פרוייקט החונקוּת

venus in our blood​(שולטת) • 18 בספט׳ 2006

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=13056&postdays=0&postorder=asc&start=10

את הקישור הזה אני שמתי. נכון.

לי, באופן אישי, מעולם לא יצא לפגוש או להכיר את RIS במציאות .
גם לא את newoldone

אור,
לך, כמדומני, יש את מס' הטלפון שלי בבית. ביקשת אותו מזמן.
את יותר ממוזמנת להשתמש בו, כעת
או בכל זמן שתבחרי.

לא ריס
לא אני
ולא אחרים ( אשר מן הסתם ימלאו את פיהם מים כעת, ולא בכדי . )

אנו לא מבססים את דברינו על חצאי אמיתות. (תתפלאי, למרות היותי מקורבת אל דיר-פרודנס, יש לי חיים משלי. )

הדברים שנכתבו, אז כמו היום, נאמרו.
הן מפיך,
והן מפי בליסאנה.

אף אחד לא סומך דבריו על עדות אחת. או על נקיטת צד כלשהוא.

תתפלאי, ( או שלא ), גם אני לא.

הדברים נקראים כהווייתם.

בקישור מתוארים דברים שאתן אמרתן.

מעבר לכך,

לו היה בי שמץ של הערכה או ניסיון להבין , או ספק קל שבאמת מושטת כאן יד לעזרה אמיתית,
הרי שאותו טון תוקפני, מתלהם בו מציגות את ובליסאנה את דעתכן,
הוא אחת הסיבות העיקריות מדוע אני ושכמותי מסתייגים משיטתכן.

RIS • 18 בספט׳ 2006

ניחא.

ובינתיים, כאמור, ישפוט כל מי שחפץ להיכנס לכאן ולקרוא ולהבין מי נגד מי ומה טיבן של הנפשות הפועלות.

נוגה

השולט אור​(שולט) • 18 בספט׳ 2006

ניהלנו לא מעט שיחות בזמנו על הנושא והצענו לך לא פעם לראות הוכחות לכל הרדיפות שסיפרנו לך עליהן. אבל את סירבת.

שמי הטוב ושמה הטוב של זוגתי לא יהיו עוד למרמס בשם מאבקה של אישה אחת שהאובססיה שלה הייתה בעבר להחזיר אליה את בליסאנה והיום פשוט לפגוע בה ובזוגיות שלנו.

אם את עומדת מאחורי הדברים שכתבת עד היום עלינו - השאירי אותם כפי שהם ונניח לבית המשפט להכריע.

אם את לא בטוחה בצדקתך - זה הזמן להתנצל על הדברים שכתבת או להיפגש איתנו בבית המשפט להניח לשופט להכריע בשאלה זו.

גם אם מדובר "רק" בקהילה שברובה היום וירטואלית לנו, שתינו מוכרות, שתינו זכינו להערכה מכל הסאבים והסאביות שהיו לנו בעבר, ולא נניח עוד שיפגעו בשמנו הטוב.

האם את מוכנה להיות כאן הטסט קייס? אם את בטוחה שאמרת אמת בכל ההשמצות שכתבת עם פרודנס אין לך מה לחשוש. נכון?

אף אחד מכם לא כתב שלעניות דעתו/ה הדברים שנכתבו הופכים אותנו לדומיות מסוכנות. פשוט הודעתם שאנחנו דומיות מסוכנות שפגעו והרסו את פרודנס. קבעתם שעברנו מולה פוסל אותנו מלעזור לאנשים אחרים בקהילה. והתעלמם לחלוטין מהרדיפות, הפגיעות שספגנו, הסחיטה שהופעלה כנגדנו ועוד. האם את עדיין טוענת את הטיעון הזה? אם כן, נניח לבית המשפט להחליט. אם לא, מגיעה לנו התנצלות על רדיפתך אותנו בתקופה האמורה.

