GOLD
|
לפני 20 שנים •
12 באוק׳ 2003
הבחירות שמהן מתקיים מעגל הכאב.היא היתה ילדה דוחה, לפחות כך לפי לדעתה. היא היתה לבדה במחשבותיה, לבדה אף בדעתה העצמית, כלפיה. כן, כולם ראו בה את אותו ברווזון מכוער, רק שאף אחד לא חשב אף לא גם לרגע שתהפוך היא לאותו הברבור באגם. גם לא היא, עצמה. אך היא, שרדה, נעמדה מול כל אותן הדעות, איתנה לתפיסה. עם השנים היא גדלה, ואט אט גם עלתה והשתרשה בה אותה מחשבה, גועה וחולשת על זו דעתה. כן, היא עצמה החלה בוגדת במי שהיתה. היא עצמה קיבלה את מר גורלה. היא עצמה סובבה את גבה לאותה השתקפות במראה. היא איבדה את עצמה. היא נטשה את לבה. ובשעת ליל בלעה את כל שבא לידה. לבסוף ניעורה בחלוק לבנבן, לגלות, להבין, כי אותו הכאב עוד חי ונושם לו אי שם... צעד צעד עשתה. צעד צעד נלחמה בנפשה, עד ששוב נעמדה ומתחה צווארה. כן, הברבור התגלה... ואולם התגלה אך מאידך, מעולם לא התירה את פצעי נשמתה. מעולם לא ליטפה כאבה. וככה היא באה, אז, כשאלי נגלתה, באה זוחלת, מבקשת אותי כאדון היותה, ומכאב השחרור, העלה הוא גופה, דמעות חרש חרש מאותו לב ליבה. לא יכלה, טענה, לתעל את הרגש שצף ועלה בתוכה. דמעות חרש חרש בקעו חריצי כאבה. לא ידעה, או הבינה, אולי אף לא הסכימה לגלות את שזע בלבה, וכשם שהופיעה, כך לפתע אבדה. היום היא מכה כאביה שלא תחוש בעצמה. כמה חבל, כן, כמה חבל, הרי אהבתי אותה. * אני יושב כאן בניו-יורק עכשיו, וקר... עלית לי בראש ברגע של צפיפות מחשבות, נזכרתי שפעם רגע לפני שיצאת את הרכב, נשקת לעורפי והודית על רגעי האמת. את יודעת מי אני. אני יודע אותך. זכרי ודעי כי מעולם לא ננטשת ממחשבותיי. זה כבר כמה זמן שרוצה אני להבהיר בפנייך שיודע אני על קיומך, כמה חבל שבחרת להעלם. כמה חבל. * "יש מקומות לה לברייה, שכשטוב לה, היא מסובבת גבה ובוחרת בכאב. זה מעין ליטוף הטומן בחובו דגדוג מעיק לעור שיבש והורגל לסטירה." * בכבוד רב, GOLD. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
12 באוק׳ 2003
עצוב...................
אהבתי את הדקויות, את השזירה. רחפנית. |
|
|
olaa
|
לפני 20 שנים •
13 באוק׳ 2003
גולדי שלי
אני כבר חסרת מילים כי אין לי יותר מה לומר. אין לי שום דבר לחדש לך. אתה מדהים ובכל מילה שלך אתה מצליח לחדור יותר ויותר עמוק לליבי. תמיד קולע לנקודות הרגישות.... |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
15 באוק׳ 2003
גולד יקר
לעיתים
אין מילים קראתי והרגשתי כמו חלום , מהחלומות העדינים הנוטים להישכח אך לא , מאלה שצריך להתעורר באמצע הלילה ולרשום המחברת שורות שורות כדי לא לשכוח אך אם שוכחים את מראות החלום, זוכרים כל היום את התחושות שהם גרמו וזה יותר מענה לא יודעת אם רוצה לאחל לך שתזכור ותנצור את מה שבחרת לזכור כה יפה או לאחל לך לשכוח אך בכל אופן, נגעת בי בכתיבתך המופלאה והרגישה עצוב ויפיפה...וחבל שכך בחרה ... |
|
|