Lolita(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2003
אין תוכו כברו
אחד הדברים הנפלאים ביותר שנפל בחלקי לקרוא ,
מין הסתם יהיה זה חטא להשאירו אצלי. הם כבר מתכתבים באינטרנט במשך שלושה חודשים. הכל החל באיזה בוקר אחד, בו הוא נכנס לגמרי במקרה לאתר של סאדו- מאזו, וראה את הכינוי שלה מתנוסס לו שם בצ'אט. מאז ומתמיד הוא נמשך לעולם הזה - פינטז על היותו נשלט על ידי אישה מלכותית, נשגבת; כזו הרוצה להשתמש בו לצרכיה ללא כל היסוס או התחשבות. הוא היה יושב לו בחדרו, עוצם עיניים, ומדמיין בעיני רוחו איך היא מכריחה אותו ללחך את עפר רגליה, משתמשת בו ככלי לרצונותיה ולסיפוק מאווייה, וכיצד הוא - בשפלותו - מוותר על כבודו ונופל לרגליה ערום וחלוש. הוא פנה אליה בצ'אט באופן פומבי, באותו אופן בו היה פונה אל "בחורות שולטות" מאז ומתמיד, מצפה לאותה תגובה של ניכור שתגיע, יודע שככל הנראה, שוב לא ימצא ריגוש מיוחד הערב. הוא הופתע. במקום התשובה הבנאלית לה ציפה, הוא גילה כי מהעבר השני שוכנת לה דמות שנונה, חדה וערנית, אשר באמת ובתמים עניינה אותו. הם התכתבו במשך שעות, כשמצד אחד הם משתפים זה את זו וזו את זה ברחשי ליבם ומצד שני, שומרים על ריחוק מסוים, כזה אשר עלול להפוך יום אחד לאבן פינה בתהליך הפיכתו לעבד. שניהם ידעו זאת אך לא עסקו בכך באותה עת. הוא התרגש. השיחה עימה, והשיחות שהתלוו לה בימים שאחרי, ריגשו אותו. הן גרמו לו לפרפורי לב נמרצים, למחשבות בהקיץ, ולכמיהה עזה להגשים את אותו רצון עז שפיעם בו מימים ימימה - להפוך לעבד. לעבד שלה. הוא נפתח. הוא החל להיפתח אליה במובנים שטרם חווה בחייו. הוא סיפר לה על ילדותו, על הגיגיו הכמוסים ביותר; שיתף אותה בכל מאווייו, ואף אמר לה עד כמה היה הוא רוצה להשתעבד לה. היא לא הגיבה. מהרגע הראשון הייתה ידה על המצערת. היא הייתה זו ששלטה בתדירות השיחות שלהם, בתוכנן; היא בחרה מה לומר, מה לחשוף ומתי; ובאופן כה טבעי - הוא נשמע לה. ציית. יום אחד היא קראה לו "עבדי". זה היה היום המאושר בחייו. הוא זע בהסטריית חושים על כיסאו, ידיו רועדות על המקלדת בעודו קורא לה - גברתי. גברתי. הדברים השתנו עבורם מאותו יום. הוא לא ראה אותה ולא דיבר עמה מעולם. הוא לא ידע כיצד היא נראית, בת כמה היא, היכן היא מתגוררת או כל פרט אחר אודותיה. הוא לא טעם טעמה, לא הריח את ריחה המשכר ולא חזה במבטה המהפנט. אולם הוא היה שלה. עבדה. רכושה. מסור לה בכל נימי נפשו, במעין חיבור קוסמי נפלא שכזה, אשר חיבר אותו אליה בעבותות חזקות מפלדה. כך הם התכתבו במשך שלושה חודשים, כשמידי ערב, בעלותו על משכבו, הוא עצם את עיניו וראה בעיני רוחו את דמותה חסרת הצורה וסגד לה. יום אחד, כשפתח הוא את המחשב, מתרגש כתמיד לנוכח האפשרות שימצא הודעה מגברתו, מצא את המילים הבאות: "היום בערב, כיכר דיזינגוף, שעה 20:00, לבש חליפה אפורה ועמוד בקצה הצפוני, אני אבוא למולך ואחבוש כובע גדול מעוטר בפרחים". הוא קרא את ההודעה עשר פעמים רצוף כלא מאמין. הנה הולכים ומתגשמים חלומותיו. הוא הולך לחזות בזו ששלטה על עולמו בשלושת החודשים האחרונים, לפגוש את זו לה נתן את נפשו ונשמתו ללא תנאי או סייג. הוא הלך לפגוש את גברתו. בשעה 18:00 הוא כבר היה לבוש, רוטט מציפייה והתרגשות, ובה בעת חושש, חרד שמא