חופש

אנחנו יוצאים אחת לשנה לחופשה. אין זמן ובעיקר אין תקציב.
בשנים האחרונות מדובר בסוף שבוע זריז בתורכיה. הפעם החלטתי שהגיע הזמן לממש חלום ופחד ולסוע לסיני.
בחרנו מלון לא רחוק מהגבול ונסענו ביום חמישי במטרה לחזור ביום א'. מיד לאחר מעבר הגבול תוקף פחד משתק - נהגי המוניות יחד עם הידיעות על חטיפת אזרחים עושה את שלה ואנחנו נוהגים בזהירות מירבית. הנסיעה רק 20 דקות למלון ובכל זאת היא קצת מאיימת וניראית כאילו היא לא נגמרת.
בדרך אני מסמן לה לרדת לי במונית והיא חוששת ומתחילה לנוע בחוסר חשק. אני מסמן לה עם האצבעות "תמתיני". אני לוחש לה שאם היא תמשיך להגיד לי לא אני משאיר אותה במונית לבדוואי שיעשה בה כרצונו. היא מתכרבלת בפינה בשקט.
אנחנו מגיעים למלון - אכן חדר גדול ומרווח. בהתאם לחוק שלנו כשאנחנו יחד היא חייבת ללכת עם הפה פתוח - מסמל לה ולי שמתי אני רוצה היא יורדת על 4 ומפנקת אותי.
אני מסמל לה להכנס למקלחת ולהתקלח. כשהיא מסיימת אני מושיב אותה באמבטיה ומושך את חוט ייבוש בגדים. אני קושר לה את הידיים מאחורי הגב, מחבר מצבטים לפיטמות שלה וקושר את המצבטים בעזרת חוט דרך חוט ייבוש הבגדים כך שהפיטמות נמתחות היטב למעלה והיא חסרת אונים. אני משתין עליה ויוצא לבריכה. כשאני חוזר אחרי כמה שעות אני מוצא אותה בבריכה יושבת בשקט עם פחד בעיניים. מסתבר שכשלא הייתי נכנס אחד מאנשי המלון לבדוק את המיני בר והיא הייתה בשקט כדי שלא יכנס לאמבטיה והיא נורא חששה.
אני מחליט להשאיר אותה באמבטיה. בארוחת ערב אני מתפנק בהחלט ממטעמי המלון. אני לוקח צלחת וממלא אותה בסלט ביצים עם מיונז. השפחה שלי רגישה למיונז והוא יוצא בשלשול כמה דקות אחרי שהוא נכנס לפה. חזרתי לחדר אחרי שעצרתי בדרך לקפה תורכי. נכנסתי לאמבטיה וראיתי שהיא יושבת בתוך השתם שלי ממקודם מעורב בשתן טרי שלה. סגרתי את האמבטיה עם הפקק והאכלתי אותה בסלט. אחרי כמה רגעים שמעתי מהאמבטיה בכי חרישי - היא אמרה שהיא לא יכולה להתאפק ועומד לברוח לה. אמרתי לה שהיא הייתה צריכה לחשוב על זה קודם. היא אמרה שהיא תעשה הכל רק שאני אשחרר אותה לשבת בשירותים "כמו בן אדם". הסברתי לה שנכון לעכשיו לא מגיעות לה זכויות של בן אדם ומבחינתי יש לה מילת קוד.
היא ניסתה להתחנן להבטיח כל מיני דברים. אמרתי לה שהדבר היחיד שיגרום לי להתחרט זה שאני מביא חדר 5 עובדים ערבים מהמלון ושהם יעשו בה כרצונם במשך כל הלילה. היא הסתכלה עליי כמה שניות הנידה לשלילה עם הראש ואז פתאום נשמע רעש עדין ואחריו היא פשוט שלשלה את עצמה לדעת באמבטיה. סגרתי את האמבטיה וכיביתי את האור. תליתי על הדלת שלט של "נא לא להפריע" והלכתי לישון. בבוקר קמתי נכנסתי לאמבטיה והטלתי עליה שתן שוב. נתתי לה לשתות הרבה ושאלתי מה היא רוצה שאני אביא לה לארוחת בוקר. היא ביקשה טוסטים. שאלתי אותה אם אני שומע נכון והיא רוצה שוב סלט ביצים. היא הנידה את ראשה לשלילה. אמרתי לה שזה או זה או 5 עובדים והפעם ליום שלם. היא הנידה את ראשה לשלילה. חזרתי עם שתי קערות. אני חייב להגיד שזה לא היה במיוחד נעים לראות אותה מתרוקנת אחרי שתית הקערות. יצאתי לברכה וחזרתי בערב עם בחורה צעירה שהכרתי בבריכה. שכבתי איתה בקולות רמים ובסוף שלחתי אותה לחדר שלה. היא שמעה הכל מהמקלחת ושתקה. ביום א' בבוקר אחרי שהריטואל חזר על עצמו באתי לאמבטיה ואמרתי לה שנגמרה החופשה וחוזרים הביתה. ראיתי את הכאב שלה בעיניים. לחופש כזה אנחנו תמיד מחכים בכיליון עיניים. ארזתי את המזוודות שיחררתי אותה והיא התקלחה. בדרך החוצה לחדר קראתי לה. היא הסתובבה וסימנתי לה לגשת אליי. היא הלכה אליי בצעדים קטנים והתקרבה אליי. "הארכתי את החופשה עד יום א' הבא", אמרתי לה. וראיתי חיוך ענק עולה על השפתיים שלה. מאותו רגע ועד שחזרנו לגבול היא הייתה חופשייה לעשות כרצונה. העונג והשלווה השתלטו עלייה

הבעיה שלי עם הסיפור הזה היא שכשאני אומרת שאני עוסקת בבדסמ ורואה את עצמי כחלק מהעולם הזה,
אני לגמרי לא רואה את עצמי כחלק ממשהו שכולל להכריח מישהי תוך איומים באונס קבוצתי לאכול משהו שגורם לה לשלשל (רעיון מבחיל למדי), להשאיר אותה יומיים להתבוסס בצרכים שלה ולזנוח אותה לבדה יום שלם בחדר במלון זר.

ואם נצמד להגדרות של 'שפוי, בטוח ובהסכמה' - נכון שזה סובייקטיבי וזו דעתי בלבד,
אבל בעיני ה'שפוי' כאן חסר.
ולכן זה לא נכנס תחת ההגדרה שלי לבדסמ.