מוש(נשלט){k}
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
חיוך
הוא מחייך.
היא לא יודעת למה, אבל זה קצת מרגיז אותה, אז היא מחליטה לנקות לו את החיוך מהפנים. היא מותחת את ידיו למעלה, קושרת אותם בכוח ומשאירה אותו כך, מתוח ותלוי. היא מסתובבת בנחישות ויוצאת. היא תחזור שעה לאחר מכן, למצוא אותו באותו מצב. הוא מחייך. היא לא יודעת למה, אבל היא נחושה לגלח מעל פניו את ההבעה המכעיסה הזו, הלא קשורה הזו. והיא משליכה אותו על הרצפה ומשליכה את זעמה עליו. מציירת קווים אדומים של זעם על גבו ואחוריו. דורכת על ידיו, מאלצת אותו לנשק את מגפיה ולהתנצל. הוא עושה את כל אלו ועדיין... מחייך. היא כועסת. הוא לא יודע למה, ומה לעשות כדי לרצות אותה, הוא לא מבין מה עשה שהכעיס אותה כל כך. הוא נותן לה את גופו לכלות את זעמה, הוא נותן לה את נפשו כדי לרכב על גלי אהבתו מעלה. הוא סופג אליו את הכאב אך לא מצליח לרצותה. הוא רוצה שתדע עד כמה הוא אוהב אותה. היא כועסת. הוא לא יודע למה, אז הוא מנסה יותר. מרפה הכל, מתמסר אליה. אהבתו מצננת את הגוף המבעבע תחת השעווה הרותחת, תחת הגאות החוזרת של גלי ההצלפות. היא מונעת ממנו חמצן, נשימה, מנוחה, זרימת דם. היא פורקת עליו כעסים שלא הכיר, שלא ידע, שהוא נכון לקבל. ואת הכל הוא מחבק אליו כמו שרק הוא יודע. הוא מחייך. היא לא יודעת למה, אבל עכשיו היא כבר עייפה. הכעס מתפוגג אחרי הפורקן הארוך. היא כבר לא יכולה לכעוס עליו, אבל היא עדיין רוצה לדעת. הוא מונח לרגליה. היא לוקחת את פניו בידיה ומביטה בו. מביטה על החיוך הקטן הזה, המרומז הזה, שמסרב לנטוש את פניו. היא מביטה בעיניו ונשטפת בגל חם. באחת היא מבינה, זה כל כך פשוט. כשחמתה בערה לא יכלה לראות זאת, עכשיו היא יודעת. הוא מחייך. היא כבר לא כועסת. |
|
|
sleeper(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
איזה תגובה יכולה להיות חוץ מ...
חיוך?
מדהים מוש |
|
|
|
convert(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
מוש,
פשוט מקסים. אני מחייך עכשיו - תודה. |
|
|