אני מבטיחה לך שאם היית עוברת חצי מהרדיפות שרדפתן אותנו בשנתיים האחרונות היית מגיבה הרבה קודם והרבה יותר קשה. כך שלהאשים אותנו בבריונות זו התממות.

כחלק מההתנצלות אנו מצפות שתדאגו - את, ריס וחבר מרעיכם, למחיקת הפוסטים או קטעי הפוסטים ששבים ומשמיצים אותנו.

דנו מספיק בסיפור פרודנס בשנתיים האחרונות.
לא נתווכח יותר.
לא ננסה להוכיח את צדקתנו יותר.
או שתפסיקו להשמיץ אותנו ותמחקו את ההשמצות, או שבית המשפט יוכיח לכל הספקנים בקהילה מי מאיתנו דובר אמת.

קייסי • 18 בספט׳ 2006

הגיע הזמן, בנות.

נשבר לקרוא את ערימת האשפה שמוטחת בכן בלי שום פרופורציה. מפגן מדהים של צדקנות מוטה. הייתי רוצה לראות את כל זה מתברר בבית משפט. הגיע הזמן להעמיד למבחן את כיסו ואת פיו המשולח של כל מי שחושב שאתן מחצלת הפרעושים שעל מפתן דלתו.

למי שעברו את הויה דולורוזה שהאקסית מהגהינום העבירה אתכן, אותה נשמה טובה שגלן קלוז היא מאמא תרזה לידה, ומצליחות עדיין לשמר סוג של נימוס בעשרות השרשורים, התגובות והנאצות החד צדדיות כלפיכן, יש לי להציע רק מחמאות.

מאסטר יקיר​(שולט) • 18 בספט׳ 2006

חברות שלי, אהובות שלי,

פשוט, לכו על זה!

הצדקנות המתחסדת של האנשים כאן,
מחליאה ומזוויעה, עד כדי ריח של צחנה!

אוהב אתכן!

huan • 18 בספט׳ 2006

משעמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

ריס תוקף את דן,קליבר תוקף את דן,נוגה תוקפת את השליטה,רחפנית תוקפת את השליטה וכולם רבים עם כולם.
כמו בסרטים הוליוודים,השחקנים מתחלפים אבל העלילה נשארת אחרי כמה זמן זה ממצע את עצמו.

תגובה

נשמה אבודה • 18 בספט׳ 2006

לא יודעת מאיפה להתחיל...וזו הסיבה העיקרית שבזמנו, כשהיה השירשור המדובר מיעטתי להתייחס לשלל הטענות. פשוט לא היו לי אנרגיות ואז, כנראה כמו גם היום, לא הייתה לי לגיטימציה להגיב. כאמור חשבוני נחסם. אולי עוד ייחסם שוב.

ונכון, כדברי בליסאנה אני היא דיר פרודנס. לא עשיתי מאמץ מיוחד להסתיר זאת, לא בימים האחרונים כשראיתי איך מתגבש לו אותו מיזם שלהן שנועז לעזור, בייחוד לנשים במצוקה. כן, זה צרם לי ששתי בחורות, שעשו הכל שאסולק מפה, מתהדרות בנוצותיהן בגאווה מוזרה. ואילו אני מתחבאת, כותבת במקום בו התחלתי לראשונה לכתוב בלוג, במקום בו הייתי רגילה לכתוב.

לא אתמם ואומר שאת דבריי אני כותבת כדי להציל אנשים אחרים בקהילה. אני לא אישה רבת פעלים ואני לא יוזמת קורסים ומיני מיזמים.
כן הייתי שמחה לעזור ולהקשיב למי שאי פעם ייפגע וייגע בליבי. כשזה יקרה לא אפרסם זאת ברבים.

אתייחס לדברי בליסאנה, שאז, כשאני עוד מושפעת מיחסי שיפחה-גבירה (לוקח זמן להשתחרר ולהיות מסוגל להרים את הראש אל מול זה שקרא לך שיפחה וחשבת שהוא רוצה בטובתך יותר מכולם), לא היה לי עדיין האומץ להגיב.

