על הלוויה של מאסטר בונבון ואיך נפגשתי עם אנשי הכלוב

על הלוויה של מאסטר בונבון ואיך נפגשתי עם אנשי הכלוב

Dear Balak • 2 בנוב׳ 2006

אחרי שכתבתי בפורום הכלוב, רבים פנו אלי בבקשה לכתוב עוד.
חלק מנשות הכלוב שלחו תמונות עירום בניסיון לפתות אותי להיפגש איתן. אבל אני איש צנוע. העדפתי להתחבא בין הכלים.
יחד עם זאת, לכולנו יש חולשות. ולי יש חולשה לאנשים מתים. לכן כשמאסטר בונבון נפטר הבנתי שהגיע הרגע להיחשף ולהגיע ללוויה שלו.

כל אנשי הכלוב היו שם וזו הייתה הזדמנות נפלאה להכיר אותם ולגלות את שמי האמיתי. אם יש עדיין אנשים שחושבים שקוראים לי דיר באלק אז טעות בידם. השם שלי זה אורי פּידס.

הגעתי חמוש בדבר אחד בלבד – הנימוס המשובח שלי.

כלל חשוב לבניית יחסים בין אישיים: להיות הראשון שאומר שלום ומברך. הייה מסביר פנים והצג את עצמך.

כשהגעתי ללוויה של מאסטר בונבון בירכתי את האנשים לשלום, לחצתי ידיים ואמרתי, "היי! אורי פּידס, נעים מאוד. אהלן, נראית טוב! אז מה שלא ראיתי אותך אף פעם לפני כן, רזית! רזית אני אומר לך!

"מה שלומך חביבי, איך האולקוס? אין לך? לא נורא, זה בר תיקון. אז מי לעזאזל היה ההוא עם האולקוס? אני מקווה שהוא חי עדיין. תמסור לו ד"ש אם הוא חי עדיין.

"אהלן, אני אורי, נעים מאוד. כן אני כתבתי את הסיפורים הטובים ביותר בפורום הכלוב. אהבת? זונה! למה את סוטרת לי? לא משנה. אני אוכל שרמוטות כמוך לארוחת צהרים."

הכלל השני: זכור והשתמש בשם הזולת.

"נו, שרגא, מה שלומך? אתה לא שרגא? מי זה השרגא הזה. זה בטח אתה, גבר! אני שמח לראות אותך, בנאדם. אתה יודע שאני מעריץ את הכתיבה של... די! זה גם לא אתה! סעמעמק!!! איפה השרגא המזדיין בתחת הזה. נמאס מהמניאק הזה. עד שאתה טורח לזכור את השם של הבנאדם הוא פתאום נעלם לך. מה אתה אומר על זה חביבי? אה, אתה שרגא, נעים מאוד, אני אורי פידס."

חשוב לשמור על קשר עין וחיוך.

"לא גברתי. אני לא מנסה לאנוס אותך. תפסיקי עם זה. בואי נשמור את הפנטזיות לאירועים אחרים, לא ללוויה הזאת. בואי נשמור על כבודו של האיש והמקום. אז חייכתי אז מה. הנה תראי אני מחייך גם לזאת עם המטריה, הסנטר הכפול והשפם. היי יקירתי! לא!!! לא בשום אופן יקירתי. תודה, תשמרי את המפתחות לדירה שלך אצל עצמך."

גרום לאחרים להרגיש חשובים, תשומת לב היא המפתח.

"ואו! הנה אתה איש יקר! אין מישהו שאני מעריך יותר ממך בכתיבה האינטרנטית. אחרי הכל אתה עם רגל אחת בקבר, ויש כאלה שאומרים שלא רק הרגל. מחובר לאינפוזיה ועדיין מקליד בכוחותיך האחרונים למעננו את הלהג השטותי... זאת אומרת הלהג המשעשע שלך. שתדע שאני קורא את כל מה שאתה כותב.

"חה – חה! רק אל תנסה לבחון אותי! אתה תאכל את הלבלב כשתראה את הבקיאות שלי בכתביך. לא – לא, אל תבחן אותי. נו למה אתה מתעקש זקן מזדיין. מה קרה? תפסיק לנופף עם הידיים, קיבלת תשומת לב מה אתה רוצה יותר מזה? מציצה? תראו את האנשים האלה נותנים להם אצבע והם רוצים פיסטינג. נו מה אתה מנופף עם הידיים... אוי, חרא! אני מצטער שעמדתי לך על הצינור של האינפוזיה."

הראה הנאה משיחה. ללא מבטים לצדדים או הפגנת חוסר סבלנות.

"אויש! את כל כך שנונה. אנחנו עומדים כאן רק שעה וחצי ואת לא מפסיקה לדבר. זו הייתה שיחה מרתקת. אני מודה ששכנעת אותי ואני מרגיש עכשיו שגם אני חייב לטוס פעם לפרגוואי. מה? זה לאוקראינה? מה את אומרת... מה? לא לטוס בשום אופן. בטח שהקשבתי לך כלבה הפכפכה שכמותך. הקשבה ותשומת לב לזולת זה השם האמצעי שלי."

אנשים נמשכים לאנשים חיוביים, שמחים ופעילים.

