המקום של החינוך

יש אנשים שהסיכון בפומביות עושה להם את זה

סקיפר • 26 באוק׳ 2006

כמו שכתבת האילוף והחינוך הם דברים שהסאבית ביקשה והאדון קיבל כי הוא עושה להם את זה.
יש הרבה אנשים שהסיכון בפומביות עושה להם את זה אבל הם בוחרים איפה לבצע.
אם הסאבית פוחדת היא יכולה לדבר עם האדון שלה.
(אני מקווה שבמהלך האילוף היא לא איבדה את יכולת הדיבור מחוץ לסשן. )

יתכן שהאדון הביט וראה שאין איש בסביבה ומצא תרוץ לרגש את עצמו והסאבית שלו.
אני לא בטוח שזה חוסר שליטה אבל אם הסאבית מורה נשואה ופוחדת שמישהו יראה גבר שאינו בעלה עושה משהו מדוע היא הזמינה אותו לחדר המורים ולא אמרה מראש שיזהר?
אם אדון מקבל הזמנה מסאבית להגיע לחדר המורים לא בטוח שהוא חשב שההזמנה היא לשיחת הכרות נינוחה.
האדון יכול לנסות להעביר את השיחה לכיוונים מיניים של "חינוך" בתרוץ הראשון שהוא רואה, אם הסאבית לא דיברה.

קראתי עשרות פוסטים על גברים ונשים שיצאו באמצע העבודה לסשן במקום שיש בו סיכון להתגלות כי הסיכון עושה להם את זה.

אם הסאבית מורה נשואה ומכירים את בעלה הסיכון הוא שונה ממורה פנויה שיכולה לריב עם בן הזוג אבל גם זוגות בדסמיים נשואים, ולא זה לזה, לפעמים אוהבים את הריגוש שבסיכון.
המורה צריכה להחליט על הסיכונים שהיא לוקחת ולדבר.

Re: מותר ואסור..

נוריתE • 26 באוק׳ 2006

לא דובר כאן בהוא רצה כי בא לו
מדובר כאן באבדן שליטה ואפילו ריגעי וזה אומר דרשני זה הכל
גם לא מדובר כאן באסור או מותר, למה?כי
מזמן לומדנו כאן שלא לנסות לקבוע במרכאות לאנשים את אלו השניים
כל אחת ואחד קובעים את האסור מותר בניהם
אבל ישנם כמה כללים בסיסיים
הראשון בהם
כפיה לא מקובלת ואולי יש כאלו שיחלקו עלי גם בזה.

ואם לא בא לה,לחטוף סטירה בחדר המורים ולא ניראה לה מקובל,
ןלא לחטוף בכלל,משהו שלא בין ארבע הקירות במסגרת סשן,
לא מעניין אותי, אישית, מה החשק שלו ומה עושה לו את "זה.".

חינוך פומבי

האביר​(שולט) • 26 באוק׳ 2006

הכותבת אמרה, שיש לה חייו וניליים עשירים ומגוונים.
להערכתי, אמירתה זו, מהווה רמז למצוקתה.
מחד, היא מאוד מרוגשת ושואפת להגיע אל פסגת החינוך כסאבית, מאידך, רומזת שאיננה רוצה כל פגיעה בחייה הוניליים, בחוג עבודתה ואני מניח, בחוג המשפחתי חברי גם.
שאלתה של הכותבת, מהווה, להערכתי, אמירה די ברורה.
אמירתה הנה.....אני חושבת שהאדון שבא לחנך, לא ידע לעשות אחד ועוד אחד.אני כמעט מתביישת לומר שקיימת כזו אפשרות, שהרי הוא אדון, אבל אני אומרת את דעתי דרך כתיבה ושאלה.
אכן, הצדדים קובעים את מידת הסיכון לה הם מוכנים.
קובעים- בלשון רבים ולא לאחר מעשה.
לגבי דידי, בי די אס אם, לעולם, אבל לעולם, לא יכול לבוא לפני או על חשבון, משפחה, בעל, אישה, חבר ובעיקר ילדים.
משם, כשמגיעים לשם-השמיים הם הגבול.

