עומדות רגלינו בשערייך

זאלופון​(שולט) • 7 בנוב׳ 2006

אני לא יודע אם ההחלטה לקיים את המצעד בירושלים היתה הכי נכונה או הכי דו-קיומית בעולם. בעניין הזה יש צדק בטיעוניהם של שני הצדדים. אבל לפחות בעיניי אין ספק מי הטובים ומי הרעים בסיפור הזה (רמז: הטובים הם לא אלו שמקדשים שם של מקום יותר מאשר חיי אדם, הם לא אלו שמנסים לכופף את זרוע החוק בכוח זרועם והם לא אלו שפוסלים בני אדם ומוכנים ומזומנים לפגוע בהם רק בשל נטיה מינית לא מזיקה). שיהיה בהצלחה לצועדים ושיחזרו כולם בשלום.


אגב, בדרך כלל אני לא מסכים עם מילה אחת שב. מיכאל כותב והוא דמגוג לא קטן לטעמי, אבל בטור שלו השבוע, שעסק בנושא המצעד, הוא העלה כמה נקודות טובות: ראשית, ה"תועבה" שבמשכב זכר אינה גדולה יותר מתועבות רבות אחרות, אשר עליהן לא קמה זעקה כזו. מדוע דווקא על זה? שנית, החלקים הקדושים של ירושלים מאד מצומצמים. מרבית האיזור הנרחב שנקרא ירושלים, כולל האיזור בו אמור המצעד לעבור, אינו קדוש יותר מתל אביב. אז על מה הרעש? שלישית (וכאן אני לא יודע אם הוא אינו מטה את העובודת כך שיסתדרו עם דיעותיו), הוא טוען שהוא התגורר שנים רבות בפאתי מאה שערים ומנסיונו הוא יודע שאין מדובר ברגשות פגועים אלא בהזדמנות לשלהוב יצרים. הם לא נפגעים, אלא פשוט נהנים מהאקשן. האמת? כל עוד אין תשובה טובה ל"ראשית" ו"שנית", אפשר להאמין לו.