טוטאליות כסכנה

huan • 26 באוג׳ 2006

טוטאליות זה בהחלט עניין שבלב ובמקרים מסויימים כמו דברים אחרים שהם "דברים שבלב" היא צריכה להישאר בגדר פנטזיה כי במציאות היא פשוט בלתי ניתנת להשגה או לכל הפחות מאוד מסוכנת בידיים הלא נכונות.והעניין הוא שלא כולם מודעים או רוצים להיות מודעים למגבלות המציאות.

RIS • 26 באוג׳ 2006

.
גם סכין יפנית יכולה להיות מסוכנת מאוד בידיים הלא נכונות.

huan • 26 באוג׳ 2006

וזאת הסיבה שיש חוקים כמו נגד רצח,תקיפה ואיומים וכולם יודעים מצויין לאיזה מטרות ראוי להשתמש בסכין יפנית ולאה לא ולרוב אין אשליות לגבי העניין ואת ה"ידיים הלא נכונות" שכן יש להם אשליות לגבי השימוש הראוי והנכון של סכין יפנית והמוציעים את אותם אשליות לפועל זורקים ישר לכלא.

Mistress Tamar​(שולטת) • 26 באוג׳ 2006

טוטליות היא קודם כל עניין שבלב בלי לחתוך לפרוסות קטנות של מציאות ששוברות את השלם.



משורר יבחר את האמירה הזאת.

RIS • 26 באוג׳ 2006

מעניין.
יש לי בדיוק שורה כזאת בשיר חדש:

אז, נולדת תשוקה שאין לה שיעור
ואין לה שם;
אז, זורמים המרכיבים ומבקשים
להיות השלם
..........

אהבתי!

Mistress Tamar​(שולטת) • 26 באוג׳ 2006

בדיוק מה שאני מרגישה.

גלתיאה • 26 באוג׳ 2006

ריס, האפשרויות האחרות שאתה מדבר עליהם הם בלי מילת בטחון.
זה או או. אני חושבת שזה לא עניין של פרה קדושה, אני חושבת
שמה שמפריע כאן שבקשר כזה מי שמשלם את המחיר שמילת בטחון
לא קיימת זה הנשלט.


איך יכול לחשוב דום שהוא יכול לדעת הכל על הסאבית שלו,
ולהחליט שהוא נכנס לסשנים בלי מילת בטחון.
מהיכן היומרה הזו?


לפעמים גם הסאבית לא יכולה לדעת עד שהיא
חווה משהו מסויים, וזה מבהיל אותה.

קח דוגמה סאבית שמכניסים לה את הראש למים
ונבהלת בפעם הראשונה, אבל עדיין בשליטה על עצמה
בפעם השלישית היא תכנס לפאניקה ותתחיל להשתולל
ומה שיעצים את הפאניקה זה גם העובדה שהיא קשורה.
בשלב הזה הדום מבין שקרה משהו חמור ומוריד אותה
לרצפה ומשחרר אותה.
וכמה זמן יקח לה לצאת מזה?
לסאבית הזו לקח כמה ימים להזכר אחרי הסשן
שבגיל צעיר זרקו אותה למיים עמוקים והיא מאוד נבהלה
כילדה, אבל ברבות השנים החוויה נדחקה עד
שדחפו לה את הראש למיים. ואותו פחד מחנק ומטביעה
הופיע שוב באותה עוצמה. אבל איך היא יכלה לדעת?


סאבית שבסשן נבהלת ממשהו, מתנועה ומאיזה משפט של השולט
שזורק אותה לפלאשים מאיזה ארוע טראומתי, איך יש לה אפשרות
לאותת שמשהו מתחיל להיות לא בסדר? למה צריך להמתין
שסאבית תגיע למצב של הלם מפחד או להשתוללות מחרדה
כדי להפסיק את הסשן?


ואתה חושב שהדוגמאות שהבאתי הם מהחלל החיצון?

אם דום מבין שהוא לא פסיכולוג, ושהוא לא אלוהים
ושהוא לא יכול לחזות כל דבר ודבר, ושלפעמים גם הסאבית לא יכולה
לחזות, ושזה חוסר אחריות מצד השולט לא לתת מילת בטחון
וסאבית חייבת לדרוש מילת בטחון.
כי האפשריות האחרות שאתה מדבר עליהם ריס
אלו בדיוק אלו שעלולים להגיע למה שתארתי למעלה.

