על גבולות כפיפת המרות בזוגיות המשלבת יחסי בדס"מ.

מנטרה, אני לא מבין מדוע פלירטוטים חייבים להיות חלק מקשר

סקיפר • 8 באוק׳ 2006

מנטרה, אני לא מבין מדוע פלירטוטים של שני בני הזוג עם אחרים צריכים להיות חלק אינטגראלי מקשר.

כשאני לא בקשר מפלרטט עם בחורות וכאשר אני בקשר יש בחורות שמתחילות לפלרטט איתי.
אני עונה להן בחיוך אבל בצורה שמסיימת את הפלירטוט ולא ממשיך לפלרטט.

יכולים ליצור קשרי חברות גם בלי פלירטוטים.
יש לי חבר שמפלרטט עם כל בחורה שהוא רואה והיתה פעם שבחורה נמרחה עליו ונתנה לו נשיקה צרפתית מיוזמתה כשהוא התכוון לפלירטוט פשוט.
משם העסק התקדם, בלי שהוא תכנן מראש.

אני חושב שיכולים לשים את הקלפים על השולחן.
ידידות וקשר עם חברים כן ופלרטוטים לא.
לפני שנים היתה לי חברה אחת שהיתה פלרטטנית ועצבנה אותי מספיק שהשבתי לה באותו מטבע ופלרטטתי עם כל בחורה בסביבה. בסופו של דבר מצאתי את עצמי עם אחת מאילו שפלירטטתי איתם כשהבחורה עושה סצנות שאצלה הפלירטוט היה בלי כוונה ואצלי עם כוונה.

מאז למדתי לחתוך דברים ולשים את הקלפים על השולחן.
אני לא מבין מדוע אישה שלא תפלרטט היא כמו דולפין שלא בבריכה אבל גבר שלא מפלרטט יכול לחיות טוב בקשר.
אני חושב שכאשר מתחילים קשר מפסיקים עם הפלירטוטים וממשיכים עם חברויות.

עינבר • 9 באוק׳ 2006

במשך השנים למדתי להבדיל בין אובייקטיבי לסובייקטיבי.
התנהגות היא אובייקטיבית. רגשות הכותב הם סובייקטיבים, אבל ברור שהם נכונים.
פרשנות של הכותב על המניעים שלה והמניעים של הידידים שלה, היא ניחוש שלו.
הוא גם כותב במפורש שהוא לא מבין למה היא צריכה להתנהג ככה.

Re: נדמה לי...

עינבר • 9 באוק׳ 2006

[quote="ד-מ-י-א-ן"]

צריך להיות אדם עם טינה אישית , כדי לסובב את הדברים שלי ככה.
כתבתי שאני, באופן אישי, הייתי נפרדת מבחור שהיה כותב עליי מילים כאלה.

אני מבינה את הכאב שלו ואת תחושת הפגיעות שלא, אבל אם כל הכבוד,
ככה לא כותבים על אישה שרוצים להתחתן איתה. הוא כותב זילזול בה וחוסר אמון.

prometheus​(שולט) • 9 באוק׳ 2006

כרגיל

מנטרה: כתבת שאם הוא יכריח אותה להשתנות זה יפגע בקשר שלהם ואם הוא ישתנה בעצמו זה יהיה הכי טוב לקשר שלהם לטווח הרחוק. ההנחה הזו מופרכת מיסודה. פתרון מעשי נמצא לרוב בשילוב שתי הגישות שהצעת. יש להם בעיה של יכולת הכלה הדדית, הוא צריך לעבוד על יכולת ההכלה שלו והיא פטורה בלא כלום? זה יפתור את הבעיה הזו, אבל יצור מצב שבו היא תקשה עליו יותר ויותר לאורך זמן כי רק הוא משתנה בשבילה ללא שום דרישה ממנה.

