G-O-L-D(שולט)
|
לפני 17 שנים •
29 בספט׳ 2006
מישהי בבית קפה.
"עוד מעט בא הגשם", היא אומרת לי ומחייכת חיוך רחב.
"מה את מחייכת?" אני מזעיף מבט. "מה יש לא לחייך? גשם!" היא מדגישה. "כן, בדיוק, גשם... טיפות מים קרירות, בוץ, רוחות קור, אפור". "כן, בדיוק, גשם... טיפות מים קרירות, בוץ..." היא מחקה אותי ומצחקקת, "גשם!!! שמיכות פוך, מרשמלו בשוקו, כירבולים, טפטופים על החלון, צעיפים- המון צעיפים, מעילים גדולים להיעלם בהם מהעולם, זיונים בלי זיעה ועם המון חום, חורף... המממ..." היא מהמהת מרוצה ואני לא משיב. אני מביט בה. אחר כך אני זורק מבט לרחוב הסואן והמיוזע בשרב אחרון של קיץ. מיק ג'אגר עולה ברמקולים של בית הקפה עם "אתה לא תמיד יכול לקבל את מה שאתה רוצה" ואני חושב על זה שבא לי לתקוע אותה. סתם. ככה. בלי לדבר. לקום, להושיט לה יד, לחייך, לקבל חיוך בחזרה, ללכת לשירותים, להוריד לה את המכנסים ואת התחתונים, להצמיד אותה לקיר, לחייך לזה שהיא מבליטה אלי תחת, להוציא את הזין, להשחיל אותו בקטנה כזה, וזהו, לא לפמפם או משהו. סתם. לעמוד שם. זין בחור. להקשיב למיק ברמקולים שבשירותים. "על מה אתה חושב?" שמעתי אותה לפתע. "הא?" חייכתי. "על מה חשבת יא זין?!" "כלום, על כלום". "נו, אין מצב שאתה לא אומר לי... אני מכירה אותך, מה היה החיוך הזה?" "סתם, שום דבר". "אין דבר כזה אצלך", היא צחקקה ואני חייכתי. "חשבתי על לתקוע אותך בקטנה. פה, בשירותים. ככה, באיזי", חייכתי ולגמתי מכוס הקפה. היא השתתקה. עלה לה גיחוך של מבוכה. היא הרכינה מבט. שוב גיחכה. הרימה את עיניה לבדוק איפה מבטי והורידה אותן שוב כשגילתה שמבטי מחכה לה. "איזה בן זונה אתה..." היא מלמלה לעצמה. "למה?" צחקתי. "כי אתה בן זונה ואתה יודע את זה". "למה??" השתוממתי. "אל תשחק אותה, אתה יודע שאתה בן זונה". "לא, אני לא יודע למה אני בן זונה". "אתה בן זונה כי אתה יודע לנצל בדיוק ברגע הנכון את העובדה שאתה, בן זונה, לא מפחד להגיד את מה שאתה חושב. וכשאתה עושה את זה אתה מרעיד למי שמולך את הקיום", היא פסקה והביטה בי במבט מרצין, "ואתה יודע משהו? אתה לא כזה מיוחד. גם אתה מפחד, אבל אתה כל כך פחדן, שאתה לא מסוגל לפחד... זו הבעיה שלך! כשאתה מפחד אתה יכול להרוס את העולם, אבל רק שאתה תפסיק לפחד. אתה תאיר את הלילה ליום רק כי אתה מפחד מהחושך ומצדך, מצדך שאנשים ימותו מעייפות. אתה בן זונה", היא הביטה בי ואני השתתקתי. הנהנתי לעצמי וחיוך פרוש לי על הפנים. "תגידי", אמרתי לבסוף, "אם כל כך רצית שאני אזיין אותך, למה לא ביקשת?" "בן זונה!" היא הכתה בשולחן, "אתה בן זונה!!!" היא קמה מולי, אספה אל התיק שלה את הנייד שלה ואת עצמה, נתנה בי מבט של רשף, סובבה את הגב ויצאה מבית הקפה. אני לא אמרתי כלום. לא עצרתי בעדה, לא התנצלתי ולא ניסיתי להשמיע את עצמי. חייכתי. זה