געוואלד!

געוואלד!

השרלילית​(פמית מתחלפת) • 2 בנוב׳ 2006

זקוקים לכם/ן.
לחתימה שלכם/ן.
כדי שנוכל להיות אנחנו בעיר הזאת, ולצעוד, ולהיות בטוחים/ות.

http://gevald.up.co.il/

זו אולי ההודעה החשובה ביותר שאי פעם שמתי כאן.


ענת/ג'יימס בונדג'/המלכה קריאטיביטי

עבודת מאסטר{lori} • 2 בנוב׳ 2006

שונא להיות הורס מסיבות אבל...

אני לא מבין איך אפשר לחתום על עצומה שמעודדת אנשים לפגוע במקומות הרגישים של אנשים אחרים.

אני לא מבין איך אפשר ללכת ולצעוד את מצעד הגאווה דווקא בירושלים. למה צריך לשאוב מהבאר עד שזו תתייבש? כבר יש מצעד שנתי, כבר מוכנים לחסום חצי מתל אביב כדי לאפשר לאנשים גאים לצעוד, למה צריך לצעוד דווקא במקום בו קיים רוב של אוכלוסיה שהדבר פוגע בה?
למה לעשות דווקא?

אילו השנה המצעד היה בתל אביב, או בכל עיר אחרת (טוב, מלבד בני-ברק), הייתי מצטרף אליו שוב. צועד יחד איתכם. חוגג איתכם, שמח איתכם, גאה בכם.

אבל כשהמצעד הופך מחג שמח להפגנת כח, להתרסה, למלחמה... כשאתם כופים על אנשים לקבל אתכם למרות שהם לא מעוניינים בכך, במה אתם שונים מהם?

צר לי, באופן אישי אני לא יכול לחתום על כזה דבר. לפחות לא עד שמישהו יסביר לי את ההגיון העומד מאחורי המלחמה הזו.

השרלילית​(פמית מתחלפת) • 2 בנוב׳ 2006

אנחנו הכרזנו מלחמה?
זה יפה.
הם שמים לבנת חבלה בתחנת משטרה בהתנחלות עלי, עם פתקי שטנה נגדנו, אבל אנחנו הכרזנו את המלחמה. מה לא מסתדר לי כאן?!
ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל הדמוקרטית. לכל אדם במדינה הזכות להפגין ולמחות בה. זו לא חגיגה. זו מחאה כנגד קיפוח זכויותינו. ועכשיו, גם נגד ההסתה לרצח וההטפה למעשי טרור (לבנת חבלה. זה טרור מובהק.)

אנחנו, אנשי העיר והקהילה, צועדים בה כדי להביע את מחאתנו החוקית במדינה דמוקרטית, בעיר הבירה. דווקא בגלל הרדיפה שאנחנו סופגים כאן כל השנה. כדי לא לחיות בגטו (ואל תגיד לי תל אביב, אני אזרח/ית חופש/יה, וברצוני לחיות בירושלים שלא תחת שלטון פונדמנטליסטי הרודף אותי ומסית לרציחתי בשם דת כלשהי). מצעד הגאווה הוא אקט של מחאה כנגד דיכוי.
הוא לא פסטיבל.
הוא לא דווקא.
הוא מחאה.
מיעוט צריך למחות, רוב לא.
כשאתה וחבריך תחטפו מכות, השמצות, השפלות ושאר דברים, כמו גם תהיו מנועים מלהינשא ועוד כהנה וכהנה זכויות שאינן מגיעות לכם רק כי אתם מי שהנכם - אנחנו נדבר על התחשבות בצביון העיר. גם אני חלק ממנו. גם חבריי. אין סיבה שנחוש רדופים או נספוג אלימות.
וזה קורה. כל יום.

ענת/ג'יימס/קריאטיביטי

אני עם עבודת מאסטר בעניין הזה

פוקחת עיניים • 3 בנוב׳ 2006

כן חושבת שצריך להעביר את המצעד מירושלים, אבל לאו דווקא רק מאותה הסיבה.

צריך להבין פה, שלריב עם אנשים פנאטים זה פשוט כמו לריב עם ילדים קטנים. אין מה לעשות לגבי זה.
אז תהיו אתם ה'נאורים', כפי שאתם רוצים להחשיב את הקהילה, ותתנהלו בבגרות.
ללכת עם ראש בקיר ולעשות דווקא על הפרינציפ, לא יעזור פה לאף אחד מהצדדים, ויותר מזה, זה אף עלול להיות מסוכן באמת.