הניק שלבקת חוגרת הומצא כשנמחק חשבוני. חשבוני נמחק עקב פנייה של בליסאנה ואור למנהל האתר מכיוון שפחדו שאחשוף את הפיצול אישיות של אור. חששן נבע משום שגיליתי סימני מצוקה בבלוג. הכאב שלי היווה איום על שתיהן.

הכאב שלי נבע מאהבתי לבליסנה. אהבה שנגמרה כמובן.

מעולם, בשום צורה ובשום אופן לא איימתי להזיק. לא בצורה פיזית ולא בצורה רוחנית. בטח שלא איימתי.

תחת הניק שלבקת חוגרת כתבתי הודעה אחת. ההודעה נכתבה לא משום שבליסאנה התעלמה מהודעת אס אמ אס (קשה להתייחס לכל פיפס והשתלשלות של עניין ולהוכיח שבעצם גם היא שידרה הרבה סימנים של קירבה, כמו גם התרחקות. ושוב קירבה. כך בעצם היה הקשר שלנו)
לאחר שחשבוני נמחק הרגשתי שנעשה לי עוול, שדווקא שתי הבחורות הללו, שעשו מהאהבה שלי בדיחה, שצחקו על חשבוני, שגרמו לי לרסם מכתב התנצלות ברבים בו אני מודה שאני מטרידה (והכל תחת ניקים בדויים), שדווקא הן ממשיכות להיות פעילות באתר ואילו אני מנודה.

פירסמתי את דבר התחזותן ברבים. לא סיפרתי על פיצול האישיות. לא סיפרתי מהסיבה הפשוטה: איני חושבת שיש לאור פיצול אישיות אלא דימיון מפותח. כל כך מפותח שאפשר לקרוא בבלוגה, בו היא מתארת כיצד נהגה להמציא דמויות עוד בשנים עברו, כשכתבה במדור פלילי. יש שם תיאור מדוייק איך היא "נכנסה לדמות". אבל זה גם מה שנקרא שרלטנות. אולי גם חוצפה. אבל מי שם לב.

אפשר לאמר שאני אובססיבית אם נהגתי לקרוא תדיר את בלוגן. אפשר גם לאמר שאני "אורבת" אם חיכיתי פעם אחת על ספסל ליד ביתה של אור. חיכיתי, כשרק כמה ימים לפני קיבלתי מבליסאנה חיבוק, בו היא אכן מסיימת את הקשר כמו הרבה פעמים אחרות שסיימה את הקשר וחזרה שוב, כשאמרה שהיא עדיין אוהבת ושניפגש אם וכאשר ויתר הדברים שהיא בכשרון רב נוהגת.

ואגב, את הקשר האחרון בינינו היא יצרה, כשהתקשרה אלי.
היא תאמר שזה היה מתוך רחמים. ואני אומר, ייתכן מאד.
מה אני מנסה להגיד? שלאמר שהיא הייתה נרדפת כל אותה תקופה זה לחטוא לאמת.

הכל מורכב, רצוף ארועים.

לאימיילים הרבים שכתבתי - ביקשתי לכתוב אותם וקיבלתי אישור ממנה - היא הגיבה לי בסימנים.
ביקשתי שתגיב לי נאמר ב"+" אם היא חיבבה את המכתב. ב"-" אם לאו. שתגיב לי ב"@" למכתב ממש מיוחד.

היא תאמר שהתייעצה עם שני פסיכולוגים. מה זה קשור לעניין? האם ידעתי על כך? מבחינתי כמו פעמים אחרות, זו הייתה הזדמנות עבורי לעורר את אהבה ולהראות שאני עדיין אוהבת. ועובדה, שבפעם אחרת היא הציעה לחדש את הקשר כי "אני ממש סופרת", "המכתב הכי יפה שהיא קראה אי פעם".

