היכולת לשים גבולות

היכולת לשים גבולות

עינבר • 31 באוג׳ 2006

זאת התובנה החזקה ביותר שלי, הינה שזה הבסיס המוסרי של יחסי שליטה.
ההבסיס לשילוש, שהופך אותנו ממי שעושים את פעולות אלימות, לפעילות BDSM.

יש את הגבולות האישיים, שהם הביטוי לאישיות של השחקנים ביחסי השליטה:
הגבולות הן הביטוי החזק ביותר להסכמה , שמגדיר את המקום בו מותר לנו לפעול.
היכולת לזהות גבולות ולכבד אותך, הוא גם הביטוי לשפיות , של השולט והנשלט.

יש גם את הגבולות של החברה שבה אנחנו חיים, הם הביטוי לBDSM בטוח,
המחוייבות של השולט שלא לגרום נזק למי שהוא שולט בו היא בלתי מותנית.

הכל טוב ויפה

Dark Artist​(שולט) • 31 באוג׳ 2006

את כל הדברים הללו שכתבת,כל אחד שנמצא באתר הזה יכול לצטט בעל פה
אני חושב שמה שיותר חשוב שיהיה במערכת בדס"מית טובה ויוביל לכל מה שכתבת
זה אמון והדדיות. ברגע ששני התנאים הללו קיימים,לא צריך יותר מזה
צריך לזכור שגבולות יכולים להיפרץ,וכמובן שזה צריך להיות בהדרגה
מה שנחשב בעיני אנשים אחרים לשפוי ובטוח,יכול להיחשב ע"י אחרים לאור אדום
לא הייתי רוצה שהראייה שלנו לגבי BDSM תהיה מקובעת ע"י שורה של חוקים
אולם אני כן מסכים עם המשפט
"המחוייבות של השולט שלא לגרום נזק למי שהוא שולט בו היא בלתי מותנית"
בל נשכח שלעיתים גם יקרה מצב בו הנשלטת תביא לידי פגיעה בעצמה בגלל הרס עצמי גבוה
ולעיתים השולט צריך לשים לעצמו ולנשלטת שלו "גבולות".
ואסיים בכך שהשולט צריך להיות לצד הנשלטת שלו בכל צרה, כי אחרי כל עליו היא משליכה את יהבה

Re: הכל טוב ויפה

עינבר • 31 באוג׳ 2006

כל זה טוב ויפה, מה שאתה כותב לי, בהנחה שיש לאנשים בשלות נפשית .
שנשלט/ת מסוגלת לזהות את הגבולות שלה ולשים גבולות אדומים לשולט/ת
וששולט/ת מסוגל לזהות את הגבולות של הנשלט/ת, להקשיב להן ולכבד אותן.
רק מי שיודע לכבד גבולות, ידע מתי הזמן הנכון לפרוץ אותם, בהדרגה ובהסכמה.

Uranus • 31 באוג׳ 2006

כבר הרבה זמן בא לי לפוצץ כאן את הבועה הזו של "השילוש המקודש", ויסלח לי דאן-קאפ מראש על כך אני מקווה. או שלא...

אני לא חושב שבבדסמ צריכה להיות שאיפה שיהיה שפוי, בטוח ובהסכמה - אלא אם זה סתם איזה סטוץ ואז, מה לעשות זה רק ביזנס שיש לקבוע את החוקים עבורו.

בבדסמ, או כל דבר בחיים:
אנשים צריכים להיות שפויים,
אנשים צריכים להיות אחראים,
ואנשים צריכים להיות חזקים וברורים עם עצמם שהסיבות שהם אוהבים בדסמ ורוצים בו הן הסיבות הנכונות ושזה לא ממקום של איזה סיפור אודות עצמנו או חוסר הערכה עצמית או חסך כלשהו.

כשכל אחד בפני עצמו פועל מתוך שלושת הדברים הללו, ומבין מי הוא באמת
וכמובן, כשהצד השני בקשר מזהה ששלושת הדברים הללו מתקיימים אצל האדם שמולו הוא בקשר, אז ה"שילוש המקודש" הוא פועל יוצא וברור.

