סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גן שעשועים

ענתית
לפני 18 שנים • 9 בספט׳ 2006

גן שעשועים

ענתית • 9 בספט׳ 2006
בוקר.
פניה לדרך עפר,
נסיעה קצרה ביער,
מוכר ולא מוכר.
חניה בגן שעשועים,
שולחנות פיקניק ספורים.
יוצאים.
תתפשטי.
נבוכה,
מפוחדת קמעה,
מסביב דממה
של יער ישראלי
(זאת אומרת חורשה).
מסתכלת מסביב,
שקט.
מתפשטת.
הוא צועד לכיוון
שולחן,
רצה אליו.
נצמדת
לגוו הגבוה,
מסתירה עירום,
לבן,
פגיע,
באמצע לא נודע,
חשופה לו.
מחבק.
מנשק.
כורעת לפניו
מוצצת בתשוקה
זקפת בוקר
אדירה.
לא חושבת.
קרנים של שמש
מחממות
גוף לבן.
מרים אותי
משעין על שולחן
עץ גס.
מצליף בי
ביד איתנה.
חזק.
לא מתפשר.
מעניש.
וחודר לרטיבות,
שמחכה לו.
דוהר עלי.
גונחת בשקט.
תצעקי,
מותר...
צועקת,
גונחת ברעש,
לא מוכר.
מפסיק.
מסתובב אל השולחן,
מתיישב.
שבי מולי.
ארוחת בוקר.
מוצצת בתנוחה
משעשעת,
צוחקת בפה
מלא
תאווה.
מפסיק אותי.
מסובב
פנים וגוף
על השולחן
בועל אותי בכוח.
מפסיק.
מסובב פנים אליו
מחייך מנשק.
בואי, יום עבודה מחכה.
עייני פעורות...
לא, עוד לא
כן, מספיק!


ערב.
אוסף אותי אליו.
מחבק
מנשק
מדברים ונוסעים,
אליו
לגן שלנו.
רוח קלילה
ומתחיל להחשיך
הרכב עוצר
באותה נקודה.
יוצאים.
תתפשטי.
פחות נבוכה
מתפשטת
עירום בין ערביים
יושבים על הנדנדות
מגלף קיין מענף עץ חרוב
מדבר איתי
אני איתו
מדברים
צוחקים
משתעשעים.
קם
נעמד מולי
הידיים שלי מתוחות
מחזיקות גבוה בשרשרת
החזה מורם
הקיין המאולתר
מלטף
חודר
חוקר.
שכבי על הנדנדה.
מתהפכת
מנסה לשמור על יציבות
מקיף אותי
נעמד מול פני
חושף את זקפתו
מפוארת כמו בבוקר
מנסה למצוץ לו
לא ממש מצליחה
התנוחה בלתי אפשרית
צוחקת.
שבי על הנדנדה.
יושבת
עכשיו יותר טוב
מוצצת עד שמפסיק
מרים אותי
משעין אל גזע
מסמן תנועה.
מפסקת.
חודר בכוח
בהפתעה
גניחה משוחררת
משתחררת
מזיין
חזק
בכוח
חודר אלי
ואני גומרת וגומרת
מצליף בי קצת עם הקיין
מפסק עוד קצת
ומחדיר אותו
לתחת
חזק
בלי פשרות
או הנחות
אנקות
צעקות
גניחות
הציפורים שותקות
כואב לי
ואני כואבת בשבילו
להנאתו
יודעת
שטוב לי
גם בהנאה שלו
דוהר לי בתחת
חזק
מדהים
מגרה
כבר לא כל כך כואב
גומרת
גומר
חושך כבר
משאירים את
הקיין
לדורות הבאים
בחיוך
חבוקים
צוחקים
מתנגבים
מחייך אלי
זיון שמתחיל בבוקר חייב להגמר בערב.
אוהבת אותך
גן שעשועים