מיתוסית(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
22 באוק׳ 2006
אהבת אמת- קיימת?
מהי אהבת אמת? האם יש לנו נפש תאומה? האם יש רק אחת כזאת או שתיים או יותר?
כמה אהבות גדולות מצפות לנו, אם בכלל? ואיך אנחנו יודעים שזה שאהבה נפשנו- אכן מתאים לנו, אכן המיועד? בימי חיינו אנחנו אוהבים כל פעם אדם אחר. בכל פעם אנו בטוחים ש"זה זה", כבר רואים שלושים שנה קדימה, מדמיינים חתונה, ילדים ותינוקות ואיך ששנינו נשב על ספסל-נדנדה על מרפסת בתור זקנים ונביט על השקיעה... אנחנו מסונוורים מאהבה, מאוהבים, נמשכים, משתוקקים, מתאווים, מרוגשים... לפעמים אנחנו אוהבים בפרץ אדיר של להבה עם פעמונים באוזניים וזיקוקין בעיניים... ולפעמים זו אהבה שמתבשלת על אש נמוכה, מוכנה ככל שעובר הזמן, מפתחת ארומות וטעמים מיוחדים ככל שמוסיפים לה עוד תבלינים ועוד רכיבים... האם אחת מהן עדיפה על האחרת? נכונה יותר? מחזיקה מעמד יותר? ואולי מה שמשנה זה לא פרק הזמן בו האהבה תשרוד, אלא איכותה וחוזקה. מצד שני, חוזקה יורד עם השנים ואולי דווקא אהבה כזאת מתכלה מהר כשם שהתחילה מהר? ומצד שני, לפעמים מוטב לאהוב חזק וקצר מלאהוב חלש ולאורך זמן ולא למצות את יכולתיו של הלב המשתוקק להתפקע מגידרו וכל שהוא יכול זה- להתמלא עד מחציתו... כיצד נדע שאנו יכולים לקשור את חיינו בחיי אדם אחר, שאנחנו אוהבים אותו מספיק ומתאימים לו מספיק? שזו אהבת חיינו? אולי מעבר לפינה, מחכה לנו אדם אחר שהוא מתאים לנו יותר, יעשה אותנו מאושרים יותר, האהבה שלנו תהיה בשלה יותר ומלאה יותר? אולי אנחנו כרגע אוהבים, אבל בעוד כמה שנים נתפכח כשיהיה מאוחר מידי? ולמה תמיד בסרטים ובספרים, הכל מושלם כל כך והם מספרים על דרך התלאות של הגיבורים- עד שהם יחד והכל יופי טופי ובגדים זרוקים כל הדרך למיטה, אור השחר שוטף את גופם העירום והמאוהב... אבל מה קורה אחרי שהם יחד? מה עם כל המריבות? מה עם השקרים, ההעלבות, השתיקות, האדישות, הנקמות הקטנות, החיכוכים, אי ההסכמות והבגידות של הזוג המאוהב הזה? למה מרמים אותנו ומראים לנו רק את הצד היפה של האהבה, ההתחלתי והבוסרי או את הצד המכוער, העבש של האהבה- בד"כ של הנישואין שהם מתמוססים לגיבורים בידיים ומותירים ארס? ואנחנו אוהבים כל כך, בטוחים שהפנטזיה מלאת הקסם הזאת לעולם לא תיתם... ובסוף כמו בלון היא מתפוצצת לנו בפנים והלב שלנו נשבר ואנחנו בטוחים שלעולם לא נאהב יותר- לפחות לא נאהב כמו שאנחנו אוהבים עכשיו, שנגזרת עלינו בדידות איומה וכאב ניצחיים... אנחנו מפחדים לאהוב, מפחדים להיקשר- וכשזה קורה, אנחנו מפחדים לאהוב הכל, כי האהבה היא חלק מהחיים שלנו ואיך אפשר לחשוב על הפסקת החיים- או חלקם- בבת אחת כמו שזה לא קורה בשום מקרה אחר למעט מוות פתאומי שלנו או של האהובים עלינו? אני רוצה לאהוב בגדול! בענק! מכל הלב, הריאות והגוף... אבל יש את המחשבות המציקות האלה ואת הידיעה הדי- ודאית, שאין אהבה נצחית שהיא תמיד נגמרת מתישהו או מתשנה לבלי הכר לידידות, ניכור ואף שינאה... ולפעמים לסתם תחושת משפחתיות ללא אינטימיות... ולפעמים האהבה היא רק אינטימיות מינית, היא מורכבת בעיקר מזה ושאר הקשר אינו ממשי ולא מורכב מדבר למעט אוויר ומולקלות של כימיה מינית גבוהה בתוספת כמה הורמוני טסטוסטרון משלהבים... וכשנגמרת התשוקה, יורדת הגיליוטינה על ראשה ומעניקה לה פרפורי גסיסה אחרונים... האם סופה של כל אהבה למות ואי ההכרה בכך היא בעצם הכחשה עצימת עיניים בדיוק כמו שאנחנו יודעים שבסופו של דבר- כולנו נמות בשלב זה או אחר של החיים... עצוב לדעת, שלא רק הגוף מתכלה, אלא גם הרגשות ולפעמים גם הנשמה שפסה מן העולם עוד לפני שהגיע זמנו של הגוף... ואז, מה נשאר מאיתנו?? (מתוך הבלוג שלי) |
|
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
22 באוק׳ 2006
שום דבר לא מחזיק לנצח.
