| RIS |
לפני 18 שנים •
26 באוג׳ 2006
הדרך אל השעבוד
.
הדרך אל השעבוד כאשר השעבוד מקבל פנים, וגם צורה, כאשר היא כורעת ומצמידה את מצחה לרגליו, כאשר הדם בעורקים רותח, שוצף כמו אשדות פרא נוכח פרישת שלטונו במלואה, כמו גלימת קטיפה כבדה - הגם שמדובר ברשת של קורים כה דקים שעין אדם לא תֵדָעֵם, רק הלב - באשר הלב מנגן את הנגיעה המתממשת ושורפת ברכות המכשפת שלה, ברכות המפשקת בכוח, בגסות שלה - או אז מתקיימים התנאים הבראשיתיים והעוצמה זורחת בניצוצות של חשמל מרצד שאופף כובש ונכבשת ועושה בהם וחופר אותם בארות בארות של צעקה אילמת. אז, נולדת תשוקה שאין לה שיעור ואין לה שם; אז, זורמים המרכיבים ומבקשים להיות השלם; אז, מתכנס הכל כמו גיליוטינה אכזרית שחותכת באויר בקול שריקה ונוחתת בקול שריקה אך איננה נוטלת חיים כי אם נותנת אותם. והקול ההוא, קול קדומים, קריאה קמאית שמעירה בנו עבר נשכח, תרועות ניצחון וכיבוש, צלילי צבאות דורסים אדמה כבושה, הוא מוֹתָר העוצמה על הנִרפּוּת בדרך אל ראש ההר, בדרך הנסללת רק ברגלי העולים בה, והיא הדרך המרוצפת נגיעות של אהבה והיא הדרך אל השעבוד. . |
|
|
Mistress Tamar(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 באוג׳ 2006
אהבתי
השעבוד שיש לו צורה ודמות ,
קול הקדומים והעוצמה, והאהבה. תודה. אהבתי. |
|
|
Mjc(שולט)
|
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2006
ליילה
סיפרה לי,RIS עד כמה אתה מוכשר ואכן כך. |
|
|
נאיבית
|
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2006
RIS,
אהבתי את השיר. הזכיר לי את ההרגשה של: ניתך בגלי הנהר ובכל אורותיו ניצת, תודה. |
|
|
| RIS |
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2006
.
אז ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה. ואותו היום היה יום השביעי בשבת וכל בדי אילנות מתעצמים בתשוקה לגבוה ואז ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה..... |
|
|
|
נאיבית
|
לפני 18 שנים •
27 באוג׳ 2006
חמדה בדסמית RIS כתב/ה: .
אז ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה. ואותו היום היה יום השביעי בשבת וכל בדי אילנות מתעצמים בתשוקה לגבוה ואז ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה..... RIS כתב/ה: .
הדרך אל השעבוד כאשר השעבוד מקבל פנים, וגם צורה, אז, נולדת תשוקה שאין לה שיעור ואין לה שם; אז, זורמים המרכיבים ומבקשים להיות השלם; בדרך הנסללת רק ברגלי העולים בה, והיא הדרך המרוצפת נגיעות של אהבה והיא הדרך אל השעבוד. . הזכיר לי את המקבילה הבדסמית לחמדה שלא היתה כמוה. והאור הלך מסביב שוטף כנהר לנבוע וגלגל העין את גלגל החמה חמד. אז ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה. הזהירו ראשי השיחים והאור לא ידע שובע, ניתך בגלי הנהר ובכל אורותיו ניצת. |
|
|