הכול. רק חייכתי. למעשה החיוך שלי התגבר לצחוק כשראיתי אותה מבעד לחלון בית הקפה פוסעת מולי ומנסה לאפק חיוך. * אני חושב שהדבר הכי מגניב שבן אדם יכול לאחל לעצמו הוא להגיד את מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. כמה דברים היו נמנעים וכמה סיטואציות היו נוצרות אילו היינו נוהגים כך כל הזמן. יש לנו שניה וחצי פה, על פני האדמה המסריחה הזו, וראבק, אנחנו פשוט לא מצליחים להבין את זה... |
|
|
BelGoat(שולט)
|
לפני 17 שנים •
29 בספט׳ 2006
אבל פה בעצם שורש הבעיה
רובינו חושבים דברים שאם נגיד אותם בקול כולם יתעצבנו וננודה אם כולם יהיו ככה אז הכל יקרוס בני האדם שמו מספיק מספיק מחסומים כדי ליצור התנהגות תרבותית. מה לעשות אנחנו תקועים בתוך זה |
|
|
דניאל_דר(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
29 בספט׳ 2006
חייכת אותי על הבוקר
למרות שאני לא ממש מסכימה עם המשפט האחרון:
"אני חושב שהדבר הכי מגניב שבן אדם יכול לאחל לעצמו הוא להגיד את מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה." יש דברים שאמרתי לאנשים שאני אוהבת מתוך הערך החשוב הזה שנקרא "כנות" ולפעמים אני חושבת כמה מיותר זה היה. להם, לא לי. מישהו פעם אמר לי שאין אף אחד בעולם שהוא מפחד ממנו מספיק כדי לשקר לו, אבל המחשבה שלי היא, שלפעמים דווקא צריך לאהוב מישהו מספיק כדי לשקר לו. למרות, ואולי בגלל, שאנחנו פה רק לשניה וחצי. |
|
|
נוי
|
לפני 17 שנים •
29 בספט׳ 2006
באמת אין על החורף..
|
|
|
אנדרומדה
|
לפני 17 שנים •
29 בספט׳ 2006
כרגיל
כמו תמיד, נוגע בדיוק רב.
הפוסטים שלך משובחים! |
|
|
קטסטרופה{Adonai}
|
לפני 17 שנים •
29 בספט׳ 2006
יש כאלה שעושים כסף מזה.
ממיחזור.
הכתיבה שלך ממוחזרת עד אימה ומשעממת ת'טוסיק. למזלך יש לך עדת מעריצים מוגבלים לא פחות ממך שמריעה ותריע אפילו אם תצטט שיר של שרית חדד. אוי לי ולמי ששלחה אותי לקרוא את הזוועתון הנ"ל. שבת שלום. |
|
|
electro-z
|
לפני 17 שנים •
29 בספט׳ 2006
Re: מישהי בבית קפה. G-O-L-D כתב/ה: "על מה אתה חושב?" שמעתי אותה לפתע.
"הא?" חייכתי. "על מה חשבת יא זין?!" "כלום, על כלום". "נו, אין מצב שאתה לא אומר לי... אני מכירה אותך, מה היה החיוך הזה?" "סתם, שום דבר". "אין דבר כזה אצלך", היא צחקקה ואני חייכתי. . המסקנה שלי היא שאם אתה יושב מול מישהו שלא ממש מתחשק לך לשמוע על מה הוא חושב, אל תשאל. לפעמים עדיף לסתום את הפה. אני דווקא בניגוד לקטסטרופה לא חושב שאתה כזה גרוע. 
|
|
|
masterhaifa(שולט)
|
לפני 17 שנים •
1 באוק׳ 2006
מניסיון שלי- לא תמיד כדאי לומר כל מה שבזין שלך
רק אתמול אשה מבוגרת התמוטטה ובכתה לי מול העיניים
למה? כי אמרתי לה שהפגישה איתה היתה בזבוז זמן זו האמת אבל היא כואבת קצת טאקט- לפעמים הייתי מוכן לשלם על כך המון |
|
|