עינבר: את שופטת את תפיסת המציאות שלו, אם הוא אומר שהפלרטוט הוא בלתי נלאה הוא כנראה כזה (פלרטוט בלתי נלאה=התנהגות). האפשרות השניה היא שהוא סובל מסכיזופרניה קלה (או קשה). אם את רוצה להשליך מחלות נפש על המבקרים פה אני חושב שעדיף שלא תגיבי כלל.
את רוצה דוגמא לאיך סובבת את הדברים? בבקשה: הוא כתב "לרוב היא מתעקשת כי אלו הם יחסים אפלטוניים" ואת תרגמת ל"מדובר ביחסים אפלוטיניים בעיקרם" הוא לא יודע את זה בוודאות וזו הטענה שלה, ואת הצגת את זה כעובדה. הוא כתב שיש לה רעב שאינו יודע שובע, ואת הוספת לזה את זה שהוא חושש שזה המצב, ולא יודע. הוא הציג את זה כעובדה, ואולי זה אפילו משהו שהיא אמרה לו מפורשות. ואת הקטנת אותו לאדם שלא מבין על מה הוא מדבר ורק חושש שזה המצב אך אינו יודע מהו באמת. הלפוך עובדות לרגשות ורגשות לעובדות זה בהחלט עיוות של דברי הכותב המקורי.
אני מבין שאת לוקחת את הצד שלה כי נדמה לך שיש לכן מכנה משותף ואת רוצה להגן עליה כי כך את בעצם מגינה על ההתנהגות של עצמך. את לא צריכה להגן על עצמך מהתקפה עתידית דומה פה. אם את מפלרטטת בקטנה, זה מקובל ולא זה המקרה הנדון. ואם את פלרטטנית בלתי נלאת תביני שזה לא מקובל על מרבית הגברים ותבחרי לך אחד שזה כן מתאים לו וכולם יהיו מרוצים. הם במצב שונה משני אלו ופה הבעיה. הוא כותב עליה בזלזול וחוסר אמון- נכון, והמסקנה היא שיש פה בעיה. העיוות בדבריו יוצר חוסר תקשורת ויביא רק לנזק.
אני לא רוצה לתקוף אותך. אני לחלוטין מבין את המקום שאת נמצאת בו ומאמין שניסית לעשות טוב בתגובה שלך. בניגוד לדמיאן אני לא חושב חושב שדרוש כאן מח של אישה, פשוט הזדהות עם הצד השני ולא עם הכותב. הבאת את הצד שלה וזה יפה, אבל בדרך גם שינית קצת את הסיטואציה לסיטואציה שאת רואה את עצמך בה. היא לא את (נכון?) ולכן שינוי דברי הכותב לא היה במקום, הדעה כן.

ועוד משהו לגבי טיפול זוגי: מטפלים כמעט אף פעם לא ממליצים לזוג להפרד, אפילו אם הם חושבים שכך צריך להיות. קח את זה בחשבון, ואם מטפלים מתחילים להפנות אותך ממטפל למטפלי זה כנראה המקרה.

נואפת או מכורה?

ראובן • 9 באוק׳ 2006

אחד העונשים הקלים לאישה נואפת הוא גילוח שיער ראשה.
התחושה של 'לא יודעת שבעה' אינה שייכת דווקא למיניות,
אלא לצורך בתשומת לב ובאישוש כח המשיכה. נקודה נוספת
למחשבה היא ההתמכרות למדיום הוירטואלי, המקנה תחושה
מדומה של עוצמה, יופי ושליטה.

אדם יכול להתפתח, אך לא להשתנות, אני יודע זאת על עצמי
ומנסיוני. אותו אדון יכול לנסות לכפוף את האשה למרותו, אולם
לרוב זה יהיה לשווא. אם אכן התקשורת שלה עם גברים אחרים
מפריעה לו, עליו, לדעתי, למצוא פורמטים הולמים למילוי הצורך
שלה בתשומת לב גברית נוספת, ובמלים אחרות להכיל את
החושניות שלה, או להבדיל, להעיף אותה ולמצוא אשה קטנה.

מבחינת ההתמכרות למחשב, קטונתי - לא רק כי אני משתמש
במחשב הן לצרכי עבודה והן לצרכי הנאה (ולפיכך מכור),
אלא משום שהתמכרות זו היא מכה אמיתית, המאפיינת את תחילת
המאה לא פחות מאכילה כפייתית, ובינתיים, לא לזו ולא לזו נמצאו פתרונים.

