ביאליק, בעיבוד חופשי

אתה לא מבין, ראובן,

המלט • 14 בספט׳ 2006

סטודנטים למשפטים עשויים לנצל כל לקונה הכי קטנה כדי להתאמן על
ידיעותיהם שנרכשו בעמל רב זה לא מכבר; חובבים חובבניים אחרים עשויים
לנצל את ההזדמנות שנוצרה כדי להרחיב את השכלתם שלהם, ובדרך כלל,
באופן כמעט אוטומטי, הדיון שנוצר יותר מעניין אותם ממה שהניע אותו לכתחילה.
הרבה יותר מענין, גם אם אף אחד מהם לא חושב ברצינות על השלכות משפטיות מעשיות.
במיוחד נכונים הדברים בפוסט הזה, שלמרות שפעת התשבחות
הנפלאות שלא חסכת מיצירתה העמוקה של איימי, הרי עדיין איכותה, שנינותה,
ותרומתה הכוללת של היצירה החדשה ל"שיח התרבותי" שנויים במחלוקת,
אם להתבטא בעדינות. ועיניך הרואות -- בינתיים עיקר השיח התרבותי נסב סביב
השאלות המשפטיות, לא הספרותיות.

על איכות ספרותית ומשפטנות

ראובן • 14 בספט׳ 2006

המלט היקר,

תודה על תגובתך הרצינית.

מבחינת האיכות הספרותית - ובכן, אם א נ י הייתי מעבד את ביאליק לכדי פנטזיה בדס"מית, זה היה נראה אחרת, אבל זה כבר עניין של טעם. שים לב שלא ביקרתי את היצירה של איימי לטוב או לרע, רק ציינתי שניכר המאמץ שהשקיעה, ושיצירתה מתכתבת באופן הולם עם היצירה המקורית, וגם לכך יש משקל משפטי, אגב.

מבחינת הסוגיה המשפטית - בסופו של דבר, השאלה הרלוונטית אליה יתייחס השופט, או השופטת, היא כמה נזק ספרותי/ציבורי/כספי נגרם לביאליק ואפוטרופוסיו מהאקט של איימי. לאור העובדה שמדובר בקומץ אנשים, מבחינת חשיפה, סביר שהתביעה תיפסל כקנטרנית.

יתרה מזאת, אם הייתי הסניגור במשפט הזוי שכזה, הייתי מוסיף וטוען שעצם האקט של איימי גרם לכמה אנשים לשוב ולקרוא את היצירה המקורית של ביאליק, וזה בבחינת בא לקלל ונמצא מברך.

אבקש לא להטריח אותי יותר בעניין זה, המלט יקר, אלא אם כן אתה מוכן לשלם לי שכר שעה

Pretty Bitchy • 14 בספט׳ 2006

יש לי כמה תשובות לנושא אבל אין לי הרבה מה לומר על טעמו התרבותי של ראובן שרואה ביצירה הזאת תרומה משמעותית לשיח התרבותי.
זה טעמו התרבותי והשיפוט הספרותי שלו והטעם של כל אחד מעיד על כותבו ועל טעמו האמנותי.
כנראה, ראובן, שלא נקרא אותן יצירות.

האמת שקצת מייגע אותי להתחיל בהעלאה של כל הפרשנויות לזכויות המוסריות שקיימות אבל השתמשתי בביטוי "הזכות להורות" בגלל כוונה מסויימת והסברתי אותה כבר קודם.
הסברתי שהשתמשתי במונח הזה, שכלל בתוכו את כל הפרשנות של ההורות, כולל הפגיעה שחש המשורר או יורשיו כאשר פוגעים בילדו הרוחני כי רציתי להעביר נקודה מסויימת שלקוחה מהמשפט הצרפתי ושם, כאשר הצליחו לזכות במשפטים השתמשו דווקא בפרשנות הזאת ובמונח הזה.
המלט, מבחינה טכנית אם מישהו ירצה לתבוע בדין הישראלי הוא יצטרך להסתמך על פסיקתו של טירקל אבל שים לב איך הפסיקה בפס"ד קימרון מציגה את ה"יצירה" כאיסוף של פיסה אחת לשניה ואת העבודה כמו הורה שדואג ליצירה רוחנית.
הפסיקה בפס"ד קימרון אחרי כל ההסברים הטכניים נתנה לקימרון את הזכויות ל"ילדו הרוחני".
המהות של היצירה כפרי רוחו של המשורר ו"ההורות" הרוחנית קיימת גם במשפט הישראלי.

