פלג(נשלטת){ע_מ}
|
לפני 18 שנים •
4 בנוב׳ 2006
מרד
שוב חזר אליי המאבק אבל שונה הפעם.
פתאום, כמה שרציתי להכנע ולהיות למטה ולהרגיש מושפלת לא הייתי מסוגלת. משהו בפנים עצר אותי. כאילו שאני צריכה שייקחו את זה ממני בכוח כמו בהתחלה. ושם, זיינת לי את החור כשעמדתי ומשהו בתוכי התקומם על הקלות שבה זה מגיע, רצית לזיין אותי בתחת אז זה היה פשוט "תעמדי" ונזיין. ורציתי את המאבק את זה, את הכניעה הזאת מחדש. כיווצתי חזק חזק ולא נתתי לך לחדור.. בסוף חדרת.. אבל עד שזה קרה אני הייתי חזק בקטע של התמרדות מסויימת. זה כאב, ממש כאב, אבל ככה הרגשתי שזה נלקח ממני בכוח.. אחר כך, אחרי כמה שעות, כרעתי לרגליך ליקקתי לך את התחת או שזיינת לי את הגרון, והיו שם הערות כאלה כמו שהיו בהתחלה.. הערות צובטות שמורידות אותי ישר. "למה אני לא מרגיש לשון?" "למה עם השיניים למה?" "זייני לעצמך את הגרון" "מה עובר עלייך? אני רוצה להרגיש את כל הלשון שלך" ולמרות העייפות ניסיתי להתאמץ ולעשות את זה טוב יותר, כמו שאני יודעת שאתה אוהב והרגשתי שאני לא מצליחה. העייפות הזאת כבר הוציאה ממני מרד לא מכוון אפילו כזה שלא נאמר במילים, רק במבט. תחושה של "אני לא מצליחה וזהו" והמשכתי. |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
4 בנוב׳ 2006
אוהבת אותך }{
|
|
|
נוריתE
|
לפני 18 שנים •
4 בנוב׳ 2006
אפשר ומותר למרוד
אפשר ומותר להרגיש ולהחליט שזה לא המקום ושנמאס ולקחת את זה לאיפה שאנחנו מחליטים לקחת לא תמיד צריך לזרום מותר לפעמים לעצור. פלג אני מרגישה שמתחילה לקרא אותך האמיתית ואני לא באה פה לעודד או נגד או שום כלום אני פשוט קוראת. אבל מצד שני לאמר "אני לא מצליחה" או "אני מוותרת כרגע" זה לא מרד משום שום הגדרה אולי שבירה זמנית אולי התפכחות ריגעית או קבועה אין לי מושג לגבייך זה מעשה שדרושים לו אומץ ויושר עצמי עצומים. וממה שקראתי אותך יש בך את זה והיגיע הזמן לגלות את עצמך ולהבין. |
|
|
llulu(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
4 בנוב׳ 2006
לדעתי הצנוע
מרד הוא חלק בלתי נפרד של חווית השפחה.
בלי מרד אין כניעה ושאלה נוספת : האם שפחה טוטאלית שהפסיקה למרוד וא להביע דעות, האם האדון שלה יכול לאהוב אותה עדיין ? השאלה הזאו תמיד התרידה אותי : במחיקה טוטאלית של האגו (אם יש דבר כזה) האם האדון יכול עדיין לאהוב את שפחתו תודה |
|
|
| שפיץ רציני |
לפני 18 שנים •
4 בנוב׳ 2006
למה לא כל הפוסטים יכולים להיות ככה?
כנות מזוקקת
שמוגשת במנות קצובות לא ידידותיות למשתמש שורפות בגרון בה בשעה שהן מחלחלות פנימה. |
|
|
שם מתחתיו
|
לפני 18 שנים •
5 בנוב׳ 2006
עייפות
גם אם באמת היית עייפה
גם אם זה סתם נסיון למרד הכל בסדר תרגישי טוב עם עצמך מותר לסאבית להיות עייפה כמה שהיא כבר של אדונה בכל זאת היא עדיין בן אדם עם צרכים. ואם זה מרד מכוון זה מוסיף המון תבלין לכל המשחק לדעת שמתחילים מנקודה שהדום שלך הכניע אותך ואת שלו ותחטפי גם על המרד הזה נשמע לוהט 
|
|
|
פרנקי
|
לפני 18 שנים •
5 בנוב׳ 2006
אולי הוא התחיל לשעמם ?
שכח שגם לך יש צרכים - להיות נכבשת, מוכנעת, לתת לך הזדמנות להאבק ולהפסיד. (?) |
|
|
ילדה אסור ילדה מותר(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
5 בנוב׳ 2006
Re: מרד peleg כתב/ה: שוב חזר אליי המאבק אבל שונה הפעם.
