היא היתה ילדה דוחה, לפחות כך לפי לדעתה. היא היתה לבדה במחשבותיה, לבדה אף בדעתה העצמית, כלפיה. כן, כולם ראו בה את אותו ברווזון מכוער, רק שאף אחד לא חשב אף לא גם לרגע שתהפוך היא לאותו הברבור באגם. גם לא היא, עצמה. אך היא, שרדה, נעמדה מול כל אותן הדעות, איתנה לתפיסה.
