convert(נשלט)
|
לפני 21 שנים •
22 באוק׳ 2003
בין דמיון למציאות
הוא התעורר שטוף זיעה והתרומם לישיבה על מיטתו מקומטת הסדינים. רעד בלתי נשלט פשט בגופו, בעוד ליבו פועם בקצב מטורף ונשימותיו קצרות ומהירות. מבלי משים, אחז הוא בשולי השמיכה באגרוף קמוץ, כמנסה להסתגל מחדש למציאות המוחשית האופפת אותו מכל כיוון.
הוא עדיין ראה לנגד עיניו את דמותה התמירה. מגעה עדיין היה טרי בתודעתו, והוא יכול היה להיזכר בצורה מדויקת ממש בריחה המשכר. הוא נרגע מעט, עוצם עיניים כמהופנט, ונזכר תוך אנחת געגוע בקולה הסמכותי והשקט, שהיה רך ומחוספס כאחד; נזכר בשתי עיניה הבורקות אשר הטילו בו מורא ופחד, אך באותה עת גם גרמו לו לסגידה ולהתרגשות כה גדולה - עד לכאב ממש. הוא נאחז ברגע הזה. מתרפק עליו בייאוש, יודע כי כמידי לילה, אותו חלום סוחף הפוקד אותו, ישכח תוך מספר דקות, ויותירו עם המציאות הקודרת האופפת את שגרת חייו. כעבור דקות מספר הוא נרדם שוב, וכאשר הקיץ משנתו הטרופה לא זכר דבר. *** שקט השתרר מסביב. הוא מצא עצמו שוכב עקוד על חול רך וזהוב, מונח בטבורו של נווה מדבר ציורי. היא עמדה מעליו, מחייכת את אותו חיוך מסתורי ולא מפוענח, מביטה בו במבט חודר המאלץ אותו להשפיל באופן כה טבעי מבטו לרגליה. בלי להתכוון כלל, הוא מצא עצמו זוחל אליה ומתחנן בתחינה אילמת לנשק את רגליה הקדושות; לשרתה, לענגה, להעריצה כאלה; מצא עצמו מתחנן בכל נפשו לטבוע בתוך קמצוץ מהווייתה השמימית, להתענג על ריחה המסתורי, להעניק לה שליטה מלאה על גורלו, על גופו, על חייו; מצא עצמו מתחנן לכך שתדע היא, כי מסירותו אליה כה גדולה, עד כי הוא מעדיף לזחול אחריה באש ובמים מאשר לשבת על כס מלכות, מעדיף את תשורת מיציה הקדושים מאשר שלל אבני חן יקרות; מצא עצמו מתחנן לכך שתרשה לו להיות שלה. והנה כמעט ונוגעות שפתיו בכף רגלה השמימית, והנה כמעט ומגיע לו רגע של אושר מושלם – אך חלקיק של שנייה לפני כן נעלם לו נווה המדבר, התפוגג לאיטו בחלל האוויר, ועמו נגוזו גם הכבלים המונחים על נשמתו ועל גופו ונעלמה אף דמותה המושלמת. הוא שוב מצא עצמו יושב על מיטתו מקומטת הסדינים, מזיע ומתנשף בכבדות. כעבור דקות מספר הוא נרדם שוב, וכאשר הקיץ משנתו הטרופה – כרגיל, לא זכר דבר. *** דמיון. לו חייתי באותו עולם דמיוני, חשב הוא בייאוש כשהתעורר מאותו חלום בלילה שלמחרת. שהרי בעולמי הדמיוני הנני לראשונה שלם, אמיתי וטבעי; שהרי בעולמי הדמיוני יודע אני לראשונה התרגשות מהי, יודע מהי סגידה, מהי אהבה. מדוע נגזר עלי לחיות בעולמי המצוי חשב הוא, כשקיים עבורי עולם אחר, טוב יותר עבורי מזה בו אני נמצא; עולם בו מקומי ידוע, ובו אני מרגיש בטוח. שייך. מציאות. ומדוע נגזר עלי לשוב בכל לילה לעולמי המצוי, הוסיף הוא וחשב. מדוע איני יכול להיוותר לי לעד מונח לרגליה, באותו עולם קסום ושמימי הקיים בדמיוני; ומדוע נגזר עלי לשכוח את אותו עולם מופלא אותו אני פוקד בחלומותיי, עם הקיצי בכל בוקר. כעבור דקות מספר הוא נרדם, וכאשר הקיץ משנתו הטרופה, שוב לא זכר דבר. *** רחש צמרות העצים הסבוכות היה הרעש היחיד שהפריע את השקט שמסביב. הוא מצא עצמו קשור ערום לגזע עץ, באמצע קרחת יער קטנה, במרכזו של חורש עבות. תחושת פחד והתרגשות נעימה החלה מתפשטת בגופו, גורמת לו לזקפה בלתי רצונית. מבעד לעצים הוא חזה בה מתקרבת, לבושה בבגדי עור צמודים ואוחזת בשוט. היא הביטה בחיוך באיברו המזדקר ובניסיונו המגוחך להסתיר זאת. היא סקרה אותו בעיניה, חודרת במבטה לנבכי נשמתו ומבחינה היטב בכמיהתו אליה. הוא רצה כל כך להישאר שם, קשור לאותו גזע עץ כשישבנו, ירכיו וגבו מעוטרים בפסים אדומים של אהבה; הוא רצה כל כך להישאר שם, נתון לחסדיה, ממלא בלב חפץ אחר רצונה; הוא כה רצה לשאוף אל קירבו לרגע אחד נוסף כחמצן, את ריחה האלוהי, כה רצה לרטוט למגעה – אולם באותו רגע באופן בלתי רצוני ממש, הבזיקה במוחו תובנה מדהימה, והוא פתח פיו ואמר לה בקול מלא הערצה: " רגע זה, אותו חווים אנו בלהט חושים, הוא מ צ י א ו ת גברתי. מציאות שנמשכת אמנם רגעים ספורים, אבל עדיין – זו המציאות. הדמיון הוא פשוט כל השאר". *** כשהוא הקיץ הפעם משנתו הטרופה, הוא זכר. למרבה הפלא, הפעם כשהקיצה, זכרה אף היא. convert |
|
|
|
|
|