אם המצעד היה בתל אביב הייתי הולכת. בירושלים זה פשוט נשמע מפחיד.

עבודת מאסטר{lori} • 3 בנוב׳ 2006

קריאייטיביטי יקרה

ראשית אומר שעוד לפני שהגבת, שמתי לב לטעות שבדברי וערכתי את ההודעה. אני מסכים לחלוטין עם מה שאמרת בעניין, לכן שיניתי את הניסוח בהודעה שלי.

ולעיקר - אין צורך לשכנע את המשוכנעים בזכות אנשי הקהילה ההומו-לסבית לשוויון זכויות. אוסיף לדברייך ואומר, שמדינת ישראל מראשית דרכה איפשרה לבתי הדין הרבניים לעסוק בנושא דיני הנישואין והגירושין, מסיבה מאוד לא ברורה. נכון להיום, בבתי הדין הרבניים יושבים רבנים ממספר מצומצם מאוד של משפחות מכובדות, ורבנים אלו לא מייצגים שום זרם ושום קבוצה במדינת ישראל. אפילו לא את הציבור החרדי.
רבנים אלו מחליטים למי מותר ולמי אסור להתחתן ולהתגרש, וזה לפי דין שלא התעדכן כבר 2000 שנה, ולא מייצג את מי שאנחנו היום.

אני בד"כ לא חוטף מכות כי אני הגבר הלבן הסטרייט שגם יודע להחזיר מכות, ורואים את זה עלי. נכון, ראיתי חברים, או ליתר דיוק - חברות שלי, חוטפות מכות מחסידי זרם זה או אחר כשהסתובבו באיזורים מסויימים בירושלים בחולצה קצרה, אבל זה לא מתקרב לשנאה הקיימת בתוך אותם אנשים כלפי הומוסקסואלים וכלפי לסביות.

עם זאת, ציפיתי מאנשי הקהילה להיות פיקחים יותר.
האם קיימת בלבך אמונה שתצליחו לשנות את אותם חסידים שמתנכלים לכם?
או שתצליחו לשנות את דעתם של דייני בתי הדין הרבניים?
וכל זה באמצעות מצעד בו תפגינו את שונותכם?

אני חושב שההחלטה לקיים את המצעד בירושלים היא החלטה מיליטנטית שיש בה פחות מן המחאה ויותר מן הייאוש. אני חושב שהמצעד בירושלים לא ישנה את פני הדברים לטובה. להיפך - הוא יציג את הקהילה באור לא טוב. זה יהפוך לסקופ, על (סליחה על הריאליזם הבוטה) "ההומואים שעשו בלגן וחטפו מכות בירושלים", ואחרי יומיים לא יזכר דבר מהמצעד הזה בתודעת הציבור.

אפשר לפתח את הדיון הזה למקומות מאוד מרתקים, אבל אני לא רוצה ליצור פה שרשור התכתשות, ולא רוצה להציג עצמי כאדם שמפקפק בכך שלך ולחבריך וחברותיך לקהילה מגיעות פחות זכויות מאשר לי ולחברי. זו ממש לא הכוונה.

למרות אי ההסכמה, אני באמת מאחל לכם המון הצלחה במצעד. שתצליחו לקדם את מטרותיכם, אפילו אם מדובר בצעד קטן. נקווה שהכל יעבור בשלום ושהמסר החיובי יעבור.

Re: אני עם עבודת מאסטר בעניין הזה

השרלילית​(פמית מתחלפת) • 3 בנוב׳ 2006

אז להיכנע לטרור? לעזוב את ירושלים שלי כי "לא רוצים אותי פה"?
לא נראה לי.
זה אומר לחיות בגטו.
אני אדם חופשי במדינה חופשית.
אני לא מקבל/ת תכתיבים מטרוריסטים.
מפחיד? כן. מפחיד אותי יותר מה יקרה אם לא נצעד. לאן זה יגיע. גם ככה יש אלימות כנגדנו. היא תחריף. מעניין זה שהאצבע המאשימה היא אלינו, ולא אל הפנאטים, שמנסים לכפות עלינו בטרור את דעתם.
אתם קולטים כמה זה עקום?

אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה

TorMentor80 • 3 בנוב׳ 2006

גם אני חשבתי כמוך עד לפני כמה ימים, עבודת מאסטר.