פרויקט בן יהודה לא שייך לעניין של פגיעה בכבודו וביצירתו של משורר.
בעלי זכויות היוצרים של ביאליק, אם ישנם, יכולים לחשוב שאין פגיעה בזכרו כאשר יצירותיו מועלות במסגרת העלאת יצירותיהם של גדולי הספרות היהודיים.
איפה יש פגיעה בזכות המוסרית של ביאליק בהעלאת יצירותיו בשלמותן, עם קרדיט לשמו ועם ציון שהוא בין גדולי הספרות שקמו במאה האחרונה?

הבעיה המשפטית האמיתית שדיברתי עליה היא דווקא פקיעת תקופת זכויות היוצרים וכאן יש כמה אסכולות.
אתה טוען שכל אחד יכול לקחת כל יצירה שפקעה תקופת ההגנה של זכות היוצרים שלה ולומר שהיא שלו או לסרס אותה כאוות נפשו.
בלשונך: כל אחד יכל לקחת את "קן לציפור" ולומר שהוא שלו.

שוב, בפעם השלישית בשרשור הזה אני חוזרת שהתשובה לכך אינה ברורה כפי שאתה חושב.
כבודו של עו"ד דהאן במקומו מונח אבל בועדה במשרד המשפטים שבה ביקשו גם את דעתו של הנשיא היוצא אהרון ברק דנו איך לנסח במדוייק ומה קורה לזכות המוסרית בגלל העובדה שבדין הצרפתי, שהתחיל את זכויות היוצרים, לא קיבלו את המסקנה שכעבור כמה שנים כל אחד יכול לקרוא כל יצירה של כל סופר על שמו או לעוות ולסרס אותה כרצונו.

במישור הפרקטי כבר כתבתי בפעם השלישית או הרביעית שהסיכוי שיתבעו הוא קלוש אבל יש יוצרים שיתבעו.
שים לב שבפס"ד קימרון התוצאה הסופית היא שקימרון קיבל את "ילדו הרוחני" למרות שלכאורה המגילות היו מתקופת תחילת הספירה הנוצרית, אבל הדיון בתקופת המגילות לא שייך לנושא.
כתבתי גם שקיימת הגנה ואפשר להשתמש בה וכתבתי שבארה"ב ההגנה הזאת ברוב המקרים מתקבלת ביתר קלות מאשר בישראל.

אם אשמש כרגע בהגנה מהצד השני אומר שדווקא המילים על איברי הגוף שאיימי בחרה בהם היו אולי מתקבלות בארה"ב כאמירה ששום דבר לא מקודש כי הן חלק מהשקפה מסוימת שקיימת גם פה בל יש גם השקפה מתחרה לה.
במסגרת הזאת של החשיבה בארה"ב גם השורה השניה שאיימי כתבה בבלוג שלה שבו התחילה את ההמנון במקום "כל עוד בלבב פנימה" "כל עוד במקום אחר פנימה" יכולה להתקבל כאמירה שההמנון אינו מקודש.
אני מניחה שראובן יהנה מאוד גם מהשינוי הזה ואולי יבקש מאיימי להמשיך בשינוי ההמנון.
יש כמה איברי גוף נוספים שאפשר להכניס להמנון ואולי הוא יהנה מאיזכורם.

אמרתי שיש שתי השקפות מתחרות בישראל ולא ידוע איזו תגבר.
גם מבחינת פקיעת תקופת הזכות המוסרית השאלה של מנין ישאבו את ההחלטה, אם יחשבו על היצירה כילדו הרוחני של המשורר והסופר לפי האסכולה הצרפתית או לפי האסכולה האמריקאית היתה פתוחה.
הנשיא ברק היה איש אשכולות שכאשר ביקשו ממנו חוו"ד נתן הצעות מהדין הצרפתי והגרמני והיה בקיא בו.
נראה מה יהיה בהמשך.
בינתיים אני שמחה שהיצירה החדשה הזאת קולעת בדיוק לטעמו של ראובן ואני מאחלת לכל אלה שנהנים ממנה המשך הנאה רבה.
מבחינת הדיון המשפטי נדמה לי שהוא מוצה לגמרי, לפחות מבחינתי.
אגב, המלט.
בניגוד למה שאתה חושב אני לא סטודנטית למשפטים.
יש לי כבר רשיון עו"ד.
חלק מהדיונים על החוק החדש מוכרים לי אבל נכון שכל מה שאני כותבת הוא עם הטיה מאוד ברורה לכיוון של ההשקפות הפרטיות שלי.

