יוקר הכניעה

prometheus​(שולט) • 21 באוק׳ 2006

נראה שדברי לא הובנו כהלכה.
אני חושב שהתהליך שאיימי עוברת הוא תהליך חיובי ברובו, וזה שהיא הפכה ליקרה יותר בעיני עצמה זה דבר טוב.

אני מסכים עם רוב הדברים שנאמרו, אבל אלא דברים שנאמרו כבר ואני לא נוטה לחזור על דברים. אני ניסיתי להציב מול איימי מראה שתאפשר לה לראות בזווית שונה את מה שהיא עוברת. בעיני דווקא חבל שכולם ידעו לומר איזה יופי, אבל אף אחד לא הציע לה פרספקטיבה נוספת ועצה ידידותית.

אני לא יודע מה עובר באמת על איימי, ניסיתי להבין אותה, ושאלתי את השאלות שעלו בי תוך כדי הניסיון. אני לא חושב שהיא צריכה לנסות לתת אמון, אני דיברתי על מצב שבו האמון כבר קיים והדיסוננס הוא בין הכניעה לוניליות. איימי תבחן את דברי ותחליט על התשובות לשאלות ועל המסקנות וכל תשובה שהיא תתן (לעצמה לא לי) תהיה טובה, אני לא מחליט בשבילה מה טוב, אני מנסה לעזור לה להחליט בעצמה.
ישנם חלקים באישיות שלנו שלא ניתן לשנות אלא רק להדחיק. ומהפוסט של איימי הבנתי שהיא מתכוונת לוניליות כמשהו קבוע. שינוי יכול להיות שינוי קבוע, שינוי זמני או ניסיון להדחיק חלק באישיות שלנו. כל שינוי צריך להבחן ולהשתייך לאחת הקטגוריות הנ"ל, וצריך להתייחס אליו בהתאם.

T O M​(שולט) • 21 באוק׳ 2006

היי איימי.

לדעתי הבחירה שלך בוניל היא מפחד ולא מרצון.

אחרי הסיפורים ששמעת וחווית על הניצול והפגיעות
שיכול לקרות בבדסמ, את חוששת לנסות שוב.
רוצה אבל פוחדת.

וניל זה לא "קרקע בטוחה".
בכל קשר יש רמת סיכון.

זה תלוי בעומק הקשר והחיבור ביניכם ולא בהגדרה (וניל, בדסמ וכו')

אז אם את כבר מסתכנת בקשר, לכי על המאפיין הבדסמי.
כי זה מה שאת הכי רוצה. הפחד הוא מובן ולהתמסר
קשה יותר מפעם לפעם אבל אל תחשבי על תוצאות
שליליות עוד לפני שהתחלת משהו.

מה שלא הורג אותך, מחזק אותך.

עינבר • 21 באוק׳ 2006

קצת מפריע לי ניסיון של הגברים כאן לשים לאיימי מראה.
יש הבדל גדול בין לשאול שאלות ולההציע לה עוד אלטרנטיבות.
לבין להתיימר לדעת יותר טוב ממנה מה היא באמת צריכה.
אני מעדיפה לתת אמון באיימי שתמצא את דרכה לבד.

זה משהו גדול שקורה לה: היא הפכה יקרה בפניי עצמה.
ומתוך היותה יקרה לעצמה, היא בוחרת שלא לתת את עצמה.
היא בוחרת לא לתת לצורך שלה בשליטה לנהל אותה ,
היא בוחרת לחוות מערכת יחסית שיוויונית.
זאת בחירה שבאה ממודעות ועוצמה, ולא מתוך פחד.

יש הבדל גדול בין להגיד לה שאם היא יקרה לעצמה,
יש לה גם אפשרות לתת את עצמה ביחסי שליטה, בתוך גבולות.
שלא תמיד יחסי שליטה = נתינה ללא גבולות, שאפשר אחרת.
לבין להגיד לה את באמת נשלטת ואת מפחדת להיות את.

היא עדיין לומדת מי היא ואתם כבר יודעים הכל מראש?

T O M​(שולט) • 21 באוק׳ 2006

ענבר,

מדובר בהבעת דיעה.
כשם שאת הבעת דיעה, אחרים הביעו דיעה שונה משלך.

אם תשימי לב לדברייך את תראי שגם את "קובעת" דברים.

תתיחסי להכל כאל דיעות בלבד ולא נסיון לקבוע משהו.
אם את חושבת שהבחירה היא עניין של מודעות עצמית - זכותך לחשוב כך.
זה לא אמת מוחלטת. זו רק דיעה שלך.


וכאמור, הדיעה שלי שונה משלך.

עינבר • 21 באוק׳ 2006

לא מדויק, טום

זה נכון שזאת דעתי, אבל זה גם מה שאיימי כתבה.
זאת הפרשנות שלי , מתוך הדברים שלה והניסיון שלי

ברור שזה דעתך, ולכולנו יש דעות על אנשים, אבל ...
שאדם כותב מי הוא, אני לא נוטה לכתוב לו שהוא מישהו אחר.

אתה כותב שאתה לא מסכים עם הפרשנות שלה על עצמה,
לדעתי, זה יומרנות לדעת יותר טוב ממנה מה טוב לה.

prometheus​(שולט) • 21 באוק׳ 2006

את מצחיקה אותי עינבר.
רגע את טוענת שאנחנו לא יודעים יותר טוב מאיימי מה טוב בשבילה (מה שכנראה נכון), ורגע אחרי זה את יודעת בעצמך מה טוב בשבילה עוד לפני שהיא יודעת בעצמה.