אני לא מתגאה באותה פאטיות נכון לאותה תקופה אבל אני נאלצת להיחשף ולהסביר כדי להתגונן בפני סילופים (שקרים ובלה ובלה בלה)

אחת לכמה ימים שלחתי מכתב. סיפרתי לה על פני שניים-שלושה עמודים (ממוצע של מכתב) על החיים שלי, על מה שאהבתי בה, על זכרונות, על געגועים. לפעמים כתבתי דברים לא נעימים, כגון על אכזבתי מכך שרצתה גם עוד אהבות במקביל לקשר אלי. דברים מהסוג הזה (רק כדי להבהיר שלא מדובר היה באיומים. המילה הזו שכבר איבדה ממשמעותה בפי שתי אלו).


בליסאנה ואור נוהגות לספר שאיימתי בהתאבדות חדשות לבקרים.

אני נזכרת במכתב אחד שכתבתי אליה (אולי שניים - ואני לא בטוחה שהיו אפילו שניים) שסיפרתי על תחושות אובדניות ושאני זקוקה לעזרה. (עזרה שבסופו של דבר הענקתי לעצמי ובכוחי שלי)


מעולם - ואני מדגישה שמעולם - במהלך הקשר שלי עם בליסאנה לא איימתי להתאבד או אמרתי שאתאבד אם כך אם אם אחרת.

אתנחתא.

אני מודה. אני מתביישת להיחשף בצורה כזו, מול הרבה אנשים שלעגו לי ועלולים לעשות זאת שוב.

האם הייתי אובססיבית? לא יודעת אם אני עונה על ההגדרה של ההפרעה כפי שמופיעה בספרי הפסיכאטריה אך בהחלט חשבתי המון על אור ובליסאנה.

האם אי פעם ניסיתי להתאבד?

התשובה היא כן. רק פעם אחת. כשהכל פשוט היה מעמיס מידי, כשאל רגשות האהבה שהיו לי אל בליסאנה התווספה תחושת הרמייה, שאישה שאהבתי הייתה מסוגלת לשטות בי כך.

לא יודעת אם למישהו יצא לראות אישה אחת מגלמת חמישה אנשים כשבו באותו הזמן בן אדם אחר - אדם שאהבת, שהערכת, שבטחת בו -מפעיל אותן להנאתו. כך, בפרקי של דקות ספורות, מתחלפת לה דמות. פעם אחת היא כועסת עלייך - כשהיא אור - ופעם אחת היא מבקשת חיבוק - כשהיא קלייר. ובהצגה שולטת לה ומושכת בחוטים מי אם לא בליסאינה (אניגמטית, נשמה וכפרה) - אותה אישה שסמכתי עליה כל כך.

התחושה היא כאילו נקלעת לבדיחה האולטימטיבית של חייך.

והן תאמרנה: היא חזרה מהמפגש והייתה שמחה. היא כתבה שהיא שמחה.
הו כן, כתבתי שאני שמחה. האם ייתכן שהיו עוד ארועים? עוד כמה תרחישים? לא בהיסטוריה הסלקטיבית שלהן.

זמני פה מוקצב, יש גבול למילים.


יש פה כמה אנשים שמספרים על כמה בליסאנה ואור נשים נפלאות, עד כמה אהבתן יפה וכו וכו.

נפלאות? כן. אם הן חברות שלך אז הן נפלאות. אם הן חפצות ביקרך אז הן נפלאות. ומשום שהן נפלאות לאנשים שכלל לא הכירו אותי מותר ללעוג לי ולהפוך אותי לאיזה "נאט קייס".


קראתי כיצד משתמשים בכאב שלי, כדי להלביש עלי כותונת משוגעים

התחושה הייתה כבסרט מהסוג הרע ביותר.

בזמנו גם ממני ביקשה בליסאנה את מספר תעודת הזהות שלי כדי להגיש תלונה נגדי במשטרה.
היא גם ביקשה לדעת את שם משפחתי.

אני אחזור.

היא גם ביקשה לדעת את שם משפחתי.

טוב. האמת, זה מעליב כשדום לשעבר שלך, שהיה בקשר איתה כשנה לא יודע מה שם משפחתך, אבל זה לא העיקר.

