גזענות בין עדתית- האם נכשלנו??

גזענות בין עדתית- האם נכשלנו??

sssssss • 22 בספט׳ 2006

הפוסט הבא אינו מתייחס לנעשה בכלוב דווקא. תופעת הגזענות אינה נחלתה של קהילה מסויימת והיא רחבה הרבה יותר. אנסה להבהיר את התופעה בשורות הבאות בקצרה עד כמה שניתן.

לפני 58 שנה נבנתה כאן מדינה שכל כולה "קיבוץ גלויות" תחת הרעיון המרכזי של "כור ההיתוך". בתיאוריה הכל היה טוב ויפה: חשבו לעצמם חכמי היהודים נקבץ את היהודים מכל קצוות העולם, כי אנחנו עם אחד ולנו שפה אחת, ורצוי שיהיה לנו גם בית לאומי אחד, משלנו ולנו. אותם חכמים גם נתנו דעתם על השוני בין הגלויות, שהוא שוני טבעי לחלוטין הנובע מכרי גידול שונים (סביבה, שפה, תרבות ומנהגים). אולם, סברו חכמינו, השוני הזה, תחת רעיון "כור ההיתוך" סופו להתבטל. במשך הזמן העדות השונות יתמזגו, תחול אסימילציה תרבותית, עד שנהפוך לעם אחד, למיקשה אחת.
בתיאוריה זה אפילו נשמע נפלא. אבל מה לעשות כשבאים להוציא רעיון כזה מהכוח אל הפועל נתקלים בבעיות. השוני הגדול בין העדות יצר ניכור והתנשאות בפעמים רבות, והדבר היה מורגש בעיקר בדורות העבר. יחד עם זאת החל גם תהליך איטי שכלל התמזגות מסויימת והיום הגזענות בהחלט קהה לעומת דורות העבר. לצערי, יש עדיין מרחק בין התיאוריה שלעיל ורעיון הדגל שלה "כור ההיתוך" לבין המציאות בשטח. המרחק בין התיאוריה למעשי נובע מכמה סיבות ואציין חלק מהם:
הורים שממשיכים להנחיל לצאצאיהם את דעותיהם הפרימטיביות ואת הדיעות הקדומות שהיו נחלתם(מחלה כללית גם אצל יוצאי אשכנז וגם אצל יוצאי המזרח); עדות מסויימות שמעדיפות להישאר מסוגרות ולא להיטמע בקרב העדות האחרות (גרוזינים ובוכרים למשל); עליות חדשות (רוסיה ואתיופיה) ששוב נראים כזרים בנופי ארצינו, בעלי שפות אחרות ומנהגים אחרים.

אפשר להרים ידיים ולהתאייש, ואפשר להסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר עם תיקווה לעבר העתיד:
תופעת "כור ההיתוך" נראית לפעמים כקונספקט שקרס וכשל לחלוטין. ועדיין כשמסתכלים בפרספקטיבה רחבה ובוחנים את המציאות במעגלים רחבים וארוכים למשכי זמן בינוני עד ארוך, מבינים שתופעות כמו "מיזוג גלויות", אלה תופעות שלא מתרחשות בן לילה. אין ולא יהיה כאן זבנג וגמרנו. אלה תהליכים היסטוריים ארוכי טווח. יפה צויין (בפוסט דומה שעוסק בגזענות לפני כמה ימים) תפקידם של בני עדות המזרח בחברה בת זמננו. די בהצצה והשוואה חטופה לעבר על מנת להבין את השינוי העמוק שהתחולל כאן.
מדינתינו הקטנטונת (שפעמים הרבה נדמה שאילולי הערבים שגורמים לסולידריות פנימית-יהודית היינו אוכלים כאן אחד את השני בעצמינו) היא מדינה צעירה. 58 שנים זה כלום במונחי זמן היסטוריים. זהו אינו זמן מספיק על מנת שתהליך מורכב כמו מיזוג גלויות, כור היתוך, הטמעה תרבותית ועדתית וכו' יבשיל כדי צורכו.
נכון שפעמים רבות השד העדתי נושא את ראשו המכוער כלפי מעלה ועדיין אני סבור שהזמן יעשה את שלו. תהליך היסטורי כמו תהליך היסטורי צריך זמן רב כדי לקרום עור וגידים. עצמות כבר יש. סבלנות יש??


נ.ב.

תודה מיוחדת לג'ולי שעוררה אותי בפוסט שלה לכתוב את הדברים הללו.

חג שמח ושנה מתוקה!!

הלוואי ונכשלנו

עינבר • 23 בספט׳ 2006

אין שום ציון במבחן הזה, שנקרא להיות בן אדם.

אין גם שום ציון במבחן הזה, שנקרא להיות חברה.

זה בעיקר אומר שכל יום יש לנו את הבחירה להיות.

