תסמונת סטוקהולם אינה דבר שקורה תמיד, לפעמים הקרבנות נוקמים, בורחים, או פותרים את האיום בדרכים אחרות. |
|
|
|
ללא גבולות'
|
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2006
התחרטתי.
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 17 שנים •
20 באוג׳ 2006
מציע גם לצרף את המונח Trauma Bonding
מונח חדש יותר - הזדהות עם המתעלל למילון.
חומר לקריאה: http://www.enotalone.com/article/4291.html http://www.macom.org.il/Trauma_bonding.asp (מרחיב את הנושא מהתעללות אישית לפעילות של כתות) |
|
|
נוריתE
|
לפני 17 שנים •
22 בספט׳ 2006
ישנן נשים מוכות שפרוש מראות את התיסמונת
חלקן שותקות ולא מדווחות חלקן מתלוננות ואז מבטלות וחוזרות לבעל המכה כמו לא היה כלום או שמכחישות בכלל,אם מישהו מבחוצ מנסה לעזור להן. וישנן גם כאלו שלוקחות את הילדים ובורחות מהביית גם ככה וגם ככה הן יוצאות מופסדות. ופעם ניסיתי להעלות השוואה בין התסמונת לבין סאביות שהאדונים שלהן מתעללים בהן נפשית בעיקר שלא לפני דרכי הבידסמ והן חיות או בפחד לספר,פחד לברוח או בהכחשה וקטלו אותי. אבל חבר'ה,אני הייתי שם. אני מכירה את תסמונת סטוקהולם בבידסמ בגוף ראשון. |
|
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 17 שנים •
22 בספט׳ 2006
ציטוט: ''..אני מכירה את תסמונת סטוקהולם בבידסמ בגוף ראשון..''
לילה, ללא קשר לחוויות שעברת, השימוש שלך במושג הזה הוא פשוט לא נכון. אלא אם כן נחטפת או נלכדת בידי אדם זר באיומי מוות, אז מה שאת מדברת עליו זה לא תסמונת סטוקהולם, בדיוק כפי שלא כל מי שמקלל מתי שבא לו, חולה בטורט. |
|
|
עינבר
|
לפני 17 שנים •
22 בספט׳ 2006
אז איך קוראים לזה?
שקורבן של התעללות מזדהה עם התוקף בכל מיני דרכים.
אחרי שהמתעלל שלי נעלם, התחלתי לאמץ את תפיסות עולמו להזדהות עם הערכים שלו ואם הלכי המחשבה שלו. אז, חברה מדהימה אמרה לי: יש לך תסמונת שטוקלהם. אתה בטוח שאין הרחבה של המונח , מאז המקרה הראשון? |
|
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 17 שנים •
22 בספט׳ 2006
קוראים לזה תסמונת האישה המוכה
את יכולה לקרוא את ההגדרה שהביאה ללא גבולות בפוסט הראשון |
|
|
|
עינבר
|
לפני 17 שנים •
23 בספט׳ 2006
 - הנה הגדרה שלא רציתי להיות מזוהה איתה.
טוב נו, לפחות יצאתי משם. וגם למדתי מזה משהו חשוב: בפעם הבאה שמישהו מתעלל בי, עדיף שהוא לא יהיה טיפוס דכאוני, אובדני ופסיכופט. אם את כבר הולכת לאמץ לעצמך הלך מחשבה של אדם אחר, עדיף שיהיה חשיבה חיובית. 
|
|
|