רשיון עריכת דין

ראובן • 14 בספט׳ 2006

PB יקרה,

כעת, לאחר שעברת לצידו השני של ה-Bar, כל שנותר לך הוא ללמוד לכתוב.
הרי לך טיפ: כתיבה היא אמנות ההחסרה - מה שאת יכולה לכתוב בשלוש מלים, אל תכתבי בארבע.

Re: על איכות ספרותית ומשפטנות

המלט • 14 בספט׳ 2006

איני מבין מדוע הינך מטריח עצמך לדיון ספקולטיבי המניח "משפט הזוי שכזה", לאחר שטרחתי
והסברתי כי מה שמענין הינו בבחינת 'תורה לשמה'. אך כיון שהטרחת עצמך, אין זה מנומס
להשאיר את טרחתך ללא מענה: ובכן, אילו היית טוען שעצם האקט של איימי גרם
לכמה אנשים לשוב ולקרוא את היצירה המקורית של ביאליק, ואילו אני התובע במשפט זה,
(דגש על 'אילו'), הייתי טוען כנגד כי מי שזקוק לקרוא את השיר הזה פעם שניה דווקא
עקב ה"שיר" של איימי הינו מיעוט זניח, ורוב בני תרבות מכירים את השיר פחות או יותר
בעל פה, ומספיקה להם קריאה אחת של ה"שיר" של איימי כדי להבין כי נתכערה דמותו
ונתעוותה צורתו של השיר האהוב, ונמצא זה בבחינת בא לקלל וקילל.

עו"ד פריטי ביצ'י

המלט • 14 בספט׳ 2006

אלף סליחות על הצגתך כ"סטודנטית", במקום עו"ד כמתחייב על פי כללי הנימוס

אני לעומתך אינני עו"ד, אלא אדם פשוט שיודע לקרוא. איני מצוי בוועדות ובהלכי רוח
משפטיים שטרם נשבו אל תוך פסקי דין והספרות. אין לי אלא מה שעיני רואות: החוק, הפסיקה,
והספרות. למרות כל טענותייך המנומקות היטב, המבטאות את העמדה כי כנראה שיש נטיה
בישראל לאמץ את הגישה הצרפתית שהיא בערך "לא יעלה על הדעת שיסרסו יצירות לאחר שפקעו
זכויות יוצרים", ולמרות, אגב, שאני מסכים בכל לבי עם הגישה הזו, עדיין לא נראה כי יש לכך הדים
לא בחוק, לא בפסיקה, ולא בספרות הישראליים. הודית בעצמך בסוף דברייך כי הדברים שלך
משקפים את נטיותייך והשקפותייך האישיות, וברור כי לא נוח ולא נעים שהשקפותייך האישיות טרם
מצאו את דרכן לשיח הספרותי המשפטי, כפי שזה בא לידי ביטוי ע"י מומחים בדיני קנין רוחני , כגון
דהאן והפרופסור. אולי יש גם דעות נגדיות, אך לעניות דעתי לא הבאת להן סימוכין מוצקים, ועם כל
הכבוד הראוי לדעות סותרות, חזקה על עו"ד שמתמחה בקנין רוחני שלא יוציא מפרי עטו שגיאה
גסה בקביעת משך חיי הזכויות המוסריות בספר העוסק בקנין רוחני. דומה כי נטל ההוכחה
מוטל על הגישה הצרפתית, וימים יגידו.

דיברת הרבה על הגנות, והזכרת פארודיה. דהאן טוען כי בתי משפט סלחניים ביותר כלפי פארודיה,
משום שהם מעמתים את חופש הביטוי אל מול הפגיעה בזכויות היוצרים במקרים כאלה, ולדבריו,
ברוב המקרים חופש הביטוי גובר. לכן, אילו אני להגנת איימי, הייתי טוען שזו פארודיה מינית,
ומקווה לטוב.