לא נכשלנו

דלפי דולפת • 23 בספט׳ 2006

רק לא נותנים לנו לדור השלישי והרביעי שכבר קיים פה, מאותו כוך היתוך לעשות את אשר רצו כל חוזי מדינת היהודים.
כל עוד יהיו רבנים עדתיים ראשיים במדינה הזאת (ספרדי ואשכנזי) שהם בעצמם לא בפני עצמם, אלא מאחורי כל רב כזה יש חצר של רב קדוש אחר ששומר בקנאות על מה שהיה במאה ה-17. לא יוכל להיות פה כוך היתוך דתי.
אם נשים את אותם הרבנים בצד+הכבוד שכל צד מביא איתו (או שחייב להוריו מולידיו) אולי נוכל אנו החילוניים/שומרי מסורת להתחיל כאן משהו חדש. משהו ישראלי שמורכב מכמה סגנונות.
ולפני כמה ימים כתבתי על זה בבלוג שלי. אם אני רוסיה/פולניה מצד אחד ובעלי יווני מצד שני מה ולאן שייכים 2 ילדי? לפני כמה ימים בני בכורי התחיל ללמוד לעליה לתורה לבר מצוה. שלחתי אותו לרב ספרדי כאות כבוד למשפחת בעלי (וגם כדי למנוע מריבות עתידיות) וגם בכלל שלא איכפת לי באיזה סגנון הוא ישיר, העיקר היא העליה לתורה. אבל לא כולם רואים את זה כמוני, ולדאבוני הרב, אני חוסר הפתיחות לנושא גם מחבר'ה בני גילי.

האמת שהשרשורים מביאים לרצון לברוח מהאנשים פה ומהמקום הזה

מכושפת • 23 בספט׳ 2006

היו פה בראש השנה 3 שרשורים אם אנשים רוצים לדעת מאיזו עדה כל אחד.

האמת שהשרשורים האלה מביאים לרצון לעזוב את המקום הזה עם כל האנשים פה שבראש השנה ובחג מה שיש להם בראש על אנשים אחרים הוא אם הם חושבים מאיזו עדה הם.

האנשים שחושדים בכל אחד לא מבינים שרוב האנשים מכירים בן אדם.

אם הם אוהבים אותו הם אוהבים אותו.

רוב האנשים אמרו לי בעצמם אחרי כמה פגישות מה אוכלים בבית ומה המוצא שלהם והזמינו אותי לאכול אצלם.

בחיים האמיתיים, מחוץ לאתר הזה, לא נתקלתי בפראנויות כאשר שואלים על עדות כי כששואלים רוצים לבקש מתכונים טובים לחג.

כשאני רוצה מתכון למלאווח טוב אני שואלת חברה שלי מתימן, כאשר אני רוצה לדעת איך לטגן לביבות תפו"א אני שואלת אשכנזיה, וכאשר אני רוצה להכין מרציפן אני שואלת חברה מתוניס.

אני שואלת מאיזו עדה החברות שלי כדי לדעת מתכונים.

לא אכפת לי אם הילד שלי יעלה לתורה בסגנון ספרדי, אשכנזי או תימני כי העליה לתורה היא על פי האבא.

אני אוכלת מאכלים מכל העדות ומכירה אנשים מכל העדות ולא ראיתי ששופטים אנשים לפי העדה.

האמת שהשרשורים האלה גורמים לבעע בראש השנה.

שנה טובה לבני כל העדות, שנה בלי פאראנויות ובלי פחדים, שנה של אהבה לכולם.

מורגן - הלכת רחוק מידי

דלפי דולפת • 23 בספט׳ 2006

אם לא הבנת נכון את השרשורים האלה, אז תני לי לתמצת לך שיהיה לך קל יותר.
להרבה כאן מגעיל ששואלים על עדה, כי זה משהו שהיה צריך להיות כבר מזמן מאחורינו.
ואם לא הבנת נכון למשל את מה שאני כתבתי אז אני מבהירה שוב. לא ממש משנה
לי איך הילד יעלה לתורה, אלא החוויה שתהיה לו מזה, ולא בית כנסת ספרדי או אשכנזי יעשו
לו את זה אלא עצם הלמידה לעליה לתורה ואת כל מה שמסביב.
ואם חסרות לך חברות מכל מיני עדות אני ממליצה לך על הספרים של בני סיידא. הוא לקח
מכולם, יודע כמעט את כל המטבחים הקיימים, ובעל מתכונים עדתיים אותנטיים שחבל על הזמן.

