ללכת שבי

איימי_​(נשלטת) • 20 באוק׳ 2006

מסכימה עם דבריך. רק רוצה להוסיף שבמקרים מסויימים, בהם צד אחד של המערכת לוקח את כל האשמה עליו, יש ערך להבנה שאותו צד היה קורבן. לא תמיד מדובר במערכת של התעללות. לפעמים האדם יכול להיות קורבן בסיטואציות מועטות בלבד.

אני חושבת שיש בחברה נטייה לראות בצורה שלילית אדם שמכריז שפגעו בו. שהוא היה קורבן. איך אומרים? "שתו לי אכלו לי"? חושבת שכאשר מדובר באישה, רואים זאת באור שלילי אף יותר.
אני לא רואה זאת באור כזה.

יודעת שלא בהכרח לזאת התכוונת, אבל זו האסוציאציה שעלתה בי.

תגובה לליילה

עינבר • 20 באוק׳ 2006

נשים כאן בוחרות, ומי שלא יודעת אחרת, תעשה באופן טבעי בחירות שגויים.
מי שלא מודעת לאלטרנטיבה ולא מחוברת אליה רגשית, לא תזהה אותה.

אני חושבת בלב העניין שרבים שלא מבינים כלל מה היא התעללות.
עצם הוותור על ה"אני" , כשהוא אמיתי, הוא הרסני וגורם לנזק "נפשי".

יש סאביות שהצורך שלהן, הגירוי שלהן, הגוף שלהן מבקש את ביטול האני.
זאת הדרך הטובה שלהן לבוא לסיפוק מיני ונפשי כאחד וזה בהחלט לגיטימי.
אבל זה לא מסוכן בתנאי שהויתור על האני הוא זמני ובתוך הקשר מסויים.

כאישה שהייתה בעלת ערך עצמי גבוהה, לפני שנכנסתי ליחסים שלי,
הויתור על האני היה מאוד מזעזע עבורי והנזק שלו ברור ומורגש.
היה לי קל להבין את משמעות הויתור, כי יכולתי להשוות לפני ואוחרי.

כאשר בחורה מאוד צעירה, שעדיין לא גיבשה את האני שלי, "בוחרת" לוותר עליו -
לדעתי זה מדאיג. במקרים רבים, היא תשלם מחיר נפשי כבד, על הויתור הזה.
האמת שגם יש לי ספר לגבי ההבנה שלה את משמעות הבחירה שהיא עושה.

אדם זקוק להבשלת ה"אני" שלו. רק מי שיש לו אני בשל יוכל לבחור איך ומתיי לוותר עליו.

עינבר,

venus in our blood​(שולטת) • 21 באוק׳ 2006

אפשר לשאול, בבקשה, לשם הספר שציינת?

לפלרטט עם "האקסטרימיזם"

llulu​(נשלטת) • 21 באוק׳ 2006

זה נקרא ללכת עד הקצה

לפעמים, אני גם שואלת את עצמי אם האקסטרימיות שלי היא לא סימן של הרס עצמי, ושאינה עצמי.

השאלות האלה היו קיימות מאז תחילתה של דרכי בתור שפחה. זאת אומרת, כאשר צעדתי את הצעדים הראשונים שלי כשפחה, השאלות האלה היו כבר קיימות. עד היום, כאשר אני נכנסת עמוק ועמוק יותר למה שנקרא אקסטרימיזם.

השאלה: איפה עוצרים?

השאלה: האם עושים את זה לבד, בלי פרטנר אוהב ומעודד

ושאלת השאלות: איפה כבוד אשה פה? איפה כבוד עצמי? איפה מתחילה נקודת השבירה?

בסוף השאלה הינה מתאי אצליך להפסיק לאשול את השאלות האלה בלי להרגיש אבודה בכבוד עמצי או בנשיות שלי. אקסטרמיזם מפחידה, מיוחד כשהיא מתגלה בלי עתיפה יפה. זה טוב, אנחנו פה כדי לפחד ולחיתעלות עלעצמינו, לחיות ולאהוב את החשש הזה, את הסטרס הזה ולא חשוב מה האחרים חושבים

prometheus​(שולט) • 21 באוק׳ 2006

מה זה בדיוק אני בשל? המונח הזה לא מוכר (אולי מחוסר ידע?)
באיזה כלים ניתן לבדוק זאת?
כל ויתור על האני (גם זמני) יהיה בעל השפעה נפשית חזקה, מתי את יכולה לומר אם נגרם נזק או תועלת?
למשל אני חלש שלא מצליח להתמודד עם לחץ חזק יוכל להרוויח מהויתור הנ"ל (באופן זמני). האם זה אני ש"בשל" לכך?
ובכלל איך ניתן לדעת אם ויתור על האני הביא לתוצאות חיוביות או שליליות?
יש לך ספק לגבי ההבנה של משמעות בחירה הזאת?
ואיך היא בדיוק תבין את משמעותה בלי לבחון את האפשרות של לוותר עליו?

בכלל המשפט הזה די סותר את עצמו, מי שבחר/ה לוותר על האני שלו/ה כשהוא לא בשל האם לא הוא/היא בחרה בכך? ואם לא מי בחר בכך עבורו/ה?

את מתיימרת לדעת הרבה על אנשים אחרים, מאיפה כל הידע הזה אולי גם אני אחכים?

זרונת ונוגה

מביט לרגע • 21 באוק׳ 2006

זרונת ונוגה ,

אני מסכים איתכן כמעט בכל מה שכתבתן , ועדיין ,אני חלוק עליכן כפי שכתבתי קודם לכן , בשורה התחתונה.