פתאום, כמה שרציתי להכנע ולהיות למטה ולהרגיש מושפלת לא הייתי מסוגלת. משהו בפנים עצר אותי. כאילו שאני צריכה שייקחו את זה ממני בכוח כמו בהתחלה. ושם, זיינת לי את החור כשעמדתי ומשהו בתוכי התקומם על הקלות שבה זה מגיע, רצית לזיין אותי בתחת אז זה היה פשוט "תעמדי" ונזיין. ורציתי את המאבק את זה, את הכניעה הזאת מחדש. כיווצתי חזק חזק ולא נתתי לך לחדור.. בסוף חדרת.. אבל עד שזה קרה אני הייתי חזק בקטע של התמרדות מסויימת. זה כאב, ממש כאב, אבל ככה הרגשתי שזה נלקח ממני בכוח.. אחר כך, אחרי כמה שעות, כרעתי לרגליך ליקקתי לך את התחת או שזיינת לי את הגרון, והיו שם הערות כאלה כמו שהיו בהתחלה.. הערות צובטות שמורידות אותי ישר. "למה אני לא מרגיש לשון?" "למה עם השיניים למה?" "זייני לעצמך את הגרון" "מה עובר עלייך? אני רוצה להרגיש את כל הלשון שלך" ולמרות העייפות ניסיתי להתאמץ ולעשות את זה טוב יותר, כמו שאני יודעת שאתה אוהב והרגשתי שאני לא מצליחה. העייפות הזאת כבר הוציאה ממני מרד לא מכוון אפילו כזה שלא נאמר במילים, רק במבט. תחושה של "אני לא מצליחה וזהו" והמשכתי. לא מסכימה עם קודמתי שהוא התחיל לשעמם, הרצון למרוד הוא כמו זעקה של ילד לתשומת לב, כמו למשוך בצמות. וכרגיל את כותבת מקסים, ישר בבעיטה ללב, כמו שאני אוהבת. |
|
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 17 שנים •
12 בנוב׳ 2006
אומרים שתקופת האילוף או תכנו את זה איך שבא לכם
היא תקופה שכיף בה. למה? כי כל הזמן מכריחים אותנו? שמים לב אלינו? משגיחים? מענישים? מתייחסים. אנחנו הרבה אומרות שאנחנו רוצות להיות שם לכל צורך ורצון, שלו, מתוך הסכמה הדדית שכך זה יהיה. האם כך? יש משהו בטבע שלנו הנשים שגובר על הכניעות המוחלטת ככל שאני הכרתי וגורם לנו להשיג, גם אם לא במילים או באופן ישיר את החוויות שאנחנו רוצות לחוות, את המילים שאנחנו רוצות לשמוע, את הרגשות שאנחנו חושבות שהם נותנים לנו לחוות, אבל את יודעת מה, פלג אהובה, אף אחד לא יוכל לגרום לך להרגיש שום דבר ספציפי. זה הכל בך. הוא יכול לנסות לכוון, הוא יכול לנסות להוביל, אבל את מה שאת מתארת בפוסטים שלך אף אחד לא יוכל לגרום לך להרגיש. זה הכל בראש. כל תרגום של הפיסי הוא בראש. מן המוכר ומן הלא מוכר. זו התמזגות דמיונית וממשית לא פחות של פנטזיה במוחות שלנו. הוא לעולם לא יחווה את זה כמוך. את לעולם לא תחווי את זה שוב באותו האופן. את, ככל אדם אחר הוא מרכז שמוזן מן הסביבה. הוא טריגר. |
|
|
עינבר
|
לפני 17 שנים •
13 בנוב׳ 2006
Re: לדעתי הצנוע sweetslave כתב/ה: האם שפחה טוטאלית שהפסיקה למרוד וא להביע דעות, האם האדון שלה יכול לאהוב אותה עדיין ?
השאלה הזאו תמיד התרידה אותי : במחיקה טוטאלית של האגו (אם יש דבר כזה) האם האדון יכול עדיין לאהוב את שפחתו השאלה שלך מורכבת מכמה הגדרות . . . 1. האם כל התנגדות היא מרד? אולי כן אולי לא. 2. האם הבעת דעה היא מרד? לדעתי, ממש לא! 3. האם אפשר למחוק את האני לחלוטין? לכמה זמן? מה המחיר? 4. אם אין לך דעות, אישיות משל עצמך, מה הוא בדיוק אוהב? הרבה גברים, שמחפשים את פנטזיית השפחה הטוטאלית, יאבדו עניין שהיא תתגשם. גם אם את יכולה להתקיים למענו בלבד (מה שנראה לי היום הזוי), עדיין יהיו לך רגשות, רגשות כדוגמת אלו שפלג מתארת. ואם תשתיקי אותם יתפרצו אם לפחות יופיעו במבט. שולטים רבים מאבדים עניין שהאישה המדהימה שנכנעה להם, הפכה ליצור רגשני. מישהו קרא לזה פעם תסמונת הדום השביר: שהשפחה נשברת לו, הוא מאבד עניין והולך. יש אדונים, אולי כמו אדונה של פלג, שמחפש נשים שיבטלו את עצמן לחלוטין, כי זה מה שהוא אוהב מצד שני, הרושם שלי שאדונים כאלה תמיד ממשיכים לחפש, לפחות עוד שפחה חדשה לאוסף. |
|
|