מכושפת • 23 בספט׳ 2006

הבעיה במחשבה ששואלים על עדה בגלל רוע וגזענות היא ציפיות שמגשימות את עצמן. כל מי שחושב שכל האנשים רעים וגזעניים רואה מולו אנשים רעים וגזעניים.
כשישאלו אנשים כאלו שאלה, בלי להתכוון למשהו גזעני, הם יחשבו שהשני שואל מתוך רוע וגזענות.
כל מי שמצפה שהאנשים מולו יהיו רעים יראה אותם רעים וגזעניים ולא יוכל להתידד איתם.

תודה על הספר של בני סיידה אבל אני צריכה שיסבירו לי יותר טוב מספר בישול. אני לא מבשלת טוב. החברה הכי טובה שלי היא ממוצא תוניסאי והיא מלמדת אותי על המטבח התוניסאי.
כשחיכיתי יחד איתה והייתי רעבה היא הציעה לי ללכת למסעדה תוניסאית שהיא מכירה ולאכול בזול ומאז היא החברה הטובה ביותר שלי. אנחנו אוספות מתכונים ביחד.
אם היא היתה פאראנואידית ופוחדת משאלות על עדות או פוחדת לומר מה העדה שלה הייתי חושבת שהיא משונה.
למה שתתבייש בעדה שלה ובמנהגים שלה? היא פחות מאנשים אחרים?
כל הבנות רודפות אחרי אח שלה בתיכון. הוא לא מתבייש במוצא שלו ואומר לכולם שהוא ממוצא תוניסאי כששואלים אותו על מנהגים ומאכלים בחגים.

את כתבת שלא משנה לך איך יעלו לתורה אבל כל השרשורים האלה עושים הרגשה רעה של בעעע שכל מי שמדבר על עדה, על מאכלים או על מנהגים הוא אדם רע וגזען.
בחגים ובראש השנה הרבה אנשים שואלים מה אכלו בחג ומאיזה עדה האנשים.
הם לא גזעניים ורעים. הם אנשים רגילים. האנשים שמתביישים בעדה שלהם הם המשונים.
למה להתבייש בעדה שלהם? יש עדה לא טובה?
למה לראות רק רוע וגזענות באנשים שיכולים להיות טובים ולא להתכוון לדבר רע?

גזענות מויקיפדיה

עינבר • 24 בספט׳ 2006

גזענות היא כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה, המיוסדת על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתן או שתוצאתן יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור.

והתרגום לעניינו, המקרה של השאלה לעדה, נפגמת הנאה של אדם בחיי בחברה או הזוגיות כאן.
גם אם זאת לא היתה הייתה המגמה, זאת הייתה התוצאה.

שלא מכירים אדם, רצוי לנהוג בו בכבוד בסיסי. אבל יותר קל להאשים את הצד השני ברגישות יתר.

ושוב, מי שרוצה לשאול על מאכלים, אין סיבה שתשאל בצ'אט בכלוב על מוצא אטני, זה קצת אבסוררד.

sssssss • 24 בספט׳ 2006

חברים יקרים פרסמתי את הפוסט הזה במלוא הצינעה על מנת לשפוך מעט אור על נושא הגזענות בצורה שתסביר מהיכן זה נובע ובעיקר כדי להציג זווית אופטימית לקראת העתיד. אני לא חושב שהגזענות בימינו שקולה לגזענות שהייתה בדורות העבר, אבל אני גם לא מנסה לטאטא אותה מתחת לשטיח ולומר שאינה קיימת כלל.
הפוסט הזה הוא בעצם מיני ישיבה על ספת הפסיכולוג:
מרגע שהגענו לשורשי הבעיה השגנו חצי פתרון. מרגע שהבנו מהיכן דברים נובעים קל לנו להתמודד איתם. מרגע שהבנו את המניעים אנחנו מפסיקים ל"האשים" את עצמנו. ההלקאה העצמית בעצם נגמרת מרגע שהבנת שאתה לא אשם לדיעה חשוכה כזאת או אחרת...

המבט בפוסט הוא לעבר העתיד. סביר להניח שרובנו כלל לא נזכה לראות מיזוג גלויות ברמת "כור היתוך" אליבא דחזון הציוני. כמו שכתבתי למעלה פרוצס היסטורי דורש את ימיו. זה לא מהיום למחר. יחד עם זאת, הפתרון הריגעי הוא הבנת הבעיה ומניעיה ברמה שמאפשרת לנו לא רק להתמודד עם גזענות אלא גם לחייך כלפיה ברחמים, ולא ברחמים עצמיים...

אין טעם בהטלת הבוץ והרפש ההדדיים. זאת ממש לא הייתה מטרת הכותב. אני מבקש שתכבדו את זה!

מכושפת • 24 בספט׳ 2006

אני חושבת שמי שיחפשו גזענות ורוע ימצאו אותם ומי שלא יחפשו אותם לא ימצאו אותם.
יש גזענות לפי ההגדרה של עינבר של חוסר רצון להכיר לפי מוצא אתני בין יהודים וערבים אבל לא בתוך היהודים עצמם.
ההגדרה של גזענות שעינבר הביאה נכונה בהכרויות בין יהודים ומוסלמים ובקשר לנישואין של יהודיות עם מוסלמים.