כמובן שמסרתי את שם משפחתי ואף ביקשתי שיעשו כן. (לאחר איומים חוזרים, תוך הבאת ציטוטים מספרי בתי משפט)

אני לא מספרת על הדברים בצורה כרונולוגית, הם רבים מאד וכנראה שלא מעניינים. אבל אני מרגישה צורך לכתוב לאור הדברים המעוותים שנכתבו.

מעוותים. גם כן מילה שכל אחד בזמן האחרון אוהב לנכס. אבל אני יודעת את משמעותה וכשאני כותבת אותה אני שלמה.

ייתכן שגם בליסאנה ואור שלמות. שלמות כפי שהיו כשבחרו במשך כמה חודשים להתחזות מולי.

ושוב, אני אהבתי את בליסאנה.

האישה הזו לקחה אותי למסע חינוכי בו אני הייתי שפחה והיא הגברת. בו הייתי בעמדה הכי חשופה. הייתי לאישה הזו משרתת. לא כי ניקיתי לה את הבית, אבל ויתרתי על טיפת האגו האחרונה.


ובנוגע לאור - מעולם לא איימתי לחשוף את הפיצול שלה. מעולם לא סחטתי אותן. (והן יכולות לפרסם כל מה שבא להן כל עוד זו לא שורה אחת מתוך דף או זרזיף הודעה שמנותק מהקשר שלם).

באותו שירשור של אז הגיבו אנשים שכלל לא הכרתי. היו אף כאלה שמידי פעם קראתי פוסטים שלהם וציינתי לעצמי- אלו אנשים חכמים.

כותבת פה קייסי שאני אותה בחורה מחיזור גורלי. מזמן לא ראיתי אותה כותבת דברים באתר. אבל גם אז, באותו שירשור מפורסם (מפורסם בעיני. כי התחלתי לחיות אותו שוב), היא כתבה דברים דומים, גם אז היא הזכירה את אותו סרט. אישה מהגיהנום היא קוראת לי.

והאמת, לי זה עצוב. את אותה קייסי אני כלל לא מכירה. מהמעט שקראתי אותה היא הצטיירה כאישה נחמדה, גם חכמה. אבל אותה קייסי בחרה לתעב אותי. למה? כי אני לא חברה שלה.
כי קייסי החליטה שאני אישה מהגיהנום.

מאסטר יקיר - שאוהב להתהדר כדום מוערך ומוערץ בקהילה - אותו מאסטר יקיר, ההיכרות שלי איתו מתמצאת בכך, שכל אימת שראה אותי מגיעה עם בליסאנה למועדון הריקודים, נהג לחייך ולתת לי נשיקה על הלחי. ובאותו שירשור (לא זה, הקודם) הוא כתב שעוד בימי מקסים (שם של מועדון) העליזים נהגתי להטריד את בליסאנה. עוד בימי מקסים...(אני חוזרת כי אני לא מאמינה). אולי בגלל זה הוא נתן לי נשיקה?

שקר זו תופעה מוזרה. אולי זו מחלה מדבקת. כי הנה, אז גם הצטרפה עוד בחורה שטענה שהטרדתי אותה.
אותה בחורה, שחודשים לאחר מכן הודתה שכתבה זאת כי ידעה שזה יפגע בי. (כי היא נפגעה ממני בהזדמנות אחרת כשלא ששתי לקבל עצתה ואולי...רק אולי כי היא אחת משפחותיה לשעבר של אור. וסליחה שאני עושה שימוש באותה התוודות שלך. אבל נדמה לי שמילותייך פגעו בי יותר).

ואז גם הצטרפה שפחתה של אותה בחורה (השפחה של השפחה לשעבר מה שנקרא) וטענה גם היא דברים, עד כמה שהטרדתי. כשרק יום או יומיים לפני היא הייתה "חברה" רגישה ואוהבת בצ'אט וירטואלי. (מבלי שידעתי שהיא שיפחתה...)

ממש חבר מביא חבר.

יכולתי להמשיך עוד ועוד. מין הסתם העניין אולי אבד בשורות הראשונות.