הייתי כאן • 26 באוק׳ 2006

ולי בכלל נקרא שהאדון
המדובר לא מבחין בכלל
בחיים האחרים שלה
וחי את חיי ה"אדונות"

צריכה להיות הפרדה ברורה!!
והאדון הזה לטעמי
איבד שליטה
ולכן לא ראוי ל"מאכל אדם".

סקיפר • 26 באוק׳ 2006

אני לא מבין מדוע את אומרת הכל לנו ולא לאותו אדון?

מורה נשואה עם משפחה ועבודה ואדון חדש שאינו בעלה חייבים לפחות להיות בעלי היכולת המינימלית לתקשר ביניהם.

אם השיחה תהיה איתנו במקום איתו צפוי שהוא ימשיך לבצע דברים בלתי צפויים אבל אם לא מדברים צפוי שגם האדון הבא יעשה דברים בלתי צפויים.

אם החלטת לזרוק אותו זו יכולה להיות החלטה כמו כל החלטה אחרת כאשר שני בני אדם לא מתאימים, בייחוד כאשר הקשר הוא חדש, אבל חוסר היכולת לדבר עם האדם בעצמו עלול להביא לבעיות בכל קשר..

חינוך ב BDSM

עינבר • 26 באוק׳ 2006

מכיוון שBDSM נעשה בהסכמה, אי אפשר לחנך באמת.
אני מכירה 2 סגנונות לחינוך שמקולות העולמנו:

1. החינוך למעשה מתחיל מהצד הנשלט, הבחירה שלו לציית.
הענישה היא כלי באמצועותו השולט יכול לסייע לנשלט לציית,
להשריש עליו את השליטה, להרגיל אותו לפעולות מסויימות.

2. החינוך, כמשחק תפקידים, כגירוי מיני, כחלק מהסשן,
עצם הריגוש ששתי הצדדים מקבלים מסיטואציית העונש,
במקרה זה הענישה יכולה להיות בלי קשר אמיתי למעשים.

אני בטוחה שיש עוד סגנונות, שאני לא מכירה או זוכרת.

נורא חשוב לדבר ולהבין מה משמעות החינוך לכל אחד ואחת.
תקשורת כזאת גם תאפשר להגדיר את הגבולות של הנשלט,
בכל מיני דרכים שהוזכרו על ידי כל מיני כותבים.

כהערת אגב: ההתרשמות שלי הייתה שמדובר במצב תיאורטי.

וסקיפר, לאנשים חדשים חסר ידע, שמקשה על התקשורת,
מקשה על הבחירה ועל ההסכמה, זה לגיטימי לשאול כאן שאלות.

נקודה אחרת: פנטזיה של חינוך ע"י סטירות בחדר המורים

כלבלבון עירוני • 26 באוק׳ 2006

גם ההתרשמות שלי היא שמדובר על פנטזיה של סטירות וחינוך למורה בחדר המורים ע"י אדון שעדיין לא קיים כי בקולר כתוב "עוד יהיה" על האדון החדש.

נקודה אחרת שלא קשורה לחינוך שלך ע"י האדון שתמצאי ותזמיני לחדר המורים היא החינוך שמקבלים הילדים שלנו שנמצאים בבתי הספר.
יש מקומות עבודה שבהם אנשים יכולים לקחת סיכון של סשנים של סטירות ומכות או קיום יחסי מין אבל יש מקומות שבהם אני מצפה שיחשבו על הילדים לפני שחושבים על דבר אחר.
המקומות האלה הם גני הילדים ובתי הספר.
גם אם גננת או מורה רוצות להמשיך את הפגישות בגן הילדים או בחדר המורים אני חושב שזה לא המקום.

האחריות היא על המורה או על הגננת ולא על האדון שתמצא.
אם תמצאי אדון אני מקווה שמקומות המפגש לסשנים לא יהיו בבית הספר או בגן הילדים שבהם מתחנכים הילדים שלנו.