שום דבר הוא לא בטוח- גם לא החיים שלך או שלי. אני יודעת באופן אישי שכל פעם בחור חדש פעם- באו המחשבות האלו שאת מספרת-עוד 30 שנה. רק פעם אחת ידעתי שזה הולך לקרות. בכל מערכת זוגית יש את החצי שנה של האידיליה, הכל מושלם, ורדרד, רואים את הכל- הילדים הנינים והחתונה... הרבה זוגות נפרדים אחרי שהאידליה ניגמרת. מאוד קל ופשוט לאהוב שהכל מושלם, יש כאלו ''שוברים את הכלים'' ברגע שצצות בעיות שדורשות מהם השקעה והתמודדות עם קושי, ויש זוגות שמרגישים שעדיף להם לריב כל החיים עם הבן זוג שלהם- מאשר להיות עם מישהו אחר לרגע אחד. אני מניחה שיגיע האדם ששמך ''כתוב על המצח שלו'', את פשוט תדעי. קשה להסביר את זה במילים... זה כמו מן הארה כזו, כמו בסרטים המצויירים שיש מלא אור מסביב לבן אדם, והוא מבין שזה זה. הנה עומד מולו הדבר שלו הוא חיכה כל חייו. האחד שלו/שלה. אני יודעת שאצלי זה היה ככה- ברגע שהוא נכנס בדלת, ידעתי. למרות שהוא בזמנו היה עם בת זוג אחרת ולמראית עין היה ניראה שהכל מדהים ויפה, אני ידעתי שהוא יגיע אלי מתישהו, איכשהו. אם לא היום ולא מחר אז עוד חצי שנה או עוד שנה או עוד 20 אבל זה יגיע. אז זה לקח פחות מזה- רק 5 חודשים, אבל היום כמעט 3 שנים אחרי, תראי איפה אנחנו. אי אפשר לדעת מה מחכה מעבר לפינה, אבל אם תחכי יותר מדי זמן ותחפשי את ההצעה הטובה יותר תמיד- במקום להתרכז במי שאת איתו, את אולי תפספסי את הדבר הכי טוב שיכול להיות בשבילך. בנושא התשוקה וכל זה, הכל בידיים שלך ושל הבן זוג, אם אתם מצפה שכל החיים תוכלי לשחק רק במשחק אחד ותמיד לאהוב את זה, אז את חיה באשליה. את צריכה לקחת את מה שיש לך ולשחק איתו ולגוון איתו, כמו פלסטלינה.... יכול להיות לך גוש פלסטלינה בצבע אדום, אבל עם הפלסטלינה אין סוף לאפשרויות שאת יכולה לפסל אותן. ככה אני מרגישה בכל אופן... |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
22 באוק׳ 2006
אהבתי את המטאפורה של הפלסטלינה
שמעי, לפעמים גם בחצי השנה הראשונה לא הכל מושלם וורדרד ויש ריבים והכל והרב הפעמים גם נפרדים במהלך החצי שנה הראשונה הזאת.. אבל הבעיה שלי היא שבגלל שאנשים כמוך מדברים על פעמוני חתונה ברקע ואהבה ממבט ראשון... WELL, זה גורם לך לחשוב שאם את אוהבת מישהו, פשוט אוהבת אותו עם כל החרא והבעיות, כי שורה תחתונה הוא עושה לך טוב אפילו שיש בעיות די מהר ובכל זאת האהבה והאכפתיות מחזיקות אתכם יחד... כנראה שזה לא זה... 