קל להכפיש אנשים אבל קשה, כל כך קשה להתנקות.

זה מטריף כשמי שפגע בך פוגע בך שוב. רומס אותך ושוב רומס ואחר כך גם לועג. מי יודע, אולי גם צוחק.

קיבלתי איומים מאור השליטה ודקות לאחר מכן חיבוקים חמימים מקלייר.

חודשים שלמים הייתי לה כחברה ואותה קלייר (שהיא גם אור ועוד הרבה דמויות) סיפרה לי בפירטי פרטים על קישרה עם בליסאנה, ביודעה שאני עדיין אוהבת אותה.
כששמעה על כאבי ועל דברים שלא זכיתי בקשר עם מי שאהבתי, היא תמיד טרחה ליידע אותי איך הם מתקיימים בקשר שלה. היא הייתה נוהגת להוכיח אותי על דברים שלא הייתי בסדר בקשר. והכל באיצטלה של חברה טובה.
חגגתי איתה ארועים משמחים שקרו בקשר שלה עם גבירתה.
הייתי חוזרת לאחר יום עבודה כדי לשמוע את מה שיש לה לספר לי.
כשחודש הקשר עם אניגמטית (ביוזמתה. בסדר, בסדר, מתוך רחמים שלה), נהגתי לספר על אותה חברה חדשה בשם קלייר. כשאניגמטית כעסה היא אמרה: אילו רק היית שיפחה כמו קלייר לא הייתי עוזבת (וכאמור, וסליחה שזה מבלבל, אניגמטית היא בליסאנה).

וכך זה נמשך חודשים. שלושה, אולי ארבעה. אני לא זוכרת במדוייק אך חודשים (אין לי תאריכים כי חשבוני הוחרם).

הכל עמוס פרטים. תקופה הזויה. הזויה יותר מכל תקופה אחרת.

וכשהבחורות הללו סיפרו לי את דבר התחזותן (הן יאמרו כי הבטחתי לא לגלות. אני מצטערת, אבל אני לא אמורה לאגור ולהתחפר בכאב של הרמיה שלכן. להתבייש במה שעשיתן. לא לדעת למי לספר. וכן לספר, כמעט רק פה, כי בחיים האמיתיים זה נתפס הזוי/מטורף/מגוחך/מבייש/פאתטי).


אני אומרת בפה מלא שאת בליסאנה (ואני כבר לא חוששת מהוד דומיותך) ואור (גם מהתלהמותך אני לא חוששת), שתיכן דומיות מסוכנות.

אתן מוזמנות לתבוע איתי היכן שתמצאו לנכון.

תעודת הזהות שלי ושמי המלא (אם בליסאנה עדיין מסוגלת לזכור) מצויות בידכן.

תבענה אותי במשטרה על כך שקראתי לכן דומיות מסוכנות.

לעגתן לי, שמתן אותי לצחוק במשחק שחשבתי שהוא רציני, בקשר שהיה עבורי אמיתי.

רציתי באמת לאבד את חיי ובפעם הראשונה עשיתי מעשה אמיתי.

כשחזרתי מבית החולים, עוד באותו הערב, פתחתן עוד דמויות היתוליות באתר.

רגישות. אמפאתיה. הא בליסאנה? הא אור?

מה תוכלנה לעשות לי שלא עשיתן כבר?

תמשכנה לקרוא לי שוב ושוב אובססיבית, או שירדתי לחייכן ממש עד עכשיו. כמה קל עבורכן לחטוא לאמת, להפריד בתיאורים, להפוך הר לעכבר. אבל היי, אני לא טובה בדימויים. מילים זה התחום שלכן.

אני לא חלשה כמו שהייתי אז. ועובדה שיכולתי לכתוב את כל זה כמו שלא העזתי אז. וזה רק קמצוץ קטן. ואודה ואתוודה שהתגובות העתידיות, דווקא מאלה שאני כלל לא מכירה, מפחידות.