את הבנת את זה ככה ואמחנו הבנו אחרת, או לפחות חשבנו (גם את) שאנחנו מבינים משהו.
איך את יודעת את המניעים שלה יותר טוב מאיתנו?
אנחנו יודעים שהיא לא חייבת לתת את כולה, אבל בזה היא דשה כבר, במהות וכמות הכניעה, ואנחנו לא צריכים להזכיר לה שוב ושוב דברים שהיא יודעת יותר טוב ממני לפחות. אני מראה את מה שלא ברור מאליו ורק את מה שאני רואה. את רואה דברים אחרים? תראי אותם! אבל אל תגידי לי לא להגיד את מה שאני רואה, באיזה זכות את עושה את זה?
מפריע לך שאנחנו מנסים לעזור? חבל. מותר שתהיה לנו דעה שונה משלך ומותר שנביע אותה. אני רוצה לעזור, ואם היא מעוניינת במה שיש לי לומר היא תתיחס אליו, ואם לא היא תבקש ממני בנימוס לא להגיב יותר עם דעתי ואני יעשה את זה. ואם היא מעוניינת רק בצומי והתחנפות אז שתכתוב את זה בפוסט שלה ואני אגיב (או לא אגיב) בהתאם.

אני מניח שאיימי חוותה גם מערכות יחסים שיוויוניות בחייה ועדיין אחרי שחוותה את שתי החוויות בחרה בבדסמ, לפחות בזמנו, אז למה את חושבת שזה בא עכשיו ממודעות ועוצמה דווקא? את חושבת שזה מודעות ועוצמה ואני לא מסכים. אני חושב שאז היא לא רצתה לוותר על הצד הזה שלה והיום היא רוצה לוותר עליו מתוך חשש (או לפחות גם חשש וגם דברים אחרים). את התשובה האמיתית אין לאף-אחד אבל לאיימי יש את התשובה הכי קרובה והיא תפעל לפיה.
כתבת לי פעם (בשרשור של תומר) שלמדת להבדיל בין עובדות לבין תפיסה אישית, אז איך זה שפה את מפספסת את ההבדל הזה? כי רק ככה נח לתקוף אותנו כשדעתך לא עולה בקנה אחד עם דעתנו?
גם אני וגם תום כתבנו בפירש שזו דעה ולא קבענו לאיימי עובדה, את לעומת זאת כתבת את דברייך כעובדה (ראי בציטוט למעלה). נו אז עכשיו מי חושב שהוא מבין את איימי יותר טוב ממנה?

להבא נא להביע את דעתך בלי לזלזל בצד השני ובמיוחד בלי להגיד לנו שאנחנו לא יכולים לעשות משהו (להבין את איימי יותר טוב ממנה) ואז עוד לעשות אותו בעצמך. רק כך תזכי להתיחסות רצינית ולא תוקפנית (ממני לפחות).

פה אני מפסיק להתייחס לנושא כדי לא להפוך את זה לדיון התכתשות, זה הפוסט של איימי ואנחנו פה בשביל להגיב לה. אם מישהו/י כאן רוצה להמשיך מוזמן לפרטי/מייל.

T O M​(שולט) • 21 באוק׳ 2006

נכון, אני לא מסכים עם הפרשנות שלה על עצמה
(הספציפית שעליה כתבה).
מהזווית שלי זה נראה אחרת.

היא, כמונו, הביעה דיעה לגבי העדפותיה שלה.
זה לא הופך את זה לנכון. זו פשוט זווית הראייה שלה.

----------------------

את טוענת שכל מה שאנחנו אומרים על עצמנו זו אמת?
כל מה שאנחנו אומרים שאנחנו רוצים - זה באמת ככה?

יש גם סיבות אחרות שלפעמים אנחנו לא מודים בהם
או מנסים לטשטש אותם - ואלה הגורמים האמיתיים.

-------------------------

ואני עדיין חושב שהבחירה שלה נובעת מפחד.

ואיימי, אם זה מפריע השיחה שלנו עלייך בגוף שלישי, תודיעי לי.
(וכמו שאני מכיר אותך, זה לא... )

עינבר • 21 באוק׳ 2006

ועדיין, משפט כזה שיפוטי: הבחירה של נובעת מפחד.

לפעמים, מה שאתה קורא לו פחד זה הרגש הכי בריא,
הוא מגן עלינו מסכנות, הוא תמרור האזהרה שאנחנו צריכים.

לא כל התגברות על פחד היא אידיליה. לפעמים היא טימטום.

איימי_​(נשלטת) • 21 באוק׳ 2006

צודק. לא מפריע לי בכלל. אני נהנית פה תמשיכו...

prometheus

עינבר • 21 באוק׳ 2006

כתבתי שהיומרנות שיש בהבעת הדעה שלך מקוממת אותי.
שאף אחד לא צריך להתיימר להבין אדם טוב יותר מעצמו.

זאת ההרגשה שלי וזאת הדעה שלי על דבריך.

ועכשיו אני לא מבינה מה הבעיה, אתה רוצה שאני אתחנף אליך?



נ.ב.
אם מישהי שעברה טראומה דשה במשהו,
זה הזמן שלוקח לה בין להבין בראש לבין להפנים ולהרגיש.