עם זה יש לי בעיה.. אני צריכה לאהוב מישהו ממבט ראשון וישר לדעת "שזה זה" כדי שזה באמת יהיה זה? בלי עין הרע טפו טפו התחתנתם והכל טוב, אבל אם חלילה תתגרשו, גם אז תוכלי לומר"ידעתי שזה זה ושנחיה לנצח בלה בלה?" לא ואפילו כשמתחתנים כי זהו, מצאנו את מה שחיפשנו- שליש מהאנשים מוצאים את עצמם מתגרשים וכל היתר לא הכי מרוצים ממה שיש להם, אבל... מסתדרים... אני לא מכירה הרבה זוגות שנשואים מכל 10-15 שנה ושהם עדיין אוהבים אחד את השני ושהנישואים שלהם פחות או יותר בסדר... וחבל לי... כי למה להתחתן? רק בשביל להביא מסגרת לילדים שגם ככה גדלים חלקם הגדול במשפחה חד הורית? |
|
|
|
Tainted(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
22 באוק׳ 2006
אף אחד לא מכריח אותך להתחתן,
אני מכירה זוגות שיחד כבר 30 שנה ולא התחתנו ויש להם ילד, אין בזה פסול. את מסתכלת על אהבה ומחפשת בטחונות- אין בטחונות באהבה, אין בטחון גם שאהבה שלי ושל בעלי היקר לא תעלם עוד 15-20 או 100 שנים. חרא יש תמיד, החיים שלנו הם דינמים, הכל משתנה, אם היום אנחנו למעלה, מחר אנחנו יכולים להיות למטה, אם היום אנחנו עשירים חודש הבא אנחנו יכולים להיות עניים מרודים, אי אפשר לדעת אם מחר שאני יעבור את הכביש לזרוק את הזבל- לא ידרסו אותי. אם חלילה אתגרש, ולא אהיה עם פרודו יותר אני יודעת שאוכל לומר שחייתי את חיי איתו, למדתי הרבה על עצמי, השתנתי, אהבתי בלי גבול ובלי הגיון ואהבתי כמו שלא אהבתי קודם. מי יודע מה העתיד יביא? את יודעת למה כל כך הרבה אנשים מתגרשים? כי זה הרבה יותר קל לקום ולעזוב מאשר להשאר ולהלחם. לפעמים אנשים לא שמים לב מה הם שמים קודם, את האהבה שלהם או את האגו שלהם. אבל בכללית- הרבה יותר קל לסובב את הגב וללכת מאשר להשאר ולהלחם על הזוגיות. שאנשים כועסים הם עושים דברים שלא תמיד יש דרך חזרה אליהם. יש הרבה אנשים גם שלא מוכנים לקבל עזרה חיצונית. זוגיות זה לא רק סקס וחתונה, זה גם חברות, זה עבודה, זה הכל. צריך לעבוד על הזוגיות ולתחזק אותה כדי לשמור עליה ובמידת הצורך גם להלחם בשביל שהיא לא תגווע. שום דבר לא מושלם בחיים, כל הזוגות רבים, תמיד יש חיכוכים. את מדברת על האמצע והסוף, תתרכזי בהתחלה- באיך להיות חכמה ולבנות את הזוגיות שלך כך שהזוגיות לא תגווע.. יש פה הרבה שחושבים ''גם כן היא נשואה 5 דקות וכבר נותנת עצות'' חחח בואי נדבר עוד 20 שנה, אני יהיה יותר חכמה. כרגע- הכל בתאוריה, ברגע שמגיעים ילדים, משכנתאות, דירות והכל, זה נהיה הרבה פחות פשוט מאשר לחיות רק זוג.... זוגיות זה משרה מלאה, הקמת משפחה זה משרה מלאה.... |
|
|