Dolfi • 9 באוק׳ 2006

בשעתו עבדאללה, אז יורש העצר של סעודיה, ניסח יוזמה - "יוזמת השלום הערבית". נערכה ועידה פסגה והיוזמה אומצה בנוכחות מנהיגי המדינות הערביות. הרעיון פשוט - ישראל תיסוג לגבולות 67ותאפשר הקמת מדינה פלסטינית, אוטונומית, שבירתה תהיה מזרח ירושליים. כמובן שדחינו את המחווה על הסף. אם את היוזמה הזו, הוא היה מנסח ב - 4 ביוני 1967 וכל העולם הערבי היה מוכן לשלום עם ישראל בגבולות הקיימים, היינו מחפשים מצלמה נסתרת, או לפחות חמור לבן בקרבת מקום.


היא אוהבת לפלרטט, אתה לא מת על זה, כל עוד זה פלירטוט תמים אולי כדאי לחסוך שנים של מלחמות ותחושת מרמור כי אתה מרגיש שמגיע לך בת זוג שלא מפלרטטת והיא מרגישה שמגיע לה לבטא את עצמה (מיניות, צומי, תחושת כח, מה שזה לא יהיה...) וכעבור 20 שנה של חיים בתחושת "מגיע לי", המשהו הזה, שאותה פשרה שיכולתם להתפשר מזמן, יכלה להציל - כבר חסר ערך. כעבור 20 שנה הפער בין מה שאתה חושב שמגיע לך, לבין מה שהיא חושבת שמגיע לה, גדול כל כך שהפשרה הקטנה שיכולתם להתפשר מזמן - הפכה למשהו שכבר אי אפשר לגשר עליו.

עינבר • 10 באוק׳ 2006

קודם כל , אני מאוד מעריכה את הסובלנות שבכתיבה שלך כלפי.
נראה שאתה לא מסכים איתי ואם זאת אתה כותב בצורה מכובדת.
בזמן האחרון, נראה שתקשורת כזאת היא נדירה בפורומים.

לגבי ההזדהות שלי עם הדמות והפרשנות האישית שלי לגביה,
לא הסתרתי אותה. אני פלרטטנית, אבל בהחלט לא תמיד ולא עם כל אחד.

לגבי הכותב, אני לא מתייחסת לדבריו מתוך ההזדהות איתה או חוסר אמפטיה כלפיו.
אני כתבתי את דבריו , כדוגמא לתרגיל של תקשורת בין אישית שמנחים בטיפול התנהגותי.
בשיחה כזאת אתה יכול לדבר על גשותיך, על מחשבותיך, ועל התנהגות אוביקטיבית.
בתקשורת בין אישית טובה, מלמדים איך לא לפרש את הזולת, לא לשפוט ולהאשים אותו.

אניי מבינה שכואב לו ושהוא באמת מאמין במה שהוא כותב ולא מנסה לשקר אותנו.
עדיין, הוא כותב שהם רבים (ולא ממש מדברים על הנושא) ושהוא לא מבין אותה.
כרגע הוא רואה אותה דרך תפיסת העולם שלו, יכול להיות שהוא צודק וגם שהוא טועה,
עד שהם לא ידברו בגובה העניים, בפתיחות ומתןך כבוד הדדי, הוא לא יוכל לדעת.

מה שאני טוענת שלמרות שיש התנהגות שהיא יותר מקובלת, אין התנהגות לגיטימית
וכל זוג ימצא ביחד את הסגנון שמתאים לו. ואם הם לא יצליחו, לא יהיה זוג.
לדעתי, בכל מקרה, מלבד אלימות ותוקפנות, אי אפשר לקבוע שהתנהגות היא לא בסדר.

אהבתי את דבריך

ילדה אסור ילדה מותר​(נשלטת) • 10 באוק׳ 2006

ואת הכנות בה אתה כותב.