נכון שמאד קשה לשפוט ברמת הכרות לגבי שני המשפטים הראשונים,
אבל לגבי המשפט השלישי - זה משהו שעם קצת הקשבה ויכולת הבחנה מינימליות אפשר לעלות על טיבו של זה שמולכם אפילו בשיחת הכרות ראשונית והוא הבסיס לכל השאר.

דארק ארטיסט ואורנוס

ימית 2000 • 31 באוג׳ 2006

כל מלה בסלע. מחזיר אותי שוב לנושא שאליו אני מתעקשת לחזור בכל דיון - בני אדם, רגש, קשר. בבדסמ, כמו באהבה, אי אפשר להתוות מסלול ידוע מראש, אי אפשר לחוקק חוקים ואי אפשר להבטיח הצלחות. ומשום כך אין טעם להאשים, חבל לכעוס ומיותר להצטער. כמו במנגו, גם לבדסמ שפוי ובטוח צריך שניים.

mind games​(מתחלפת) • 31 באוג׳ 2006

בבדסמ, או כל דבר בחיים:
אנשים צריכים להיות שפויים,
אנשים צריכים להיות אחראים,
ואנשים צריכים להיות חזקים וברורים עם עצמם שהסיבות שהם אוהבים בדסמ ורוצים בו הן הסיבות הנכונות ושזה לא ממקום של איזה סיפור אודות עצמנו או חוסר הערכה עצמית או חסך כלשהו.

כשכל אחד בפני עצמו פועל מתוך שלושת הדברים הללו, ומבין מי הוא באמת
וכמובן, כשהצד השני בקשר מזהה ששלושת הדברים הללו מתקיימים אצל האדם שמולו הוא בקשר, אז ה"שילוש המקודש" הוא פועל יוצא וברור.

נכון שמאד קשה לשפוט ברמת הכרות לגבי שני המשפטים הראשונים,
אבל לגבי המשפט השלישי - זה משהו שעם קצת הקשבה ויכולת הבחנה מינימליות אפשר לעלות על טיבו של זה שמולכם אפילו בשיחת הכרות ראשונית והוא הבסיס לכל השאר.

אוראנוס, לגבי ה"צריך" השלישי - אני חושבת שחלק מאלה שמגיעים לבדס"מ לא תמיד מודעים על ההתחלה לכך שהמניע שלהם הוא איזהשו חסך או צורך. לפעמים קשה לראות את זה על אדם. לפעמים לוקח המון זמן עד שמבינים מה מניע אדם כלשהו לפעילות בדס"מית ונראה לי מאוד קשה לעלות על זה בהכרות שטחית.
מעבר לכך, אני מכירה כמה אנשים שהגיעו לבדס"מ מתוך חסך, מרקע של פגיעה מינית והם מוצאים בבדס"מ מרפא והפעילות הזו דווקא עושה להם טוב, כך שנראה לי שלא כדאי לקטלג ישר כל מניע של חסך וכד' כשלילי.

זאלופון​(שולט) • 31 באוג׳ 2006

בחיי שאני לא מבין למה אנשים בבדסמ "צריכים" כל כך הרבה דברים, מעבר למה שנדרש ביחסים בין בני אדם באופן כללי. בסך הכל עוד צורה של יחסים בין אנשים ו/או עוד צורה של סקס. בשבילי מספיק שיש משיכה לתחום והסכמה של הפרטנר. מעבר לכך, שכל אחד ישמור על עצמו, יבדוק עם עצמו מה עושה לו טוב ומה עושה לו רע ויבחר פרטנרים בתבונה. לא מאד שונה מהעולם הונילי, למעשה.
דום לא "צריך" להיות כלום וגם סאבית לא "צריכה". מה שהם בוחרים לקחת על עצמם, זה מה שהם אחראים לו. אם דום מנכס לעצמו תפקיד של מורה רוחני עבור הסאבית, הוא לוקח אחריות לרגשותיה, בעיותיה, הובלתה וכו'. אם כל מה שמעניין אותו זה לסשן, הוא לא צריך לקבל על עצמו שום אחריות מעבר להנאה הדדית של שניהם בזמן הסשן. כל זוג בוחר לו מה כל אחד מהצדדים המעורבים בו "צריך" במסגרת הקשר ביניהם. יכול להיות שבגלל שלא בחרו לקחת על עצמם דבר מה, דומים מסוימים יישפטו כדומים לא טובים בעיני אנשים מסוימים. עדיין, למעט הסכמה הדדית, שהיא תנאי בל יעבור, ובטיחות סבירה בגבולות שנקבעו, אני לא חושב שיש משהו כל כך מיוחד בבדסמ שמצריך המצאת חוקים ו"צריכים" שאינם קיימים ביחסים וניליים.

