הדרך הארוכה והמתפלת

RIS

לפני 17 שנים • 3 בנוב׳ 2006

הדרך הארוכה והמתפלת - סיפור 5

לפני 17 שנים • 3 בנוב׳ 2006

.
סיפור 5 - שחר

עמוק בתוכנו, ממש עמוק, באיזו פינה רחוקה ומוסתרת של הלב, שוכן אותו יועץ פנימי אמיתי שבקרבנו.
זה אשר לעולם לא ישקר לנו.
אשר לעולם יעביר בנו את תחושת הדבר הנכון שיש לעשותו.
זה אשר לעיתים כה רחוקות אנחנו טורחים במסע המפרך אליו.
וזה אשר גם כשאנחנו זוכים להתחבר אליו ולשוט בזרימת האמת שבו – אנחנו כה ממעטים להסכים איתה ולפעול על פיה.....

*******************************************************************************

...בתוך תוכה היתה עוברת בה לעיתים קרובות המחשבה שהיא מרמה.
שבעצם היא מזייפת.
כן, היא אהבה להילקח בכוח, להרגיש את היד הקשה על בשרה.
וכן, היא אהבה לענג, המחשבה על היותה כלי בידיו, כלי שהוא מתענג עליו, היתה שוטפת בה זרמים של חום בכל הגוף.

אבל המילה "כניעה" היתה תמיד מוזרה לה.
ןאולי אפילו זרה לה.

איך כניעה והרי בסך הכל היא עושה משהו שהיא אוהבת?
והרי זה גם מה שהוא עושה בה –
את מה שהיא אוהבת.

כך גם הכאב.
וגם ההשפלות, לבסוף, הפכו למקום של תאווה רוטטת.
אבל מעולם לא הרגישה כנועה בתוך זה. או פחותה.
תמיד הרגישה גאה ובטוחה.
ואף פעם לא חשבה, גם לא כשכרעה בפניו ונישקה בלהט את נעליו, גם לא כשרגלו דרכה בגסות על גבה או על פניה שהיא נכנעת.

וכשאמר לה היכנעי לי, ואמרה לו בהתחלה, כן, כן, ואחר כך הבינה שהיא מעמידה פנים, הוצפה רגשות אשם.
ויום אחד אזרה עוז ובכנות העמוקה שהיתה אחד המאפיינים שהכי אהב בה, אמרה לו.
המילים יצאו מפיה בקושי ובהיסוס. היא חששה מאוד שמא הגילוי יפגע בו.

אבל הוא, בדרכו הבלתי צפויה, רק חייך.
ומיד משהו התחמם בה נוכח האור שבקע פתאום מהעיניים שידעו להיות כל כך מצמיתות.

יבוא יום, אמר לה, ואת תביני את המשמעות של הכניעה. ויותר מזה – כשיבוא הטעם בפיך ותחושי אותו במקומות שהם מעבר להבנה ולשכל – את תתמכרי. ולא תרצי להיות עוד בלעדיה.
והיא הוצפה בושה בתוך תוכה כשהבינה כמה היא ספקנית בקשר לאמירה הזו, שלו.
והשפילה את עיניה, ושתקה.

שהרי המילה כניעה היתה רשומה אצלה כמשהו שעושים מחוסר ברירה. משהו שבא מתוך חולשה, מתוך תבוסה.

ומבלי שידעה החל כבר השינוי מתבשר בה ומחלחל בה ומזמין את עצמו להיוודע.

וכאשר אחרי ימים רבים קרה בה הדבר - הבינה.
אותו יום התחוור לה, שהאלמנט הזה בדיוק, זה של חוסר הברירה, התפרש אצלה הפוך לגמרי.

אז - כאשר הולקתה עד שדמעות כאב רותחות פרצו מעיניה ויד קשה חפרה בה ועינתה אותה וייסרה את בשרה הלוהט הבינה שכך היא נלקחת ומופקעת מעצמה ומתיישם בה הרצון שלו להמחיש לה שהיא שלו לעשות בה כטוב בעיניו.
ואז הבינה שאין בה עוד בחירה. ואז הבינה שאין בה עוד הרשות להחליט.
ואז הבינה שאיננה עוד מצויה שם מרצונה הטוב.
ואז הבינה שהיא נתונה במקום הזה כי בתוכה נולד ויתור.
כי אומנם, בתוכה נולדה הכניעה.
ושבמכלול הזה נולדת ההתפשקות האולטימטיבית לפניו.
וכל כולה איננה אלא רטט המייחל אליו שיפער בה. בין אם הדבר טוב בעיניה או לא.

והמחשבה הזאת הולידה בה נשימות כבדות אשר לא הכירה קודם.
והמחשבה הזאת גרמה לה להרגיש כמו שלולית הנמסה לרגליו בעוד מעגלים של חושך מכים על עיניה העצומות כמו גלים גלים של פרפרים שחורים .
ובתוך כל זה צפה והופיעה גאווה מסוג חדש. ובטחון עמוק יותר משחשה אי פעם.

והרי כאשר לבסוף היא שוכבת לרגליו כמו כלבה נכנעת, על הגב, ובשרה בוער מבפנים החוצה וההיפך, כך, פשוקה לרווחה, היא בעצם רומזת, גופה רומז, כמו איתות או שלט הכוונה, שזוהי הדרך אל הלב, והריגוש שבה מייצר הפרשה לחה ורירית, בוץ חם ומזמין הנועד לאפשר החלקה נוחה אל תוך ליבת הנשיות שלה שמתחילה בשפתי הכוס ומסתיימת בבכי האושר הזה של הידיעה שהיא נלקחת באהבה.

.

נוריתE	נוריתE לפני 17 שנים • 3 בנוב׳ 2006 לפני 17 שנים • 3 בנוב׳ 2006 נוריתE • 3 בנוב׳ 2006 ריס אתה מביא בי חיוך עצוב של בוקר

נהגתי להזקיר בעברי	נהגתי להזקיר בעברי לפני 17 שנים • 3 בנוב׳ 2006 חיכיתי כל כך לחמישי הזה לפני 17 שנים • 3 בנוב׳ 2006 נהגתי להזקיר בעברי • 3 בנוב׳ 2006 כל כך חיכיתי לחמישי הזה. מדהים. כקודמיו.

נעמה5	נעמה5 לפני 17 שנים • 3 בנוב׳ 2006 סיפור מדהים לפני 17 שנים • 3 בנוב׳ 2006 נעמה5 • 3 בנוב׳ 2006 ומרגש

שם מתחתיו	שם מתחתיו לפני 17 שנים • 6 בנוב׳ 2006 מדהים לפני 17 שנים • 6 בנוב׳ 2006 שם מתחתיו • 6 בנוב׳ 2006 ריס זה הרבה יותר מסיפור זוהי תובנה שעוברת על הרבה סאביות כמדומני והפלאת לכתוב אותה בצורת עלילה יפה זו.

הדרך הארוכה והמתפלת - סיפור 5

הדרך הארוכה והמתפלת - סיפור 5

חיכיתי כל כך לחמישי הזה

סיפור מדהים

מדהים