אני יכולה לענות לך מנקודת מבטי כנשלטת.
לאחרונה הוספתי לפרופיל שלי את השורות הבאות "יש לי מאסטר, אינני מחפשת אחר, אני לא מוכנה/רוצה לחשוף פרטים אישיים עליו ועל הקשר בנינו.
לא מעריכה אנשים שמנסים לערער לשפחה את הביטחון באשר למאסטר שלה."

אני מאוד מאמינה בשורות האלו. אני מעריכה את זה שהמאסטר שלי לא אסר עלי לדבר עם שולטים לחלוטין, כי אני מבינה שהוא יכול לראות בכך סיכון ולא כי הוא לא סומך עלי אלא בעיקר כי הוא לא סומך עליהם. אבל הוא בחר בעיני להעצים את הביטחון שלי בי ולהאמין ששיקול הדעת שלי יעבוד שעות נוספות בנושא.
מתפקידי, כשפחה וכאדם שמכבד את בן הזוג שלו, לא לאפשר לאף אחד להכנס לקשר שלנו, זה אומר שאני לא משתפת בשום פרט, גם לא הקטן ביותר, ואני דואגת להבהיר טוב מאוד מתי עוברים על הגבול הזה.
אני מוכנה לדבר על עצמי, אני מוכנה להתכתב, אני תמיד שמחה להכיר אנשים ודעות אחרים, אבל לא אתן לאף אחד להכנס לקשר שלנו מתוך הידיעה שאי אפשר להכנס בין שני אנשים, ולעולם לא ניתן לדעת איך הקשר תורם לכל אחד מהם. רבים נוטים לשפוט מהר מדי קשרים וזאת לא תכונה שאני מעריכה, זה משהו שיש מאוד להזהר ממנו בעיני.

אני חושבת שאתה צריך לקיים שיחה עם זוגתך, לא מריבה, שיחה, לנסות ולהבין יחד מאיפה נובע הצורך שלה, לנסות ולבנות יחד את הגבולות שלה ולהעלות אותם על הכתב למען יראו ויראו. במידה ואתה מרגיש בכל זאת שלא מכבדים אותך, או רומסים את גבולותיך , עליך לעשות חושבים עם עצמך איך אתה רוצה ואם אתה רוצה לקדם את הקשר הזה בידיעה שככה היא וכנראה זה לא דבר שעומד להשתנות.

והעיקר שתזכו לאהבה גדולה ושיהיה המון בהצלחה.

Re: נואפת או מכורה?

דובדבן • 10 באוק׳ 2006

מה שראובן אמר.
אתה מתמודד עם חיה חדשה ואחרת. בהצלחה.

Re: מנטרה, אני לא מבין מדוע פלירטוטים חייבים להיות חלק מקשר

מנטרה​(שולט) • 10 באוק׳ 2006

סקיפר, בחן שוב את מה שהאיש כתב. במיוחד את המשפט השני...
היא לא הולכת עם זה לשום מקום מעבר לקצת ריגוש עצמי שלה, בדיוק כמו אוננות.
גם כשאני מאונן אני לא מנסה לקפוץ על הבחורה שמופיעה לי על המסך ומממש את הפנטזיה שלי. גם אני יודע איפה עובר הגבול ומה לא מתאים מבחינת בת הזוג שלי. יש אנשים שזה מה שמגרה אותם, לא כל קשר זהה לאחר ולא תמיד צריך לחפש את האיזון בין שני הצדדים בכל דבר. היא נהנית מטיזינג והוא למשל נהנה מלהתבונן על נשים יפות שעוברות ברחוב או יושבות מולו במסעדה כשהיא יושבת מולו (אגב גם זה סוג של טיזינג).
זה הקיק שלה וזה חלק ממנה. לפעמים זה עובר והחיים מנתבים אותנו לקיקים אחרים ולפעמים אנשים נשארים עם אותה משיכה לסוג מסויים של גירוי. זה לא אומר שכל החיים היא תפלטט. אולי מתישהו זה ימאס לה.

בכל אופן אני לא מכיר את הנפשות הפועלות אבל אם היא יודעת איפה עובר הגבול מבחינתו אז אני מניח שהוא גם צריך להבין את הצרכים שלה אך אולי להציב לה גבולות ברורים לגבי מה לא מקובל עליו בכלל.