ימית 2000 • 31 באוג׳ 2006

אבל זאלופון, אם זה יהיה כך, אנשים פשוט יעברו מקשר אחד לאחר, ולא יוכלו לשפוך הררי מלים בכלוב. לא יהיה את מי להאשים, לא יהיה את מי לרדוף, ובאופן כללי לא יהיה לאן לברוח. איך החלל הזה יתמלא?

huan • 31 באוג׳ 2006

הסכמה הדדית? איך סאב או סאבית עם ראש מלא בפנטזיות ואשליות יכול לתת הסכמה הדדית למשהו שאינו יודע מה הוא ביכלל ושאינו יודע דבר עליו?
בטיחות סבירה?..איך בדיוק שולט שרק אתמול נרשם לכלוב או שולט שנמצא כבר בכלוב הרבה זמן אך מרוכז מעל הראש בלרדוף אחרי סאביות כך שלא נשאר לו זמן ללמוד דבר יכול לספק בטיחות סבירה בפעילות כלשהי שיעשה?
גבולות שנקבעו? יש עדיין יותר מיד אנשים החושבים שגבולות אמורים להיפרץ ואותה פריצה לא חייבת להיות בהסכמה,מעבר לזה איך נשלט שאינו יודע כמעט דבר למעט הפנטזיות שלו והחושב לפעמים שמילת ביטחון זה אות לסיום הקשר יכול להתגונן מפני ניסיון פריצה כזה?

בכל מקרה זאלו בשביל למלא את אותם תנאים מינימלים צריך עוד כמה חוקים ותנאים שיתמכו בהם.
זה בערך כמו שתגיד "מה הבעיה בחיים צריך רק כלל אחד "על תעשה לאחרים מה שלא היית רוצה שיעשו לך" פשוט לא? אך בשביל ליצוק תוכן לתוך אותו כלל היה צריך להקים בתי סוהר,בתי משפט,קודס חוקים,מערכת חינוך ופילוסופית מוסר שלמה.

Madame T​(שולטת) • 31 באוג׳ 2006

בהמשך לדברים שנאמרו עד כה, אני מצטטת כאן פוסט, שהעליתי בבלוג שלי לפני כשבוע, שמעלה שאלות המתיחסות לנושא שמעלה כאן עינבר:
"שפוי, בטוח ובהסכמה" - אז מי קובע בעצם? מה שנחשב כ'שפוי ובטוח' בעיני אחד הוא מעבר לכך אצל האחר. האם יש פה כללים לענין ומי שופט אותם? וגם לגבי ה'הסכמה' יש לפעמים חילוקי דעות, האם באמת היתה הסכמה לאקט מסויים, או אולי הנשלט "מסכים" כי איננו רוצה לאכזב את השולטת שלו (והנ"ל אמור גם לגבי כל צמד אחר של שולט/נשלט)? כי הוא חש באיזה לחץ גלוי או סמוי מצידה? ומה זה אומר ששוברים את הגבולות ששם הנשלט? האם נכון לעשות זאת, לשאוף לכך? האם גבולות שנקבעו הם מין ציון-דרך, שבאיזה שלב "מזיזים" אותו הלאה?"