אני נכנסתי לצ'אט של הכלוב אחרי ארוחת החג עם כל המשפחה.
בשרשורים דיברו על הצ'אט של הכלוב. הם באמת דיברו על עדות.

לא השתתפתי בשיחה. הייתי בשיחות פרטיות אבל קראתי.
השיחות בצ'אט הכללי הלכו ככה.
"נגמרה הארוחה. מה אכלתם? " היתה תשובה על משהו.

"אתם תימנים"? "כן, חחח..תימנים שולטים. רוב השולטים תימנים."
"אני אוהבת רק שחומים. אתה שחום? אתה בא לנו לימיט מחר? יש לך מקום מאיפה אתה בא?"

גם אני אוהבת רק שחומים אבל ניק הוא עם --- לבן. אני אוהבת להאדים אותו."

"שלום, הינה ניק. היא הגיעה"
"הגעתי, גמרתי את ארוחת החג. אני תימניה עסלית וגמרתי להכין הכל לכולם. הם הלכו.
גם תימניות שולטות. חחח.."

"גם אני אוהבת רק שחומים."
"אמרתי לך השחומים שולטים. רוב השולטים תימנים."

"אתה תימני? יאמי. איך נראה תימני אחרי שמאדימים אותו?"
"חחח..אני מאדים בעצמי. אני שולט. אני מאדים טוב גם שחום."

"יאמי, אני שחומה ויפה. תיקח אותי לנו לימיט מחר? מאיפה אתה בא?"

לא רציתי להצטרף לשיחה אבל אם היו פונים אלי ושואלים אותי איך אני נראית ומאיזו עדה אני לא הייתי מתחילה לצטט את הויקיפדיה ולהטיף להם שהם מזכירים את העדה שלהם והמראה שלהם.
מה אתם מציעים לומר לדוברים? להעמיד צנזור בצ'אט של הכלוב?

מקבי​(מתחלף) • 24 בספט׳ 2006

בשבילי, כל עניין העדות הוא נושא שיחה לגיטימי לחלוטין. בדרך-כלל יותר מעניין אותי מה המוצא של אדם אחרי שאני כבר רואה אותו - און-ליין זה פחות משנה או מעניין. אני לפעמים גם מנסה לנחש את המוצא (והרבה פעמים קולע נכון).

אני משתדל מאוד להימנע מדעות קדומות, אבל אני גם מודע לעובדה שיש לי, ולא יעזור כלום. מעולם לא ניתקתי קשר עם אדם על בסיס עדתי, אבל בהחלט הסקתי מסקנות על עדות מידע והיכרות מצטברים עם בני אותה עדה. אני לא עיוור לדברים האלה - לגנטיקה, מוצא ומנטליות יש השפעה על מי שאנחנו.

אני יודע שהמוצא שלי השפיע על מי שאני - אם הייתי קצת יותר תימני, אולי הייתי נחמד ורגשן יותר. אם הייתי מרוקאי, אולי הייתי עצבני יותר. אם הייתי רוסי, אולי הייתי שקט יותר. שוב - סטראוטיפים ברובם, אבל יש אמת מסויימת בכל אחד מהם. אני יכול להגיד בלי לחשוב יותר מדי, שהרוב המכריע של התימנים שפגשתי היו אנשים נחמדים מאוד וחמים והתחברתי אליהם, שאני מאוד אוהב בולגרים מאותה סיבה, ושלא מעט מרוקאים שפגשתי אכן היו עצבנים ושלפעמים היה לי קשה להתמודד עם זה. אני לא מסיק מסקנות על אדם *בגלל* שהוא אמר לי שהוא ממוצא X, אלא מסיק מסקנות על הקבוצה שאליה הוא שייך מתוך ההתנהגות האישית שלו\ה - וגם זה בעירבון מוגבל מאוד, כי תמיד-תמיד יש הרבה יוצאים מהכלל.

אני לא רואה טעם בכל התקינות-הפוליטית הזאת. אני חושב שהייתי מעוניין לשחוט את מי שהביא את הדבר הזה לכדי קיום. זה גורם הרבה יותר נזק מטוב. תקינות-פוליטית גורמת לפחד, לעיוורון ולהתחמקות מנושאים מסויימים ואנשים מסויימים.

סתם חבל. יש לנו עולם גדול וצבעוני, ומדינה שמאלה בצבעים ואנשים מעניינים, וחבל להיות עיוורים לכל זה, ולא להכיר בזה.

ועוד לא דיברנו על כל הבדיחות העדתיות....