Pretty Bitchy • 14 בספט׳ 2006

הגנת הפרודיה בישראל לא חזקה כפי שעו"ד דהאן טוען.
בפס"ד קימרון יש השפעה ארופאית כאשר מתואר איך היוצר מצרף פיסה לפיסה ויוצר את יצירתו ונדחית תביעה לגעת במגילה האמורה.
הבקשה היא רק לראות את המגילה וגם היא נדחית מפני פרי רוחו של המחבר.

בפס"ד גבע ופס"ד ריי אינווסטמנט רואים שהגנת הפרודיה לא חזקה כפי שעו"ד דהאן כותב.
מי כותב משאלת לב, עו"ד דהאן, כאשר הוא כותב שכל פרודיה תזכה להגנה, או פס"ד הקיימים של בית המשפט העליון פס"ד גבע ופס"ד ריי אינווסטמנט, שבהם הנתבעים הפסידו ונפסק שזו לא פרודיה, היא שאלה לבדיקה.

כתבתי כבר שאם מפסידים משלמים הרבה מאוד כסף ואם מקבלים את ההגנה צריך רק לשלם כמה שנים שכר טרחת עו"ד שמגן על הנתבעים.
עוברים את ההליכים כמה שנים, קודם בבית המשפט המחוזי ולפעמים בבית המשפט העליון.
בפס"ד גבע ובפס"ד ריי אינווסטמנט הם הפסידו והגנת הפרודיה לא הוכרה.
הם שילמו הרבה מאוד כסף.

עם פרישתם של כמה משופטי בית המשפט העליון לא כתבתי שברור שהאסכולה הצרפתית תתקבל.
כתבתי שמה שאני כותבת מושפע מהשקפותי.

כתבתי גם שהדיון המשפטי מבחינתי מוצה.
מי שקורא וחושב שזאת פארודיה מהנה יכול להמשיך ולהנות.
המלט, כפי שאמרתי כל אחד וטעמו הסיפרותי והאמנותי.
אני מבחינתי מיציתי.

איפה קיחוט כשצריך אותו?

מקופלת​(נשלטת){Blue eyed } • 14 בספט׳ 2006

יש תקציר?

אני חושבת שהתקציר מבחינתי הוא הצעה של ידידה טובה שלי

Pretty Bitchy • 14 בספט׳ 2006

התקציר מבחינתי הוא הצעה טובה של ידידה שלי.
אם אני לא רוצה להמשיך בעבודה כשאני גולשת להנאתי בכלוב יש כמה דברים שעדיף לי להתעלם מהם.

למי שגולש בכלוב יש שני תקצירים:
1. מי שלא חושב לערוך שינויים אמנותיים ביצירות של אחרים יכול להנות מיצירתה המומנטלית של איימי.
אני חושבת שקריאה בעמוד הראשון תספיק.
2. מי שחושב לערוך שינויים ביצירות של אחרים כדאי שיכין סכום כסף בצד להימור.
יש שלוש אפשרויות להימור.
1. לא יתבעו את מי שמפר זכויות יוצרים.
2. יתבעו על הפרת זכויות יוצרים בהרבה מאוד כסף.
במקרה הזה יש כמה אפשרויות:
1. כמה שנים בבתי המשפט ובסוף גם הפסד ובמקרה הזה צריך להתחיל לחשוב מי החברים הטובים כדי לגייס הרבה מאוד כסף כדי לשלם גם לעורכי הדין וגם לתובעים.
2. כמה שנים בבתי המשפט ובסוף התביעה נדחית.
במקרה הזה צריך רק לשלם כמה שנים לעורכי הדין וצריך להתחיל לחשוב מי החברים הטובים כדי לגייס כסף לתשלום לעורכי הדין.

נראה לי תקציר פשוט.

sssssss • 14 בספט׳ 2006

התקציר של נענש:
איימי החביבה לקחה שיר ישן נושן של ביאליק ועטפה אותו בתוכן זימתי במיוחד...
מכאן היו שחייכו למראה היצירה המרועננת (כמוני למשל), והיו שזעמו על החרבת היצירה המקורית, והיו שנכנסו לפלפול מתיש בעניין זכויות היוצרים.

מה אני אגיד לך כבדיםםםםםםםםםםם!!!!