ואלה שתמכו בי, אותו קומץ. אתם יודעים שמעולם לא ניסיתי לגייס אותכם, אפילו לא הודתי לכם בפרטי (וסליחה) כי לא רציתי להרגיש מגייסת. ואם כן נפלטה בהזדמנות זו או אחרת תודה, זה לא כי יזמתי קשר.

אבל כן חשוב לי לכתוב את הצד שלי, למרות שלעולם לא אהיה אפילו קרובה לתאר את כל מה שקרה.

עיזבו אותכם משטויות

DAPHNA​(נשלטת) • 18 בספט׳ 2006

עזבו אותכם מפרויקט חונכות וכאלה כאבי ראש

הרי לכווווולם וכוווווווווווולן התשובה לבעיות הקהילה והדומים המסוכנים!

הרי לכן ולכם פעולת המחאה הגדולה שנראתה מעולם בקהילת ה-BDSM הישראלית!

חיזרו אחרי!


כן כן חברים!
יחד עם הפרויקט הזה , הלוגו המדרבן והרבה כח רצון של הקהילה כולנו נוכל להתגבר על בעית הדומים המסוכנים!



וכווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווולם ביחד: (:

כלובי • 18 בספט׳ 2006

פרס נובל לשלום
מגיע לדיר פרודנס הזאת שמחרפת נפשה פעם אחר פעם נכנסת לכאן בכינויים פיקטיבים הכל בשביל חשיפת האמת והוצאת הצדק אל האור. ואיזו מטרה נעלה יותר מאשר הגנה על סאביות אחרות.

דיר פרונדנס שהורחקה מכאן לאחר שניסתה לעשות באתר הזה כבשלה, לא עמדה בסיכומים שקבעה איתי בקשר לכללי ההתנהגות כאן פעם אחר פעם, הורחקה, הוחזרה, הוזהרה, שוחחה איתי ארוכות, הורחקה, הוחזרה הוזהרה, שוחחה איתי שוב ארוכות. הוזהרה הורחקה הוחזרה הוזהרה הורחקה הוזהרה שוב ושוב ושוב, ובכל פעם קיבלה את דברי, הסכימה איתי שהם מאוזנים אך התעלמה מהם לחלוטין תוך כמה ימים שוב ושוב.

בסוף כשהורחקה זה כמובן בגלל ששוב כלובי המושחת שהפעם הוא חבר ממש טוב של בליסאנה והשליטה. מה זה טוב, עושה דברן העיוור. כן כן, שמענו. הבלוגים של כל אחת מהמשתתפות בדיון מכל הכיוונים הושהו לא פעם. גם שלך גם שלהן, אבל למה להתייחס לעובדות אם אפשר להיות תמיד הקורבן הקטן. ארץ קטנה מוקפת אויבים.

פעם אחר פעם חזרה לכאן דיר פרודנס בכינויים שונים ומשונים ובנסיבות שונות ומשונות וגם אז ובמקום לנסות להביע את עצמה בצורה סבירה התפתתה מיד להטיל רפש בי תוך פרסום הדברים השקריים.

הפעם התרוץ לשובך הוא שאת נחלצת להגנת העולם מפני הדומיות המסוכנות. פרונדס - אחרים עושים את העבודה יותר טוב ממך. אבל למה לך לפספס הזדמנות אובססיבית לחזור לכלוב שוב ולספר את סיפורך סוחט הדמעות מול כלובי הצורר.

האמת - אין לי מושג מה היה באמת בינך לבין בליסאנה והשליטה. החיים האישיים שלך מעניינים את הסבתא שלי. אני בקושי מכיר אותך או אותן ומעולם לא הייתי מקורב מידי למי מכן. זה אף פעם לא תפקידי לשפוט, לחרוץ דינים ולהאשים. אף לא הפעם, ובריב המתוקשר והאינסופי היה - כמו תמיד באתר - חופש להביע כל דעה.