זה נכון שלעיתים איננו יכולים למנוע את הצרה הממשמשת ובאה. זה גם נכון שהטעויות יכולות להיות שיעור מעולה לעתיד , ולעיתים מה שלא נגיד - לא יעזור. עד שהאדם עצמו לא יחווה על בשרו את אותה חוויה , מילים , חכמות ואוהבות ככל שתהייינה לא תעזורנה.
ברור גם , כפי שכתבתן שחלק מהדברים ניתן לזהות רק בדיעבד .
ועדיין , אינני מסכים ל"החלטה" הגורפת שלכן ש "אדם שלם עם החלטותיו" ו "תהא הבחירה אשר תהא" זה דבר מבורך . לגמרי לא . אמנם כאמור לא תמיד נוכל לעזור , אבל אין ספק שמידה מסוימת של שיפוטיות בריאה תהיה חיונית מאד במצבים מסויימים.

זאלופון​(שולט) • 21 באוק׳ 2006

לגבי פלג ספציפית - הבחורה אמרה וחזרה ואמרה והדגימה והוכיחה והסבירה שהיא כותבת בכוונה באופן מגמתי, שמבליט דברים מסוימים ומסתיר אחרים. לפיכך אני לא ממש מבין למה כל פעם מחדש נעור אותו דיון בנושא. זה דומה בעיניי לאנשים שצופים במהדורת חדשות שבה הקריין מבטיח להם כי החדשות שהם עומדים לראות סולפו ונערכו על מנת להעביר נקודה רצויה והן אינן משקפות את המציאות כפי שהיא, ובכל זאת הצופים שרואים בחדשות את החיילים הישראלים יורים על ילד פלסטיני מקבלים את הדברים כפשוטם ויוצאים להפגין נגד ישראל (סתם דוגמה, בלי פוליטיקה בכלוב בבקשה).

לגבי הנושא בכללותו - ברור שלא תמיד האדם הפועל הוא השופט הטוב ביותר של מעשיו ומצבו. אחרת לעולם לא היינו צריכים להודות בטעות. ברור גם שהאדם הצופה לאו דווקא יודע יותר טוב מהפועל. לכל אחד יש את נקודות העיוורון שלו - הפועל בגלל מעורבותו והצופה בגלל היעדר מידע, ומכיוון שמדובר באנשים שונים קשה לאחד להעריך באופן מדויק מה יהיה טוב עבור האחר. מכיוון שכך, אני רואה טעם בהבעת דיעה וביקורת, אבל לא רואה טעם בנסיון לאלץ את האחר לקבל את הדיעה והביקורת הללו.

אדון ערן,

venus in our blood​(שולטת) • 21 באוק׳ 2006

[quote="אדון ערן(שולט)"]זרונת ונוגה ,

אני מסכים איתכן כמעט בכל מה שכתבתן , ועדיין ,אני חלוק עליכן כפי שכתבתי קודם לכן , בשורה התחתונה.

זה נכון שלעיתים איננו יכולים למנוע את הצרה הממשמשת ובאה. זה גם נכון שהטעויות יכולות להיות שיעור מעולה לעתיד , ולעיתים מה שלא נגיד - לא יעזור. עד שהאדם עצמו לא יחווה על בשרו את אותה חוויה , מילים , חכמות ואוהבות ככל שתהייינה לא תעזורנה.
ברור גם , כפי שכתבתן שחלק מהדברים ניתן לזהות רק בדיעבד .
ועדיין , אינני מסכים ל"החלטה" הגורפת שלכן ש "אדם שלם עם החלטותיו" ו "תהא הבחירה אשר תהא" זה דבר מבורך . לגמרי לא . אמנם כאמור לא תמיד נוכל לעזור , אבל אין ספק שמידה מסוימת של שיפוטיות בריאה תהיה חיונית מאד במצבים מסויימים.[/quote]

________________________________________________________________
עם זה אני מסכימה.
אבל,
מה אם באותו רגע נתון , מה שאתה מכנה שיפוטיות בריאה, איננה קיימת כפי שהזולת תופס וחווה אותה ? או שהנשלט\ ת אינו מרגיש צורך בה ?
ניתן להוביל את החמור אל השוקת, אך לא ניתן להכריחו לשתות...
על כן,
כל עוד אדם שלם עם עצמו , ביחס לזמן, לסיטואציה, לדינמיקה שבזוגיות , אני אכן רואה בכך דבר מבורך.
שיפוטיות בריאה היא עניין יחסי ומשתנה.
מה שניראה כדבר קביל ומוסכם כיום, יכול שלא להיות כזה בעתיד ולהיפך, כמובן.

להפעיל שיפוטיות , היגיון, זה תמיד נכון ומומלץ.
אך לפעמים , לחיים יש נטייה ללמד אותנו שיעורים שאותם נוכל ללמוד רק דרך עצמנו, ורק על בשרנו ( לטוב ולרע, וזה נכון גם לכל גווני האמצע של החיים. )

נקודה נוספת למחשבה...

venus in our blood​(שולטת) • 21 באוק׳ 2006

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=1355

Re: אדון ערן,

מביט לרגע • 21 באוק׳ 2006

אז , במקרה הרע (בהנחה וצדקנו) הפגיעה בוא תבוא.
בסופו של דבר ולאחר קריאה של הלינק שהפנית (ותודה הוא היה בדיוק במקום) נראה לי ששנינו מגיעים מאותו מקום ומסכימים כמעט על הכל , למעט אולי עניין "המבורך"...