"תראה, אפילו שאני מובטל ולא יכול לסגור את החודש אני עדיין שמח. גם המחלה לא מפריע בכלל לתפקוד היומיומי שלי, פרט למצבים שבהם אני צריך ללכת. אבל זה באמת לא קורה. האמת שאני לא אוהב ללכת. אני אוהב לשבת בבית ולשתות הרבה – הרבה בירה. זה כי אני מרגיש שהיא הופכת אותי לחיובי ושמח."

אנשים זוכרים הומור טוב יותר פי שש משיחה רגילה.

"ואז הוא אומר לו שהזין שלו תקוע בתוך האוזן של הגופה! חה – חה – חה! גם אני אוהב את זה. כן, הומור מקברי. אין כמו הומור מקברי בבית קברות."

היה תמציתי, למד לספר מה אתה עושה במספר משפטים קצרים.

"עזוב, לא כדאי לך לדעת מה אני עושה."

היה סובלני לאנשים עם אמונות ודעות אחרות.

"ואני אומר לך שעברנו לשעון קיץ חתיכת שומרוני מזדיין בתחת. לך תאכל צ'יזבורגר, יא בוגד! שפיך תימני מקולקל!"

שאל אנשים לדעתם.

"לדעתך, תוכלי להביא עוד חברה אלי הביתה אחרי הלוויה, כדי שנוכל לעשות סקס פרוע וחסר מעצורים בשלישיה?"

אל תפריעי לדובר באמצע דבריו.

"תשאלי את זאת שיש לה שפתיים של מוצצת אם היא מסכימה לשלישיה. אני אעמוד לי פה בשקט, לא אתערב בדבריך ואתן לך לשכנע אותה."

הפגן שפת גוף ידידותית ופתוחה.

"אני אוהב כשיורדים לי ככה. את לא עוקבת! תראי איפה הידיים שלי. הבנת?"

וכמובן היה זה צ'כוב שאמר שהנימוס האמיתי הוא לא בכך שאינך שופך רוטב על מפת השולחן אלא בכך שאתה לא שם לב כשמישהו אחר עושה את זה.

"נו אז מה ששפכתי לך קפה רותח על המכנסיים. תהיה מנומס ותתעלם מזה! רואים שאתה לא קורא צ'כוב."

ד"ש לכל החברים מפורום הכלוב שפגשתי בלוויה. היה טעים. כולי תקווה לעוד לוויות כאלה כדי שנוכל להתרועע ביחד.

ליידי מפונקת​(שולטת) • 2 בנוב׳ 2006

Tish Adams • 2 בנוב׳ 2006

סחטיש. גדול!!!
צחוק, צחוק אבל חצי...
למישהו יש Wet?

אורלי​(שולטת) • 2 בנוב׳ 2006

שנון ומצחיק בטירוף !

בוגדנית קטנטנה • 2 בנוב׳ 2006

מאחת עד עשרים ושש, כמ חולני זה יהיה אם אני אגיד שעשית לי חשק ללכת להלוויה??? (ולא, אני לא אחת מהנשים שהולכת לשלוח לך תמונת ערום...)
יש עליך טונות של כישרון!!!!

Whip​(שולט) • 3 בנוב׳ 2006

גדול, משעשע, מעלה חיוך גדול
תמשיך לכתוב.
ולבוגדנית הקטנה - איזה סולם זה מאחת עד 26?
אם כן, אז בטח 3,
כי נכון שזה חולני מצידך, אפילו מאד,
אבל בלי לשלוח לבחור תמונת עירום?!?!?

לרגל שנה לליין...

Agni​(מתחלף) • 3 בנוב׳ 2006

דיר-בלאק.
אחד הדברים המעניינים בכלוב הוא המפגש עם טיפוסים שונים.
אין ספק שזהו המקום בשביל הטיפוסים שדרך החיים הרגילה (פאבים, מועדונים רגילים, עמיתים לעבודה, בתי קפה...) מיצתה עצמה.
תוך כדי גלישה ולימוד הנפשות הפועלות מצאתי שאנשים חוששים להגיב למישהו שאינם מבינים.
הם חוששים מפני ביקורת משתלחת, מפני דו-פרצופיות, הם אינם לוקחים את הדברים כמו שהם נאמרים מפי אנשים חדשים ומנסים למצוא מניע נסתר.

ובצדק.

עולם זה מושך אליו דמויות מסוגים שונים עם אינטרסים שונים.
אחד הדברים הקשים הוא להיחשף, ועל זה אני מוריד בפניך את הכובע.
בין אם זה שמך האמיתי ובין אם לא, זה לא משנה.
ההיחשפות מראה שיש אדם אחד ספציפי ומוכר בסייבר השני.

אהבתי את כתיבתך.
גם אני סופר צללים ובפרופיל שלי תוכלו למצוא חלק מכתביי (וזה עד שאחליט להעלים אותו...מסיבותיי...)
השם נכון להיום הוא פסבדונים.
מי שמכיר אותי יודע....

מבטיח לקנות את הספר.

flashback{ג"ו} • 3 בנוב׳ 2006

ענק!!

Mary Jane • 11 בנוב׳ 2006

שנון

SEAMASTER​(שולט) • 14 בנוב׳ 2006

אחד הפוסטים השנונים הציניים והמצחיקים שקראתי כאן לאחרונה - מתמוגג ומכבד - סחטיין !