אמרתי דבר דומה - למה לעשות דווקא? זו עיר הקודש, חיה שם אוכלוסיה דתית גדולה, ואפשר באמת לעשות את אותו הדבר בתל אביב. ונכון שזו בירת ישראל וזו מדינה דמוקרטית וזכותו של כל אדם להפגין היכן שבא לו, אבל באמת סברתי שהמצעד בירושלים היה יותר בגדר פרובוקציה מאשר הכרח.

אירועי הימים האחרונים שינו את דעתי. החרדים ואנשי הימין הם ששיכנעו אותי שהמצעד צריך להתקיים בירושלים.

לא יכול להיות שקבוצה כלשהי תיטול לעצמה מונופול על עיר הבירה שלנו, או על ערכי המדינה שלנו, או על פירוש רצון האל, או כל דבר אחר.

אבל חמור מכך - נניח שבא להם לומר שרק הם בכל העולם צודקים, מילא. לכפות את רצונם באמצעות אלימות? זה נראה לך לגיטימי?

ציינו היום את יום השנה ה-11 לפעם האחרונה שבה מישהו החליט לכפות את רצונו על הכלל באמצעות מעשה אלים. לא יעלה על הדעת שאנשים שחושבים להכפיף את כולנו לרצונם באמצעות טרור, התפרעויות ואיומים יקבלו את רצונם.

השרלילית​(פמית מתחלפת) • 3 בנוב׳ 2006

מקבל/ת את כל מה שאמרת.
אבל יש לך טעות אחת קטנה.
אנחנו לא צועדות/ים כדי שיקבלו אותנו, או כדי שהם ישנו את דעתם.
לא ולא.
אנחנו צועדות/ים כי אנחנו כאן. פשוט ככה. המסר הוא: We're here, we're queer, get used to it.
אנחנו שווים. לא מנסים להידמות לאף אחד, אנחנו מי שהננו, אבל אנחנו שווים לכם.

זה המסר. לא מחפשים/ות כאן קבלה, או חיבה, או אמפתיה.
פשוט שיוויון וחופש.
מילים גסות, כידוע, בקרב פנאטים שאורח חייהם של מרבית תושבי המדינה הזו הוא משהו שהם היו שמחים לתקוף.

עבודת מאסטר{lori} • 3 בנוב׳ 2006

אגיס - כתבת דברים יפים ונכונים. מבחינה תיאורתית - אתה צודק במאה אחוז.

אני שואל אותך - האם דווקא מצעד בירושלים יביא לפתרון?

אנסח את זה בצורה נוספת - המצעד התחיל. שעה וחצי לאחר מכן המסוקים של ערוצי החדשות מסקרים את הקטטה ההמונית שפרצה בירושלים.

אלימות. מעצרים. מכות. דמעות. כאב. אמבולנסים. מניין פצועים. אולי אפילו הרוג מפצעי דקירה.

הפסקת פרסומות.
תחילת העונה השישית של כוכב נולד או איזו תכנית ריאליטי אחרת.


תוצאות? תמורות? משהו השתנה על פני השטח?
ועזוב עכשיו את התוצאות ברמת התיאוריה. אז הצליחו להראות לאנשי הימין הקיצוני והחרדים שהם לא מפחדים מהם. מה השתנה?

Re: אני עם עבודת מאסטר בעניין הזה

פוקחת עיניים • 3 בנוב׳ 2006

תעזבי את ירושלים לא כי לא רוצים אותך שם, אלא כי מאיימים על חייך. קצת הגיון. (יש דברים יותר חשובים למות בעדם...סיגריות למשל)
ואם את לא מקבלת תכתיבים מטרוריסטים - סבבה לך. אני רק מקווה שאף אחד לא יצטער בדיעבד על שהחזיק באותה דעה.

בכל מקרה, אני (ועוד רבים, אני בטוחה) לא רואה איך פרובוקאציה (וזה כל מה שזה, בשורה התחתונה) יכולה למנוע אלימות עתידית, או איך היא תעזור לאנשים 'להתרגל לזה שאתם כאן'.

למה האצבע המאשימה היא עליכם? מבחינתי, זה רק מאותה סיבה שהזכרתי מקודם - אתם מחשיבים עצמכם כבוגרים, אבל יורדים לרמה של הילדים.


העולם אכן עקום.
דעה בהחלט לא צריכים לכפות על ידי טרור. אבל גם פרובוקאציה לא באמת עוזרת ובמיוחד לא במקרה הזה ספציפית.

אם כל המצעד הזה הוא לשם מחאה - הייתי משקיעה את הכסף במסע הסברה.