infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
24 באוק׳ 2003
יקירה ,גם הצעד הזה אינו קשה ,אם את כנה עם עצמך ,עד הסוף. תמיד יש לנו את הקול הפנימי האחד והיחיד ,האומר בדיוק מה אנחנו. רק צריך להקשיב לו ואולי כשתהיי שם תגלי שהאפילה אינה אפילה כל כך כמו שחשבת .(-:
|
|
|
| רעות(אחרת) |
לפני 20 שנים •
24 באוק׳ 2003
כשהקול הפנימי מושך למקומות זרים ומשונים כשאינם מוכרים לך ולסובבים אותך,
כשהקול הפנימי שלך מוביל למקום שבו אין תקווה, כשהקול הפנימי שלך מתווה את הדרך אל הלא נודע ואל דרך שמנוגדת למהלך החיים שלך, כשברור שברגע שהצעד הראשון יצעד הרי שאת נדונה לחיים של מחשכים ואפלה שעין אדם לא תשזוף אותם, הרי שהצעד הזה נראה מאיים למדי. "אני נשבע בחיי ובאהבתי אותם כי לעולם לא אחיה למען אדם אחר ולא אניח לאדם אחר לחיות למעני" (ג'ון גאלט, בתרגום חופשי למדי) |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
24 באוק׳ 2003
ואם זה כך , הדבר היחיד שזה אומר הוא כי החלטת כבר מראש לאן הקול הפנימי מוביל אותך ולכן שלא יוביל לשום מקום בדיוק בגלל שהחלטת .ששפטת אותו ברציונל האכזרי של היום יום ,אנחנו עושים את זה הרבה אך לעיתים זו אינה הדרך לשפוט אותו. וגם..שהוא ימשיך להדהד במחשבותייך ורגשותייך ...אז תכתבי יקירה ,תשפכי ,זו הסובלימציה שלך בנתיים ,עד שתחליטי מה לעשות עם זה . הפחד הוא כיוון שאינך יודעת למעשה לאן זה יוביל ובדיוק בגלל הפחד החלטת שזה לא יהיה מקום טוב . זה לא אומר בהכרך שזה כך. (-:
הפחד האמיתי הוא מהחוסר ידיעה ,לא תמיד מהדרך עצמה. אני לא מנסה לשנות דעתך ,רק לחזק אותך על ידי כך שאלה עוד נקודות למחשבה אולי... והמשפט של ג'ון גאלט ...תחיי בשביל עצמך. והכי חשוב תאהבי . בשביל עצמך. (-: |
|
|
| רעות(אחרת) |
לפני 20 שנים •
25 באוק׳ 2003
להזכירך הרציונל האכזרי של היום יום הוא שמאפשר את כושר השיפוט. הוא שמאפשר את היכולת להבדיל בין טוב לרע. בין האור לחושך.
ובאשר לחוסר הידיעה, אכן הלא נודע מפחיד. מפחיד מאוד. בעיקר מפחיד כשנראה שהדרך מובילה למקום שבו את מוותרת על עצמך, על האני שלך מרצון. |
|
|