| Agnon(שולט) |
לפני 20 שנים •
19 באוק׳ 2003
נגיעות בבשר ובגוף - סימפול של מילים כתובות
"...אני מביט לאחור ויודע, שגיתי במיקומה של הטעות במשוואה. הטעות אינה נעוצה בהנחת קיומו של האל אלא בפירוש לצורה שבה הוא מתגשם בעולם. לא אהבה אלא בשר. "
"כי הרגע של הגוף אינו הרגע של הנפש - אין לו זכרון לשהות בו מעבר למגע." "...אולי בעוד עשור אבין את פשר התשוקה את הרצון לבוא סמוך לגוף... ....בואי רוח והכי אותי, בואי שמש בלהבים מושחזי זריחה..." "זאת האהבה, מאמצע מגזין פורנו, שדיה מכריעים אותה אל הפיתוי, הכי קרוב - זאת האהבה. למד להתבונן ברגע בו הגוף נפרק מפויס מתאווה קשוחה, נשלף מן המנגנון חסר הרחמים של הרביה..." (מתוך מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי - ש.א.) |
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2003
כמה.. ארצי. מוחשי. עכשוי מאוד.
קטעים מאוד אירוטיים. וגם מאוד עצובים מבחינתי.. בגלל הצורך ל.. איך הגדרת זאת? לסמפל רוחניות ואמוציות? זה נשמע קצת כמו בריחה.. כמוא אובדן עצמי. "כי הרגע של הגוף אינו הרגע של הנפש - אין לו זכרון לשהות בו מעבר למגע." זה מה שכתבת בכל המשפטים.. ואני, אישית, רוצה הרבה מעבר לנקודת המגע החולפת הזו. אני רוצה זיכרון. טעם של המחשבה ולא רק של בלוטות הרוק. ריח של הנשמה ולא רק של הפרשות הגוף. למה לוותר על כל אלה ולחזור מיליוני שנים לאחור? זה נכון שהתפתחות האמוציות והרוחניות האנושיים באו על חשבון עוצמת המגע.. זה נכון שכולנו (במיוחד בבדסמ) מחפשים כל הזמן את העוצמה האבודה הזו.. אבל ביננו? לא מוותרת על האנושיות שבי במלוא "עכשוויותה" עמוסת הרגשנות/רוחניות בדיוק כמו שלא מוותרת על היכולת והזכות להתחבר לפרימיטיביות הבסיסית שבי 
|
|
|
| אדון מלייאן(שולט) |
לפני 20 שנים •
22 באוק׳ 2003
חברה'ס
התחרפנתם לגמרי. מה אתם מיקשקשים בקומקום, לא רק ריחות ולא רק רוק, רוצים זכרונות לחמישים שנה?
ממה יהיו לכם זכרונות? הרי חוץ מלכתוב כאן מאשיות אתם לא עושים שום דבר מאשי, רק מיבלבלים את המואח אז מאפו יהיו לכם זכרונות? מי מי? מי מה? תפסיקו ליקשקש פו שירים ותתחילו לעשות מעשים עם הבייצים 
|
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
22 באוק׳ 2003
מה זה ביצים?
|
|
|