G-O-L-D(שולט)
|
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
ג'וגינג של דמעות.
יש רגעים בחיים, שאתה יודע שאתה נוגע במשהו שאתה יודע שלא היית צריך לגעת בו, ואז אתה מוצא שאותו המשהו הזה שולח אותך עשר שנים אחורה, לימים שביקשת להשאיר מאחור...
אני לא יודע למה, אבל משהו משך אותי הלילה אל עבר אותה קופסת מארז ישנה של מחשב בן 9 שנים שנשכח אי שם... לקח לי זמן לחבר אותו ולהעיר אותו לחיים, אבל כשהוא התעורר, הבנתי שפתחתי משהו שאני כבר שנים מבקש לשמור חתום ונעול. העבר נפרש לי מול העיניים. כל שהייתי, כל ששאפתי להיות. תמימות מתערבבת בנחישות. ימים שבהם שאפתי להשיג משהו חדש... ולא ימים בהם אני מנסה להשיב משהו שאבד... מתוך השוטטות הזו על פני קבצי העבר, הגעתי אל תקייה מאוד מסויימת. ידעתי מהי. למעשה ניסיתי להימנע מלהגיע אליה. היה כתוב עליה: -don't browse before the year 2020- ואני ידעתי שכתבתי את זה מתוך סיבה טובה מאוד אבל כשם שאני זה אני, אני גם מכיר את עצמי ולכן פתחתי. זה שלח אותי שש שנים אחורה, לימים בהם היתה אותה האחת, עם אותו הצחוק ואותו חיוך, עם אותם המשפטים ואותם הדעות, אל אותם רגעים, תמונות, מכתבים, קטעי זיונים מצולמים, קטעי קול מוקלטים, שיחות, משפטים, רגעים על רגעים על רגעים על רגעים. אני נשבע, באיזשהו שלב, מצאתי את עצמי שם את היד על החזה ואומר: "יא..." כל כך הרבה זמן עבר. כמה טוב היינו נראים. כמה חופש. זה העלה בי דמעות. כמו צביטה כל כך עמוקה פנימה שכל שנותר לי היה לקום, לנעול את נעלי הריצה ולצאת בשש וחצי לסיבוב שרק בעזרתו, הצלחתי להרגיע את הבערה שעלתה לי בדם. האייפוד שלי ניגן לי היפנוזה צלילית שהשכיחה ממני את כאבי הגוף ונתנה לנפש לצאת ולטייל קדימה ואחורה בזמן. רוח נעימה, רחובות ריקים. באייפוד עולה RUNNING ON EMPTY ואני נעצר, מרכין את ראשי, בוהה בכביש ומתחיל לבכות. הרבה זמן לא בכיתי ככה. בכיתי על הטירוף הזה שמתחבא במונח זוגיות ורגש. בכיתי על רגעים שנשכחים. על האופן בו אנחנו נבנים נפשית או נהרסים ובאיזו קלות. על תמונות רגעיות שלא שבות. על הגלגל הזה שהולך איתנו מבן זוג לבן זוג, אותם הפצעים, אותם הפחדים, אותן הצלקות שמובילות לאותן הטעויות... על הגעגועים שלא באמת נעלמים אלא נשמרים באיזה חדרון צדדי שבלב ומחכים לרגע הנכון. על הייאוש ועל החידלון. על זה שעוד שנה עברה לי. ועל זה שככל שהן עוברות, השנים, אנחנו רק הופכים רעים יותר, קשים יותר, טיפשים יותר וחסרי רגישות. בכיתי. מה אני יכול לעשות, בכיתי. בכיתי גם על זה שאני עומד באמצע הכביש, אייפוד באוזניים, נעלי ריצה ובגדי ריצה, בוכה ללא סיבה נראית לעין. בכיתי. ראבק, בכיתי אותה יפה.בכיתי עד שכבר שמתי לב שאני לא באמת בוכה אלא גורר אותו, את הבכי. כמו שהיינו ילדים... משכתי באף, ירקתי הצידה, גירבצתי, מחיתי את הדמעות, סגרתי נחיר אחד והוצאתי את הנזלת כמו זקנים על הריצפה, סגרתי נחיר שני ושוב, זקן... גיחכתי, חזרתי לרוץ. שם, בין הנשימות והדופק, נזכרתי בחבר שלי, שאמר לי פעם: "ככה זה, אהבות אמת לא מתות. איפשהו בלילה, כשאתה הכי לא מוכן, הן באות להזכיר לך, שאם הן באות להזכיר לך, סימן שאתה לא מאוהב". |
|
|
עוגיעוגי(לא בעסק)
|
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
הייתי צריכה את זה,
תודה. |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
עוגיעוגי כתב/ה: הייתי צריכה את זה,
תודה. כולנו, כך או אחרת... תודה, גולד. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
Re: ג'וגינג של דמעות. G-O-L-D כתב/ה: בכיתי על הטירוף הזה שמתחבא במונח זוגיות ורגש.
בכיתי על רגעים שנשכחים. על האופן בו אנחנו נבנים נפשית או נהרסים ובאיזו קלות. על תמונות רגעיות שלא שבות. על הגלגל הזה שהולך איתנו מבן זוג לבן זוג, אותם הפצעים, אותם הפחדים, אותן הצלקות שמובילות לאותן הטעויות... על הגעגועים שלא באמת נעלמים אלא נשמרים באיזה חדרון צדדי שבלב ומחכים לרגע הנכון. * שם, בין הנשימות והדופק, נזכרתי בחבר שלי, שאמר לי פעם: "ככה זה, אהבות אמת לא מתות. איפשהו בלילה, כשאתה הכי לא מוכן, הן באות להזכיר לך, שאם הן באות להזכיר לך, סימן שאתה לא מאוהב". אין אחד מאיתנו שלא זיהה את עצמו במילותיך, בכמה משפטים קצרים אמרת בעצם הכל. על כביש שחור כתבת את עצמך בלבן, ולעיתים ,הדימעה זוהרת יותר מכל אור יקרות אחר והנכתב מנישמתך כתוב באותיות קידוש לבנה. תודה. |
|
|
מישלי
|
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
תודה...
אני מזדהה !
|
|
|
| טינק |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
איזה תזמון בחיי
בלי ג'וגינג, אבל לגמרי מה שעבר עליי בימים האחרונים.
והמשפט הזה של החבר שלך, אוף כמה שהוא נכון. |
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
Re: איזה תזמון בחיי טינק כתב/ה: בלי ג'וגינג, אבל לגמרי מה שעבר עליי בימים האחרונים.
והמשפט הזה של החבר שלך, אוף כמה שהוא נכון. בהחלט. תודה גולדי. |
|
|
| טינק |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
Re: איזה תזמון בחיי זרה מוכרת כתב/ה: טינק כתב/ה: בלי ג'וגינג, אבל לגמרי מה שעבר עליי בימים האחרונים.
והמשפט הזה של החבר שלך, אוף כמה שהוא נכון. בהחלט. תודה גולדי. מה? כולם עכשיו ככה? זה בגלל החגים או משהו? 
|
|
|