לא ימצא הוא חן בעיניה, שמא לא תגיע היא לפגישה במועד שציינה, שמא יסתיים לו עידן החלום. בשעה 19:45 הוא כבר חיכה במקום אותו ציינה בהודעתה, ממתין בעצבנות מתוחה ובציפייה נרגשת. הדקות חלפו להן באיטיות רבה, זוחלות באופן מורט עצבים. בשעה 20:00, כשהוא לא ראה אפילו באופק שום דמות נשית עם כובע, החלה החרדה להתפשט בו. אולם דקות מספר לאחר מכן, ראה הוא לנגד עיניו דמות יפיפייה ואלוהית פוסעת בחן תוך הליכה מלכותית לעברו. הוא נדהם. יופייה של זו שהלכה לעברו היה עוצר נשימה ממש. נשימתו נעתקה בעודו מביט בה, מהופנט, חסר כל יכולת לזוז. כמה קיווה הוא שתחבוש היא לראשה את אותו הכובע.. כמה קיווה הוא שהיא, היא תהיה מלכת עולמו. אך לא. שערה הבהיר התנפנף ברוח בעודה פוסעת לה אל העבר השני של הכיכר, בעוד שכמה מטרים מאחוריה הבחין הוא פתאום בדמות שמנמנה ונמוכה שלראשה כובע פרחוני. הוא נדהם. היא הייתה שונה לחלוטין מהדמות הנשגבת אותה דמיין הוא בעיני רוחו. היא הייתה מבוגרת ממנו בערך ב-10 שנים, מעט מוזנחת, עבת בשר וחסרת אותו חן אלוהי אליו כל כך קיווה הוא. הדחף הראשוני שלו היה להמשיך וללכת קדימה, לא לפנות אליה כלל, לזנוח את כל הרעיון הזה ופשוט לחזור הביתה. לבד. אולם אז התפשטה בו אותה תחושה מוכרת של כניעה. זו היא גברתי חשב הוא בליבו. זו היא אותה אחת לה נתתי את נשמתי. זו היא הדמות שלרגליה אני מונח באושר זה שלושה חודשים. ואז, בוש ונכלם על עצם מחשבתו הראשונה, ניגש הוא אליה ובקול חלש אמר לה - "שלום לך גברתי. זה אני". היא הביטה בו מחייכת ואמרה - שמע נא בחור. איני יודעת מי אתה. כל שאני יודעת, הוא שפגשה אותי במורד הרחוב בחורה יפיפייה שחבשה את הכובע שלראשי, וביקשה ממני לקחת ממנה את אותו הכובע, לחבוש אותו וללכת אחריה במעלה הכיכר. היא ציינה שעשוי לפנות אליי גבר הלובש חליפה אפורה בקול חלוש ולקרוא לי גברתי. אם כך יהיה ציינה, ביקשה היא ממני לומר לך, שהיא מחכה לך בבית הקפה הסמוך, וכי אתה רשאי לגשת אליה. את הכובע, ביקשה היא שאזרוק.. ולך , תמיד תהייה בליבי , בהצלחה בעוד מסע , מייגע לא פחות . }{ |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2003
לוליטה , חימם לי את הלב לקרוא...
פשוט כתיבה מיוחדת כזו.. אהבתי (-: |
|
|
העבד ר(נשלט){MISTRESSS}
|
לפני 20 שנים •
14 באוק׳ 2003
פשוט, גדול.
|
|
|
| LM(נשלט) |
לפני 20 שנים •
15 באוק׳ 2003
it is too good to be true
but it is propobley true wow 
|
|
|
אליאס(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
15 באוק׳ 2003
כתוב יפהפה.
למרות שאצלי אישית סיפורי היכרות דרך הרשת כבר הגדישו את הסאה, זה יוצא דופן בפשטותו ויופיו. וגם אם אין בכך שמץ של אמת, הרי שכוחו של הכותב הוא בהחלט בכתיבתו.
|
|
|
| Faara(שולטת) |
לפני 20 שנים •
15 באוק׳ 2003
רגיש עם סוף מחוייך .
תודה |
|
|
| yosil57(נשלט) |
לפני 20 שנים •
15 באוק׳ 2003
פשוט נפלא , תודה רבה
|
|
|
|
טימי טימי(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
15 באוק׳ 2003
אהבתי מאוד
|
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
סיפור יפה
יש לו כמה גירסאות לוליטה }{ |
|
|
דוכיפת(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
המשך?יש המשך?
|
|
|