מי שמשלם כאן, או עלול לשלם כאן זה הנשלט בלבד.
גם אם סאבית לא רוצה מילת בטחון, היא חייבת להבין
שגם היא עצמה לא יכולה לחזות כל דבר, וחוסר מילת בטחון
שם אותה במקום בעייתי.

כל אחד כאן רוצה כל מיני דברים.
השאלה רק כמה זה ריאלי, וכמה זה מסכן אותו.
רצונות אישים הם לא ערובה לכלום, הם רק רצונות
שצריך להעביר אותם במסננת המציאות.
וכשדומים יתחילו להיות חוזים וקוראי מחשבות
אני אשקול את האפשרויות האחרות.
מי שלא רוצה לקחת מילת ביטחון שלא יקח,
אני מקווה בשבילו שהוא מבין לאיזה מצב זה מכניס אותו.
ומי שמפחד זה בדרך כלל אלו שחושבים שהדרך היחידה
שהם יזכו באהבה זו הדרך שהם יתנו את עצמם לחלוטין
ומראש. מצב אחר לא עולה על דעתם.
וזו דעתי האישית.


לדבר על ממסד ותיאולוגיות זה לדבר גבוהה
גבוהה על משהו שבתכלס עלול לסכן נשלטים.

ginger • 26 באוג׳ 2006

תגידי גלתיאה, (וכל מי שחושב כמוך)
איך הונילים שורדים את החיים ללא מילת ביטחון?

פשוט שערוריה..

ג'ינג'ר.

זאלופון​(שולט) • 26 באוג׳ 2006

אני בעד מילת בטחון. אני לא מבין למה היא צריכה להפחיד מישהו או למה מישהו צריך להתנגד לה, אם כי אני גם לא רואה צורך לכפות אותה על זוגות שחשים שאינם זקוקים לה. לדעתי היא אמצעי טוב וחשוב שמאפשר גם יותר בטיחות, גם תקשורת טובה יותר וגם, באופן פרדוקסלי, יותר חופש.

אבל עם המשפט שציטטתי, שנאמר גם מוקדם יותר בשרשור הזה ונאמר הרבה פעמים בורסיות שונות ובהקשרים שונים של סיכונים בבדסמ, אני ממש לא מסכים.
אני בטוח שלכל אחד מאתנו יצא מתישהו, בלי כוונה (ואתם יודעים מה, אולי אפילו עם כוונה) לפגוע בבן זוג, חבר, אח, הורה או מישהו יקר אחר. איך זה הרגיש לנו? הרי אפילו כשאנחנו פוגעים פגיעה לא מכוונת במישהו שלא אכפת לנו ממנו רובנו מרגישים רע עם זה, אז הידיעה שפגעת במישהו יקר לך והתחושות שנלוות לידיעה הזו לא נקראות "לשלם"?
אפשר לומר: אבל הנשלט משלם יותר. על כך אומר: ראשית, התשלום של מי שפוגע לא בכוונה פרופורציונלי למידת הפגיעה. ברור שמי ששבר בטעות את הרגל של חברו ירגיש יותר רע עם זה מאשר מי שרק שרט קלות את החבר. ושנית, יכול להיות שבאמת, בסופו של דבר, הנשלט משלם יותר. את זה שיעריכו שמאי נזיקין בדסמיים מוסמכים, אם יש כאלה. אבל להגיד שהוא המשלם היחיד - לא ולא, אלא אם הדום הוא בעל אישיות אנטי סוציאלית.

גלתיאה • 26 באוג׳ 2006

בווניליות אני לא מעבירה שליטה כמו שאני עושה את זה כאן.
ואם אני מעבירה שליטה, חייב להיות לי משהו שיעצור
אם יקרה משהו .
זה שעוד לא קרה לך או לאחרת לא אומר שאתן מחוסנות.
אחריות זה לראות את כל התמונה מעבר למקום הצר של
אני רוצה ככה וזהו.

זאלו- עדיין את התשלום משלם מי שהתפרק בסשן.