לסיכום, מהשקרים שאת יורה לכל כיוון בלי למצמץ יכולות לנבוע שתי מסקנות:
או שאת לא מחוברת למציאות ורואה את הדברים בצורה מעוותת וממשיכה לשקר כך גם לעצמך ואת ממש מאמינה בדברים שאת כותבת עלי.
או שהאובססיה שלך השתלטה עליך לגמרי, ואני הפכתי להיות חלק מציר הרשע שלך. ציר רשע שנדמה שיש אליו מעט מאד תנאי קבלה.

את חושבת רק על עצמך דיר פרודנס, על הזין שלך כל העולם. בך פגעו, את הקורבן היחידי והמסכן ביותר. כל השאר - אנשים רעים שמנסים להרחיק אותך. אבל את, בשם האידאל הנשגב של הצלת סאביות חוזרת ומותר לך לעשות הכל כי את כל כך צודקת. התפיסה המעוותת שלך את המציאות מסוכנת לך ולסובבים אותך.

דוכס תל אביבי​(שולט) • 18 בספט׳ 2006

ממש מצחיקולות. כבר אמרתי פה פעם שאם לא הייתן קיימות מישהו היה חייב להמציא אתכן. אתן פצצות רייטינג. רייטינג זול ותו לא., אגב. מעין אופרת סבון שכזו. רק שהנקיון רחוק ממנה כמו שדודה שלי שגרה בסין רחוקה מסבתי שגרה במרוקו.

אגב, רציתי להעיר שסאגת האיומים האחרונים שלכן פשוט פטטית וחבל. חשבתי לצחוק בתחילה אבל לא הצלחתי. איזה באעסה! אולי כדאי שתעבדו על הליהוק שוב. משהו אבד בדרך מהדמויות שאתן כל כך נהנות להחליף. ת'אמת כבר שכחתי את כל הכינויים - יש מצב שתזכירו לי? אני מניח שכמה הצטרפו מאז הפרשה האחרונה אז יש מצב לעדכון מזורז? ושוב, בעניין האיומים בתביעה - אתן מבקשות שישלחו לכן פרטים אישיים כדי להכין תביעה? נו באמת. אפילו דודו טופז כבר יכול יותר. אולי יותר פשוט שתצאו בקריאה נרגשת לנסראללה שישלח את הכתובת של הבונקר. חלוץ מתייבש בקוקפיט.

אז אולי, בעצם, יהיה יותר פשוט, מלאכיות יקרות, לגשת לתחנת המשטרה הקרובה ולבקש מפקד בוזגלו להגיש תלונה? המשטרה מיד תשלח ניידת (או תבקש לשלוח פקס) לזה שמנהל פה את האתר ותדרוש פרטים מזהים של הניק כמו כתובת IP. בקלילות רבה משם הם יגיעו לכל משתמש שירצו. וכך גם תראו לעולם שיש לכן מילה ואתן לא סתם מאיימות. אתן האמת הצרופה. הכס הקדוש.

אז תחסכו מעמכן את ההתבזות הנוספת פה. בסיבוב הקודם כבר התגלה לעניני כל פרצופכן האמיתי. אז כבר ביקשתי מכן לעשות טובה לכ-ו-ל-ם ולהפסיק עם השטויות. לבקש סליחה ומחילה ולהתפנות בשקט. זה עזר לי? לא ממש כי המשכתן בשצף קצף להעלות פה פוסטים משמימים בשמות הכפולים. כאילו כדי להכעיס. אבל אז נזכרתי בפיצול וויתרתי. אין לי כל כך כח להתעסק על דפי האתר עם אובססיביות שכמותכן. גם לא יצא לי שום דבר מזה.

אבל הפעם עשיתן את זה שוב. במקום לענות עניינית לאיזה פוסט ארוך, מנומק ורציני בחרתן להשתלח. לתקוף. אומרים שזו ההגנה הכי טובה. מה שבטוח, גם מי שלא הכיר את הצד האמיתי שלכן עד כה, עכשיו מכיר גם מכיר.

אז אסיים הערב בפתגם ידוע: "מושחתות - נמאסתן"